ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות פורים/הלכה ב

פורים הלכה ב

על - פי המאמר "ויהי הם מריקים שקיהם", בסימן יז, יתבאר היטב כל ענין פורים, עין שם כל המאמר:

כי המן רצה "להשמיד ולהרג וכו' את כל היהודים" (אסתר ג יג), ורצה לבטל ההתפארות של השם יתברך שמתפאר עם עמו ישראל, ועל - כן רצה להתגבר בחדש אדר שמת בו משה רבנו, עליו השלום, שהוא היה מגלה ההתפארות, ועל - ידי זה זכה להביא התורה בעולם, שהוא בחינת ההתפארות שמתפאר הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל, על - ידי התורה שמקימין ישראל. ועל - כן על - ידי התורה היה התגלות הרצונות של הבריאה, כמו שכתוב (בראשית א א), "בראשית", 'בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית' (פסיקתא זוטרתא בראשית א' א מובא ברש"י שם, ויקרא רבה ל"ו ד, תנחומא (בובר) בראשית ג'). כי אוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד (עין זהר בראשית כ"ד, יתרו צ': משפטים קכ"ד. אחרי ע"ג, תקון כ"ב דף ס"ד.), כי התפארותו יתברך הוא עם ישראל על - ידי התורה כנ"ל, ועל - כן התורה קראת 'תפארת', כמובא, ומשם היה כלל קבלת התורה, על - ידי שהיה יכול לגלות ההתפארות של כל אחד ואחד מישראל אפלו מהפחות שבפחותים, כמו שמובא במאמר "כי תצא" (בלקוטי תנינא סימן פב) שמשה היה מקשר עצמו עם הפחות שבישראל והיה מוצא בו אלקות, כי היה ענו מכל האדם (במדבר יב ג).ועל - ידי זה עשה דרך כבושה בחדש אלול והביא אז התורה לעולם, עין שם.

ועל - כן זכה משה לכליל תפארת, כמו שכתוב (בשחרית לשבת), 'ישמח משה במתנת חלקו; כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך' וכו', כי על - ידי מעמד הר סיני שזכה לקבלת התורה, שהוא בחינת התפארות כנ"ל, על - כן זכה לכליל תפארת מאחר שהכל נעשה על ידו כנ"ל.

ועל - כן רצה להתגבר דוקא בירח שמת בו משה (מגילה יג ב) כנ"ל, ועל - כן עקר התגברותו היה על - ידי פגם האכילה שנהנו ישראל מסעדה של אותו רשע (שם י"ב.). שכל זה היה על - פי עצתו כדי להכשילם במאכל של אסור, כי על - ידי פגם האכילה נפגם ונתערבב הדעת שעל - ידי זה מתכסה הצדיק שמגלה ההתפארות, (כמו שמבאר שם). ומשם יניקת המן והסטרא אחרא שיניקתם מפגם המזבח, פגם האכילה, שעל - ידי זה נתגבר טרוף הדעת שמשם יניקתו. ועל - כן עשה המן עצמו עבודה זרה (שם י':), כי יניקת העבודה זרה היא משם, מבחינת פגם המזבח כנ"ל, (כמו שמבאר שם). וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין קלט ב) שהמן מרמז בהתורה בפסוק (בראשית ג יא) "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת", כי עקר יניקתו מפגם האכילה, שעל - ידי זה נפגם הדעת, שזה בחינת פגם אכילת "עץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב ט), כי על - ידי פגם האכילה נתכסה אור הצדיק המגלה ההתפארות ונפגם בחינת ההתפארות חס ושלום, ומשם יניקת העבודה זרה מנפילת ההתפארות, (כמו שכתב רבנו במקום אחר), ועל - כן עשה את עצמו עבודה זרה וכנ"ל. ועל - כן צריך לתקן פגם המזבח לזכות לאכילה בכשרות, שאז דיקא על - ידי האכילה נתרומם ונשלם הדעת, וזה נעשה על - ידי הצדקה, (כמו שמבאר שם).

וזה בחינת "מתנות לאביונים" שנותנין בפורים (אסתר ט כב, מגילה ז א, שו"ע או"ח סימן תרצד סעיף א), שעל - ידי זה נתרבה האהבה והשלום, שעל - ידי זה נעשה אויר הנח והזך, שעל - ידי זה נכתבין דברי מרדכי בספריהם. בבחינת (אסתר ו ב) "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי", (כמו שמבאר שם). וזה בחינת קריאת המגלה, שזה בחינת הכתב שנעשה על - ידי מרדכי שנכתב ונחקק בספריהם, שעל - ידי זה נעשה הנס, כי על - ידי זה נעשין גרים, בחינת (שם ח' יז) "ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שעל - ידי זה נשלם פגם המזבח, שעל - ידי זה נשלם הדעת, שעל - ידי זה נתגלה אור הצדיק המגלה ההתפארות של ישראל, ועל - ידי כל זה הוא מפלת המן שיניקתו מפגם המזבח כנ"ל, (עין שם היטב).

ועל - כן עקר תקון המגלה נתתקנה ונעשית שתהיה כתובה בספריהם, וכמו שמובא ('מרדכי' שבת פרק 'כל כתבי' אות שצו) שבשביל זה אין שום שם בפרוש בכל המגלה מחמת זה שתהיה כתובה בספריהם, כי כל עקר בחינת המגלה הוא בחינת הכתב שנחקק ונכתב בספריהם שנעשה על - ידי מרדכי, שעל - ידי זה נעשה הנס של מפלת המן כנ"ל. וזה שכתוב (אסתר י ב), "וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס". שזה לא מצינו במקומות אחרים, כי אין דרך המקרא לכתב, רק שיתר הדברים נכתבים בספרי המלכים של ישראל ויהודה. אמנם כאן שהמקרא מפרש שכל מעשה תקפו וגבורתו של הנס וגדלת מרדכי כתובים עקר בספריהם, כי שם רואים גדלת מרדכי ותקף הנס שעשה, שהיה יכל לעשות בחינת כתב כזה בספריהם, שעל ידו הוציא הטוב שהיה כבוש ביניהם כל כך כמו שהיה אז, ועשה נס גדול כזה על - ידי הכתב הנ"ל כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אסתר רבה י' ד/"מהר קח את הלבוש ואת הסוס, "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", הלך לו אצל מרדכי. כיון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתיירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו, אמר להם לתלמידיו: בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני. אמרו: אם תמות נמות עמך. אמר להם: א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה, וחסלון צלותהון יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה, ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים. אתא המן לגביהון אמר לון: במה אתון עסקין, אמרו לו" במצות העומר, הה"ד (ויקרא ב) "ואם תקריב מנחת בכורים לה'" וגו', תמן אמרי הלכות קמיצה אחוו ליה ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר. אמר לון: והדין עומרא, מהו - דדהב או דכסף? אמרי ליה: לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין, אלא דשעורין. אמר לון: בכמה הוא טימיה דידיה הוה בעשרה קנטרין, אמרין ליה: סגיין בעשרה מנין, אמר לון: קומו דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי" מגילה טז א/"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן. כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה, וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא, אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר להו: במאי עסקיתו? - אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי" ויקרא רבה כ"ח ו) שבשעה שבא המן למרדכי להרכיבו על הסוס וכו' מצאו שהיה עוסק בהלכות קמץ של מנחה וכו'. ואמר לו, 'אתי קמץ מנחה דידכו ובטיל עשרת אלפים ככר כסף'. 'קמץ מנחה' דיקא, הינו בחינת קרבנות, שהם שלמות המזבח, שעל - ידי זה היה מפלת המן כנ"ל.

וזה בחינת "משלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט כב, מגילה ז א ושו"ע או"ח סימן תרצה סעיף ד). הכל בשביל להרבות השלום, שעל - ידי זה נעשה אויר הנח, שגם כל הצדקה של מתנות לאביונים הוא הכל בשביל זה כנ"ל.

ועל - כן מצוה גדולה לאכל בפורים ולהרבות בסעדה מאד (מגילה ושו"ע שם), כי עקר שלמות הדעת ותקונו והכנעת הכסילות שמשם יניקת המן כנ"ל, הוא על - ידי אכילה כשהוא בכשרות כנ"ל (וכמבאר שם, עין שם), שזה נעשה על - ידי הצדקה ומקרא מגלה כנ"ל. ועל - כן נוהגין לעשות עקר הסעדה סמוך לערב (עין רמ"א סימן תרצה סעיף ב), אחר שעשו התקונים של הפורים שעל ידם נשלם הדעת כנ"ל, אז התרה האכילה והיא מצוה גדולה להרבות בסעדה, כי אז האכילה הוא עקר שלמות הדעת כנ"ל.

ועל - כן מתענין קדם פורים תענית אסתר (תנחומא בראשית ג', שאילתות דרב אחאי ויקהל סז, רמב"ם תעניות ה' ה, רבינו תם מובא ברא"ש ובר"ן ריש מגילה, סימן תרפו; ע"ע מסכת סופרים כ"א א, שבולי הלקט קצד), כי התענית הוא תקון תאות אכילה, (כמו שכתב רבנו במקום אחר [עין לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן סב), והוא בעצמו בחינת הצדקה, (כמו שכתב רבנו במקום אחר שם סימן לז), בחינת "אגרא דתעניתא צדקתא" (ברכות ו ב). שעל ידה נתתקן פגם האכילה כנ"ל. וזה שקצת נוהגין לתן מתנות לאביונים ביום תענית אסתר, כי הצדקה והתענית הם בחינה אחת וצריך להקדים אותן, כי על ידם עקר הנס כנ"ל, כי עקר התקון של פגם האכילה הוא הצדקה, (כמבאר במאמר הנ"ל):

נלקח מתוך: [1]