מלבי"ם על איוב כט
<< · מלבי"ם על איוב · כט · >>
המשך המענה השבעה עשר מענה איוב
במאמר השלישי הוסיף וישא משלו בשלושה דיברות חוצבי להבות אש:
- בדיבור אחד סיפר באורך כל הצלחתו וכבודו והדרו בימי קדם (סימן כ"ט).
- בדיבור השני ערך כנגד זה רוע מעמדו ועניו ושפלותו ובזיונו ויסוריו עתה את זה לעומת זה (סימן ל').
- בדיבור השלישי העביר את כל מעשיו תחת שבט הביקורת, ויוכח בראיות כי לא נמצא לו עוון אשר חטא בכל מיני המעשים והפעולות, וכי תמים היה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ושהוא נגוע מוכה אלהים ומעונה על לא חמס בכפו ולא עוולה בפיו.
ובזה תמו דברי איוב ודברי ריעיו, וישבתו מהתווכח עוד.
פסוק ב
פסוק ג
- א) ההצלחה הנפשיית, וממשיל זה כנר אלוה שהיה מאיר על ראשו להשפיע עליו חכמה ודעת, עד שלאור הזה היה יכול לילך גם בחשך, כי אינו אור הפועל על החוש רק המאיר בנפשו, נר אלהים החופש חדרי בטן:
פסוק ד
- ב) הצלחת הגוף מהבריאות, "כאשר הייתי בימי חרפי", שהוא בימי הנערות, "בסוד אלוה עלי אהלי", שכחותיו הטבעיים והחיונית שהם מונהגים מסוד ה' ועצתו והשפעתו וחברת כחות אלהים, היו פועלים בכח באהל גופו עד שהיה בריא אולם:
ביאור המילות
"בימי חרפי". כינוי לימי הנערות מלשון ארמי הא בחרפי הא באפלי, ויל"פ על רתיחת הדם והתעצמותו בעת הנערות, כמו בחרפם בפלשתים (ש"ב כ"ב ט'), ומזה חרף נפשו למות (שופטים ה') "סוד אלוה", סוד קדושים רבה שעמהם ימתיק סוד ההנהגה, והיא מליצה על כחותיו הטבעיים והנפשיים שעפ"י סודם ועצתם יחייהו ה' ויתן לו עז ועצמה, והגוף יצוייר כאהל על כחות הפנימיים:פסוק ה
- ג) הצלחת הבנים, "בעוד" שהיה "שדי עמדי ונערי" שהם בני היו "סביבותי":
ביאור המילות
"נערי". בני. ויפול על הנערים (א' י"ט):פסוק ו
- ד) הצלחת הקנינים בעת "שרחצתי את מהלכי בחמאה" עד שהיה הדרך חלק לעבור בו, וגם "צור יצוק עמדי פלגי שמן", מן הצור החזק כשהיה עמדי, יצקו ממנו פלגי שמן, ר"ל שגם דברים הבלתי מוכנים להרויח ולהתעשר מהם כמו שהצור אינו מוכן שיצא ממנו משקה, בכל זה נהפכו עמדי להצלחה ולפלגי שמן ועושר רב:
ביאור המילות
"בחמה". בחמאה, כמו חלקו מחמאות פיו, "וצור" כמו ושמן מחלמיש צור, שהצור יוצק שמן ושפע:פסוק ז
- ה) הכבוד שהיה לי בעת "שיצאתי לשער" ששם מושב הזקנים ומקום המשפט "ואכין מושבי ברחוב" בין האנשים, אז.
ביאור המילות
"שער עלי קרת". בשער ישבו הזקנים והראש ישב על תקרה הגבוהה של השער מעל כל העם, וכן ליד שערים לפי קרת (משלי ח' ג'):פסוק ח
ביאור המילות
"קמו, עמדו". פעל עמד בא פה על התמדת העמידה, כמו ויעמוד העם על משה מן הבקר ועד הערב:פסוק ט
ביאור המילות
"וכף ישימו לפיהם", וכן ושימו יד על פה (למעלה כ"א ה', לקמן ל"א כ"ז):פסוק י
ביאור המילות
"נגידים". הנגיד הוא יותר מן השר, שמצאנוהו על המלך ומשחהו לנגיד (ש"א ט' ט"ו, י' ב' ובכ"מ), לשונם לחכם דבקה (יחזקאל ג' כ"ו, תהלות קל"ז ו') והוא יותר מן שימת יד על פה:פסוק יא
ביאור המילות
"ותאשרני". שם אושר בא תמיד על אושר הנפשי, וזה ההבדל בין מאושר ובין מצליח, ובין מהלל או משבח:פסוק יב
ביאור המילות
"משוע". הוא הצועק לישועה:פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"צדק לבשתי וילבשני". אני לובש הצדק והצדק לובש אותי, ר"ל כל הרוצה לעשות צדק ילמד ממני עד שאני הלבוש אל הצדק בי יתראה לבני אדם, ויש הבדל בין לבוש ובין "מעיל", שהמעיל הוא מלמעלה על הבגדים כמ"ש ישעיה סי' נ"ט, וכן המשפט נגלה, והצדק הוא פרטי לו לבדו, בלבוש פנימי:פסוק טו
ביאור המילות
"וריב לא ידעתי". שלא ידעתי את הריב אחקור עליו בחקירות ודרישות עד אדע, ובפי' פרשתי ריב איש לא ידעתי:פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
"מתלעות". הם הטוחנות, "והשנים" בם יאחז הטרף:פסוק יח
ביאור המילות
"כחול". שם עוף שאמרו חז"ל שחי לעולם ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות, וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה:פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
- א) שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם "לי שמעו ויחלו" שהיו מקוים לשמוע דברי, "וידמו למו עצתי" שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,
- ב) שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.
פסוק כב
- ג) שהנכנע מפני היראה לא יעשה רק הציווי המוכרחת לא שישים לב לאיכות הצווי ונוסחה לשמור מלותיה המוסריים ומליצותיה הממשיכים את הלב, כי לבו רחוק מן הדבר, אבל הם גם עת "עלימו תטוף מלתי" להגיד להם דברי מוסר וחכמה, אז.
פסוק כג
פסוק כד
- ד) שגם בעת "שאשחק אליהם" להראות להם פנים שוחקות, "לא יאמינו ולא יפילו אור פני", שבכ"ז היו עומדים ביראה כאלו איני שוחק כלל, ואור פני היה מפיל עליהם יראת הרוממות:
פסוק כה
<< · מלבי"ם על איוב · כט · >>