מ"ג איוב יב ד

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שחק לרעהו אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ ׀ אֶהְיֶ֗ה
קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ
שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"אהיה קורא" - להקב"ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים שלם "שחוק צדיק תמים" - היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם כי

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"שחוק לרעהו" - על כן הרבה צופר לבזותו אמר הנה אני אהיה לשחוק וללעג למחשבתו אשר בעבור גודל הצלחתו אשר ישיג כל תאותו כאלו בכל אשר יקרא לשאול מאלוה יענה וישיב לו למלאות שאלתו לזה גבה לבו עד כי ישחוק עלי אשר אני באמת צדיק תמים

מצודת ציון

"לרעהו" - מלשון רעיון ומחשבה כמו בנת לרעי מרחוק (תהלים קלט)

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"שחוק", נגד מ"ש מי יתן אלוה דבר ויגד לך תעלומות חכמה וכו', שאמר לו שאם יקרא אל ה' והוא יענה אותו אז יודיעהו שהאדם המוחשי אינו האדם העצמי, והגם שהוא צדיק לפי המוחש והנגלה י"ל שהוא רשע לפי ענין נפשו, ולפי עצמותו הפנימי, והוא אינו יודע את עון נפשו אשר עבורו חייב עונש, משיב לו וכי "אהיה קורא לאלוה ויענהו שחוק לרעהו", אתה אומר שיענני ה' על קריאתי דבר שהוא שחוק אל הרעיונים, כי אם יעלה דבר כזה על רעיוני אדם הלא ישחק וילעג לרעיון כזה, שמי שיודע בבירור שהוא צדיק יאמרו לו שיחשוב ברעיוניו שהוא רשע כי אינו יודע את עצמותו הפנימי, הלא הרעיון יצחק ע"ז, כי כל הדברים שאמרת לחלק את הנמצא לשני ענינים עניני המוחשי ועניני העצמי, ויצוייר שיחטא האדם מצד ענינו הפנימי העצמי, ולא ידע חטאיו מצד שאינו יודע רק ענינו המוחשי, וכן מה שאמרת שיצוייר הידיעה והבחירה יחדו (הגם שאצל שכל האדם הם דברים סותרים) כי ידיעת האדם אינה ידיעה אמתית. כ"ז הוא שחוק לרעיון. וכן הוא "שחוק (לריע ורעיון של) צדיק תמים", והוא.

ביאור המילות

"לרעהו". לרעיוניו, כמו בנת לרעי מרחוק, ולי מה יקרו רעיך אל:

<< · מ"ג איוב · יב · ד · >>