מקראות גדולות איוב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה
  אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם חכי לא יבין הוות" - לא יבין כשאני מדבר הוות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היש", ר"ל מה שאתם אומרים שחטאתי ואני מכזב במה שאני אומר שאני צדיק, לא יהיה רק באחד משני פנים, או שתאמרו שאני יודע האמת שאיני צדיק ואני מדבר שקר בעולה, נגד זה אמר "היש בלשוני עולה", לדבר על ה' תועה בדברי שקר, או שתאמרו שאני תועה בזה מפני שאין בי דעת לידע את חטאי, ולכן אני צדיק בעיני לפי דמיוני וסכלותי, עז"א "האם חכי לא יבין הוות" לדעת מה שהוא הוות ועון אשר חטא:


ביאור המילות

"בלשוני". הלשון מציין הדבור התבוניי כמ"ש בכ"מ, ודבור כזה אם בא בזיוף הוא מעול באמונות ודעות, ומלת הוות מציין הויה רעה, ובא פה על צד המליצה על הטעות והסכלות, או יל"פ שבר כמו שהוא בכ"מ, ור"ל איני טועה לא בעיון ולא בשברי ומכתי, ושאני משיג שאין לי רפואה עוד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"היש" - וכי יש בלשוני עולה ר"ל וכי שמעתם ממני מאז דברי עולה

"אם חכי" - וכי חכי לא יבין מה הם דברי הוות וכאומר הלא ידעתם אותי מאז שאינני מדבר עולה בזדון הלב ולא בעבור הסכלות ולזה שמעו אמרי

מצודת ציון

"הוות" - דברי רשע ושבר

<< · מ"ג איוב · ו · ל