פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות איכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃

תרגום (כל הפרק)

אדביק לשון עולימא לטורינה בצחותא טליא תבעי לחמא מושיט לית להון.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פורש - כמו פָרֹס לָרָעֵב (ישעיה נח ז), והוא פת לחם פתותה.

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם תנין חלצו" וכו'. אמרו רבותינו ז"ל כי התנינים היו מגלים שדי הנשים ומניקות גוריהן מחלבן. ובזה יאמר, הלא זו רעה כפולה, כי מי יתן והיה צמאונם אשר ימותו בהם יונקי שדים להיות לאמותם שדים צומקות, אך הנה היה להם חלב, ואין צריך לומר שיניקו ילידי נכרים ולא את בניהם, כי אם "גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן". ובת עמי המניקת, "לאכזר" האויב צועקת יושיענה מהם כצעקת"יענים במדבר", באופן שדבק לשון יונק אל חכו בצמא, כי אמותם תחיינה בחלב דדיהן את התנינים הארסיים, ופרי בטנם ימותו בצמא עד דבק לשונו אל חכו:

או על דרך זה, כי על מה שגורי התנין ינקו מדדי המינקת נשאר מהארסיות בעוקצי השדים. וכבא היונק לינק אחרי כן, מאש הארסיות ההוא, תיבש לשונו וחכו עד ידבקו זה בזה בצמא לכבות אש הארס עד ימות:

ושמא תאמר, הלא זה היה ליונק אשר לא ידע לשאול אוכל לנפשו ומים לכבות אש צמאונו, ומבלי משים לנצח יאבד, אך הגדול ממנו היודע לשאל, הלא יטעימוהו ויחיה, כי גם שוביהם ירחמום למען יעבדום כרחם אדון על עבדו. לזה אמר הנה"עוללים שאלו לחם" ולא שוה למו, כי " פורש אין להם". שאף כי לשוביהם לחם ודרכם להאכיל לעבדיהם, עבדי ישראל שאני, כי פורש אין "להם" כלומר כי אם לזולתם:

<< · מ"ג איכה · ד · ד · >>