ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות פורים/הלכה א

ענין פורים וקריאת המגלה, על - פי מה שכתב רבנו במאמר "וביום הבכורים" (בסימן נו), עין שם היטב כל המאמר:

פורים הלכה א

עריכה

והנה עקר התגברות מלכות הרשעה, שהוא המן - עמלק, הוא כשהמלכות דקדשה היא בהסתר, בחינת (דברים לא יח) "הסתר אסתיר" (עין חולין קלט ב), כמו שכתוב (בראשית כה כג), "ולאם מלאם יאמץ". ועל - כן התגבר המלכות אחשורוש, על - ידי פגם וחטא האכילה, שגרם להם להנות מסעדה של אותו רשע (עין מגילה יב א), על - ידי זה התגבר עליהם, כי על - ידי פגם האכילה הוא הסתרת פנים, בבחינת (דברים לא יז) "והסתרתי פני מהם והיה לאכל", כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן מז). כי על - ידי פגם האכילה כשאינה בכשרות יכולים לפל חס ושלום מהשבעים פנים של תורה לבחינת שנה, שהיא בחינת הסתרת פנים, כמו שכתב רבנו מזה במאמר 'פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך"' (בסימן ס), עין שם. ועל - כן נתיעץ לעשות הסעדה בסוף גלות בבל (עין מגילה יא ב), דהינו בסוף השבעים שנה של גלות בבל.

כי שבעים שנה של גלות בבל הוא בחינת שנה, בחינת (תענית כג א) "מי איכא דניים שבעים שנין", שכתוב במאמר הנ"ל, בחינת (תהלים צ י) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה; זרמתם שנה יהיו", בחינת (תהלים קכו א) "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים", שזה קאי על שבעים שנה של גלות בבל, כמו שפרש רש"י זכרונו לברכה. ועל - כן בסוף השבעים שנה, שאז הוא התגברות השנה, בחינת ההסתרה הנ"ל, על - כן כשראו המן ואחשורוש שעדין לא נגאלו ישראל ולא נתעוררו משנתם, על - כן סבר שלא יגאלו ויתעוררו עוד, כי עד השבעים שנה יש תקוה להתעורר משנה מאחר שעדין לא נפלו מכל השבעים פנים, ועל - כן היה ראוי שיהיה הגאלה תכף ומיד בסוף השבעים שנה ולא תאחר אפלו רגע, כי כשיתעכב יותר משבעים שנה ונופלים חס ושלום מכל השבעים פנים, אזי קשה מאד להתעורר מהשנה כי אם על - ידי בחינת הדרת פנים, שזה אי אפשר להיות כי אם על - ידי משיח שיבא במהרה בימינו, שהוא בחינת הדרת פנים, בבחינת (דניאל ז יג) "ועד עתיק יומיא מטה" וכו'. 'עתיק יומין' זה בחינת הדרת פנים, (כמו שכתוב שם במאמר "פתח רבי שמעון" הנ"ל, עין שם היטב), ועל - כן כשראו שלא נגאלו בסוף השבעים שנה, כי טעו בחשבון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על - כן נתיעצו להגביר השנה עליהם ולהפילם מכל השבעים פנים, שהם בחינת שבעים שנה על - ידי האכילה, שעל - ידי זה נופלים לבחינת שנה כנ"ל, ועל - כן עשו סעדה בסוף השבעים שנה כדי שיהנו ישראל מהם, כי זה ידוע שכל סעדתו של אותו רשע היה כדי להכשיל ישראל באכילת אסור וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית יא ב) "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו" וכו' (אסתר א ב), 'כשנתישבה מלכותו, כי חשב וטעה' וכו', כי על - ידי טעותו שסבר שכבר כלו השבעים שנה ולא נגאלו, על - כן לא יגאלו עוד, כי יפלו, חס ושלום, לשנה יותר משבעים שנה כנ"ל. ועל - כן עשה משתה דיקא כדי להכשיל ישראל, כדי להגביר עליהם השנה ולהפילם, חס ושלום, מכל בחינת השבעים שנה, שהם בחינת שבעים פנים של תורה כדי שעל - ידי זה תתקים מלכותו כנ"ל. ועל - כן באותו סעדה יעץ המן הרשע להרג את ושתי המלכה, שכל זה היה עצת הסטרא אחרא, וכונתה היה כדי שעל - ידי זה יתגלגל הדבר – "ותלקח אסתר אל בית המלך" (אסתר ב ח), כדי להביא בחינת מלכות בהסתרה יתרה ביניהם.

אבל באמת היה כח במרדכי לגלות ההסתרות, (כמו שכתב רבנו שם), וגם יש לו כח לעוררם ולהקימם מהשנה והנפילה מכל השבעים פנים, על - ידי פגם האכילה הנ"ל, כי מרדכי הוא בחינת (שמות לד ו) "רב חסד", בחינת הדרת פנים, בחינת 'עתיק יומין', בחינת 'ספורי מעשיות של שנים קדמוניות' שעל - ידי זה יכולין לעורר מהשנה של כל השבעים פנים הנ"ל, כי 'מרדכי' בגימטריא 'רב חסד', (כמובא במאמר הנ"ל):

וזה שמצינו שכל עקר הגאלה ההיא הביא מרדכי על - ידי ספור מעשה, בחינת (אסתר ב כב) "ויגד מרדכי לאסתר המלכה", שספר המעשה שהיה לאסתר, שהיא בחינת ההסתרה, בחינת שנה, כדי לעורר מהשנה ולגלות ההסתרה על - ידי זה כנ"ל. וכן היה בסוף שעל - ידי זה באה הגאלה אז, כמו שכתוב (אסתר ו א), "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" 'שנת מלכו של עולם', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה טו ב). וזה היה על - ידי ספורי מעשיות של בחינת מרדכי, כמו שכתוב (אסתר ו' א-ב), "ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וכו' וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי", שמצאו ספורי מעשיות של מרדכי בחינת 'רב חסד' כנ"ל. כי על - ידי ספורי מעשיות של מרדכי שספר לאסתר, שהיא בחינת כנסת ישראל, שבאו בהסתרת פנים בבחינת שנה כנ"ל, ועל - ידי זה הקיצם ועוררם מהשנה והחזירם בתשובה, על - ידי זה גרם בחינת התעוררות השנה לעלא, בחינת 'נדדה שנת המלך' הנ"ל, כי על - ידי אתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעלא.

וזה בחינת "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (אסתר ב כב), שבחינת אסתר, דהינו כנסת ישראל, היה לה פתחון פה להמליץ טוב על ישראל, כי ספרה ל'מלכו של עולם' והביאה למעלה ספורי מעשיות של מרדכי, שעל - ידי זה היה התעוררות השנה כנ"ל.

וזהו בחינת קריאת המגלה שקבעו לדורות לקרות המגלה בכל שנה ושנה (עין מגילה ג' ד'. רמב"ם מגלה וחנכה א' א, שו"ע או"ח סימן תרפז). והיא עקר המצוה של פורים כדי לעורר את ישראל בכל שנה מבחינת שנה על - ידי ספור מעשה של שנים קדמוניות, שזה בחינת המגלה, שהיא דבר יקר מאד וכל עקרה הוא בחינת ספור מעשה, שמתחלת, "ויהי בימי אחשורוש". וכן עד סוף המגלה, הכל הולך על דרך ספור מעשה, והוא מעשה של מרדכי ואסתר, שהוא בחינת מעשה של שנים קדמוניות, שעל - ידי זה מעוררין מהשנה בכל שנה ושנה, בבחינת "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" (אסתר ט כח). שהמעשה של הימים האלה מביאים לבחינת זכרון בכל שנה וכו', שהיא בחינת התעוררות השנה שהיא בחינת שכחה.

כי השנה היא הסתלקות המחין, שזה בחינת שכחה שרצה המן להגביר עליהם בבחינת "הפיל פור" (אסתר ג ז), שהיא בחינת שכחה, כמובא. וכן בכל שנה נעשה זאת (כמובא בספרים), ועל - ידי קריאת המגלה כנ"ל מבטלין השכחה בחינת השנה כנ"ל. וכן מהאי טעמא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רי"ף מגילה ג'. שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף יז) צריך לפשטה כאגרת, כי היא כמו ספור מעשה שמספרין מאגרת, מעשה שהיה בימי מרדכי ואסתר, בחינת 'מעשה של שנים קדמוניות' כנ"ל:

והנה עקר התגברות המן היה בחדש אדר שאז רצה להתגבר על - ידי שראה שאז מת משה (מגילה יג ב) שהוא היה עקר וכלל קבלת התורה, שעל - ידי התורה מגלין ההסתרות, כמו שכתוב במאמר "וביום הבכורים" הנ"ל, וסבר שמאחר שמת משה אז נתבטל כח עסק התורה, ואי אפשר לגלות ההסתרה עוד, ומחמת זה התגבר אז, כי הוא כנגד מלכות דקדשה, וכשהמלכות דקדשה בבחינת ההסתרה על - ידי שאין עוסקין בתורה, אזי מתגבר בחינת המן - עמלק. וזה בחינת (בראשית כז כב) "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" – 'בזמן שהקול קול יעקב אין הידים' וכו' (בראשית רבה ס"ה כ/"יגש יעקב אל יצחק וגו' הקול קול יעקב, הא קול דקל חכים וידיה דמשלחין מיתין, ד"א הקול קול יעקב אין יעקב שולט אלא בקולו הקול קול יעקב והידים ידי עשו אין עשו שולט אלא בידים, ד"א הקול קול יעקב, א"ר פנחס קולו של יעקב מכניס והידים ידי עשו מרמיז ליה והוא אתי, ד"א הקול קול יעקב, א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טז) "וילונו כל העדה ויבא עמלק", ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו אין ידי עשו שולטות, א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו"), כי על - ידי 'קול יעקב' שהוא עסק התורה, שעל - ידי זה מגלין ההסתרות, ואזי אין כח למלכות הרשעה, שהיא בחינת ידי עשו, שהיא מלכות המן - עמלק שהוא מזרע עשו.

וזה בחינת "הפיל פור הוא הגורל", כי למעלה כלו טוב, ושם בשרשם אפלו הסטרא אחרא בשרשה היא טוב, ולמטה נתפרדין לימין ושמאל, שהם סטרא דקדשה וסטרא אחרא, ולמעלה נשפע שפע החיים תמיד שהוא כלו טוב. וצריך לעשות כלים לקבל החיות שזה נעשה על - ידי עסק התורה, שהוא בחינת ימים ומדות שעל ידה מקבלין החיות לתוך הכלים והמדות, (כמו שמבאר שם). וכשאין עסק התורה חס ושלום, אזי נכנסת חס ושלום, הסטרא אחרא, ומקבלת החיות הנשפע מלמעלה בבחינת (משלי ל כב-כג) "תחת עבד כי ימלך - ושפחה כי תירש" וכו'. ו'הגורל' הוא בחינת עלמא דאתי, כמו שכתוב (דניאל יב יג), "ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין", כמרמז בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (עין לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן נז), ושם בבחינת עלמא דאתי הוא גורל אחד, כלו טוב, כי שם הוא בחינת כלו טוב כלו אחד ואין שום רע כלל, ולמטה משם מתפרדין לשני גורלות (ויקרא טז ח) "גורל אחד לה' וגורל אחד" וכו', שזה בחינת כח הבחירה שיש כח ביד כל אחד לבחר לעצמו גורלו וחלקו.

על - כן צריכים לשמר מאד את הזכרון, שהיא לאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי. כי למטה בבחינת הימים, בחינת עולם הזה, קשה מאד וכבד על האדם לבחר בגורל הטוב, מחמת ששני הדרכים נתונים לפניו, וגם אפשר לטעות לפעמים חס ושלום להמיר טוב ברע או רע בטוב. אבל, כשמדבק מחשבותיו בעלמא דאתי ששם כלו טוב 'גורל אחד כלו לה, אזי בודאי "לא תמעד אשוריו" (תהלים לז לא), כי משם יוכל להמשיך דרך הטוב שילך בה בעולם הזה, ויוכל לבחר לו דרך החיים והטוב אפלו בתוך הימים בעולם הזה, על - ידי שמחשבתו דבוקה תמיד בעלמא דאתי, שמשם יוצאים כל הדרכים כנ"ל:

וזה בחינת (דברים ל טו,יט) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' ובחרת ב'חיים" - בפתח, הבי"ת מורה על החיים הידועים, שהיא עלמא דאתי, שהיא מקור החיים, הינו מחמת ששני הדרכים נתונים לפניך, על - כן העצה שתדבק מחשבתך בעלמא דאתי ותבחר בחיים הידועים חיים הנצחיים, שמשם תוכל להמשיך לך דרך נכונה דרך החיים, שתלך בו בעולם הזה. וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום, על שנפל לו גורל הטוב מלמעלה, דהינו שזכה שנשפע לו מגורל העליון בחינת עלמא דאתי שהוא כלו לה=' כנ"ל, נמשך לו גם למטה שיהיה גורלו טוב בעולם הזה להיות בחלקו של הקדוש ברוך הוא, וזהו, "ה' מנת חלקי וכוסי" (תהלים טז ה), שזכה להיות בחלקו של השם יתברך כי "אתה תומיך גורלי". 'אתה' זה בחינת עלמא דאתי בחינת "אתה הוא ה' האלקים" (נחמיה ט ז), שזה בחינת עלמא דאתי שהוא כלו טוב, בחינת "ה' הוא האלקים" (דברים ד לה). וזה 'אתה תומיך גורלי', 'תומיך', לשון השפלה וירידה, כמו שפרש רש"י שם, הינו שבחינת 'אתה', בחינת עלמא דאתי, משם ירד ונשפע לי 'גורלי' הטוב להיות 'ה' מנת חלקי' כנ"ל. וכל זה הוא על - ידי התורה, שעל ידה ממשיכין החיים לתוך הימים והמדות, דהינו שממשיכין החיים ממקור החיים, מעלמא דאתי, לתוך הימים והמדות לזכות לגורל הטוב כנ"ל.

וזהו "חבלים נפלו לי בנעמים", שזכיתי לחלק הנעים על - ידי "אף נחלת שפרה עלי" (תהלים טז ו), על - ידי בחינת התורה שהיא 'נחלת שפרה' בחינת (בראשית מט כא) "אמרי שפר", כי התורה היא בחינת תפארת, כמובא (תקו"ז הקדמה ו'.). וזה בחינת (ויקרא טז ח) "ונתן אהרן על שני השעירים גרלות" וכו', כי כדי להמשיך גורל של שם בימין וגורל של שמאל בשמאל, על - כן הצרך להגביה ולנשא שני הגורלות, שהם ימין ושמאל, שניהם לה=', ששם בשרשם כלו טוב, ואזי יוכל להמשיך משם כרצונו לתן לכל אחד חלקו וגורלו כראוי, ולא יחליף ולא ימיר חס ושלום, שיהיה חס ושלום של שם בשמאל, שזה היה כשלא היה הכהן הגדול הגון ולא היה יכל לאדבקא מחשבתו בעלמא דאתי.

ועל - כן המן הרשע 'הפיל פור הוא הגורל' שרצה להפיל גורל, להפיל ממש, שרצה להפיל הגורל שהוא מקור החיים, להמשיך לעצמו לחלקו וגורלו חס ושלום, להמשיך הגורל והחיים לסטרא אחרא חס ושלום כנ"ל. וזה בחינת 'הפיל פור', שהוא בחינת שכחה, כמובא וכנ"ל, שהוא סטרא דמותא, בחינת "נשכחתי כמת מלב" (תהלים לא יג), שרצה להפיל הגורל הנ"ל למטה לחלקו, חס ושלום, שהוא בחינת שכחה סטרא דמותא, בחינת 'הפיל פור' הפך הגורל, בחינת עלמא דאתי שהוא מקור החיים, בחינת זכרון כנ"ל. כי רצה להמשיך הגורל למטה לחלקו, לבחינת פור בחינת שכחה כנ"ל, ולא עלה בידו טעותו כי אם בחדש אדר, שאז מת משה, וסבר שנתבטל כח התורה כנ"ל שאזי יוכל להמשיך לעצמו הגורל חס ושלום, כנ"ל.

וזהו, "הפיל פור הוא הגורל וכו' ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר" (אסתר ג ז), כמובא במאמר "ואלה המשפטים" (בסימן יוד). אבל באמת מרדכי שהיה גם כן בחינת התורה היה לו כח לגלות ההסתרות ולהכניעו ולהוציא ממנו כל יניקתו שינק מהקדשה ולעשות מזה תורה חדשה בבחינת (איוב כ טו) "חיל בלע ויקיאנו", (כמו שכתב רבנו שם). דהינו שהיה לו כח להכניע הרע ולהגביה החיות שיש שם, עד שרש יניקתם ממקור החיים, ואזי ישוב ויתהפך החיות שהיה אצלו בגלות ויהיה נעשה מזה תורה חדשה כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתב רבנו שם, שעל - ידי שמכניעין העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש, שהיא בחינת עמלק, שעל - ידי זה בחינת 'עצבון ידים' (בראשית ה כט), בחינת (שמות יז יב) "וידי משה כבדים" וכו', על - ידי זה שמכניעין אותו אזי יכולין לשאת את הידים בחינת (דברים לב מ) "אשא אל שמים ידי", ומשם מקבלים דבורים, בחינת (עירובין יג ב) "אלו ואלו דברי אלקים חיים", עין שם, הינו על - ידי שמכניעין הרע הנ"ל, על - ידי זה מנשאין את הידים, שהם יד ימין ויד שמאל, שמשם אחיזת הסטרא אחרא, מנשאין שניהם למעלה לבחינת עלמא דאתי, שזה בחינת שמים - אש ומים ביחד, בחינת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' 'כלו טוב וכלו אחד', בחינת (משלי ג יט) "כונן שמים בתבונה" שזה בחינת (איוב כו יד) "רעם גבורתיו מי יתבונן". 'מי יתבונן' דיקא, בחינת בינה עלמא דאתי (פרדס כ"ג טז 'עולם'), ששם 'כלו אחד' 'אלו ואלו' וכו' כנ"ל. ועד שם צריך להגביה הידים הנ"ל, ואזי נמשך משם דעת גדול מאד, שהוא בחינת תורה חדשה שנעשה מההסתרה הנ"ל, בבחינת 'חיל בלע ויקיאנו' כנ"ל. כי זאת התורה היא תורה גבה ועליונה מאד, (כמו שמבאר שם).

וזה בחינת המגלה שהיא נעשית מבחינה הזאת, כי על - ידי שהתגבר המן, והיה אז הסתרה גדולה מאד בחינת 'הסתר אסתיר', על - ידי זה אחר כך כשזכו לנצחו, על - ידי זה נעשה מבחינת ההסתרה הזאת תורה חדשה, שהוא בחינת המגלה, שהיא תורה חדשה שנעשה מזה כנ"ל. (וכמו שכתוב לעיל מזה בהלכות קריאת התורה, עין שם), ועל שם זה נקראת 'מגלה', עין שם, שהיא נעשה מהתגלות ההסתרה כנ"ל:

וזה הדבר נעשה 'בכל דור ודור' ואצל כל אחד ואחד מישראל כשעושה תשובה באמת כראוי. כי זה בחינת תשובה, שמי שנוטה מדרך הטוב ובחר לעצמו חלק וגורל הרע חס ושלום, אזי אי אפשר לו שיתתקן וישוב לדרך הטוב כי אם על - ידי תשובה, שהוא בחינת שבת, בחינת עלמא דאתי, כמובא (עין זהר בראשית מ"ח, צו כ"ט, נשא קכ"ב, ועין לקוטי מוהר"ן חלק א, סימנים ו עט), דהינו שהוא מכרח להצטרף ולהבחן בדרך ההיא שהלך בו בבחינת תשובת המשקל, כמובא לעיל. דהינו שהוא מכרח לשוב ולילך ולהיות בכל אותן הדרכים הרעים שהיה בהם מקדם, לשבר תאותו, ויטה מהם ויסור מהם, צריך לילך דרך כל הדרכים ההם עד אשר ישוב למקומו אל אם הדרך, שרש שני הדרכים, ששם כלו טוב ומשם והלאה מתפצלין ומתפרדין שני הדרכים כנ"ל.

וזה בחינת "הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכת" (ירמיה לא כ), שזה קאי על תשובה (עין ספרי עקב ז'), כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה, שצריך לשום לבו למסלה ודרך שהלך בה מקדם, לשוב ולחזר דרך אותו לשם יתברך לבחינת תשובה כנ"ל. ועל - כן צריך להציב לו ציונים וסמנים לבל יכשל ויתעה בהם חס ושלום, מאחר שכבר תעה בהם, כי הם דרכים תועים ונבוכים מאד, וצריך לשמר עצמו מאד ולעשות לעצמו סימנים וציונים לבל ילכד בהם, חס ושלום, עוד. וזהו 'שמי לך תמרורים', דהינו תמרירות הלב שסובל בעת ששב והולך דרך הדרכים המרים מאד, לשוב בדרך אותן הדרכים אל אם הדרך כנ"ל, וצריך לסבל מרירות גדול וקשה מאד עד אשר יעבר כל אותן הדרכים המרים לשוב לדרכו לשלום אל אם הדרך הנ"ל, שהיא בחינת בינה עלמא דאתי, שהיא בחינת תשובה כנ"ל. ועל שם זה נקראת תשובה, על - שם ששם שבים וחוזרים כל הדברים לשרשם, כי שם הוא כלו טוב כנ"ל.

והכלל, שעקר בחינת התשובה שצריך להשיב ולהחזיר ולהעלות גם הדרך השמאל אל שרשו כנ"ל, וזה נעשה על - ידי ששב והולך ועובר באותן הדרכים כנ"ל, כי על - ידי זה מעלה החיות משם, דהינו ניצוצות הקדושים שנפלו לשם על - ידי עוונותיו ומשיב אותן לשרשם, שהוא בחינת תשובה כנ"ל. ואזי כששבים כל הדרכים המקלקלים לשרשם, לבחינת תשובה הנ"ל, אזי שם חוזרים ונעשים מכל העוונות והדרכים ההם תורה חדשה, בבחינת (איוב טו כ) "חיל בלע ויקיאנו" כנ"ל. שנעשה מזה 'אשת חיל' – 'תורה חדשה' כנ"ל, וכן כתב רבנו במקום אחר (לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן כב), שמעוונות ישראל שיזכו לעתיד לבחינת תשובה האמתית, אזי יהיה נעשה מהם תורה חדשה:

וזה מצות זכירת עמלק, כמו שכתוב (דברים כה יז), "זכור את אשר עשה לך עמלק" וכו'. שכל מעשה עמלק, דהינו התגברות הסטרא אחרא על החלושי כח שבישראל שהענן פולטן (תנחומא תצא י') והוא מכשיל אותם, על - כן צריכין להגביה אותם ולהחזירם למקומם לבחינת תשובה, שהיא בחינת ענני כבוד, בחינת סכה (עין סכה י"א:), בחינת "אמא דמסככא על בנין" (עין זהר רע"מ פנחס רנ"ה: פע"ח שער חג הסכות פרק ד). וזה בחינת 'זכור את אשר עשה לך' וכו'. 'זכור' דיקא, כי צריך להחזיר מעשה עמלק לבחינת זכרון, שהיא בחינת עלמא דאתי, בחינת תשובה כנ"ל.

וזה נעשה בכל שנה ושנה, בבחינת (אסתר ט כח) "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה משפחה ומשפחה ומדינה ומדינה ועיר ועיר", שכל אחד ואחד כשזוכה לנצח מלחמת עמלק וזוכה לשוב בתשובה, אזי חוזרים הימים, שהם בחינת המדות ששם הבחירה, כי יש ימי טוב וימי רע, וחוזרים כלם אל מקומם, שהוא התשובה, שהוא בחינת זכרון כנ"ל, שהוא למעלה מהימים, בחינת כלו טוב כנ"ל. ושם נתחדשים ונעשים מחדש ונעשה מהם ימי טוב, דהינו תורה כנ"ל. וזהו בחינת (איכה ה כא) "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". כשזוכין לשוב אליו בבחינת תשובה כנ"ל, שם נתחדשים הימים כמקדם כנ"ל.

וזה בחינת קריאת המגלה בכל שנה ושנה, כי בכל שנה ושנה נעשה הנס של מפלת המן - עמלק כידוע, ואז עושין פורים וקורין המגלה שנעשית מזה כנ"ל:

ועל - כן צריך לכתבה דוקא, ואם קראה על פה לא יצא (מגילה י"ז. שו"ע או"ח סימן תרצ), אף שעקרה משום פרסומי נסא (שם י"ח.) והיה די לפרסם הנס בעל פה, אך על - פי מה שכתבנו לעיל שעקר המגלה נעשה על - ידי התגלות ההסתרה כנ"ל, דהינו על - ידי שמחזירין ומשיבין גם בחינת ההסתרה, דהינו הסטרא אחרא, אל מקומה ושרשה כנ"ל. וזה בחינת הרמת והתנשאות הידים שעל ידם נעשה ההתגלות כנ"ל, (וכמבאר במאמר הנ"ל), כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא בהידים בבחינת עצבון ידים, (כמו שמבאר שם). ועל - ידי האנחה שמתאנח ומתחרט ושב על דרכו הרעה, על - ידי זה מגביה את הידים עד השמים לבחינת תשובה כנ"ל.

וזה בחינת (דברים ל"ב מ) "כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם". 'חי אנכי' זה בחינת עלמא דאתי מקור החיים, בחינת (שמות כ' ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כי עד שם צריך להגביה את הידים, דהינו יד ימין ויד שמאל שמשם אחיזת הסטרא אחרא כנ"ל, ואזי נעשה שם על - ידי זה דבורים חדשים, וממשיך משם תורה גבה מאד כנ"ל, ואזי מקבלים הדבורים מהידים כנ"ל, (וכמו שמבאר שם, עין שם). נמצא, שבחינת המגלה שהיא נעשית מהדבורים שמקבלין מהידים על - ידי שמרימין אותם לבחינת תשובה עלמא דאתי ששם שרש הידים, שעל - ידי זה מקבלין דבורים מהידים, דהינו התורה החדשה שנעשית על - ידי העוונות והסטרא אחרא שנתהפכה לטוב כנ"ל, שזה בחינת המגלה שנעשית מזה כנ"ל, ועל - כן צריכין לכתבה דוקא, כדי להביא הדבורים אל הידים לקבלם מהידים ממש כנ"ל.

וזה בחינת "כתב זאת זכרון בספר" (שמות י"ז יד), דהינו מלחמת עמלק, ומרמז על הגאלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עין מכילתא וברש"י שם). 'כתב' דיקא, 'זכרון' דיקא, כי מלחמת עמלק ונצחונה, ששב ונעשה מזה בחינת זכרון כנ"ל, צריך להביא זאת לתוך הכתב להמשיך הדבורים אל הידים ולקבלם משם כנ"ל, כדי להפך הדבר מהפך אל הפך, כי עקר אחיזתו ויניקתו מהידים בבחינת (שמות י"ז יב) "וידי משה כבדים" שכתוב במלחמת עמלק.

וזה בחינת "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כ"ז כב). 'והידים' דיקא, כי עקר אחיזתו שם כנ"ל, 'בזמן שאין הקל קול יעקב' כנ"ל. ועל - כן צריך לחזר ולשוב תשובת המשקל ממש ולחזר ולהרים הידים כנ"ל, ולקבל משם הדבורים שזה בחינת 'כתב' כנ"ל. וזה בחינת כתיבת המגלה דיקא כנ"ל. נמצא, שהתשובה ההגונה כשזוכה לבחינת 'כתב', שימשיך דבורים על - ידי הרמת הידים ויקבלם מן הידים בבחינת 'כתב' כנ"ל, וזה בחינת (ישעיה מ"ד ה) "יכתב ידו לה'", 'אלו בעלי תשובה' (במדבר רבה ח' ב), 'יכתב ידו' דיקא, שזה עקר בחינת תשובת המשקל כנ"ל:

וזה בחינת "חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז': שו"ע או"ח סימן תרצה), כי צריך לעלות אז אל בחינת זכרון, בבחינת 'זכור את אשר עשה לך עמלק' כנ"ל, אל הגורל העליון שרש הגורלות ששם כלו טוב. ואין שום רע כלל, רק משם ולמטה מתפצלין שני הגורלות, שהם בחינת ארור המן וברוך מרדכי כנ"ל:

וזה ענין סעדת פורים (שם). כי מעתה שנתתקן הדעת וזוכין לבחינת 'מחלקת לשם שמים', שהם בחינת הדבורים שמקבלים מן הידים, (כמו שמבאר שם). שזה בחינת מפלת המן - עמלק ומקרא מגלה, שהיא בחינת דעת של התגלות ההסתרה כנ"ל, על - כן זוכין עתה לבחינת (שמות ט"ז ד) "לחם מן השמים", בחינת אכילת מן, בחינת מצה (כמבאר שם).

ועל - כן דיקא מצוה לאכל ולהרבות בסעדה, כי אכילת זה היום היא בחינת דעת, בחינת 'לחם מן השמים', בחינת 'מחלקת לשם שמים' שהיא שלמות הדעת, (כמבאר שם). ועל - ידי אכילת סעדה זו של פורים נתתקן פגם האכילה "שנהנו מסעדה של אותו רשע" (מגילה י"ב.), שעל - ידי זה היה פגם הדעת מאד וגברה ההסתרה כנ"ל, אבל אכילה זו הוא הפך מזה, כי הוא בחינת שלמות הדעת כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה ט"ז:), "ליהודים היתה אורה" (אסתר ח' טז) – 'זו תורה'. כי על - ידי עסק התורה נתגלו ההסתרות, שזהו הנס של פורים כנ"ל. וזה בחינת (אסתר ט' כב, מגילה ז'. שו"ע או"ח סימן תרצד סעיף א) "מתנות לאביונים", כי לפי גדל הדעת כן גדל הרחמנות, (כמו שמבאר שם). וזה בחינת הצדקה של מתנות לאביונים שזוכין לרחמנות על - ידי הדעת, גם צדקה הוא בחינת שלום, בחינת "מרבה צדקה מרבה שלום". וכל זה תלוי בשלמות הדעת, שעל - ידי זה נתרבה הרחמנות והשלום, (כמו שמבאר שם, עין שם). ועל - כן שולחין אפלו לעשירים משלוח מנות, הכל בשביל כדי להרבות השלום מאד, מאחר שזכו לדעת גדול מאד כנ"ל, גם על - ידי צדקה מכניעין מלכות המן - העמלק שהוא כנגד מלכות דקדשה ומתגבר בתאות עשירות, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), ועל - ידי הצדקה מכניעין התאות העשירות, כמו שמבאר במאמר "אשרי העם" (בסימן יג):