פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות איוב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׂים־עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ
  זְכֹ֥ר מִ֝לְחָמָ֗ה אַל־תּוֹסַֽף׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שים עליו כפך" - התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו

"זכור מלחמה אל תוסף" - ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה

"אל תוסף" - מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה (בראשית לח) ובלע"ז רקרייטר"ש אל תוסף סמ"ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר (בראשית מט) ותותר (רות ב) וכן הרבה כמוהו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שים עליו כפך", אחר שנתתי לך הכח שיש לאל, די בשתשים עליו כפיך שבזה ישוב אל האפס, "ואל תוסף זכר מלחמה", לא תזכור כלל שתצטרך להלחם אתו בדרך מלחמה (שבדרך זה א"א שתנצחנו), כי רק ע"י שימת כפים יתבטל ממציאותו, ומפרש.


ביאור המילות

"זכור". מקור, ופי' אל תוסף לזכור מלחמה לכן בא פת"ח בהפסק, כי ההפסק הוא במלת מלחמה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שים עליו כפיך" - בחון נא ושים עליו כפיך לאחוז בו והן ידעתי כי לא תוסף עוד לזכור מלחמה למולו כי מה מאד ירעיש למולך ותרעד ממנו והוא ענין מליצה

<< · מ"ג איוב · מ · לב