מ"ג איוב טו ב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת־ר֑וּחַ
וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃

"החכם יענה דעת רוח" - תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל

"החכ" - היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש

"החכם", החכם בדבריו צריך להשקיף על שני ענינים,

א) שיהיו דבריו בחכמה ולא בסכלות,
ב) שיהיו לתועלת, לא לדבר דברים שאין בם תועלת, וכ"ש שלא לדבר דברים שיגיע מהם נזק, ונגד הראשון אומר "החכם יענה דעת רוח", הכי ראוי שיענה דברי רוח וסכלות, ולא לבד שאין ראוי שידבר דברי רוח בפיו, כי אף במחשבתו ראוי שלא יחשוב רוח הבל, וז"ש וכי ראוי "שימלא קדים בטנו", הגם שאינו מוציאו בפיו:

"קדים". רוח מזרח שהוא החזק שברוחות: