לבוש יורה דעה קפא
קיצור דרך: LEV:YD181
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קפא | >>
סימן קפא בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
סעיף א
עריכה
כתיב: "לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית פאת זקנך". יש אומרים שהטעם שאסרם הכתוב הוא גם כן מפני שעושין כן עובדי עבודה זרה וכומריהם, אבל אין זה מפורש בפסוק. ואין אנו צריכים לזה, שאין אנו צריכים לבקש טעם למצות, כי מצות המלך הם עלינו אף אם לא נדע טעמם.
ומה שכתבנו גבי "גדידה" ו"שריטה" ו"כתובת קעקע" שהם מטעם חוקת הגוים, היינו משום דהתם מפורש בקראי שהם משום חוקת הגוים. דגבי "גדידה" כתיב: "בנים אתם לה' אלהיכם" וגו'. כלומר: משום דבנים אתם לה' – אל תלכו בחוקת שאר האומות, דלאו בני ה' נינהו אלא בני העבודה זרה. וגם כן הכא גבי "ושרט לנפש" ו"כתובת קעקע" כתיב: "אני ה'", כלומר: מה טעם שרט וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם? מפני שאני ה', וכתובת הקעקע הוא חוקת שאר עבודה זרה.
אבל הכא סתם כתיב "לא תקיפו פאת ראשכם" בלי שום טעם, אלא מגזירת המלך יתברך. ופיאת הראש הם שתים: סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל אצל האוזן.
סעיף ב
עריכהואין חילוק בין אם מגלח הפֵאות בלבד ומניח שאר השיער שבראש, או שמגלח כל הראש עם הפֵאות – בכל ענין חייב, דכולה נקרא "הקפה".
סעיף ג
עריכהיש אומרים שאין חייבין על ההקפה אלא בתער, אבל במספרים אפילו כעין תער מותר. דילפינן לה מדכתיב גבי פאת הזקן: "פאת זקנם לא יגלחו", וכתיב הכא "לא תשחית פאת זקנך" – משמע שאינו חייב אלא בגילוח שיש בו השחתה, והיינו על ידי תער. אבל במספרים אינו נקרא "השחתה", וילפינן פאות הראש מפאות הזקן דלא מחייב אהקפה אלא בתער.
ויש אוסרין אפילו במספרים כעין תער, כיון דלא הוזכרה "השחתה" בראש אלא בזקן – שמע מינה דבזקן[1] אפילו במספרים כעין תער אסור. ויש לחוש לדבריהם.
סעיף ד
עריכהואחד המקיף ואחד הניקף – חייב, דכתיב "לא תקיפו" לשון רבים משמע, דלשנים אזהר רחמנא: למקיף ולניקף.
והוא דקעביד הניקף מעשה שמסייע בדבר, כגון שמזמין לו השערות שמטה עצמו אליו להקיפו. ואם אינו מסייע, אף על גב דאינו לוקה – היינו משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו. אבל איסורא מיהו איכא אף על פי שלא סייע.
לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי גוי, אף על גב דהמקיף לאו בר חיובא הוא. דהא לדידיה אזהר רחמנא, יהיה המקיף מי שיהיה. וקטן מותר להיות ניקף מגוי, דהקטן אינו מוזהר.
סעיף ה
עריכהוהמקיף את הקטן – חייב; אף על גב דהקטן לאו בר חיובא הוא, למקיף אזהר רחמנא.
אבל להקיף את הגוי – מותר. ולא דמי לקטן, דשאני קטן דאתי לכלל חיובא, ו"פאת ראשכם" קרינן ביה. אבל גוי לאו "פאת ראשכם" הוא.
והוא הדין שמותר להקיף את האשה, כיון שהיא אינה מוזהרת עליה כמו שיתבאר בסמוך.
סעיף ו
עריכהאשה אינה במצות הקפה כלל, דפֵאות הראש ופֵאות הזקן הוקשו להדדי. וכיון שאינה בכלל "בל תשחית" פאת הזקן, שהרי אין לה זקן – אינה גם כן בכלל הקפת הראש: לא שלא להקיף אחרים, ולא שלא להיות ניקפת.
ויש אומרים אף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה, אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן, דהוה כמאכילתו איסורא בידים.
סעיף ז
עריכהעבדים אף על פי דהוקשו לנשים, ואינם חייבים במצות אלא ממה שהנשים חייבות מגזירה שווה ד"לה"-"לה" מאשה, מכל מקום בלאוי ד"בל תקיף" ו"בל תשחית", אף על פי שהנשים פטורים העבדים חייבים.
וטעמא: דהא לא נפטרו הנשים אלא משום שאין להם זקן. והעבדים הא יש להם זקן – לפיכך חייבים ב"בל תקיף" ו"בל תשחית" כאנשים מישראל.
סעיף ח
עריכהטומטום ואנדרוגינוס אסורים בהקפה מספק, שהם ספק זכרים ספק נקבות.
סעיף ט
עריכהשיעור פאת הראש, יש בהם כמה דֵעות עד היכן היא מגעת. וכיון דספיקא דאורייתא הוא יש ליזהר מלגלח הצדעים, לא בתער ולא במספריים כעין תער, מכנגד שער שבפדחתו ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם.
וכל אורך המקום הזה עם הרוחב הוא בכלל ספק פאת הראש, ולא תגע בו יד.
סעיף י
עריכהעל השחתת פאת הזקן אינו חייב אלא כשמגלח בתער, שזהו נקרא "השחתה". אבל במספריים אפילו כעין תער – מותר.
ומיהו המדקדקים נזהרים כשמספרים במספריים, שאין עושין בזוג התחתון כלום אלא בעליון. כי חוששין שמא יעשה כל הגילוח בתחתון, דשמא פי הזוג בעליון לא יחתוך והוי כעין תער ממש. מיהו תחת הגרון אין לחוש לזה, שאין שם עיקר מקום הפאות.
סעיף יא
עריכהפאות הזקן אמרו רבותינו ז"ל שהם חמישה, ורבו בהם הדעות. לפיכך ירא שמים יצא את כולם, ולא יעבור תער על כל זקנו כלל ואפילו תחת הגרון, שמא יבוא ליגע באחת ממקומות שיש הפאות.
סעיף יב
עריכהאשה אינה בכלל השחתת זקן כלל, שהרי רובן ורובן דרובן אין להם זקן. ואפילו תזדמן אחת שיש לה זקן – מותרת להשחיתו, דבטלה היא אצל שאר כל הנשים, שכולן אינו בכלל הלאו והיא כמותן.
ובהשחתת זקן האיש, הוי דינה כדינה שכתבנו בהקפת הראש סעיף ו'.
- ^ נ"א: דבראש