מ"ג איוב כט י

מקראות גדולות איוב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוֹל נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קוֹל־נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ
  וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול הנגידים" שדרכם להתפאר בעשרם ובמעלתם, "נחבאו בקולם" מפני:


ביאור המילות

"נגידים". הנגיד הוא יותר מן השר, שמצאנוהו על המלך ומשחהו לנגיד (ש"א ט' ט"ו, י' ב' ובכ"מ), לשונם לחכם דבקה (יחזקאל ג' כ"ו, תהלות קל"ז ו') והוא יותר מן שימת יד על פה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נחבאו" - נסתר קולם ולא היה נשמע וכאלו דבקה לשונם אל חכם לבל יוכלו לדבר

מצודת ציון

"לחכם" - מלשון חיך

<< · מ"ג איוב · כט · י · >>