לישרים תהילה/הכל

לַיְשָׁרִים תְהִלָּה

שיר ידידות

ליום חתונת החכם והנבון כהר"ר

יעקב דא-גאויש יצ"ו

עם הכלה הבתולה המהוללה הצנועה מרת

רחל די-וייגא אינרקיש יצ"ו

מאתי הצעיר משה חיים בכמ"ר יעקב חיים לוצאטו ז"ל.

הקדמה

ב"ה

ביום טובה אורה ושמחה, כי ה' דבר צבי לצדיק, זה חלק טוב אשר היטיב ה' את הישר הולך, ותאות צדיקים יתן להנחיל אוהביו ברכה ושלום, ולישרי לב שמחה, הדר הוא לכל חסידיו, עיניהם יראו וישמחו יגיל לבם בה':

אך זה היום שקויתיו, מצאתי ראיתי, הולך בתום ימצא טוב ושפל רוח יתמוך כבוד, נטע שעשועים אשר מנעוריו גדלוהו מי התורה והעבודה, וייף בגדלו ותארכנה פארותיו להבין ולהשכיל בחכמה ובתבונה ובדעת, אף חכמתו עמדה לו ללכת בדרך תמים לשמור את מצות ה' וללכת בדרכיו יראת ה' היא אוצרו, נאה בטובה, זית רענן יפה פרי תואר, שזכה לשתי שלחנות, תורה וגדולה במקום אחד, וכתר שם טוב עולה על גביהם, חכו ממתקים וכלו מחמדים, הוא על נדיבות יקום ועל גמילות חסדים:

וישב ה' לו כצדקו, לעת מצוא זו אשה, מנה אחת אפים נתנה לו מאת המלך מלכו של עולם, חן וכבוד טובה כפולה ומכופלת, טובה על טובה יקראו, בחור שא עיניך וראה, ברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, תן עיניך ביופי, תן עיניך בעושר, תן עיניך במשפחה, אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו, כי מתת אלהים היא, הלא זה מדושתי ובן גרני החכם ונבון כהר"ר יעקב בן הגביר המרומם האלוף המהולל החכם הנעלה כ"ה ר' משה די-גאויש יצ"ו, אשר לקח לו את הבתולה הצנועה תשואות חן חן לה מרת רחל בת הגביר המרומם האלוף המהולל המשכיל ונבון כ"ה ר' יצחק דא-ויגא אינריקש יצ"ו, כלם אהובים כלם ברורים שרש וענף אבות על בנים, נודע בשערים שמם ותהלתם עד קצוי ארץ:

אמרתי אני בלבי הנה העת עת דודים, עת הזמיר הגיע, הפעם אודה את ה', הטוב ומטיב מטובו לטובים, ותהלות ידידי אשירה ואזמרה נגד אחי ועמי, ובשמחת לבבו ישמח לבי גם אני, כי אהבת עולם אהבתיו ובקירות לבבי חקותיו, עטרות לראשי אענדנו, אחזתיו ולא ארפנו:

כשוט שרעפי ומזמותי תתהלכנה, לבקש להם מאשר ימצאו אבני מליצה ואבני שיר לבנות לה בית לזמרתי בארץ הלולים, והונחה שם על מכונתה, וארא בשירים אבינה ברננות, והנה אין כמשל להמציא אמת וללמד דעת, לגלות עמוקות מני חשך ותעלומה להוציא אור, לפקוח עינים עורות ופתאים להקנות לב, כי את אשר לא ידמו ישכילו ואשר לא שמעו יתבוננו:

אז אמרתי הנה באתי, אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם, הליכות עולם כמנהגו, הכל כאשר לכל, הטוב והרע, החכמה והסכלות, הצדק והרשע, האמת והשקר, גם את זה לעומת זה, יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, איש לדרכו, הבוגד בוגד והשודד שודד והכסיל בחשך הולך, עד יערה עלינו רוח ממרום, והאלהים יבקש את נרדף:

אלה תולדות פרץ הזמן והעת כי עת רעה היא, כי זנה תזנה הארץ אחרי רהבים ושטי כזב, ויגנוב התרמית את לב ההמון ויוליכם אחרי ההבלים אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה ורהבם עמל ואון, ויהיו הם מאשרים זדון ואת הריק יהללו, לא באמת ולא בצדקה, כי רוח התאוה התעם ומדוחי הדמיון הדיחום, חכמת סופרים תסרח, והסכלות תעלא בעידניה:

אשרי תמימי דרך גבורי כח עושי דברו, וצדיק באמונתו יחיה עד יגוע לא יסור תומתו ממנו, וקוי ה' יחליפו כח, כי עד צדק ישוב משפט, ואחריו כל ישרי לב ישמחו יעלצו לפני אלהים, ויאמר אדם אך פרי לצדיק, כי אל אמונה הוא מסבות מתהפך בתחבולותיו, ונודעה יד ה' את עבדיו, וזעם את אויביו, ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים, וענוים יירשו ארץ ותמימים יותרו בה, יבושו כל רודפי הבל וכסילים קלון ינחלו להם, לא יחרוך רמיה צידו, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, כבוד חכמים ינחלו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, לא נאוה לכסיל כבוד, לישרים נאוה תהלה:

ע"פ האמת והדברים האלה את משלי יסדתי, ככל אשר ראינו היום הזה בצאת שער עלי קרת מוכתר בתהלתו ביום חתונתו, זה דודי וזה רעי, זה בנה אב לכל הישר הולך כי לא ייגע לריק ולא יעמול ללא דבר, אכן פעולתו את ה' וסוף הכבוד לבא:

ראו קראתי בשם, ליושר, בן האמת, כי תולדת האמת הוא, ואת התהלה, לבת המון שמתיה, כי המון העם הם המהללים דבר או המגנים אותו, ובלכת כל העם בדרכי האמת לא יהללו ולא ישבחו כי אם היושר. התאוה נתתיה לאמת לשפחה, כי כן נאה לה ונאה לעולם; ואולם תולדת התאוה הוא הרהב, והמגדלו הוא הדמיון הכוזב, ובמשול המבוכה בעולם, בהיות שנתקלקלו נתעוותו הדרכים, וארחות האדם התקלקלו, שגו ברואה פקו פליליה, ואת הרהב יחשבו לתולדת האמת ואת היושר לא יכירו; ראה כמה בהיותם בעם מהוללים בראש כל חוצות, בוערים תפושי הזהב והכסף ומגדילים לעשות בשוא ובשקר ומרבים הבל בלא הועיל, התרמית פעל כל זאת, המדיח את לב ההמון כלו, והסכלות צהלה ושמחה. אכן התהלה ממאנת ברהב דמיתיה, כי לא לכך נוצרה, כי אם אולת ההמון תסלף דרכם והופכים הקערה על פיה, הנה כי כן יקנא בהוללים ושלום רשעים ימרר את היושר בראותו רהב מתכסה בטלית שאינו שלו והשעה משחקת לו. אולם השכל כריע כאח לאיש הישר, ידריכהו ובמסלות התבונה ינחהו, והסבלנות גם היא כאמו תנחמנו ותהי לו לאומנת, היא סמכתהו לקוות ולחזור ולקוות עד עת מועד, כי אולם אחרי כן יואל אלוה השומר אמת לעולם וזקניו יחכם, לתת לפתאים ערמה, עד תאחז במשפט ידו ואת ערות רהב יגלה לעיני כל רואיו, ואת היושר יצדיק לרבים ויהללוהו בשערים לעולם ועד. היא התהלה אשר לאשה נתנה לו במשלי זה בגזרת המשפט, כי לו משפט התהלה באמת:

והנה ערכתי לכל איש ואשה הבאים במשלי זה, את כל הדברים אשר ידברו, שומה בפיהם, כדרכם וכעלילותם כמשפטם אשר הם עושים דבר יום ביומו, את אשר אומרים הם בלבבם ומרעיהם לא יכחדו; המשכילים לבד והסכלים לבד, הישרים לבד והרמאים לבד, ההמון כמשפטו, והזקנים כמשפטם, את הכל תמצא ערוך בפיהם ובלשונם יגידוהו.

עד הנה סוד מליצתי, שמענה ואתה דע לך:

רמזי המליצות

רמזי המליצות לפי סדרי החלקים ודיבוריהם, כל מדבר לפי ענינו במליצת שירו ירמוז על הענינים ההוים ומתילדים בעולם, ועל דעת בני האדם וסברותיהם ומדותיהם, הטובים והרעים איש איש כדרכיו:

חלק א

דיבור א ירמוז על ענין המשל ותועלתו, ויבאר שבח החתן והכלה, שעליהם נוסד המשל הזה, ויחס המשל הזה להם:

דיבור ב ירמוז על חמס בני האדם שחומסים את חק האמת והראוי, במה שזונים אחרי ההבל ומגדילים ומהללים את הרהב:

דיבור ג על הכח אשר לתרמית על ההמון נגד השכל ומופתי ראיותיו:

דיבור ד על הפסד המנהגים הנוהגים, להגדיל הרשע והסכלות ולהשפיל הישרים והתמימים ומיאון ההמון לקבל המוסר, ויראה שבח ההתבודדות וגנות החברה הבלתי טובה, ויבאר הבטחון ואמונת הלב הראוי לאיש הישר:

דיבור ה ירמוז על גנות החכמים והלומדים בעיני הסכלים, ועל אומץ לב הסכלים ועליצותם:

חלק ב

דיבור א ירמוז על התקוה הראויה לאדם בעת צרותיו, ויבאר גנות הסכלים והרמאים ומעשיהם המקולקלים. ויבאר טעות העין והראות:

דיבור ב ירמוז היות ראוי לאיש המשכיל להסיח הדאגה מלבו, וישתמש לזה התכלית במנוחת השדה והמים, ובחפוש קצת מדברי הטבע, שבהם יסיר מחשבות עצב מלבבו, ובם יכיר את גדולת הבורא ית"ש וישבחהו על נפלאות מעשיו; ויבאר צורת הצמחים וצמיחתם וחלקיהם והדבש והשעוה הנלקחים מהם ושאר עניניהם:

דיבור ג ירמוז היות ראוי לאדם לשום בטחונו בה' ולהתפלל לו בצרותיו, וגם לכבוש את כעסו שלא לדחוק את השעה:

דיבור ד ירמוז שלפעמים אע"פ שאין אדם רואה, מזלו רואה:

חלק ג

דיבור א על אמתת ההשגחה, ועל מה שהיצר מפתה את בני האדם ליחס הכל לטבע ולמקרה, ויבאר מציאות הרעמים והברקים והזועות, ויראה הלעג שלועגים הלצים על יראי החטא, ועצת הזקנים והחכמים נגד פתוי היצר:

דיבור ב ירמוז איך הסכלים מוכרחים בסוף לבקש את החכמים ולדפוק על דלתותיהם כשתתגלה חרפת הדמיון:

דיבור ג בגילוי שקר הרהב וכזב ההבל בכח המשפט:

דיבור ד חרטת בני האדם על שלא הלכו אחר השכל, כשמגעת להם הרעה:

דיבור ה גילוי ערך היושר וחשיבותו באמת והיות התהלה נאוה לו לבדו:

דיבור ו ירמוז על שמחת העולם כלו בהתישר הדברים ועמוד הכל על מכון האמת:

פתשגן המשל

לאמת יולד בן, ויאמר להמון לאמר: אם יש את נפשך תהי נא תהלה בתך יעודה לבני לאשה, וישמע המון לאמת ויכרתו שניהם ברית. בעת ההיא ילדה תאוה שפחת אמת גם היא בן ותהי היא ובנה אתו בבית. ויבא צבא המבוכה ויבוזו העיר ואת הילדים לקחו וינהגו וילכו, וירא אמת כי נשבה בנו ויעל למשפט השערה ויכתוב בספר ויחתום לפני משפט כדברים האלה: בני ועבדי שדדו השודדים, ועתה למען לא יתחלף בני בעבדי בהאריך הימים, הנני מפרש סימניו, ויפרש אותו לפני משפט. וימת אמת, ויעברו הימים ובן התאוה לוקח ביתה דמיון ויגדלהו ויקרא את שמו רהב, ויאמר תרמית לרהב אלכה נא ואגידה אל המון לאמר: הנה בן אמת עומד בבית דמיון, הלא כי נפתה הוא ונתן לך תהלה יעודת אדוניך לאשה. וילך תרמית ויאמר להמון: יתבשר נא אדוני אשר נמצא בן אמת, הנה הוא עומד בבית דמיון. וילך המון ויקח את רהב מבית דמיון ויאמר לו: הנה לך תהלה בתי אשר דברתי אל אמת אביך לתתה לך לאשה, קחנה ותהי לך לאשה כאשר דברתי לך. בימים ההם ויושר בן אמת יוצא ובא בתוך העם ולא יכירוהו, ויהי הנער הולך וגדל וטוב, ותראהו תהלה ותאהבהו בלבה, אך דבר המון היה חזק על בתו לתתה אל רהב כאשר דבר. וימלאו הימים ויאמר רהב להמון: הבה את אשתי כי מלאו ימי. ויקם המון ויאסוף את כל אנשי העיר ויעש משתה, ויהי הם אוכלים ושותים והנה רעש גדול ורוח גדולה וחזק ויגע בארבע פנות הבית, והקירות נטו לנפול והעמודים חשבו להשבר וינתץ עמוד התוך. ויראו האנשים וייראו מאד ויבהלו איש אל רעהו, ויקם אחד מן הזקנים ויאמר: שמעוני אחי! חרדת אלהים עלינו; ועתה כי זוכר אני, אשר קצף ה' על העיר הזאת ויביא עליה את הגוי המר והנמהר חיל המבוכה וישללוה, ולאמת אחינו היה בן ובן אמתו בביתו ויגדלו הנערים ויתערבו, ויכתוב אמת את סימני בנו לפני משפט אדוננו להיות לו לעד עד עולם. עתה נדרשה נא ויבוקש בספר זכרונות משפט, וימצא, אולי אין רהב בן אמת ולא לו תנתן תהלה, כי לבן אמת תהיה. ויבקשו את הדבר ויחקרו היטב, ולא נמצאו ברהב הסימנים ההמה, וידעו כי לא בן אמת הוא וישלחוהו. וישמע שכל ריע יושר ויבא וישתחו ארצה לפניהם ויאמר: ברוך ה' אלהי אמת, הנני אבא ואציג בן אמת לפניכם ולו תהיה תהלה לאשה. ויביא לפניהם את יושר ויעמידהו לפני משפט, וימצאו בו את סימני אביו ויכירוהו. ויאמר משפט להמון: זה בן אמת אשר יעדת לו בתך, אליו תתננה. ויקח יושר את תהלה ורוחה היתה. וישמחו כל העם מאד ויברכו את ה':

ואלה שמות המדברים

משל

תהלה בת המון

המון אבי תהלה

יושר בן אמת, חתן תהלה

רהב בן תאוה, נחשב לבן אמת בטעות

תרמית ריע רהב

שכל ריע יושר

סכלות שפחת המון

סבלנות מינקת יושר

מחקר מתבודד

עבד

קרואים

זקן

סופר

משפט מלך

משוררים

חלק א

דיבור א

המשל מדבר

פִּי הַמְדַבֵּר, הַמָּשָׁל, אָנֹכִי
אוֹתוֹ אֲשֶׁר בָּחָרָה
מֵרֹאשׁ יְמוֹת עוֹלָם מֵעֵת הֵכִינָה
חָכְמָה מְרוֹם כִּסְאָהּ עַל פִּתְחֵי שַׁעַר,
אוֹתָהּ לְשָׁרֵת, וּבְכָל חַצְרוֹתֶיהָ
מַשְׂכִּיל וּמוֹצֵא חֵן רִאשׁוֹן נִצָּחְתִּי.
מִמַּעֲמַקֵּי לֵב כִּתְהוֹם לָעֹמֶק
עֵצָה דְלוֹת, הִנֵּה יָדַי לִמַּדְתִּי,
וּבְתוֹךְ לְבַב אִישׁ חֵץ מוּסָר וָדַעַת
לִירוֹת (בְּלִי אֶחְטָא), מֵאֵין כָּמוֹנִי.
הֵן עַד מְעַט מִלִּין דֵּעָה אַכְבִּירָה,
מִבְחַר תְּהִלּוֹת הֵנָּה
יַחְדָּו תְּהִלּוֹתַי, מֵיטַב כָּל שֶׁבַח.
כִּי אֶת אֲשֶׁר קָצַר כָּל לָשׁוֹן מֶנּוּ
הֵן יִרְזְמוּן מִלָּי, הֵמָּה יִצְפֹּנוּ
בֵּין מִשְׁבְּצוֹת עֶדְיָם חָכְמָה רַבָּתִי.
עַתָּה יְדִידִי, הֵן אֶחָד מֵאֶלֶף
בֵּין שׁוֹמְרֵי סַף בֵּית חָכְמָה מָצָאתִי
אוֹתָךְ לְהַלֵּל, עַל כֵּן בָּךְ יָרִיתִי
אֶבֶן לְפִנָּה לִי, וָאֵט עָלֶיהָ
קַו חֵן לְמִבְנֵה חָסֶד.
כִּי רֹב תְּהִלּוֹתֶיךָ
אָשִׁיר בְּחִידָתִי, אַף אֶפְרוֹשׁ נֶגֶד
אַחַי וְגַם אַחֶיךָ.
הִנֵּה אֲהַלֶּלְךָ, אַף לֹא עַל שָׁקֶר,
אָכֵן לְךָ אֶתֵּנָה
אֶת שֶׁלְּךָ, הוֹד וּתְהִלָּה יָאָתָה
אֶל יָשְׁרְךָ, כִּי זַךְ אַף יָשָׁר אָתָּה.
עַל כָּל רְהָבִים עַל כָּל כָּזָב יָחַד,
תִּדְרוֹךְ וְתִרְמוֹס סֶלָה,
כִּי לִבְּךָ לָהֶם פּוֹנֶה אֵינֶנּוּ,
יִרְחַק לְשׁוֹן תַּרְמִית, יָסוּר מִמֶּךָּ,
כִּי כֵן שְׂנֵאתוֹ אַף אוֹתוֹ מָאָסְתָּ.
תֵּבוֹשׁ וְתִכָּחֶשׁ לָךְ סִכְלוּת נֶצַח,
וִיקָרְךָ תִּפְאֶרֶת
אֶל כָּל מְבַקֵּשׁ שֶׂכֶל.
מַטָּע לְהִתְפָּאֵר, גֶּפֶן אַדֶּרֶת,
רַב הָעֲנָפִים, אַף נִכְבַּד הַשֹּׁרֶשׁ.
יָקָר כְּבָר הָיִיתָ,
אָכֵן עֲטָרָה אֶל הוֹד רֹאשָׁךְ שָׂמוּ
עוֹד מִמְּרוֹמִים עָתָּה,
אֶת יָפְיְךָ לִכְלוֹל, אֶת יִפְעָתֶךָ,
הוֹד הַבְּתוּלוֹת זֹאת כַּלָּה אֵרַשְׂתָּ,
הַדְרַת בְּנוֹת הֶחָיִל,
עַל מֵי יְקָר פַּלְגֵי כָבוֹד נִטָּעָה,
אֶל נַהֲרֵי הָדָר כָּל שָׁרָשֶׁיהָ.
הִנֵּה הֲכִי קָרָאוּ
לָךְ יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, כִּי תָּם הִנֶּךָ,
וּלְחֶלְקְךָ נִתָּנָה
רָחֵל, כְּרָחֵל כֵּן תִּבְנֶה בֵּיתֶךָ.
אָבוֹת מְאֻשָּׁרִים, מוֹצָאֵי אֵלֶה
נִטְעֵי אֱמֶת, בָּהֶם שִׂישׂוּ וָגִילוּ,
תִּפְאַרְתְּכֶם הַבִּיטוּ
אַחַר אֲשֶׁר זָקָנָה,
עַתָּה חֲדָשָׁה בִּבְנֵיכֶם צוֹמָחַת.
הִתְבָּרְכִי חֶבְרַת צַדִּיקִים סֶלָה,
תִּנְעַם אֲחֻזַּתְכֶם לָכֶם עַד נֶצַח,
תִּרְאוּ כְּחוֹל יָם זָרַע,
אַף בַּנְּעִימִים רֹב יָמִים תִּשְׂבָּעוּ.
עַתָּה רְצוּ נָא קָחוּ
מִנְחַת יְדִידוּת זֹאת לָכֶם הֵבֵאתִי,
מִגִּיל לְבָבִי, מִשִּׂמְחָה מָלֵאתִי,
עַל נַחֲלַתְכֶם, כִּי עָלַי נָעֵמָה.
וּתְהִי לְעֵדָה לִי, אוֹת לָכֶם צֶדֶק,
עַל כָּל אֲשֶׁר נִכְסוֹף נִכְסָף אָנֹכִי
לִשְׁלוֹמְכֶם תָּמִיד, לִרְאוֹתְכֶם יַחַד
שָׂשִׂים שְׂמֵחִים עַד לִבְלִי יָרֵחַ.
וּכְטָהֳרַת לֵבָב וּכְמוֹ תֹּם נָפֶשׁ,
מִנְחָה קְטַנָּה זֹאת לָכֶם הִגַּשְׁתִּי,
אוֹתָהּ לְקַבֵּל כֵּן אָנָּא הוֹאִילוּ,
שָׁלוֹם יְהִי לָכֶם, שִׂישׂוּ וָגִילוּ!

דיבור ב

תהלה לבדה בשדה בין ההרים

הוֹי צֵל כְּצוּף מָתוֹק, הוֹי יִבְלֵי מָיִם,
מִפָּז יְקָרִים יַחַד,
הָרֵי מְנוּחָה, כָּל סַלְעֵי מַרְגּוֹעַ,
הַבּוֹדְדִים שַׁלְוָה וּמְפִיקִים שֶׁקֶט.
מָה אֶבְחֲרָה בָכֶם, כַּמָּה אָגִילָה
עַל שִׂיחֲכֶם כִּי שָׁח, עַל עַנְוַת דֶּשֶׁא,
מִכָּל שְׁאוֹן עָרַי כִּי הִכְרִיעוּנִי,
מַה נַּחֲלָתִי כִּי מָרָה שָׂבַעְתִּי,
וִיהִי לְבָבִי לָהּ עַד עוֹלָם קָבֶר,
בַּל יִתְּנוּנִי אֶת כַּעְסִי הוֹדִיעַ.
אֶל יַד כְּסִיל אָדָם כִּי יִבְלָעֵנִי,
אָל יַד אֱוִיל נִבְעָר מַחְפִּיר מַרְשִׁיעַ
יִנָּתְנוּ דוֹדַי בִּזְרוֹעַ כֹּחַ,
הוֹדִי לְזָר יַסְגִּירוּ,
בִּי הוֹלְלִים יַכְתִּירוּ.
אֶרְאֶה וּבַת עֵינִי מִכַּעַשׂ תֵּכַהּ,
וּכְשֶׂה לְטֶבַח דּוּמִיָּה אֵלֵכָה.
תֵּבֵל אֲהָהּ תֵּבֵל! אֵיכָה הִרְחַבְתְּ
אַךְ אֶל דְּבַר כָּזָב אֶת מַעְגָּלָיִךְ?
מוֹשַׁב מְלָכִים אֵיךְ שֶׁקֶר הוֹשַׁבְתְּ
תּוֹךְ אַרְמְנוֹת עֻזֵּךְ וּבְטִירוֹתָיִךְ?

דיבור ג

רהב ותרמית

רהב: מָתַי אֲשַׁלֵּם אוֹ מֶה לָךְ אָשִׁיבָה
אָחִי, כְּעַל כָּל טוּב כָּל תַּגְמוּלֶיךָ?
הֵן מָצְאָה כַּבִּיר עֹצֶם יָדֶךָ
לָתֵת שְׁאֵלָתִי וּלְהַמְצִיאֵנִי
הַבַּת תְּהִלָּה זֹאת כִּי אִוִּיתִיהָ.
עַתָּה שְׁאַל מִמֶּנִּי,
כִּי כָל־יְכָלְתִּי לֹא אֶמְנַע מִמֶּךָּ.

תרמית: רַהַב יְדִיד נַפְשִׁי! הִנֵּה עֵינֶיךָ
רָאוּ וְלֹא זָר אֶת פֹּעַל פָּעַלְתִּי,
כִּי רַק בְּזֵעַת אַף וִיגִיעַת נָפֶשׁ
לָךְ עַד הֲלוֹם הֵבֵאתִי.
עֵת כַּאֲרִי בַיַּעַר
נוֹהֵם בְּעֶבְרָתוֹ שׁוֹאֵג לַטָּרֶף,
יַחְפּוֹז זְנָבוֹ וּכְמוֹ דָּם יַאְדִּימוּ
עֵינָיו מְזָרֵי פַחַד,
כֵּן קָם לְנֶגְדִּי אִישׁ מִלְחַמְתִּי שֶׂכֶל,
לָתֵת לְהָמוֹן דָּעַת,
לִבּוֹ לְהַשְׂכִּיל אַף עֵינָיו לִפְקוֹחַ,
לִבְלִי חֲפוֹץ בָּךְ וּלְבִלְתִּי קַחְתֶּךָ,
לוּלֵי בְּתַחְבּוּלוֹת אָז הִתְחַזַּקְתִּי,
לוּ בַּחֲלָקוֹת לֹא אוֹתוֹ דָּחִיתִי,
מִנַּחֲלָתוֹ זֶה לָעַד גֹּרָשְׁתָּ.

רהב: אַךְ מֶה בְּנַפְשִׁי עָוֶל
מָצָא לְהַרְחִיקֵנִי,
כִּי כֵן לְעֶזְרָתִי צֵאת הִתְחַזָּקְתָּ?

תרמית: רַהַב יְדִידִי! אִלּוּ
לֹא יִמְצְאוּ בָךְ רַק כִּי הִתְגַּדַּלְתָּ
מִימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ
תָּמִיד בְּבֵית דִּמְיוֹן, הִנֵּה דַיֶּךָּ
לִמְאֹס בְּנַפְשָׁךְ כָּל־לִמּוּדֵי שֶׂכֶל,
אַף כִּי הֲלֹא כָּמוֹנִי כֵּן יָדַעְתָּ,
כִּי כָל־הֲדַר יָפְיָךְ, כָּל־יִפְעָתֶךָ
לוּלֵי מְזִמּוֹתַי וּנְכָלַי רַבּוּ,
כֻּלָּם כְּאַיִן מֵאֶפֶס נֶחְשָׁבוּ,
כֶּסֶף וְזָהָב, חֵן, כָּבוֹד וָיֹפִי,
אִם מִבְּלִי תַרְמִית יַעַמְדוּ רֶגַע,
פָּז רַב לְטִיט יָשׁוּב, יֹפִי לָנֶגַע,
חֵן טוֹב לְמָאוֹס, אַף כָּבוֹד לַדֹּפִי.

דיבור ד

שכל יושר וסבלנות

שכל: רֵעִי כְּאָח לִי! יִוָּדַע לָךְ אֹמֶן
כִּי צַר מְאֹד לִי עַל צָרַת נַפְשֶׁךָ,
וּכְאֵבְךָ אַךְ כִּכְאֵבִי יָדָעְתִּי;
הֵן זֶה בְּרִית רֵעִים חָק־אַחְוָה סֶלָה.
כִּי תֹאֲמִים יַחְדָּו כִּתְאֹמֵי בָטֶן
יִתְעוֹרְרוּ אֶל כָּל מִקְרֶה וָפֶגַע.
אַךְ מָה אֲדַבֵּר, כִּי מֵעֵת עָבָרוּ
מֵי הַמְּבוּכָה הַמָּרִים הָאֵלֶּה
עַל הָעֲנִיָּה זֹאת עִיר מוֹלַדְתֵּנוּ,
לֹא נָח לְבָבִי לֹא שָׁקַט מֵרֹגֶז
מִכָּל־אֲשֶׁר רוֹאֶה יוֹם יוֹם אָנֹכִי.
הֵן זֶה בְּעֵינָי זָר לֹא אֵדָעֵהוּ,
אֵיכָה כְּהַיּוֹם אֶל עוֹלָם יֹאמֵרוּ
בָּנוּי, וְהִנּוֹ אַךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ,
יָמִין רְאֵה וּשְׂמֹאל שׁוּב נָא הַבִּיטָה,
מֶה עַל מְכוֹנוֹ בַּמִּשְׁפָּט וָצֶדֶק
תִּמְצָא מְכוֹנָן? אַךְ אֶת־זֶה חָזִיתִי,
עַוְלָה כְּמוֹ פוֹרַחַת,
נֵץ הֶעֱלָתָה וַתִּגְמוֹל שַׁלָּטֶת,
זָדוֹן וְלָצוֹן עַלִּיזִים יִמְשֹׁכוּ,
גּוֹי לֹא מְעַט אַחַר הֶמְיָתָם שָׁקֶר,
וּמְתֵי אֱמוּנָה עַד־אֶרֶץ שָׁפָלוּ,
לֹא נִכְּרוּ בַּחוּץ כָּל־מַיְשִׁיר לָכֶת,
עַל תָּם וְסָר מֵרָע הַלְעֵג יַלְעִיגוּ,
נָקִי וּבַר לֵבָב פֶּתִי יִקְרָאוּ,
זִמָּה מְזִמָּה לָמוֹ,
רֶשַׁע - תְּבוּנָה, אַף תַּהְפּוּכוֹת דָּעַת.
אַךְ אַחֲרֵי רוֹאִי זֶה אֶת־כָּל־אֵלֶּה,
אִם לֹא לְךָ רַק אֶל־רַהַב יִתֵּנוּ
עַתָּה תְּהִלָּה, לָמָּה
אֶתְמַהּ וְאִפָּלֵא? הֵן אָז נִפְלֵאתִי,
לוּ יִתְּנוּהָ לָךְ, כִּי לָךְ יָאָתָה.
הֵן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי
תַּרְמִית בְּבוֹאוֹ אֶל־הָמוֹן מִנֶּגֶד,
לִבִּי כְּבָר הִכָּנִי
וָאֵדְעָה כִּי לֹא טוֹבָה תַּגִּיעַ
עַל יַד מְעַוֵּל זֶה, וּכְבָר יָדַעְתִּי
הָמוֹן וְשִׂיחוֹ, כִּי הוּא אֶל־כָּל־רוּחַ
יָנוּד כְּמוֹ נוֹד הַקָּנֶה בַּמָּיִם.
אָכֵן לְעֵת כָּזֹאת שָׁוְא נִתְיַגֵּעַ,
כִּי זֶה לְבַב הָמוֹן נִשְׁבָּה וַיֵּלֶךְ
אָסוּר בְּזִקֵּי זֶה גִבּוֹר הַצָּיִד,
לֹא יַאֲמִין עוֹד אֶל־כָּל־אִמְרֵי קֹשֶׁט
וּלְכָל דְּבָרַי אֹזֶן
יַאְטֵם כְּפֶתֶן בַּל שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ.
כִּי כַּאֲשֶׁר נָקֵל הוּא לוֹ לָלֶכֶת
אַחַר כְּזָבִים אוֹ מַרְאֵה עֵינַיִם,
קָשֶׁה בְּעֵינָיו כֵּן אוֹתָם הַנִּיחַ,
לִמְשׁוֹךְ בְּעוֹל בִּינוֹת, בִּמְסִלּוֹת דָּעַת.
אֵין טוֹב אֲשֶׁר אֶדּוֹם אֵפוֹא מִמֶּנּוּ,
פֶּן עוֹד נְהִי לָבוּז מֵאֵין תּוֹחֶלֶת,
לָשׁוּב עֲצַת חָכְמָה מוּסַר אִוֶּלֶת.
מַשְׁחִית דְּבָרָיו כָּל־דוֹבֵר עַל־אֹזֶן
סוּגָה בְּאִוַּלְתָּהּ, כִּי לֹא שׁוֹמָעַת,
נוֹתֵן לְלֵץ מוּסָר עֵצָה אֶל־פֶּתִי,
עוֹכֵר שְׁאֵרוֹ הוּא אַף חוֹמֵס דָּעַת.

יושר: שֶׂכֶל מְאוֹר עֵינַי אַלּוּפִי סֶלָה,
אַנְחוֹת לְבָבִי רַבּוּ,
דָּמִי בְּקִרְבִּי אֵשׁ, רוּחִי שַׁלְהָבֶת,
אַף כָּל־אֲשֶׁר סָבִיב עֵינַי תִּרְאֶינָה,
עֵצִים לְגַחַלְתִּי הֵמָּה גַּם יַחַד,
לַבְעִיר עֲצָמַי בָּם וּלְמַעַן תַּעַל
עַל מוֹקְדָהּ נַפְשִׁי יוֹמָם וָלָיְלָה.
מִי יִתְּנֵנִי עָיִט,
מִבַּד לְבַד אָעוּף, בֵּין סִבְכֵי יָעַר,
עַל הַרְרֵי עַד בֶּטַח
בֵּין צֶאֱלִים בּוֹדֵד נַפְשִׁי תַּרְגִּיעַ,
כִּי לֹא בְאַנְחָתִי אֶתְהַלֵּךְ תֶּמֶס,
בֵּין מִצְהֲלוֹת קִרְיָה וּשְׁאוֹנֵי קָרֶת.
רוֹעֶה עֲדָרָיו נַעַר
אֵין מִמְּנָת חֶלְקוֹ טוֹבָה בָּאָרֶץ,
כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ תִּשְׁפַּלְנָה שָׁבֶת,
בַּל תַּחֲמוֹד נַפְשׁוֹ בִּגְדוֹלוֹת לֶכֶת,
כִּי אִם רְעוֹת צֹאנוֹ אֶל עֵין הַמָּיִם,
וּלְפִיו חֲלָבָם קַחַת,
יַבִּיט כְּצֵאת אָדֹם מִקָּדִים שָׁמֶשׁ,
מַעְיָן אֲשֶׁר נֶאְמָנוּ
מֵימָיו וְלֹא יִכְזָבוּ,
יָשׁוּר בְּלֵב שָׂמֵחַ,
הָלוֹךְ וְנַגֵּן מִתְהַלֵּךְ אֶל רֶגֶל
צֹאנוֹ כְּמַרְעִיתָם, עֵינָיו יִבְחָנוּ
עִשְּׂבוֹת הֲרָרָיו, אַף שִׂפְתוֹתָיו שֶׁבַח
אֶל־יוֹצְרָם תַּבַּעְנָה.
אַשְׁרָיו וּמַה טּוּבוֹ, כַּמָּה יִמְתָּקוּ
לוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו, כַּמָּה יַרְגִּיעַ!
כִּי כָל־אֲשֶׁר תַּהְפּוֹךְ תֵּבֵל הַלֵּזוּ
עָלָיו מְסִבּוֹתֶיהָ,
יִבְזֶה וְלֹא יָחוּשׁ, לֹא יֵדַע רֹגֶז,
יִשְׂמַח בְּעָנְיוֹ, כִּי לֹא חָמַד עֹשֶׁר,
קִנְאָה וְכָבוֹד לֹא לִבּוֹ יִלְחָצוּ,
טוֹב לוֹ מְלוּנָתוֹ מֵהֵיכַל מֶלֶךְ,
מַקְלוֹ וְיַלְקוּטוֹ מִבִּגְדֵי חֹפֶשׁ.
עַלְמָה אֲשֵׁר לוֹ חֶבֶל
תִּפּוֹל, הֲלֹא לָבֶטַח
בָּהּ יַעֲלוֹז לִבּוֹ, בּוֹ לִבָּהּ יָגֶל.
אֵין מַחֲרִיד לָהֶם, רַע לֹא יֵדָעוּ,
סָבִיב לְשֻׁלְחָנָם כִּשְׁתִילֵי זַיִת
זַרְעָם מְלֵאֵי גִיל יִרְאוּ יַבִּיטוּ,
עַל נַחֲלַת חֶלְקָם כָּל־עֵת כָּל־רֶגַע
לִמְחוֹנְנָם תּוֹדוֹת אֶלֶף יִתֵּנוּ.
לֹא כֵן שְׁאוֹן וָרַעַשׁ
חַצְרוֹת נְגִידִים וּמְדִינוֹת הָאֵלֶּה,
כִּי כָּל־יְקָר תִּפְאֶרֶת
עֹשֶׁר כְּבוֹדָם הָבֶל,
שִׂמְחַת עֲלִיצוּתָם כָּזָב וָשָׁקֶר,
טוּבָם כְּקַשׁ תְּשָּׂאֵהוּ סוּפָתָה,
הֶמְיַת הֲמוֹנָם אָיִן,
אַף פָּעֳלָם מֵאָפַע,
קָדִים לְבָד יִרְדֹּפוּ
יִרְעֶה לְבָבָם רוּחַ,
וַיִּבְעֲרוּ יַחְדָּו, יַחְדָּו יִכְסָלוּ
רַק אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ.
כָּל־רוֹדְפֵי כָבוֹד, כָּל־אָץ לָעֹשֶׁר,
שָׁוְא זוֹרְעִים הֵם אַף עָמָל יִקְצֹרוּ,
כֹּחָם יְכַלּוּ בָם, וּבְעֵת הִשִּׂיגוּ
אוֹתָם, הֲלֹא הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ.

סבלנות: יֹשֶׁר בְּנִי, מִכָּל־חָכְמָה וָדַעַת
כַּלְכֵּל אֱנוֹשׁ שִׂיחוֹ וּנְשׂוֹא אֶת נֶגַע
לִבּוֹ בְּטוּב לֵבָב, יָקָר לָנֶצַח.
חֻקַּת אֱמוּנָה זֹאת, תּוֹרַת תֹּם סֶלָה:
אִישׁ אִישׁ כְּמוֹ מַסְמֵר רַגְלוֹ לִנְטוֹעַ
בִּנְתִיב צְדָקָה לָלֶכֶת, אַךְ דֶּרֶךְ
מִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל־אָרְחוֹת קֹשֶׁט,
יֹאחֵז בְּתֻמָּתוֹ אַף לֹא יַרְפֶּנָּה,
וּלְכָל־אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ
הִנֵּה כְּמוֹ עַמּוּד בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת
כֵּן יַעֲמוֹד חָזָק, בַּל יַנַּח רֶגַע
קָטֹן מְקוֹמוֹ, בַּל יֵט מִנִּי אֹרַח.
עָלָיו כְּגָמוּל כֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ יָשֶׁת,
יַבִּיט וְלֹא יִשְׁאַל, יִשְׁמַע אַל יַעַן
יִמְאַס לְהִתְחַכֵּם יוֹתֵר, יַנִּיחַ
בַּקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת מֶנּוּ,
אָכֵן עֲלֵי מִשְׁמֶרֶת
מַשָּׂא פְקֻדָּתוֹ יָקוּם כַּשַּׁחַל,
יַאְמִין וְלֹא יַחְקוֹר, יִשְׁמוֹר אַף יַעַשׂ
מִצְוַת אֱלֹהָיו בַּל־יָסוּר מִמֶּנָּה,
אֶל־פּוֹעֲלוֹ יִתֵּן עַד־עוֹלָם צֶדֶק,
נִכְנָע וְשַׁח עֵינָיִם,
יִשְׁמוֹר גְּבוּל לִבּוֹ בַּל יַעַבְרֶנְהוּ.
רֶסֶן תְּשׁוּקָתוֹ יֹאחֵז אַל־יֶרֶף,
תּוֹדוֹת יְמַלֵּא פִיהוּ,
דּוּמָם וְיָחִיל לִתְשׁוּעָתוֹ סֶלָה.
כִּי אֵל אֱמוּנָה הוּא, אֵין בּוֹ עַוְלָתָה,
צוּר פָּעֳלוֹ תָמִים, אַף חָפֵץ חָסֶד,
אָכֵן דְּרָכָיו מֶנּוּ
הֵן עַד־מְאֹד נִשְׂגָּבוּ,
אָחוֹר חֲכָמִים בָּם מֵהָבִין שָׁבוּ.
אֵיכָה מְצוֹא יוּכַל, אֵיךְ יוּכַל דַּעַת,
אָדָם אֲשֶׁר יִרְאֶה רַק לָעֵינָיִם,
סִתְרֵי פְלִיאוֹת רוּם גֹּבַהּ שָׁמָיִם,
אֶל־רֹאשׁ שְׁחָקִים אֵיךְ יָעוּף תּוֹלָעַת.

דיבור ה

המון וסכלות, אח"כ ילך המון ונשארה סכלות לבדה.

המון: קוּמִי אֲמָתִי, נָא!
סכלות: אָדוֹן, הִנֵּנִי!
המון: קוּמִי, לְכִי נָא אֵצֶל
בִּתִּי וְלָהּ הַגִּידִי,
כִּי יוֹם חֲתֻנָּתָהּ וּכְלוּלוֹתֶיהָ
הָלוֹךְ וְקָרֵב בָּא, וּלְרַהַב שַׂמְתִּי
מוֹעֵד לְיוֹם הַחֹדֶשׁ,
עַתָּה לְהָכִין אֶל־יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ
הוֹלֵךְ אֲנִי, אַף אַתְּ חִישִׁי וָלֵכִי.

ילך המון וסכלות נשארת לבדה

סכלות: הִנֵּה כְּבָר יוֹם בָּא שֶׁקִּוִּיתִיהוּ!
הִנֵּה כְּבָר רָאִיתִי
כָּל־תַּאֲוַת נַפְשִׁי. יָבֹא נָא שֶׂכֶל
עַתָּה בְּחָכְמוֹתָיו, אִם יַעְצָר־כֹּחַ
עוֹד אֶת־תְּהִלָּה מִיַּד רַהַב קָחַת.
הֵן מָאֲסָה נַפְשִׁי וּכְשֶׁקֶץ יַחַד
הֵמָּה בְּעֵינַי כָּל־זֵידוֹנִים אֵלֶּה
יַלְדֵי חֲצֵרֵי שֶׂכֶל,
כִּי הֵם לְבַדָּם הֵמָּה
אָדָם בְּעֵינֵיהֶם, וּכְקַשׁ יַחְשֹׁבוּ
אֶת־כָּל־שְׁאָר מִינֵנוּ.
אַף הֵם בְּדִבְרֵי אַיִן
יָמִים וְלֵילוֹת מַהְבִּילִים יוֹצִיאוּ,
כֶּסֶף וְזָהָב בָּם לֹא יַרְבּוּ לָמוֹ,
לֹא־יִשְׁבְּרוּ בָהֶם לִרְעָבָם אֹכֶל,
אֶת־כָּל־צְבָא שָׁמַיִם
כָּאֵל בְּשֵׁם לִקְרוֹא הִנֵּה יֹאמֵרוּ,
חֹק אֶל־הֲלִיכוֹת שֶׁמֶשׁ
יִתְאַמְּרוּ לָתֵת, אוֹ אֶל־יָרֵחַ;
בִּמְדוֹד שְׁלֹשׁ הַצֵּלַע,
עִגּוּל וְרִבּוּעַ, אֹרֶךְ וָרֹחַב
רוּחָם יְכַלּוּ, וּסְפָרִים מִלֵּאוּ
תֵּבֵל כְּחוֹל הַיָּם מֵאֵין תּוֹעָלֶת.
יִתְיַגְּעוּ לִדְרוֹשׁ אֵיכָה תַּצְמִיחַ
גַּנָּה בְּעֵת חֻקָּהּ אֶת־זֵרוּעֶיהָ;
אֵיךְ יַעֲלֶה עָנָן, אוֹ אֵיךְ יָרִיקוּ
מָטָר נְשִׂיאִים עַל־כָּל־קַצְוֵי אָרֶץ,
לִשְׁקוֹל בְּפֶלֶַס רוּחַ,
וּמְדוֹד בְּשַׁעַל מָיִם,
יִגְבַּהּ לְבָבָם וּבְבֵיתָם אֵין לָחֶם.
עַתָּה הֲלֹא יֵבוֹשׁוּ
מִמּוֹעֲצוֹתֵיהֶם, עַתָּה יֶחְפָּרוּ,
כִּי עַל־חֲמַת אַפָּמוֹ
הִנֵּה תְהִלָּה עַתָּה
יִרְאוּ בְּחֵיק רַהַב, לַמְרוֹת עֵינֵימוֹ.
נַחְנוּ בְּשִׂמְחָתֵנוּ
נָגִיל וְנָשִׂישׂ בֶּטַח,
נִשְׂמַח לְקוֹל עוּגָב עַל־יֵין הָרֶקַח,
כָּל־מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ
נֹאכַל לְמַלֵּא בֶטֶן,
גִּיל נִשְׂבְּעָה הַיּוֹם, נִשְׂחַק לַפָּחַד
כִּי עוֹד כְּבָר מָחָר נָמוּת גַּם־יָחַד.
שִׂמְחוּ בְּנֵי תֵבֵל גִּילוּ וּשְׂמָחוּ,
וּבְעוֹדְכֶם חַיִּים מָוֶת תִּשְׁכָּחוּ.
אַל־תַּחְפְּצוּ זִקְנָה טֶרֶם תִּזְקָנוּ,
כִּי דַּי בְּעִתָּהּ לַצָּרָה זֹאת לָנוּ.
רָעָה אֲשֶׁר עוֹדֶנָּה
לִהְיוֹת עֲתִידָה, אַל תֵּחַתּוּ מֶנָּה.
הִתְעַבְּרוּ וּבְטָחוּ,
שִׂמְחוּ בְּנֵי תֵבֵל, גִּילוּ וּשְׂמָחוּ!

חלק ב

דיבור א

שכל ויושר בשדה, אח"כ הולך שכל ונשאר יושר לבדו.

שכל: יֹשֶׁר יְדִיד נַפְשִׁי, יַאְמֵץ לִבֶּךָ,
שַׁנֵּס כְּאֵזוֹר חָיִל,
כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹתֵר מֵרָחוֹק יֶשַׁע
נִרְאֶה, הֲלֹא פִתְאֹם אָז יִרְוַח לָנוּ.
בֵּין לַהֲבוֹת חֹם בֵּין חַרְבוֹנֵי קַיִץ
קַדְרוּת עֲרָפֶל עֵת כָּסּוּ שָׁמָיִם,
תָּחִיל לְקוֹל רַעְמָם אֶרֶץ מִתָּחַת,
בִּבְרוֹק כְּחֵץ בָּרָק וּכְפָרֵק רוּחַ
הָרִים כְּנִבְלֵי חָרֶשׂ,
אֶל־קוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם
עֵת תֶּחֱרַשׁ כָּל־אֹזֶן,
יַחְדָּו יְנוּסוּן כָּל־חַיְתוֹ בַיָּעַר,
יִדְאוּ בְּנֵי יוֹנָה אֶל־חַגְוֵי סָלַע,
רֶגַע בְּהוֹד אוֹרוֹ הֵן יִזְרַח שָׁמֶשׁ,
יִבְקַע וְהֵפִיץ כָּל־עָנָן וָחֹשֶׁךְ,
וִיהִי כְּלֹא הָיָה אָז כָּל־הַסָּעַר;
כֵּן אֶל־אֱנוֹשׁ נִדְכֶּה רֶגַע יַצְמִיחַ
מֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם מִצָּרָה רֶוַח.

יושר: שֶׂכֶל מְשׂוֹשׂ לִבִּי, תַּנְחוּמוֹתֶיךָ
לִבִּי הֲלֹא יַרְחִיבוּ,
כִּי עֵת כְּמוֹ אַבִּיט מֵאִמְרֵי פִיךָ
פֶּתַח לְתוֹחַלְתִּי, אָכֵן הוֹאִילָה
אִם יֵשׁ בְּשׂוֹרָה לָךְ אַל תִּמְנַע מֶנִּי.

שכל: לוּ הָיְתָה אִתִּי לֹא כִחַדְתִּיהָ,
אָכֵן אֲקַו תִּתָּהּ גַּם כִּי אֵין עָתָּה.
כִּי לֹא לְעוֹלָם מָט כָּל־פּוֹעֵל צֶדֶק,
תִּקְוַת תְּמִימִים לֹא תֹאבַד לָנֶצַח.
הֵן יַעֲלֶה רַהַב, לָעָב יַגִּיעַ,
עַל־בָּמֳתֵי תֵבֵל יִרְכַּב, יַצְלִיחַ,
עָרִיץ וּמִתְעָרֶה אַף גּוֹבֵר חָיִל,
מִתַּאֲוָתוֹ לֹא יֶחְדַּל, לֹא יֵרֶא
עָמָל וְלֹא יֵדַע כָּל־חַבְלֵי עֹנִי,
אַךְ אֶל־שְׁאוֹל יוּרַד, אַךְ שָׁם תָּשֹׁחַ
כָּל־גַּאֲוַת לִבּוֹ, וּתְמוּרַת גֹּבַהּ
יִלְבַּשׁ כְּבֶגֶד בֹּשֶׁת,
קָלוֹן עֲלֵי כָבוֹד יִקַּח לָנֶצַח.
וּפְרִי אֱמוּנָתֶךָ
תִּמְצָא בְּעִתּוֹ אָתָּה,
מִכָּל עֲמַל נַפְשֶׁךָ
תִּרְאֶה וְתִשְׂבַּע סֶלָה.
עַל־עָנְיְךָ תּוֹדֶה כִּי תִגָּאֵלָה.
צָרוֹת אֲשֶׁר עָבָרוּ
גַּם הֵן שְׂמָחוֹת הֵנָּה
יַחְדָּו בְּיוֹם טוֹבָה, כִּי גִיל תַּרְבֶּינָה
כָּל עֵת אֲשֶׁר נִזְכָּרוּ.

יושר: אֹבֶה אֲשֶׁר אוּכַל, כִּי אֶעְצָר כֹּחַ,
לִסְבּוֹל כְּמוֹ חָפַצְתִּי,
(שֶׂכֶל) מְרִי שִׂיחִי; אַךְ כָּבֵד מֶנִּי
כָּל־עֵת אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה
עֵינַי שְׁנֵי צוּרֵי מִכְשׁוֹל הָאֵלֶּה,
תַּרְמִית וְסִכְלוּת, כִּי יַחְדָּו נוֹעָדוּ
לִהְיוֹת לְשִׂכִּים לִי וּלְדַאְבוֹן נָפֶשׁ.
זֹאת בַּהֲמֻלָּתָהּ בַּחוּץ תָּרִיעַ,
עַל־כָּל מְרוֹמֵי קָרֶת,
תִּדְרוֹךְ בְּעֹז פָּנֶיהָ,
לֹא־יָדְעָה יִרְאָה, לֹא־תַכִּיר בֹּשֶׁת,
כָּל־הַבְּרִית תָּפֵר, כָּל־חֹק תַּפְרִיעַ,
אֵין כָּל־אֱמוּנָה בָּהּ וִימִינָהּ שָׁקֶר,
חָמָס רְכֻלָּתָהּ, אָלָה וָכַחַשׁ,
אָחוֹת לְכָל־רָעָה, אֵם אֶל־כָּל־פָּשַׁע,
וּלְכָל־בְּנֵי הַשְׂכֵּל עַד־מוּת צוֹרָרֶת,
תֵּשֵׁב תְּדַבֵּר בָּמוֹ,
בֵּין מִזְרְקֵי שֵׁכָר בָּהֶם תָּשִׂיחַ,
כָּל־מַחְשְׁבוֹת לִבָּהּ רַק רַע עָלֵימוֹ,
לוּ יָכְלָה כַּדָּג כֵּן תִּבְלָעֵמוֹ,
אוֹ כַּחֲמוֹר תִּשּׁוֹךְ לִשְׁבּוֹר כָּל־גָּרֶם.
אַף־זֶה בְּחֵלֶק פִּיהוּ
יָצוּד כְּצִפּוֹר נָפֶשׁ,
וּכְסוּי דְּבַשׁ אֶַת־אִישׁ שׁוֹגֶה וָפֶתִי
רוֹשׁ יַאֲכִיל וָמָוֶת.
יִשֹּׁךְ בְּעֵת יִשַּׁק, וּבְעֵת תִּרְפֶּינָה
יָדָיו אֲזַי יִמְחָץ, וּבְכָל־חֶפְצֵהוּ
עוֹשֶׂה וְגַם־מַצְלִיחַ.

שכל: אָכֵן שְׁגָגָה הִיא זֹאת אֶל־עֵינֵינוּ
כִּי עֵין בְּשָׂרִים הֵמָּה,
עַל־כֵּן אֱמֶת בִּדְבַר־כָּזָב יָמִירוּ,
חֹשֶׁךְ לְאוֹר שָׂמִים וָאוֹר לַחֹשֶׁךְ.
הֵן בַּאֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ
יִתְעוּ לְכָל־מִקְרֶה קָטֹן וָפֶגַע,
אַף כִּי בְּמֻפְלָא וּמְכֻסֶּה מֵהֵמָּה.
שׁוּר נָא קְצֵה מָשׁוֹט אֶל־תּוֹךְ הַמָּיִם,
הֵן רַק־מְעֻוָּת וּמְעֻקָּל תִּרְאֵהוּ,
וּלְבָבְךָ יוֹדֵעַ
כִּי בֶאֱמֶת יָשָׁר הִנֵּה הִנֵּהוּ.
שֵׁשַׁי וְתַלְמַי אַךְ־כִּנְמָלִים תֵּרֶא
מִתּוֹךְ זְכוּכִית אִם־פָּנָיו ישְׁקָעוּ,
וִיהִי לְהֶפֶךְ אִם רָמוּ גָּבָהוּ.
הַבֵּט הֲלֹא רוּחֵנוּ
כַּיָּם, אֲשֶׁר לֹא־רֶגַע
מִמִּלְחֲמוֹת הָרוּחַ
יִשְׁקוֹט, אֲשֶׁר גַּלָּיו הֵנָּה אוֹ־הֵנָּה
לֹא־יוּנְפוּ הָנֵף אוֹ לֹא־יִדַּחוּ;
מֵעִצְּבוֹנוֹת כֵּן לֹא־נִקָּה סֶלָה,
וּכְהַחֲלִיפָם הֵמָּה
אֶת־טַעְמוֹ, כֵּן בָּנוּ
יִתְחַלְּפוּ מֵעֵת אֶל־עֵת חוּשֵׁינוּ,
בַּל־נֶחֱזֶה כִּי־אִם עַל־פִּי הַחֵפֶץ,
בַּל־יִשְׁמְעוּ אָזְנֵינוּ
כִּי־אִם כְּמוֹ נִכְסַפְנוּ,
אוֹ כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ.
לוּ נֶחֱזֶה עוֹלָם בָּרוּר אַךְ פַּעַם
אַחַת, אֲזַי רָאִינוּ
אֶת שׂוֹנְאֵינוּ אֵלֶּה
כֹּה נַעֲנִים מֻכִּים אֻמְלָלִים יַחַד,
כִּי נֹאמְרָה דַּי וּנְקָמוֹת שָׂבָעְנוּ.
הֵן כַּאֲשֶׁר רוֹאוֹת אוֹתָם עֵינֶיךָ
כֻּלָּם מְלֵאֵי טוֹב וּשְׂבֵעֵי נָחַת,
כֵּן עִקְבוֹתֵיהֶם בָּרֶשֶׁת הֵמָּה
מֵאָז אֲחוּזִים, בַּל מֶנּוּ יֵצֵאוּ,
עִמְקֵי שְׁאוֹל יִתְמֹכוּ
כָּל־צַעֲדֵיהֶם, רַגְלֵיהֶם יִמּוֹטוּ,
בַּל־יוּכְלוּ קוּם שָׁמָּה.
אַתָּה חֲזַק עַתָּה, הִתְאַזֵּר כֹּחַ,
כִּי־אֵלְכָה אֶרְאֶה, דָּבָר אֶשְׁמָעָה,
אָשׁוּב וְאַגִּיד לָךְ. אַךְ הַשְׁקֵט אַתָּה
וּנְהַג כְּחָכְמָתֶךָ
כָּל־מַחְשְׁבוֹת לִבָּךְ וּמְזִמּוֹתֶיךָ.
הֵן כָּל־גְּבוּרָה אֵין כִּגְבוּרַת גֶּבֶר
כּוֹבֵשׁ בְּעֹז יִצְרוֹ, שַׁלִּיט בָּרוּחַ;
רַק לֵב אֲשֶׁר יָסִיר מִמֶּנּוּ כַּעַשׂ,
הוּא לֵב אֲשֶׁר־יִשְׁקוֹט, הוּא לֵב יָנוּחַ.

דיבור ב

יושר נשאר לבדו ומוצא מחקר מתבודד בהר.

יושר: אֵין טוֹב אֲשֶׁר אֶפְנֶה לִרְאוֹת פֹּה אֵלֶּה
דִּשְׁאֵי נְאוֹת שָׂדַי, עֵינוֹת הַמָּיִם
הַנּוֹזְלִים מֵרֹאשׁ הַצּוּרִים הֵנָּה,
אַטֶּה לְקוֹל הַתּוֹר אוֹ צִפּוֹר אֹזֶן,
אֶרְבַּץ בְּבֵין חָצִיר תַּחַת הַתֹּמֶר,
אֶשְׁאַף כְּעֶבֶד רוּחַ,
אַף כָּל־שְׂעִפַּי כָּל־שַׂרְעַפַּי יַחַד
אַךְ אַחֲרֵי גֵוִי כִּמְעַט אַשְׁלִיכָה,
אֶשְׁכַּח מְרִי שִׂיחִי, אוּלַי אַרְוִיחַ.
הֶן־שָׁם הֲלֹא מֶחְקָר בּוֹדֵד אַבִּיטָה,
אַךְ שָׂשׂ אֲנִי עָלָיו, עָלֵז אָנֹכִי
עַל כִּי־מְצָאתִיו עָתָּה,
כִּי חִקְרֵי לִבּוֹ הִנֵּה יוֹעִילוּ
עַתָּה לְהַשְׁכִּיחֵנִי
אֶת־כָּל־עֲמָלִי, אַף־נַפְשִׁי שַׂמֵּחַ.
שָׁלוֹם לְךָ מֶחְקָר! אָן תִּתְהַלַּכְנָה
כָּעֵת מְזִמּוֹתֶיךָ
בֵּין הַרְרֵי בָדָד וּנְחָלִים אֵלֶּה?

מחקר: הוֹלֵךְ וְתָר הִנֵּנִי
פִּלְאֵי תְבוּנוֹת מֵאֵין חֵקֶר לָמוֹ,
בּוֹרֵא וְיוֹצֵר כֹּל הֶרְאָה הוֹדִיעַ
אֶל־כֹּל אֲשֶׁר־עֵינָיו לֹא עִוֵּר סֶכֶל
אוֹ שִׁחֲתָה עַצְלָה, בִּפְלִיאוֹת צֶמַח
כָּל־הָאֲדָמָה אִם־שָׂדֶה אִם־יָעַר.
כָּל־מַחְשְׁבוֹתָיו מַה לִּמְאֹד עָמָקוּ!
כָּל־מַעֲשָׂיו מָה רַבּוּ!
כֻּלָּם בְּחָכְמָה מִכָּל־לֵב נִשְׂגָּבוּ.
שִׂים עֵינְךָ נָא עַל־שָׁרָשִׁים אֵלֶּה,
פִּיּוֹת פְּתוּחוֹת בָּמוֹ
לָרֹב מְאֹד הִנֵּה יִרְאוּ עֵינֶיךָ,
הֵם יִשְׁאֲבוּ יַחְדָּו, יַחְדָּו יִינָקוּ
מִשֹּׁד אֲדָמָה זֹאת אֶת־כָּל־הַלֵּחַ,
הַמְכַלְכְּלָם כָּל־עוֹד בַּחַיִּים הֵמָּה,
תּוֹךְ רַהֲטֵי גִזְעָם אוֹתוֹ יוֹלִיכוּ
מֵרֹאשׁ וְעַד־סוֹף, אֶל־כָּל־בַּד, כָּל־חֹטֶר,
לִהְיוֹת לְמִחְיָה אֶל־כֻּלָּם גַּם יָחַד,
אַף־הוּא בְּעֵת צֵאתוֹ בָּלוּל מֵרֶחֶם
כּוֹנֵס בְּקִרְבּוֹ, אַךְ בִּלְתִּי נִבְדָּלוּ,
עָפָר וְשֶׁמֶן, אוֹ־גָפְרִית וָמֶלַח,
עִם־כָּל־שְׁאֵרִית כָּל־בּוֹנֵי כָּל־גָּשֶׁם,
בִּרְבוֹת תְּנוּעָתוֹ וּכְמַהֵר לֶכֶת
בֵּין שִׁקְתוֹת הַגֶּזַע,
יִמַּס כְּדוֹנַג, יִשָּׁפֵךְ כַּמַּיִם
מִמַּעְבְּרוֹתָיו, אוֹ מָקוֹם יָנוּחַ.
מֵרֹב זְמַנִּים כִּי עָלָיו יַחְלֹפוּ,
יָמִים וְלֵילוֹת, קֹר וָחֹם וָרוּחַ,
עוֹד יַחֲלִיף טַעְמוֹ, וּבְשֵׁם הַנֶּטַע
הוּבַל לְתוֹכָהּ, כִּי יִשְׁוֶה אֵלֶיהָ,
הִנֵּה יְכַנֶּה סֶלָה.
עַתָּה רְאֵה אֵלֶּה הַגִּידִים הֵנָּה,
מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁ קוּר עַכָּבִישׂ דַּקּוּ,
אֶת־כָּל־פְּנֵי זֶה הֶעָלֶה מִלֵּאוּ,
כִּי בָם בְּלִי רִפְיוֹן וּבְלִי מַרְגּוֹעַ
עָסִיס יְסוֹבֵב, הוּא אֶל־חֹם הַשֶּׁמֶשׁ
יִרְתַּח בְּעוֹד יוֹמָם, אַף־שֶׁמֶץ מֶנְהוּ
יִקְפָּא לְקֹר הַלָּיְלָה,
אוֹתוֹ בְּמוֹ־פִיהֶן הִנֵה תָּמֹצְנָה
אָז הַדְּבוֹרִים, וּבְמֵעֵיהֶן יָשָׁב
אֶל־הַדְּבַשׁ שֶׁבֵּין דּוֹנַג תַּזֵּלְנָה.
שׁוּר נָא פְּרָחִים, אֶל־יָפְיָם הַבִּיטָה.
מַרְאָם חֲזֵה, אַף־נִיחוֹחָם הָרִיחָה.
מִתּוֹךְ תְּמוּנַת כּוֹס תַּבְנִית גָּבִיעַ
הַזֶּה אֲשֶׁר לָהֶם תִּרְאֶה מִתַּחַת
סָבִיב עֲלֵיהֶם רִאשׁוֹנָה יַפְרִיחוּ,
אַף אַחֲרֵי נָפְלָם הוּא יָשׁוּב פֶּרִי.
חוּטִים כְּעַמּוּדִים הַבֵּט, נִצָּבוּ,
מִי עַל לְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע
נוֹשֵׂא, וּמִי בִּלְתּוֹ, אַךְ כֻּלָּם יַחַד
עִם־כָּל־עֲלֵיהֶם אִישׁ אָחִיו יַעְזֹרוּ
וּבְנַחֲלֵיהֶם הֶעָסִיס יָכִינוּ,
לַגְדִּיל פְּרִיהֶם בּוֹ וּלְהַמְתִּיקֵהוּ.
תַּבְנִית כְּמוֹ צִפֹּרֶן
הַזֶּה אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי יִתָּקֵעַ
לִבְנוֹ בְּלוֹיָתוֹ, שָׁמָּה יָנִיחוּ
דִּבְשָׁם אֲשֶׁר תָּמֹץ, כִּי תִמְצָאֵהוּ,
פִּי הַדְּבוֹרִים לָיְלָה.
עַתָּה חֲקָר־זֹאת עוֹד, הַבֵּט וָבִינָה
אֶל־נִפְלְאוֹת צוּרֵנוּ,
בִּין נָא לְזֶרַע זֶה, תּוֹכָם יַסְגִּירוּ
יַחְדָּו לְמִינָם כָּל־צֶמַח, כָּל־עֵשֶׂב,
שָׁפִיר בְּשִׁלְיָתוֹ עָלָיו נִכְפֶּלֶת,
רַב אוֹ מְעַט, כֵּן דִּמְיוֹנוֹ הִנֵּהוּ.
רֹב אוֹצְרוֹתָיו שֶׁמֶן
הִנֵּה בְּלִי מַחְסוֹר מִלֵּא הַטֶּבַע,
כִּי כָל־עֲצָמָיו, כָּל־גִּיד בּוֹ, כָּל־עֹרֶק,
בּוֹ יַחֲלִיץ יַחְדָּו, אַף בּוֹ יֵרָכּוּ.
תּוֹכוֹ יְרַחֵף רוּחַ
חַד, אַף לְעוֹפֵף קַל, חַי וּגְדָל־כֹּחַ,
הוּא יַעֲמִיד אֶת־כָּל־סִדְרֵי הַנֶּטַע
דָּבָר עֲלֵי אָפְנָיו, אִישׁ עַל יָדֵהוּ,
מִנִּי עֲבִי שַׁמְנוֹ, אַחַר הוֹבִישׁוּ
אוֹתוֹ פְּנֵי חַמָּה וּנְשִׁיבוֹת רוּחַ,
יֵעָשׂ סְבִיבוֹתָיו שִׁרְיוֹן תִּלְבֹּשֶׁת,
עָלָיו יְגוֹנֵן מִכָּל־רַע וָפֶגַע,
חָמוּץ בְּתוֹכוֹ רוּחַ,
נִצָּב כְּאִישׁ מִלְחֶמֶת
נֶגֶד לְכָל־בָּאְשָׁה, אַף־שֶׁמֶן מֶנּוּ
לָרֹב וְרַב הַחַיִל
הֵן יִמְשְׁכוּ יַזִּילוּ.
מַצַע שְׂרָף תַּחְתָּיו הֵן יִשְׂתָּרֵעַ,
וּכְמֵחֲרַכִּים בֵּין בֶּקַע אוֹ נֶקֶב
יָצִיץ זְעֵיר שָׁם וּזְעֵיר שָׁם הַחוּצָה.
אֵלֶּה קְצוֹת דַּרְכֵי קָדוֹשׁ, וּכְאֵלֶּה
רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָּר נִפְלָאוֹת סֶלָה.
כָּל־דּוֹרְשִׁים אוֹתָם, אוֹתָם יִמְצָאוּ
תָּמִיד בְּכָל־הָחַי וּבְכָל־צוֹמֵחַ
וּבְכָל־אֲשֶׁר כָּל־רוּחַ
חַיִּים בְּקִרְבּוֹ אָיִן,
וּבְכָל־אֲשֶׁר בָּאָרֶץ
וּבְכָל־אֲשֶׁר בַּמָּיִם,
וּבְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ עַיִן
אָדָם לְהַבִּיט יָשֶׁת.
אַשְׁרֵי אֲשֶׁר חָכְמָה מָצָא וָדָעַת,
אַשְׁרֵי מְדַבֵּר עַל־אֹזֶן שׁוֹמָעַת!

יושר: בָּרוּךְ תְּהִי מֶחְקָר, כִּי נִחַמְתָּנִי
עֵת מִשְׁבְּרֵי יָגוֹן עַד־נַפְשִׁי בָּאוּ,
כִּי עֵת בְּצוּף לִקְחֶךָ
מָרַת לְבָבִי זֶה אוֹתִי הִשְׁכָּחְתָּ,
אַף־מִסְפְּדִי לִי אֶל־מָחוֹל הָפָכְתָּ.
כַּצֵּל לְעָיֵף וּכְאֶל־צָמֵא מַיִם,
כֵּן יֶעֱרַב יִנְעַם לַנֶּפֶשׁ דָּעַת.
שִׂמְחָה לְלֵבָב הוּא, אוֹר לָעֵינַיִם,
עָנָק לְצַוָּאר, אַף אֶל־רֹאשׁ מִגְבָּעַת.

דיבור ג

תהלה באה בשדה לבדה, אח"כ רואה את יושר מרחוק ובורחת.

תהלה: הֵן פֹּה אֲשֶׁר עוֹמֶדֶת
עַתָּה לְבַדִּי אָנִי,
אֶשָּׂא לְבָבִי אַף־כַּפַּי אֶפְרֹשָׂה,
אֶשְׁפּוֹךְ בְּמַר נַפְשִׁי אַף־רוּחִי יַחַד
לִפְנֵי אֱלֹהָי, כִּי זוּלָתוֹ אֶַפֶס
מָנוֹס וּמִשְׂגָּב סֶלָה.
אוּלַי בְּעָנְיִי יֵרֶא,
אוּלַי יְחַלֵּץ זֹאת נֶפֶשׁ נִבְהָלָה
מִמּוֹקְשִׁים חִנָּם אֶל־רַגְלָהּ שָׁתוּ.
מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם, שַׁלִּיט וָמֶלֶךְ,
אֶחָד וְאֵין בִּלְתֶּךָ,
יָכוֹל, אֲשֶׁר אֵין קֵצֶה
אֶל־עֹז יְכָלְתָּךְ סֶלָה:
אֶל־חֶפְצְךָ מֵשִׁיב הִנֵּה אֵינֶנּוּ,
אַף־צוּר אֲשֶׁר כָּמוֹךָ
הֵן בַּשְּׁחִָקִים אָיִן,
אַף כִּי בְּכָל־הָאָרֶץ,
מִי זֶה וְאֵי־זֶה הוּא אָמַר וַתֶּהִי,
אוֹ יַעֲמִיד עֵצָה אִם לֹא צִוִּיתָ?
מִי הוּא אֲשֶׁר־יָרִים אוֹ מִי יָנִיחַ
יָדוֹ וְרַגְלוֹ, צוּר בִּלְתִּי יָדָעְתָּ!
מִי הוּא אֲשֶׁר־יִשְׁקוֹט בַּל תַּשְׁקִיטֶנּוּ,
אוֹ מִי יְעֻנֶּה לֹא עִנִּיתוֹ אָתָּה.
אָנָּא רְצֵה־נָא, הֵעָתֵר אֶל־נֶפֶשׁ,
זוּלָתְךָ מָנוֹס לָהּ לֹא יָדָעָה,
הוֹאֵל עֲשֵׂה־נָא חֶסֶד
עִם לֵב בְּעָנְיוֹ מָר, רוּחַ דִּכִּיתָ.
גַּלֵּי חֲמַת אַפֶּךָ
אָנָּא רְצֵה הַשְׁבִּיתָה,
וּכְאָב רְצֵה־עוֹד אֶת־נֶפֶשׁ הוֹכָחְתָּ.
הוֹאֵל וְהוֹצֵא־נָא רַגְלִי מֵרָשֶׁת,
הוֹאֵל שְׁבוֹר פַּח, בּוֹ כָּעוֹף נִלְכָּדְתִּי,
לָמָּה לְעַוָּל, חֵלֶק
נַפְשִׁי תְּהִי, אֶל־אִישׁ כָּזָב שָׂנֵאתָ
לָמָה אֱהִי מִרְמָס, לָמָּה יָרִיעוּ
עָלַי רְשָׁעִים אַף־בִּי יִתְעַלָּלוּ
זֵדִים אֲשֶׁר תִּעַבְתָּ.
אֶהְיֶה לְצַדִּיק חֶבֶל,
אַל אֶל־בְּנֵי עַוְלָה, אֶהְיֶה אֶל־יֹשֶׁר
אָמָה, וְאַל־נָא בֵּית רַהַב שַׁלָּטֶת.
עַתָּה אֲשֻׁרַי אֶל־הָהָר אַדְרִיכָה,
אֶשְׁמוֹר עֲלֵי הָעַיִן
עַד־בֹּא אֲמָתִי, כִּי שָׁם צִוִּיתִיהָ
לֵאמֹר: מְהֵרָה לֵכִי,
כִּי תִמְצְאִי אוֹתִי וּנְהַלֵּךְ יַחַד
הָעִיר כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ.
אַךְ מִי אֲשֶׁר־אֶרְאֶה מֵרָחוֹק שָׁמָּה
הוֹלֵךְ? הֲלֹּא זֶה יֹשֶׁר!
מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה? מָה אֶבְחַר עָתָּה?
מַה זֶּה יְאֻנֶּה לִי! מַה זֶּה יִקְרֵנִי!
אֵלֵךְ לְפָנִים אוֹ אָחוֹר אָשׁוּבָה?
לִבִּי הֲלֹא לָלֶכֶת
אֵלָיו, פְּעָמַי מֵאַיֶּלֶת יַעַר
יִשָּׂא וְיָרִיץ אַף־יָעִיף כַּנָּשֶׁר,
אַף חָק־יְקָרִי דָּת מוּסַר הַצְנֵעַ,
רַגְלַי הֲלֹא יָשִׁיב, רוּחִי יַפְרִיעַ.
הוֹי נַחֲלַת חֶלְקִי, הוֹי חַבְלֵי חֶבֶל
אֵלַי נְפַלְתֶּם! לָמָּה
אוֹתִי מְאוֹס תָּדִינוּ
אַךְ אֶת־אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,
אַף לֶאֱהוֹב תַּכְרִיעוּ
אַךְ אֶת־אֲשֶׁר מָאָסְתִּי?
הֵן אֵלְכָה, אָכֵן לִבִּי לֹא יֵלֶךְ,
אָשׁוּב לְאָחוֹר, אַךְ נַפְשִׁי לֹא תָשָׁב.
יֹשֶׁר יְדִידִי! לוּ יִרְאוּ עֵינֶיךָ
נֶפֶשׁ עֲנִיָּה זֹאת עֵת כִּי רַגְלֶיהָ
מִצִּלְּךָ יָנוּסוּ,
אֵיךְ אַחֲרֶיךָ הִיא תִּדְבַּק אַף תָּרָץ,
אֵיךְ צִלְּךָ תַּחְמוֹד, אֵיכָה נִכְסָפָה
לִלְחוֹךְ עֲפַר רַגְלֶיךָ,
מַה יֶּהֱמוּ מֵעֶיךָ
עַל־כָּל־כְּאֵבָהּ! מֶה עַל־עָנְיָהּ תָּחָס!
אַךְ אֵלְכָה מַהֵר טֶרֶם יִרְאֵנִי,
אָנוּס וְאֶבְרַח, פֶּן רַע יִקְרָאֵנִי.
מִתַּאֲוַת נַפְשִׁי בּוֹרַחַת אָנִי
אֶל־תּוֹעֲבַת נַפְשִׁי, אֶל־מַר־הַמָּוֶת;
מִגַּן עֲדָנִים, בּוֹ רַגְלִי נָחַנִי,
נָסָה אֲנִי לִשְׁאוֹל וּלְגֵיא צַלְמָוֶת.
אַךְ גַּם בְּכָל־זֹאת לֹא הוֹחִיל אֶחְדָּלָה,
לֹא נוֹאֲשָׁה נַפְשִׁי אַף לֹא נוֹחָלָה.

דיבור ד

סכלות ותהלה

סכלות: מַה־זֶּה, גְּבִרְתִּי, אָן הָיִית עַד עָתָּה
כִּי לֹא מְצָאתִיךְ?
תהלה: אַךְ הֵנָּה הָיִיתִי.
סכלות: הִנֵּה לְרֹאשׁ הָהָר כִּדְבָרֵךְ בָּאתִי,
וָאֵלְכָה הָעָיְנָה
אַךְ לֹא מְצָאתִיךְ.
תהלה: מַה דִּבֶּר אֵלַיִךְ
אָבִי וּמַה צִּוָּה עָלָי?
סכלות: צִוַּנִי
שִׂמְחָה לְבַשֵּׂר לָךְ.
תהלה: מִי יִתֵּן יֶהִי!
סכלות: אָמְנָם הֲלֹא כֵן הוּא.
תהלה: כֵּן יִהְיֶה סֶלָה
אַךְ אֶת־אֲשֶׁר אִתָּךְ אִמְרִי.
סכלות: תֵּדָעִי,
כִּי יוֹם כְּלוּלוֹתַיִךְ,
מוֹעֵד חֲתֻנָּתֵךְ אֶל־יוֹם הַחֹדֶשׁ
הוּשָׂם.
תהלה: וְעִם מִי?
סכלות: עִם מִי לֹא יָדַעַתְּ?
מִי הוּא חֲתָנֵךְ, לֹא רַהַב?
תהלה: אַךְ לָמָּה
לֹא אֶת־שְׁמוֹ הִזְכַּרְתְּ?
סכלות: מִי הוּא אֲשֶׁר אֶת־זֹאת לֹא־יָדַע עָתָּה,
מִי בַּשְּׁעָרִים אִישׁ נוֹדַע מִמֶּנּוּ?
תהלה לעצמה: מִי יִתְּנֵנִי לֹא־הִכַּרְתִּיו אָנִי!
אל סכלות: אַךְ אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁם עַל־עֵין הַמַּיִם
מָצָאת בְּבוֹאֵךְ שָׁמָּה?
סכלות: חֶבְרַת אֲנָשִׁים שָׁם הִנֵּה רָאִיתִי
מִשְׁתּוֹמְמִים יַחְדָּו אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ,
אַךְ מוֹצְאוֹתָם לֹא אוֹתָם שָׁאָלְתִּי.
תהלה: אָמְנָם עֲשֹׂה הִסְכָּלְתְּ!
עַתָּה לְכִי מַהֵר, רוּצִי וָשׁוּבִי,
טֶרֶם עֲרוֹב הַיּוֹם וּדְעִי מָה־אֵלֶּה.
סכלות: כֵּן אֶעֱשֶׂה.
תהלה: מַהֵר רוּצִי וָבֹאִי!

לִבִּי מְקַפֵּץ בִּי, נַפְשִׁי מַגֶּדֶת
אֵלַי חֲדָשׁוֹת, אַךְ יָדִי קָצָרָה
אוֹתָם לְהָבִין. בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד
רוּחִי כְּקָנֶה נָד הֵנָּה וָהֵנָּה.
צוּרִי! פְּתַח־נָא לִי פִּתְחֵי חַסְדֶּךָ,
לֵבָב אֲשֶׁר נִשְׁבַּר יִמְצָא־נָא רֶוַח,
נִגְעוֹ רְפָא נָא וּכְאֵבָיו יִתָּמּוּ (תָּמּוּ)
מַה קּוֹל בְּאָזְנָי, מִי לִדְבָרַי עַתָּה
עוֹנֶה וְלֹא קָרָאתִי? (אַתְּ הִיא)
הַאַתְּ אֲשֶׁר תֵּשֵׁבִי
סִכְלוּת לְצַחֶק בִּי שָׁמָּה בַּסָּתֶר?
קוּמִי מְהֵרָה לֵכִי!
כִּי פֹה מְצַפָּה לָךְ הִנֵּה הִנֵּנִי. (אֵינִי)
אִם־אֵינְךָ סִכְלוּת מִי־אֵפוֹא אַתָּה
לוֹעֵג לְרֵישִׁי שׂוֹחֵק אֶל־אֵבֶל? (הֶבֶל)
הוֹי קוֹל בְּלִי יָדַעְתִּי!
לוּ הָיְתָה נַפְשֵׁךְ תַּחְתַּי, אָז אֵרֶא
אִם־תִּשְׂחֲקִי כָעֵת אוֹ אִם תָּגִילִי. (גִּילִי)
אָגִיל! וְעַל־מִי־זֶה (אִמְרִי) אָגִילָה?
אָגִיל עֲלֵי רַהַב אוֹ אַשִּׂיג יֹשֶׁר! (יֹשֶׁר)
מַה־זֶּה אֲדַמֶּה עַתָּה?
מָה אֶחֱלוֹם עַתָּה, אוֹ מָה אֶשְׁמָעָה?
יֹשֶׁר אֲשֶׁר מִמֶּנִּי
מִנִּי שְׁחָקִים יִמְנָעוּן, אַשִּׂיגָה!
אָנָה מְזִמּוֹתַי כַּיּוֹם הָלָכוּ? (לָךְ הוּא)
יֹשֶׁר יְהִי שֶׁלִּי? הָהּ מִי מִמֶּנִּי
עַלְמָה מְאֻשָּׁרָה תִּהְיֶה בָּאָרֶץ!
לוּ נֶאֱמָן קוֹל זֶה חֶזְיוֹנֵךְ יֶהִי! (יֶהִי)
יִהְיֶה, אֱלֹהַי יוֹאֶל.
כִּי רַק עֱזוּזוֹ, אַךְ עֹצֶם יָדֵהוּ
יוּכַל עֲשׂוֹת זֹאת עַתַָּה,
וּבְתוֹךְ תְּהוֹם הַחֹשֶׁךְ
יִזְרַח כַּשַּׁחַר לָנוּ,
יוֹצִיא בְּרָב־כֹּחוֹ לָאוֹר צִדְקֵנוּ. (כֵּן הוּא)

סכלות: עַתָּה, גְּבִרְתִּי, שַׁבְתִּי
וּבְפִי פְלָאִים, מִשָּׁמְעָם נִבְהָלְתִּי:
רַהַב לְאִטּוֹ אֶת־תַּרְמִית בַּיַּעַר
מִתְהַלְּכִים הָיוּ, עֵת נִרְאֶה פֶּתַע
עָרֹב מְאֹד כָּבֵד, (לִבִּי יִנּוֹעַ
מִדֵּי אֲדַבֵּר), דֹּב, נָמֵר וָשַׁחַל
רַבִּים כְּחוֹל הַיָּם, וַיִּתְיַצָּבוּ
אוֹתָם כְּשֶׂה אֶחָד לִטְרוֹף גַּם־יָחַד.
תהלה: וַיִּטְרְפוּ אוֹתָם?
סכלות: לֹא, כִּי נִצּוֹלוּ.
תהלה לעצמה: צַר לִי מְאֹד.
אל סכלות: אַךְ אֵיכָכָה נִצּוֹלוּ?
סכלות: רָעַשׁ לְעֻמָּתָם הָהָר מִנֶּגֶד
וַיֶּחֱרַד הָעֵמֶק,
וַיִּבְרְחוּ כֻלָּם וּלְמֶרְחָק נָסוּ,
רַהַב וְתַרְמִית אָז מֵהֶם נִמְלָטוּ
וַיְמַהֲרוּ וַיָּשׁוּבוּ הָעִירָה.

תהלה לעצמה: הֵן קִנְּאוּ עַתָּה חַיְתוֹ בַּיַּעַר
עַל תּוֹךְ בְּנֵי אָדָם עַוְלַת יָדֵימוֹ!
אָמְנָם מְתֵי רִשְׁעָה אֵלֶּה פָּלָטוּ,
אַךְ לֹא עֲדֶן גָּמָרוּ
כָּל־הַמְסִבּוֹת, לֹא רָאוּ עֵינֵינוּ
תַּכְלִית דְּבַר חָזוֹן הַזֶּה עַד־הֵנָּה.
עוֹד יוֹם הֲלֹא יָבֹא, נִרְאֶה, נֵדָעָה
מָה אַחֲרִית כָּל־אֵלֶּה,
כִּי רַק לְיוֹם נָקָם וּלְמוֹעֵד זַעַם
לַָכֵן שְׁמוּרִים הֵמָּה.

אל סכלות: עַתָּה לְכִי נָבוֹאָה
מַהֵר לְבֵית אָבִי, פֶּן־יִדְאַג לָנוּ
כִּי רַד מְאֹד הַיּוֹם וּבְשָׂדֶה אָנוּ.

לִבִּי וְנַפְשִׁי! הֵן אֶתְכֶם אֶשְׁמָעָה,
אֵלַי פְּלָאִים מַטִּיפִים גַּם־יַָחַד,
אָכֵן חֲתוּמִים הֵם, אַף בַּל־אֵדָעָה,
חָזוּתְכֶם מַה־לִּי, תִּקְוָה אוֹ פָחַד;
אוּלָם יְהִי מָה, אָנֹכִי אוֹחִילָה,
אוֹחִיל וְאוֹחִיל עוֹד, אוּלַי אָגִילָה.

חלק ג

דיבור א

המון, תהלה, רהב, תרמית ושאר קרואים במשתה בבקר קודם החופה.

המון: אִכְלוּ, שְׁתוּ, אַחַי, רֵעַי, הֵיטִיבוּ
אֶת־לִבְּכֶם הַיּוֹם, כִּי עוֹד אוֹחִילָה,
עַל־צֶאֱצָאֵי אֵלֶּה
בָּנַי, בְּשִׂמְחָה עוֹד נָשׁוּב נָגִילָה.
תרמית: הָמוֹן! כְּמוֹ שִׂמַּחְתָּ
הַיּוֹם מְתֵי סוֹדֶךָ,
כֵּן בֶּן־מְאַת שָׁנָה אוֹתָם תָּשִׂישָׂה,
עוֹד רַעֲנָן, דָּשֵׁן וּשְׂבַע כָּל־נָחַת.

רהב: אָבִי! הֲלֹא תִרְאֶה, אֵיכָכָה פֶתַע
הִתְקַדְּרוּ שָׁמָיִם.
הַבֵּט עֲרָפֶל זֶה נִצָּב נֶגְדֵּנוּ,
אָיֹם כְּמֵפִיץ אַף וּכְשׁוֹפֵךְ זָעַם.
שׁוּר־נָא חֲגוֹרָה זֹאת חָגַר רָקִיעַ
כַּדָּם אֲדֻמָּה.
המון: כֵּן, הִנֵּה גַם־אָנִי
רֹאֶה, וְלֹא חָדַלְתִּי
לִדְאֹג, אֲשֶׁר כַּיּוֹם, יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,
כָּזֹאת תְּאֻנֶּה.
תרמית: מַה־יִּפּוֹל לִבֶּךָ,
הָמוֹן, הֲלֹא תֵבוֹשׁ, מַה־תִּפְחַד פַּחַד
מֵעָב קְטַנָּה כִּי תִרְאֶה, מִגֶּשֶׁם
קָטֹן אֲשֶׁר יָבֹא? קוּם, קוּם, הַנִּיחָה
הָמוֹן, פְּחָדִים אֵלֶּה!
לִכְבוֹדְךָ כּוֹס זֶה אֶשְׁתֶּה־נָּא עַתָּה
כָּל־טוֹב לְבַשֶּׂר לָךְ, אַף אַתָּה קוּמָה
אִתִּי שְׁתֵה וּלְךָ יִנְעַם לָנֶצַח.

המון: מַה־זֶּה, בְּנִי, הָרַחְמָן יַצִּילֵנוּ?
מָה הַסְּעָרָה זֹאת מִתֵּימָן בָּאָה?
רהב: חָרֵד לְבָבִי בִּי מִקּוֹל הָרָעַם.
תהלה: אֵיךְ תִּהֲלַךְ כָּזֹאת (אָבִי!) אֵשׁ אָרְצָה.
רהב: הַקִּיר, רְאֵה, נוֹטֶה לִנְפּוֹל הִנֵּהוּ.
קרואים: מִנִּי שְׁמֵי מָרוֹם נִלְחָמִים בָּנוּ.
המון: סַעַר אֲשֶׁר כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי.
רהב: שׁוֹמֵם אֲנִי.
קרואים: אָנָה נָנוּסָה, אָנָה?

תרמית: מַה־תִּירְאוּ? לָמָּה כָזֶה תֵּחָתּוּ?
מַה־זֶּה, הֲלֹא מִקְרֶה הוּא מִימֵי קֶדֶם,
קָרָה וְיִקְרֶה עוֹד דּוֹר וָדוֹר סֶלָה,
עֵת מִמְּעֵי הָאָרֶץ
אֵד יַעֲלֶה שָׁאוֹף גָּפְרִית וָנֶתֶר,
יִבְעַר כְּאֵשׁ (כִּגְבוֹהַּ
עוּפוֹ) וְיִתְלַקֵּחַ,
יִבְרֹק כְּחֵץ בָּרָק, יַרְעִים, יַצְרִיחַ,
זֶרֶם וְנֶפֶץ יִזָּרוּ מִמֶּנּוּ;
בֵּין הַמְּצָרִים עֵת יִכָּלֵא רוּחַ
לוֹחֵם בְּרָב־כֹּחוֹ סָגוּר מִתָּחַת,
הֵן יַחֲרִיד תֵּבֵל אַף־יַרְגִּיזֶנָּה,.
אַחַר כְּאַרְיֵה מֶנָּה
יִבְקַע וְיֵצֵא וּשְׁאִיָּה יַכֶּהָ,
וִיהִי כְתֻמּוֹ עוֹד נָשׁוּב נִשְׁקֹטָה
וּכְבַתְּחִלָּה כֵּן שִׂמְחָה נוֹסִיפָה,
נִשְׁתֶּה בְּלֶב־טוֹב אָנוּ אֶת־יֵינֵנוּ,
נֹאכַל בְּגִיל לַחְמֵנוּ.
יִירָא הֲרָרִי בַשָּׂדֶה, יָגוּרוּ
כָּל־הוֹלְכֵי עַל־דֶּרֶךְ,
כִּי מַחֲסֶה אֵין לָמוֹ;
אַךְ פֹּה, בְּצֵל קוֹרַת עֹפֶל וָבַחַן,
מַה־תִּירְאוּ רַכֵּי הַלֵּבָב? בֹּשׁוּ
יַחְדָּו שְׁפַנֵּי סָלַע!

המון: אָמְנָם לְבָבִי נָע, רוּחִי חֻבָּלָה.
יָרֵא אֲנִי, אִם־זֶה מוֹרָא אוֹ מֹרֶךְ
לֹא אֵדְעָה, אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי.
תרמית: נָכוֹן וְרָאוּי אַתָּה
הָמוֹן, לְשַׂר צָבָא מֵאֵין כָּמוֹךָ,
כִּרְאוֹת בְּרַק הַחֶרֶב,
אוֹ צַהֲלַת סוּס הָאֶחָד בִּשְׁמוֹעַ,
הַמַּחֲנֶה נֶעְזָב הִנֵּה תַּנִּיחַ
וּבְמַהֲמוֹר אֶחָד אוֹ תַּחַת בֶּטֶן
סוּס רִכְבְּךָ הֵן תִּתְחַבֵּא נַפְשֶׁךָ!
המון: תַּרְמִית! הֲלֹא דָבָר הוּא, כִּי מִמַּעַל
הַיּוֹם כְּצָר נִצָּבוּ
לֹא אֵדְעָה שַׁלָּמָּה?
תרמית: הֶרֶף מְעַט נָא, הֶרֶף,
הָמוֹן, חֲדַל, כִּי אֵין דָּבָר, הַרְגִּיעָה!
המון: לֹא אוּכְלָה הַרְגִּיעַ,
אֵין יֵשׁ הֲפוּגוֹת אֶל־לִבִּי, כִּי תַּחַת
בֹּא כָּל־דְּמָמָה מִתְגַּבֵּר הַסָּעַר.

תרמית: הִנֵּה כְּאֵלֶּה אֶלֶף
בִּבְנֵי אֱנוֹשׁ פָּשָׁטוּ
דִּבְרֵי כְזָבִים, וּלְבָבֵימוֹ שָׁבוּ
אוֹתָם לְהַאְמִין כִּנְבוּאוֹת הַצֶּדֶק,
אָכֵן יְסוּדָתָם מִקְרֶה אוֹ פֶגַע
קָרָה. כְּצֵאת אִישׁ אוֹ בֹאוֹ הַבָּיְתָה,
עָלָיו דְּבַר מִשְׁפָּט אֹמֶר יִגְזֹרוּ,
כִּי זֶה לְרֶגֶל זֶה נִקְרָא וַיֵּתֶא,
וִיחַבְּרוּ יַחְדָּו אֶת־לֹא חֻבָּרוּ,
וּלְאָב לְלֹא בֵן לוֹ נָתוֹן יִתֵּנוּ.
אִם קָם כְּהַיּוֹם סַעַר
(אֶת שֶׁפְּעָמִים זֶה רַבּוֹת רִָאִינוּ)
וּבְמִצְהֲלוֹת חֻפָּה אַתָּה שָׂמֵחַ,
עַל־כֵּן תְּדַמֶּה כִּי עַל־חֻפָּתֶךָ
הִשְׂתָּעֲרוּ שָׁמָיִם.
אִם־תִּשְׁאֲלָה אֶת־פִּי, הֵן הִתְבּוֹנַנְתִּי,
כִּי לַעֲלוֹת הֵחֵל כָּל־זֶה הַסַּעַר
אָז כַּאֲשֶׁר הִנַּחְתָּ
מִיָּדְךָ הַכּוֹס, כִּי לֹא רָצִיתָ
יוֹתֵר שְׁתוֹת, אָמוֹר כִּי חַם רֹאשֶׁךָ,
תֹּאמַר אֲשֶׁר עַל־זֹאת עָלֶיךָ קָּצֶף,
יַעַן שְׁתוֹת מֵאַנְתָּ
וַתֶּחֱטָא אֶל־הוֹד גֶּפֶן הַיָּיִן .
בִּין זֹאת בְּחָכְמַת לֵב, הָמוֹן, נָא בִּינָה!
לָמָּה תְּרַדֵּף הָבֶל!
מִשְׁפָּט וְחֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ
עַל־מִשְׁמְרוֹתֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחַד,
זֶרַע וְקָצִיר, קֹר, חֹם, קַיִץ, חֹרֶף,
לַיְלָה וְגַם יוֹמָם, גַּם־אוֹר גַּם־חֹשֶׁךְ,
גַּם־טַל וְגַם מָטָר, בָּרָד וָשֶׁלֶג,
קֶרַח, כְּפוֹר, עָנָן, בָּרָק וָרַעַם,
הָלוֹךְ וְשׁוֹב יָסֹבּוּ
אִישׁ אִישׁ בְּעִתּוֹ עַל־גַּלְגַּל הַטֶּבַע,
רַב אוֹ מְעַט, כִּי כֵן יִקָּר מִקְרֵהוּ.
רַק לֵב נְעָרִים הוּא יִפְחַד מֵהֵמָּה,
אוֹ אִישׁ חֲסַר לֵב, גַּם שׁוֹגֶה וָפֶתִי,
כִּי גַם בְּזִקְנָתוֹ עוֹדֶנּוּ נָעַר.
המון: לֹא אֶשְׁמְעָה לָּךְ סֶלָה,
תַּרְמִית, בְּדָבָר זֶה, לֹא, לֹא!
תרמית: יָדַעְתִּי,
הָמוֹן, כְּבָר יָדַעְתִּי,
כִּי זֶה כְּבָר מֵאָז רַבּוֹת רָאִיתִי,
דֵּעָה אֲשֶׁר זָקָנָה
לֶב־אִישׁ מְאֹד תִּמְשׁוֹל גַּם כִּי־כּוֹזָבֶת.
עבד: אָדוֹן, כְּבָר נִשְׁבַּר עַמּוּד הַתָּוֶךְ.
זקן: מָה עוֹד נְצַפֶּה עַתָּה?
אֶת־מַה נְּקַוֶּה, אוֹ מֶה עוֹד נוֹחִילָה?
עַד־מוֹת וְהִקָּבֵר לֹא נִירָא מָוֶת?
אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, בִּינוּ־נָא, בִּינוּ!
אַל־לִבְּכֶם תַּכְבִּידוּ,
אַל־תֵּלְכוּ נָא קֶרִי,
פֶּן־תִּפְּלוּ בָרָע, בַּל־קוּם תּוּכָלוּ.
אַךְ־זֶה חֳלִי רַע הוּא, מַר וּבְלִיַּעַל,
מוֹרִיד שְׁאוֹל רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ,
כִּי יוֹם לְיוֹם יֻכַּתּוּ,
עַל־רֹב חֲטָאֵיהֶם מַכְאוֹבִים לָמוֹ,
כֹּחָם לְרִיק יִתֹּם וּלְזָר יִיגָעוּ,
יֹאכַל פְּרִי עֵצָם חָסִיל וָיָלֶק,
עָשְׁרָם כְּחֶזְיוֹן לַיְלָה
יִדּוֹד וְהֵן אֵינֶנּוּ,
כָּעוֹף כְּבוֹדָם כֵּן יִתְעוֹפֵף רָגַע,
בַּל יִלְמְדוּ יִרְאָה, מוּסָר יִקָּחוּ,
כִּי כָל־אֲשֶׁר עָלֵימוֹ
יָבֹא וְיִמְצָאֵם, אֵלָיו יִמְצָאוּ
טַעַם בְּחָכְמָתָם (חָכְמַת־מֶה לָמוֹ!)
לִבְלִי שְׁבוֹר לִבָּם וּבְלִי הַכְנִיעַ
רוּחָם, וְשׁוֹבָב יֵלֶךְ
הָעָם בְּלִי יָשׁוּב עַד־הַמַּכֵּהוּ,
עַל־כֵּן לְמוּסָרָם כָּל־תַּכְלִית אָיִן,
הֹוָה עֲלֵי הֹוָה, שֶׁבֶר עַל־שֶׁבֶר
הִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל־צַוָּארֵימוֹ,
לֹא יָדְעוּ שַׁחְרָם, אוֹר לֹא יַשִּׂיגוּ.
המון: אָכֵן בְּמָה אָשֵׁם, אָחִי, אָנֹכִי
הַיּוֹם וּמֶה עָשִׂיתִי?
הוֹאֵל וְהוֹדִיעֵנִי
פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי, כִּי־אָסוּר מֶנּוּ.

זקן: אוֹמֵר לְבָבִי לִי וּכְמוֹ אֶזְכֹּרָה,
כִּי־עֵת אֲשֶׁר שָׁלָלוּ
הַמַּעֲטִירָה זֹאת, קִרְיַת גִּילֵנוּ,
צִבְאוֹת מְבוּכָה, לָנֶצַח יֹאבֵדוּ,
הֵן בֶּן אֱמֶת אָחִינוּ
וִילִיד אֲמָתוֹ שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ,
כִּרְאוֹת אֱמֶת אֶת־זֹאת, מִהֵר וַיַּעַל
אָז מִדְּאָגָה מִדָּבָר הַשָּׁעְרָה
וּלְמוּל הֲדוֹם רַגְלֵי מִשְׁפָּט מַלְכֵּנוּ
הִשְׁתַּחֲוָה וַיֹּאמֶר:
"מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!
הִנֵּה לְמֵרָחוֹק עֵינַי תִּצְפֶּינָה
וּלְאַחֲרִית יָמִים פַּחַד פָּחַדְתִּי,
כִּי יַעֲבוֹר מוֹעֵד, שָׁנִים יֶאְתָיוּ
וּבְנִי בְּעַבְדִּי לֹא הָמֵר יָמִירוּ,
עַל־כֵּן פְּנֵי כִּסֵּא הַדְרַת עֻזֶּךָ
בָּאֵר לְעֵדוּת אֶל־זַרְעִי הוֹאַלְתִּי
אוֹתוֹת, אֲשֶׁר בָּהֵמָּה
נִסְמָן לְהִוָּדֵעַ
בָּם, עוֹד בְּרוֹב יָמִים כִּי יַכִּירוּהוּ".
עַתָּה לְכוּ נִדְרוֹשׁ דָּבָר, נַחְקֹרָה,
פֶּן מִבְּלִי דַעְתֵּנוּ
הַיּוֹם אֲשֵׁמִים אָנוּ,
כִּי בֶּן־אֱמֶת לֹא יֶהִי
רַהַב, כְּמוֹ דִּמִּינוּ.
המון: אוֹי, מַה־מְּנָת חֶלְקִי! מַה זֶּה יִקְרֵנִי?
רהב: אוֹי, מַה יְּהִי זֶה לָנוּ?
תרמית: נָמֵס לְבָבִי בִּי, בִּרְכַּי כָּשָׁלוּ!
זקן: מַה תַּעֲרוֹץ, הָמוֹן? הוֹחֵל עַד־נֵרֶא
אֵיכָה יְהִי נוֹפֵל דָּבָר, אָז נֵדַע
מַה נַּעֲשֶׂה.
המון: אַתֶּם אַנְשֵׁי הַשֶּׁקֶר,
רַהַב וְתַרְמִית יַחַד,
אֵיךְ כֹּה לְכַזֵּב בִּי זַדְתֶּם, אֵיכָכָה?
תרמית: הַאִם כְּבָר רָאִיתָ,
הָמוֹן, וְנוֹדַע כִּי רַהַב אֵינֶנּוּ
זֶרַע אֱמֶת?
המון: עַוָּל, עוֹד תִּפְתַּח פִּיךָ?
סוּרוּ מְרֵעִים, סוּרוּ!
סוּרוּ בְּנֵי עַוְלָה, סוּרוּ מִמֶּנִּי!
מִי יִתְּנֵנִי נֶפֶל
אוֹ עִם־חֲלָלִים קָבֶר
אָז אֶשְׁכְּבָה טֶרֶם אֶתְכֶם יָדָעְתִּי,
חֵרֵשׁ אֱהִי טֶרֶם לָכֶם שָמָעְתִּי.
זקן: הַשְׁקֵט מְעַט, הָמוֹן, קוּם נָא וָבֹאָה,
כִּי נֵלְכָה אֶל־בֵּית מִשְׁפָּט כֻּלָּנוּ,
הוּא לַאֲשׁוּרוֹ הַדָּבָר יוֹדִיעַ,
דִּינוֹ לְאוֹר עַמִּים נָכוֹן יַרְגִּיעַ,
דּוֹרֵשׁ יְשׁוּעָה לוֹ, נִמְהָר אַל־יֶהִי,
פֶּן רַע אֲשֶׁר יָגוּר, הוּא יַשִּׂיגֶנּוּ;
אִם־תֶּחֱזֶה אִישׁ אָץ נִפְחָז כַּמָּיִם,
דַּע כִּי לְבַד לִכְסִיל תִּקְוָה מִמֶּנּוּ.

דיבור ב

סכלות הולכת לבקש שכל. אח "כ תמצא אותו עם יושר.

סכלות: אִם לֹא נְשָׂאוֹ רוּחַ
אוֹ עָב שְׁאָפוֹ, סוֹף עוֹד אֶמְצָאֶנּוּ.
דָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו יוֹתֵר נִכְסֹפָה,
הֶן־הוּא אֲשֶׁר־יוֹתֵר יִרְחַק מִמֶּנּוּ,
אָמְנָם הֲלֹא אֶרְאֶה שָׁמָּה בָּעֵמֶק
אֶחָד מְהַלֵּךְ, תֹּאַר
פָּנָיו כְּפָנָיו, אִם־שׁוֹגָה אֵינֶנִּי.
כֶּן־הוּא וְלֹא שָׁגִיתִי!
שֶׂכֶל! הֲלֹא תֹאמַר, אָנָה נַחְבֵּאתָ
הַיּוֹם? אֲשֶׁר יָגַעְתִּי
כַּסּוּס לְבַקֶּשְׁךָ אַךְ־לֹא מָצָאתִי.
הָרִים כְּבָר עָלִיתִי,
שִׁפְלָה וְעֵמֶקִ, אַף מַעְיָן וָנָחַל,
בַּל־אוֹתְךָ אֶמְצָא, וּכְבָר נוֹאַשְׁתִּי
וָאַחְדְּלָה לִדְרוֹשׁ, לוּלֵי כִּי עַתָּה
לִרְאוֹת דְּמוּתָךְ מֵרָחוֹק דִּמִּיתִי.

שכל: מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה, סִכְלוּת, מַדּוּעַ
אוֹתִי תְּבַקְשִׁי? מַה יֵּשׁ אִתָּךְ לָנוּ?
סכלות: אִתִּי חֲדָשׁוֹת, אוֹת נוֹרָא וָפֶלֶא,
דָּבָר, אֲשֶׁר תִּצַּלְנָה
אֶל־שׁוֹמְעָיו אָזְנָיִם.
לֹא אַאֲמִין לוּלֵי עֵינַי רָאוּהוּ.
שכל: מַה־זֶּה אֲשֶׁר קָרָה? אִמְרִי, הַגִּידִי!
סכלות: לִּבִּי סְחַרְחַר, מִשְׁתָּאָה עוֹדֶנִּי
(שֶׂכֶל) וְלֹא אֵדָעָה
אִם רָאֲתָה עֵינִי אוֹ אִם־חָלָמְתִּי.
שכל: אַךְ מָה אֲשֶׁר נִהְיָה אִמְרִי, סַפֵּרִי.
סכלות: מָה אֹמְרָה לָכֶם? רַהַב גֵּרֵשׁוּ
מִהְיוֹת חֲתַן הָמוֹן.
יושר: מַה־זֶּה בָּאת עַתָּה
סִכְלוּת לְצַחֶק בִּי?
סכלות: לֹא, כִּי שֹׂחֶקֶת
בָּךְ אֵין אֲנִי, אַךְ אֶל־עֵינַי גֵּרֵשׁוּ
אוֹתוֹ וְכֵן נִבְהָלְתִּי.
שכל: אֵיךְ נִהְיְתָה זֹאת? נָא!
יושר: צוּרִי, מָה אֵלֶּה
סכלות: אֵיךְ, אֵין אֲנִי יוֹדָעַת,
אָמְנָם אֲשֶׁר רָאִיתִי,
כִּי גֵרְשׁוּ רַהַב וַיַּבְרִיחוּהוּ
וַיֵּלְכוּ אֶל־בֵּית מִשְׁפָּט כֻּלָּמוֹ,
לֹא אֵדְעָה עַל־מָה אוֹ מַה־זֶּה יֶהִי
עוֹד אַחֲרִית כָּל־אֵלֶּה.
שכל: אַךְ מִי אֲשֶׁר הֵעִיר אֶת־כָּל־זֶה עַתָּה
פִּתְאֹם, וְאֵיךְ הֵחֵלָּה
זֹאת הַהֲמֻלָּה? לֹא הָיִית אַתְּ שָׁמָּה?
סכלות: שׁוֹתִים בְּמִשְׁתֵּיהֶם הָיוּ לָבֶטַח,
עֵת כִּי סְעָרָה קָמָה,
עָנָן וְרַעַשׁ, אַף אֵשׁ מִתְלַקַּחַת,
וּבְתוֹךְ שְׁאוֹן פַּחְדָּם רִיבוֹת נָפָלוּ,
מִן־הַזְּקֵנִים אָז אֶחָד רָאִיתִי
קָשׁוֹת מְדַבֵּר, וּלְקוֹלוֹ עָמָדוּ
וַיְגָרְשׁוּ רַהַב, אַחַר הָלָכוּ
כֻּלָּם נְבוּכִים אֶל־בֵּית מִשְׁפָּט יָחַד.

שכל: יֹשֶׁר יְדִידִי, אֵלֶּה
פִּלְאֵי תְּמִים דֵּעִים, סִתְרֵי צוּרֵנוּ!
קוּם־נָא לְכָה נָבוֹאָה
אֶל שַׁעֲרֵי מִשְׁפָּט, נִרְאֶה, נֵדָעָה,
מַה־יַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ
הָאֵל יְיָ, כִּי יֶשַׁע יַצְמִיחַ
הַיּוֹם לְנַפְשׁוֹתֵינוּ.
יושר: יוֹאֵל אֱלֹהַי נָא, כִּי כִּדְבָרֶךָ
כֵּן יַעֲשֶׂה, אָכֵן בִּין לֹא אוּכָלָה,
מַה־זֶּה אֲשֶׁר יֻלַּד בֵּינֵיהֶם פֶּתַע,
כִּי כָל־מְזִמּוֹתָם כֹּה תִּתְהַפַּכְנָה?
שכל: יֹשֶׁר, הֲזֹאת תִּסְכַּל, אִם־לֹא יָדַעְתָּ,
כִּי כָל־בְּנֵי אָדָם וּבְנֵי אִישׁ יַחַד,
כָּל־מוֹעֲצוֹתֵיהֶם, כָּל־חָכְמוֹת לָמוֹ
חֹמֶר בְּיַד יוֹצֵר הִנֵּה הִנָּמוֹ,
כֻּלָּם בְּיַד עוֹשֵׂנוּ,
רֶגַע יְדַבֵּר אַף־יַהַפְכֵם סֶלָה,
צוּרָם כְּצֵל יִבְרָחוּ
טֶרֶם יְסַפֶּר אִישׁ וּכְבָר נִשְׁכָּחוּ.
שָׁוְא עַל־מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים, אִישִׁים, תֶָּגִילוּ,
שָׁוְא תִּקְשְׁרוּ מִסְפֵּד מַר עַל־כָּל־אֵבֶל,
אִם־לִבְּכֶם יָבִין אוֹ אִם־תַּשְׂכִּילוּ
מַה־מַּחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל,
אֶבְלוֹ וְגִילוֹ, אֹמֶץ לֵב אוֹ פַּחַד,
גַּם־זֶה וְגַם־זֶה הֵם מֵהֶבֶל יָחַד,
פִּגְעוֹ וְכָל־מִקְרֵהוּ
רֶגַע הֲלֹא יֶשְׁנוֹ, אַךְ לֹא מִשְׁנֵהוּ.

דיבור ג

המון ורהב והזקן ושאר קרואים לפני משפט מלכם.

המון: עֹז עַמְּךָ, מָגֵן גּוֹי מַרְעִיתֶךָ,
הַדְרַת תְּהִלָּתֵנוּ!
מַלְכוּתְךָ יָכִין בּוֹרֵא שָׁמָיִם
עַד־עוֹלְמֵי עַד סֶלָה.
הֵן אוֹתְךָ הֵקִים הָאֵל מִמַּעַל
לִהְיוֹת לְרוֹעֶה לָנוּ,
לִשְׁמוֹר, לְנַהֵל, לִשְׁפּוֹט וּלְהוֹשִׁיעַ,
וּבְצִלְּךָ שָׁלוֹם נִתְלוֹנֵן בֶּטַח.
עַתָּה לְךָ אָתָאנוּ
בַּצַּר לְנַפְשׁוֹתֵינוּ,
כִּי תַעֲמִיד אֶל־צֹאן יָדֶיךָ רֶוַח
וּתְנַחֲמֵנוּ שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
משפט: בָּנַי! תְּשׁוּעַתְכֶם נַפְשִׁי דּוֹרֶשֶׁת
וּשְׁלוֹמְכֶם חָפָצְתִּי,
אַךְ מָה אֲשֶׁר אֶתְכֶם לוֹחֵץ הוּא עָתָּה?
המון: מַלְכִּי, אֲשֶׁר קָרָנִי
דָּבָר מְאֹד זָר הוּא, כָּל־לֵב מַתְמִיהַּ.
אֶל־בֶּן אֱמֶת יָעַדְתִּי
בִּתִּי תְּהִלָּה, זֶה שָׁנִים עָבָרוּ,
עַתָּה אֲנִי יָרֵא פֶּן־הוּמַר לָנוּ
יֶלֶד אֱמֶת בִּילִיד שִׁפְחָתוֹ, יַעַן
צִבְאוֹת מְבוּכָה אָז אוֹתָם לָקָחוּ
יַחְדָּו וְהִגְלוּם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת.
אָמְנָה בְּזֹאת נִחַמְתִּי,
כִּי סִפְּרוּ לִי וּזְקֵנִים הִגִּידוּ,
אֵיכָה לְמֵרָחוֹק צָפָה כָּל־אֵלֶּה
מֵאָז אֱמֶת, עַל־כֵּן קָדַם וַיּוֹאֶל
אוֹתוֹת בְּנוֹ בָּאֵר לִפְנֵי כִסְאֶךָ.
משפט: כֵּן הוּא, וְעַל־סֵפֶר זִכָּרוֹן הֵמָּה
מֵאָז כְּתוּבִים, קוּם סוֹפֵר, הָבִיאָה
מַהֵר הֲלוֹם הַסֵּפֶר.
המון: מַלְכִּי, יְחִי לָעַד שֵׁם מַלְכוּתֶךָ.
סופר: מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי,
כִּדְבָרְךָ פֹּה הַסֵּפֶר הִנֵּהוּ.
משפט: עַתָּה קְרָא אֶת־הָרָשׁוּם.
סופר: הִנֵּנִי.
"אֶל־בֶּן אֱמֶת אֵלֶּה צִיּוּנִים הֵמָּה.
מִצְחוֹ כְּשֶׁלֶג צַח וּכְצֶמֶר צָחַר;
קַוָּיו אֲרֻכִּים, בַּמִּישׁוֹר יֵלֵכוּ;
עֵינָיו עֲלֵי מִלֵּאת, נִכְחָם יַבִּיטוּ,
וּדְמוּת כְּמוֹ תַבְנִית סַפִּיר אוֹ שֹׁהַם
נִרְאָה עֲלֵי לִבּוֹ כִּבְתוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת;
עַל־רֹאשׁ כְּתֵפוֹ הַיְמָנִית צוֹמֵחַ
שֵׂעָר כְּכֶתֶם פָּז מִתּוֹךְ בַּהֶרֶת,
כִּדְמוּת עֲדָשָׁה וּכְמוֹ תַבְנִית כֶּתֶר."
משפט: עַתָּה יְבֻקַּר נָא פֹּה אֶל־עֵינֵינוּ,
רַהַב, גְּשָׁה וּפְשׁוֹט אֶת־כֻּתָּנְתֶּךָ!
רהב לעצמו: אוֹי, כִּי כְּבָר אָבָדְתִּי.
משפט: אֶחָד לְךָ אֵין מִכָּל־אוֹתוֹת אֵלֶּה!
קוּמָה בְּרַח לָךְ, כִּי לֹא לָךְ יָאָתָה
הַבַּת תְּהִלָּה זֹאת, אַף לָךְ לֹא תֶהִי,
כִּי בֶּן אֱמֶת אֵין אָתָּה,
הָמוֹן, תְּנָה אַתָּה תּוֹדוֹת אֵין חֵקֶר
אֶל־אֵל יְשׁוּעָתֵנוּ,
כִּי רַגְלְךָ שָׁמַר הַיּוֹם מִלָּכֶד.
אַף־בִּתְּךָ מִפַּח מִלֵּט וַיּוֹשַׁע;
הוּא עוֹד שְׁאֵלָתֶךָ
יִתֵּן, וְשִׁלַּח לָךְ מַהֵר אַל־יוֹחֶר
הַבֵּן אֲשֶׁר תַּחְמוֹד וּבְטוּבוֹ תָגֶל.
המון: מַלְכוּתְךָ תָרוּם, מַלְכִּי, לָנֶצַח.
זקן: יָרוּם לְדוֹר וָדוֹר, מַלְכִּי, קַרְנֶךָ,
תִּרְעֶה לְעוֹלָמִים שָׁלוֹם צֹאנֶךָ.
המון: מַה־תִּבְחֲרָה הַיּוֹם שִׂמְחָה אוֹ אֵבֶל?
זָקֵן, שְׂבַע קָלוֹן, עָנִי, מַה־תַּעַשׂ?
לָךְ נִבְלְלוּ עַתָּה מָשׂוֹשׂ וָכַעַשׂ,
אֶל־קוֹל נְהִי תַּקְשִׁיב אוֹ תֹּף וָנֶבֶל?

דיבור ד

שכל ויושר הולכים אל בית המשפט והמון ושאר העם שם.

שכל: הָמוֹן הֲלֹא זֶה הוּא הָעוֹמֵד שָׁמָּה,
יָדוֹ אֱלֵי מִצְחוֹ, מֻטֶּה הַקִּירָה.
יושר: כֵּן אֶחֱשׁוֹב גַּם־אָנִי;
הֵן עַל־מְרִי שִׂיחוֹ פָּנָיו יָעִידוּ.
שכל: הוּא הוּא, לְכָה נִקְרַב אֵלָיו, נִשְׁאָלָה
לוֹ עַל־אֲשֶׁר קָרָהוּ.
מַה־זֶּה אֲשֶׁר אֶרְאֶךָּ
הָמוֹן, כְּמוֹ זָעֵף? מַה־לָּךְ הִגִּיעַ.
המון: הֶרֶף, שְׁעֵה מֶנִּי, שֶׂכֶל, הַנִּיחָה,
כִּי אֶת־קְשִׁי יוֹמִי אָרִיד, אָהִימָה,
אֶסְפּוֹד לְגוֹרָלִי, אַף־אֶבְכֶּה חֶבֶל
נָפַל לְנַפְשִׁי; אַךְ יוֹתֵר מֵהֵמָּה
אֶבְכֶּה לְאִוַּלְתִּי, כִּי אֶל־קוֹלְךָ
שֶׂכֶל, שְׁמוֹעַ לֹא מֵאָז אָבִיתִי,
אָנָה כְּלִמָּתִי אֶשָּׂא נָא, אָנָה?
אֵיפֹה מְחִלּוֹת לִי וּנְקִיקֵי סָלַע,
בָּם שַׂעֲרוֹת זִקְנַת בָּשְׁתִּי אַסְתִּירָה.
שכל: מַה־קָּרְךָ כֹּה רָע?
המון: הָהּ כִּי מִמָּוֶת
מַר הוּא אֲשֶׁר קָרָנִי!
כִּי אֶל־כְּלִמַּת סֶלָה
יָרַד כְּבוֹדִי וּלְמָשָׁל הִגִּיעַ
זִכְרִי בְּפִי כָּל־בֶּן אָמָה וָעֶבֶד,
לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס אֶת־בִּתִּי גַּם־יָחַד,
אֶל־כָּל־בְּזוּיֵי עָם, הִנֵּה הִנֵּנִי.
מֵאִישׁ חֲמָסִים זֶה תַּרְמִית הֻדַּחְתִּי
לִילִיד אֱמֶת, רַהַב נִמְהָר זֶה קַחַת;
עַתָּה קְלוֹנוֹ לִקְלוֹנִי, שָׁמַיִם
גִּלּוּ לְעֵינֵי־כֹל, וּכְבָר נוֹדָעוּ
שִׁקְרֵי כְזָבָיו עַל־כָּל־אַפְסֵי אָרֶץ,
כִּי לֶאֱמֶת אֵינֶנּוּ
בֵּן, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי
אֶת־הָעֲנִיָּה זֹאת בִּתִּי לָנֶצַח
יַחְדָּו כְּסוּיֵי בֹשֶׁת.
הֵן הֶחֱזַקְתָּ אַתָּה
אִמְרוֹת תְּבוּנָתֶךָ
נֶגְדִּי, לְמַעַן תֵּת לִי מוּסַר דַּעַת,
בַּל אַחֲרֵי תַרְמִית אוֹאִיל לָלֶכֶת,
בַּל אֶשְׁפְּטָה דָבָר אֶל־מַרְאֵה עָיִן;
אָכֵן אֲנִי נוֹאַלְתִּי,
וּלְךָ בְּכִסְלִי לֹא אֹזֶן הִטֵּיתִי,
אַךְ אַחֲרֵי עֵינַי לִבִּי הוֹלַכְתִּי.
עַתָּה פְּרִי חֶטְאָהּ נַפְשִׁי שָׂבֵעָה,
עַתָּה עֲלֵי יָרֵךְ אַךְ שָׁוְא אֶסְפֹּקָה,
כִּי לֹא לְתַקֵּן עַוָּתָתִי עַתָּה
יָכוֹל אֲנִי, וּכְבָר הוֹדִי שִׁחַתִּי.
שכל: הָמוֹן! וּמִי יוֹדֵעַ
אִם לֹא לְטוֹבָתֶךָ
בָּאוּ לְךָ הַיּוֹם הַזֶּה כָּל־אֵלֶּה?
המון: אֵיכָה לְטוֹבָתִי אֵלֶּה תִּהְיֶינָה?
אֵיכָה לְנַפְשִׁי נֹחַם
אֶמְצָא, וְעֵינַי אֶת־בִּתִּי תִּרְאֶינָה
כֹּה אַלְמְנוּת חַיּוּת שׁוֹמֵמָה סֶלָה?
שכל: אַךְ בִּתְּךָ לָמָּה שׁוֹמֵמָה סֶלָה
תִּהְיֶה?
המון: וְאֵיךְ לֹא תֶהִי?
אָן בֶּן אֱמֶת עַתָּה תִּמְצָא נָא? אָנָה?
שכל: אָנָה? וְאוּלַי יוֹתֶר
מִכָּל־אֲשֶׁר דַּמּוֹת יוּכַל לִבֶּךָ
קָרוֹב לְךָ יִהְיֶה.
שכל: אֵיכָכָה, שֶׂכֶל!
כָּזֹאת תְּדַבֵּר עָתָּה?
שכל: אַךְ מִי לְךָ הִגִּיד, אוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ?
מִי הֵם אֲשֶׁר גִּלּוּ, אוֹ אֵיךְ הוֹכִיחוּ
כִּי בֶּן אֱמֶת רַהַב אֵינֶַנּוּ?
המון: שֶׂכֶל!
הִנֵּה עֲצַת עֶלְיוֹן, אִמְרַת צוּרֵנוּ,
הִיא גִּלְּתָה אוֹתוֹ, הִיא הוֹכִיחַתְהוּ!
מִתּוֹךְ פְּחָדִים מִתּוֹךְ חֶרְדַּת אָרֶץ,
אַחַד זְקֵנֵינוּ נִזְכַּר וַיֹּאמֶר,
כִּי אֶל־פְּנֵי מִשְׁפָּט מֵאָז נִקָּבוּ
אֶל־בֶּן אֱמֶת אוֹתוֹת יִנָּכֶר בָּמוֹ,
וַנִּדְרְשָׁה עַל־זֹאת וַיְחֻפַּשׂ חֵפֶשׂ
וַנִּמְצְאָה כִּי כֵן, וַיְבֻקַּר שָׁמָּה
רַהַב וְהֵן אֵין בּוֹ אֶחָד מֵהֵמָּה
שכל: אַךְ תֵּדְעָה הַגִּיד סִימָּנִים אֵלֶּה?
המון: אֵדַע וְגַם אַגִּידָה.
מִצְחוֹ כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג,
קַוִּים אֲרֻכִּים בּוֹ יָשָׁר יֵלֵכוּ,
עֵינָיו כְּלִילוֹת יֹפִי,
וּדְמוּת עֲלֵי לִבּוֹ נִרְאָה לָעָיִן
סַפִּיר מְשֻׁבָּץ, אַף עַל־כָּתֵף כֶּתֶם
תַּבְנִית עֲדָשָׁה וּשְׂעָרָהּ צִמֵּחַ.
שכל: עַל־הַיְּמָנִית הוּא?
המון: כֵּן.
שכל: וּדְמוּת נֶזֶר?
המון: כֵּן.
שכל: אַף שְׂעָרָהּ כַּזָּהָב.
המון: אֵיכָכָה
נוֹדַע לְךָ כָּל־זֹאת? מִתְנַבֵּא אַתָּה?
שכל: נָבִיא וּבֶן נָבִיא הָמוֹן אֵינֶנִּי
אַךְ נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הִנֵּה אָשִׁיבָה.
הִנֵּה אֲנִי יוֹדֵעַ
הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ אֵלֶּה,
כִּי הוּא לְבַדּוֹ, לֹא אַחֵר, הִנֵּהוּ
הַבֵּן אֲשֶׁר אַךְ־לוֹ כָּל־חֶמְדָּתֵנוּ.
וּכְבָר יְדַעְתִּיו אָנִי,
אָכֵן לְבָבִי לֹא עָרַב הוֹדִיעַ
אוֹתוֹ לְכָל־אִישׁ, כִּי אָמוֹר אָמַרְתִּי:
הֵן לִי וְלִדְבָרַי הֵם לֹא יַאְמִינוּ,
כִּי אַחֲרֵי רַהַב זוֹנִים הֵם עַתָּה,
וִיהִי כְשָׁמְעָם אַךְ אַף יִתְמַלָּאוּ
אַף־רַע וְלֹא כָּל־טוֹב עָלָיו אָבִיאָה,
עַל־כֵּן בְּמַר נַפְשִׁי הִנֵּה נֶאְלַמְתִּי,
עַד כִּי עֲדֵי קִצּוֹ יָבֹא יַגִּיעַ,
וּלְעֵת אֲשֶׁר תָּמוּט רַגְלוֹ הוֹחַלְתִּי,
כִּי אָז, כְּבָר יָדַעְתִּי,
אֵלַי תְּבוֹאוּן וּבְקוֹלִי תִּשְׁמָעוּ,
תֹּאבוּ וְטוֹב לָכֶם וּשְׂמַחְתֶּם יָחַד.
עַתָּה לְכָה לִפְנֵי כִּסֵּא מַלְכֵּנוּ,
נִתְיַצְּבָה יַחְדָּו, וּדְבָרַי שָׁמָּה
הִנֵּה אֲדַבֵּר, אַף־שָׁמָּה אַרְאֶךָּ
אֶת־בֶּן אֱמֶת, אַף־בּוֹ גִּיל אַשְׂבִּיעֶךָּ.
הֵן כִּזְמַן רוֹפֵא אֵין אֶל־כָּל־פֶּגַע,
אַף אֵין כְּמוֹ תוֹחֶלֶת
מָזוֹר לְכָל־מַכָּה חֹלִי וָנֶגַע.
גַּם סוֹעֲרָה תִּהְיֶה עוֹד יוֹם נֻחָמָה,
כִּי עֵת וּמִשְׁפָּט אֶל־כָּל־חֵפֶץ שָׁמָּה,
תִּשְׂחַק לְיוֹם אַחְרוֹן נֶפֶשׁ יִחֵלָּה,
דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה־מָּתוֹק הוּא סֶלָה.

דיבור ה

שכל המון ותהלה ויושר ושאר קרואים לפני משפט.

משפט: מַה־לָּךְ אֱמוּנִי שֶׂכֶל!
מַה־הִיא שְׁאֵלָתֶךָ
בַּקֵּשׁ וְיֻתַּן לָךְ.
שכל: מַלְכִּי, לָנֶצַח
יִגְדַּל הֲדַר כִּסְאֶךָ!
הֵן כָּל־תְּשׁוּקָתָךְ הֵן כָּל־חֶפְצֶךָ
מִגּוֹזְלוֹ אֶבְיוֹן וָדַךְ הוֹשִׁיעַ,
עוֹשֵׁק לְדַכֵּא וּמְעַוֵּל הַכְנִיעַ,
וּדְבָרְךָ כַּטַּל אֶל־עַנְוֵי אָרֶץ
עַתָּה כְּבָר הִשְׁפִּילָה
אִמְרָתְךָ גֵּאוּת אַחִים לָרֶשַׁע,
רַהַב וְתַרְמִית, כִּי לָרַע כָּרָתוּ
יַחְדָּו בְּרִית, לִנְדּוֹחַ
לִבּוֹת עֲנִיֵּי עָם וּלְחַבֵּל יַחַד
תֵּבֵל בְּאִמְרֵי שָׁקֶר.
עַתָּה אֲקַוֶּה כִּי אֶל־דַּל עֶזְרָתָה
יִהְיֶה דְּבַר הַדְרַת עֹז מַלְכוּתֶךָ,
אֶל־בֶּן אֱמֶת, כִּי מִתְנַכֵּר עַד־עַתָּה,
לִפְנֵי בְּנֵי־עַוְלָה מָט וַיָּשֹׁחַ.

משפט: אָמְנָם לְךָ נוֹדַע אַף מַכִּיר אַתָּה
אֶת־בֶּן אֱמֶת, בַּל־תִּשְׁגֶּה־בּוֹ?
שכל: יָדַעְתִּי
וּדְבָרְךָ יוֹדִיעַ
אוֹתוֹ לְכָל־עַמֶּךָ.
הַיּוֹם.
משפט: הֲלֹא תֵדַע כִּי לוֹ נִקָּבוּ
מִפִּי אֱמֶת אָבִיו אוֹתוֹת, בָּהֵמָּה
יֻכַּר וְיִבָּחֵן.
שכל: עַל־כֵּן אָמַרְתִּי
כִּי זֶה יְהִי הַיּוֹם שֶׁיַּכִּירוּהוּ.
משפט: אָן הוּא? קְרָא־נָא לוֹ.
שכל: קוּם גֵּשׁ פֹּה יֹשֶׁר
הִשְׁתַּחֲוֶה אֶל־מוּל הַדְרַת מַלְכֵּנוּ!
משפט: זֶה בֶּן אֱמֶת?
שכל: זֶה הוּא!
משפט: קוּם לָךְ, הֵן תֹּאַר
פָּנָיו לְטוֹבָה בּוֹ יָעִיד יוֹכִיחַ,
כִּי אֶחֱזֶה מִצְחוֹ וּכְמוֹ־כֵן יַחַד
קַוָּיו וְעֵינָיו כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר,
עַתָּה שְׁלַח בִּגְדֶּךָ,
אֶת־חֵיקְךָ נַבִּיט אַף אֶת־שִׁכְמֶךָ.
כֵּן הוּא! בְּךָ יַחְדָּו הִנֵּה נִמְצָאוּ
אוֹתוֹת, אֲשֶׁר אָבִיךָ
רָשַׁם לְךָ מֵאָז. הֵיטַבְתָּ שֶׂכֶל!
לִרְאוֹת כְּמִנְהָגֶךָ.

שכל: מַלְכִּי! הֲלֹא אָמַרְתִּי
זֶה, כִּי דְבַר הַדְרַת מַלְכוּתֶךָ יֶשַׁע
הַיּוֹם לְעַמָּךְ יֶהִי,
מִנַּחֲלֵי צָרָה וּתְהוֹמוֹת חֶבֶל
זֹאת הָעֲנִיָּה, זֹאת בַּת לֹא רֻחָמָה
בִּדְבָרְךָ תַּמְשֶׁה אַף־תִּגְאָלֶנָּה.
וּלְבַב זְקֵנִים אֵלֶּה,
הָמוֹן וְרֵעָיו יַחַד,
תָּשׁוּב תְּנַחֵם וּתְשַׂמַּח. אַף יֹשֶׁר
מִטּוּב פְּרִי תֻמּוֹ הַיּוֹם תַּשְׂבִּיעַ.

משפט: הָמוֹן, קְרַב עַד־הֵנָּה!
יֹשֶׁר, גְּשָׁה גַּם־אַתָּה.
אַף־אַתְּ, תְּהִלָּה, גֹּשִׁי.
אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עִמָּךְ הִגְדִּיל וַיַּעַשׂ
הַיּוֹם אֱלֹהֵי קֶדֶם,
הָמוֹן, הֲלֹא עֵינֶיךָ
רֹאוֹת וְכֵן שָׂמָחְתָּ.
מִמּוֹקְשֵׁי רָעִים הִנֵּה נִמְלַטְתָּ,
אַף בֵּן אֲשֶׁר אִוִּיתָ
לִימִינְךָ פֹּה הוּא. קוּמָה, קָחֵהוּ
וּלְבִתְּךָ יִהְיֶה כִּי לוֹ יָאָתָה.
אַתָּה תְּמִים הַדֶּרֶךְ,
נֵצֶר כְּמוֹ שָׁרְשֶׁךָ,
זֶרַע אֱמֶת, נִכְבָּד, אַף נֶחְמָד, יֹשֶׁר!
עַתָּה קְצִיר צִדְקֶךָ
תִּשָּׂא בְּרִנָּה אָתָּה,
הִנֵּה עֲטֶרֶת פָּז אֶל־רֹאשְׁךָ תֶּהִי
הַבַּת תְּהִלָּה וּבְיָפְיָהּ תָּגִילָה.
אַף־אַתְּ, בְּתוּלַת חָיִל,
יָפָה וְרַבַּת טַעַם,
שִׂמְחִי בְּאִישׁ חֶלְקֵךְ, שִׂישִׂי וָגִילִי,
עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ שִׁכְחִי שָׁכוֹחַ,
אַף אֶל־יְדִידֵךְ זֶה נֹעַם דּוֹדַיִךְ
עַתָּה שְׂמֵחָה תֵּנִי,
וּלְרֹאשְׁכֶם יַגִּיעוּ
יַחְדָּו כְּאֶחָד כָּל־בִּרְכוֹת שָׁמָיִם,
אֶל־בֵּיתְךָ עַתָּה, הָמוֹן, הָבִיאָה
אֵלֶּה שְׁנֵי בָנֶיךָ
כִּי יִשְׂמְחוּ יַחְדָּו וּבְשִׂמְחָתָמוֹ
תִּתְעַלְּסָה גַם־אָתָּה,
אֶת־נַפְשְׁךָ יָמִים רַבִּים יָשִׁיבוּ
וִיכַלְכְּלוּ שָׁלוֹם אֶת־שֵׂיבָתֶךָ,
וּלְךָ תְשֻׁאוֹת חֵן, שֶׂכֶל, יַקְרִיבוּ
כָּל־רוֹדְפֵי שָׁלוֹם וּמְבַקְשֵׁי צֶדֶק,
כִּי יָדְךָ עָשָׂתָה
זֹאת הַתְּשׁוּעָה, אַף כָּל־בָּאֵי שַׁעַר
עִירִי הֲלֹא נִחַמְתָּ.

כלם: לָעַד יְחִי מַלְכֵּנוּ,
בִּגְדוֹל הֲדַר כִּסְאוֹ ירְאוּ עֵינֵינוּ.
אַשְׁרֵי וְאַשְׁרֵי עַם, רוֹעוֹ עָלֵימוֹ
עֵינָיו פְּקוּחוֹת בַּל לִבּוֹ יַקְשִׁיחַ,
יִשָּׂא עֲמַל טָרְחָם, אַף־יַסְתִּירֵמוֹ
יַחְדָּו בְּצִלּוֹ וּלְבָבָם יָנִיחַ.
כִּי מִגְּבוֹהַּ כָּל־חוֹמוֹת גַּם־יָחַד
עֵין שׁוֹפְטָם אוֹתָם יַשְׁלִים מִפָּחַד.

דיבור ו

חברת משוררים, יושר ותהלה, המון ושכל ושאר קרואים בבית המון אחר החופה

משוררים: כָּל־תּוֹפְשֵׂי כִנּוֹר עוּגָב וָנֶבֶל
קוּמוּ וּבֹאוּ נָא נַגֵּן הֵיטִיבוּ,
אַתֶּם נְעִימֵי שִׁיר, פִּיכֶם הַרְחִיבוּ,
שִׁירוּ לְגוֹרָל זֶה שִׁירוּ עַל־חֶבֶל
מָתוֹק כְּצוּף. הַיּוֹם רָאוּ עֵינֵינוּ,
נָפַל לְיִשְׁרֵי לֵב הוֹד תִּפְאַרְתֵּנוּ.

שכל: קוֹצֵר בְּרֹב רִנָּה יֹשֶׁר הֵן אַתָּה
זֶרַע אֲשֶׁר עַל־מֵי דִּמְעָה זָרַעְתָּ,
גִּילַת וְרַנֵּן, הֵן עוֹד תִּשְׂבַּע עַתָּה
עַל־כָּל־אֲשֶׁר עַד־כֹּה עָמָל שָׂבַעְתָּ,
אַךְ זֶה פְּרִי תִקְוָה, צִדְקַת תֹּם דֶּרֶךְ,
זֶה סוֹף עֲנָוִים, קֵץ כָּל־שִׁפְלֵי בֶרֶךְ,
שֵׁן יַחֲרוֹק תַּרְמִית אַף־נָמַס נֶצַח.
כֵּן יַהֲרוֹג רַהַב וִימוֹתֵת כַּעַשׂ,
וּתְהִי בְּתוֹךְ עַצְמוֹת סִכְלוּת אַךְ רֶצַח.
תִּפְאַרְתְּךָ בַּל־עוֹד תּוּשִׁיָּה תַּעַשׂ,
כִּי לַיְשָׁרים אַךְ־כַּיּוֹם יִגְזֹרוּ
נָאוָה תְהִלָּה וּתְמִימִים יָשֹׂרוּ.

משוררים: כָּל־תּוֹפְשֵׂי כִנּוֹר עוּגָב וָנֶבֶל
קוּמוּ וּבֹאוּ נָא נַגֵּן הֵיטִיבוּ,
אַתֶּם נְעִימֵי שִׁיר, פִּיכֶם הַרְחִיבוּ,
שִׁירוּ לְגוֹרָל זֶה שִׁירוּ עַל־חֶבֶל
מָתוֹק כְּצוּף. הַיּוֹם רָאוּ עֵינֵינוּ,
נָפַל לְיִשְׁרֵי לֵב הוֹד תִּפְאַרְתֵּנוּ.

המון: מָה אֶשְׁאֲלָה עוֹד כִּי עֵינִי רָאָתָה
פִּלְאֵי פְלָאִים, לֹא לִרְאוֹת פִּלָּלְתִּי,
מִתּוֹךְ שְׁאוֹן שׁוֹאָה, רִגְשַׁת סוּפָתָה,
חֶלְקַת מְנוּחַוֹת לִי לָעַד נִחַלְתִּי,
כִּרְאוֹת מְקוֹם רַהַב עַל־הוֹד רֹאשׁ יֹשֶׁר,
לִוְיַת תְּהִלָּה, חֵן כָּבוֹד וָעֹשֶׁר.

משוררים: כָּל־תּוֹפְשֵׂי כִנּוֹר עוּגָב וָנֶבֶל
קוּמוּ וּבֹאוּ נָא נַגֵּן הֵיטִיבוּ,
אַתֶּם נְעִימֵי שִׁיר, פִּיכֶם הַרְחִיבוּ,
שִׁירוּ לְגוֹרָל זֶה שִׁירוּ עַל־חֶבֶל
מָתוֹק כְּצוּף. הַיּוֹם רָאוּ עֵינֵינוּ,
נָפַל לְיִשְׁרֵי לֵב הוֹד תִּפְאַרְתֵּנוּ.
חֵלֶק תְּהִלָּה אֶל־יֹשֶׁר הִנֶּהָ,
אַף אֶל־תְּהִלָּה יֹשֶׁר חֵלֶק סֶלָה.
תֶּרֶב גְּדֻלָּתָם, מַעְלָה הַגְבֵּהַּ,
תָּרוּם וְתִנָּשֵׂא, תֵּלֵךְ אַל־תֵּלַהּ,

יִתְבּוֹנְנוּ בָנִים, לֵבָב יִקָּחוּ,
יִרְאוּ יְשָׁרִים אַף־יַחְדָּו יִשְׂמָחוּ.

תושלב"ע