מ"ג איוב לא ז


<< · מ"ג איוב · לא · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֢י הַ֫דָּ֥רֶךְ
  וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑י
    וּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מאום" - הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קללה זו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"אשורי" - רגלי שאני פוסע בה כמו תמוך אשורי (שם יז)

"מאום" - כמו מום או הוא מלשון מאומה ור"ל דבר מה מעון 

מצודת דוד

"אם תטה" - אם נטתה רגלי מן הדרך הראוי והנכון ואם לבי הלך אחר מראית עיני ואם בכפי נדבק מום ממומי העבירה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם", עתה מתחיל לקצוב גז"ד על עצמו, אם ר"ל אם האמת הוא כמ"ש ריעי, אם "אשורי נטו מדרך" האושר "ואם לבי הלך אחר עיני" לתור אחרי העינים לחמוד ועי"כ "בכפי דבק מאום", אז אני גוזר דיני על עצמי, כי.

"אזרעה ואחר יאכל" שהוא איבוד הקנינים, "וצאצאי ישורשו" הוא איבוד הבנים, ר"ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק:  

<< · מ"ג איוב · לא · ז · >>