לבוש יורה דעה קלג

קיצור דרך: LEV:YD133

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קלג | >>

סימן קלג בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

שלא להשתכר ביין נסך, ולא לעשות ממנו סחורה

ובו שבעה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז

סעיף א

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קל"ג.

כשם שאסור מדרבנן למכור סתם יינם וליהנות בו, כך אסור להשתכר בו. לפיכך ישראל שנשכר לגוי לעשות לו מלאכה אפילו בסתם יינם, או ששכר לו חמורו או ספינתו להוליך בו אפילו סתם יינם, או מרתיפו להניחו בו – שכרו אסור בהנאה. ואם עבר ונטל ממנו מעות בשכרו – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים.

ואם נתן לו פירות – יוליכם לים המלח או ישרפם, ויקבור העפר בבית הקברות כדי שלא יבוא שום אדם ליהנות ממנו. דבלאו הכי אין נהנין מבית הקברות, כמו שיתבאר בעזרת שם. ולא סגי שיפזר אותה בבית הקברות בלא קבורה, דיש לחוש שמא יבוא אחד ויטול אותה אפר לזבל בה במקום אחר. אבל כשהיא מכוסה בעפר דלא חזי לזבולי – לא מסקי אדעתייהו שיש תחתיו אפר לזבל בה. ואפילו אם יפגעו בו בהפכם איזו קבר, כיון שרואין אותו קבור – ידעו דמאיסורי הנאה הוא. דאפר אינו חשוב לומר בו איניש גנב וקבר הכא, כדאמרינן בחיטין גופייהו.

ואפילו לקח קרקע בשכרו או בהמה, דבר שאינו נאסר בהשתחווה להן ועבדן, אפילו הכי אם קבלן בשכרו – החמירו לאוסרם בהנאה. ועיין לעיל סימן קכ"ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם. ולכן אין להחמיר באלו הדינים, רק ביין נסך גמור.

סעיף ב

השכיר לו חמורו לרכוב עליו, אף על פי שהניח גם לגינו של יין נסך עליו, או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו, אף על פי שנותן בה גם מאכליו ומשקיו – שכרו מותר, כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל היין נסך. ואם לא היה מניח עליו היין נסך לא היה מנכה לו משכרו כלום – הרי לא נהנה כלום מן היין נסך.

סעיף ג

גוי עובד עבודה זרה ששכר פועל ישראל, ואמר לו "העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות" – הרי זה נקרא קבלנות, שקבל עליו להעביר כולם במאה פרוטות, שלא פרט כל חבית וחבית בפרוטה. לפיכך אם נמצא בהן חבית אחת של יין – שכרו כולו אסור, שכיון שהכל קבלנות היא הוי דינא שאילו לא העביר לו גם אותו חבית לא היה צריך ליתן לו שום דבר משכירתו עד שיעביר גם זה. והרי אותו פרוטה מעורבת בכל השכר וכולו אסור, דאכל חדא וחדא יהיב ליה כוליה אגרא. ואין לו תקנה אפילו בדיעבד על ידי הולכת ההנאה מחבית אחת לים המלח.

מיהו דווקא כגון זו שיגיע שכר אותו חבית בכדי פרוטה, שהרי נותן לו מאה פרוטות בעד מאה חביות – הרי מגיע פרוטה לחבית. אבל אם לא יגיע פרוטה על חבית אחת, כגון ששכרו להעביר מאה חביות בחמישים פרוטות, והיתה אחת מהן יין נסך – כל שכרו מותר, אף על פי שיש בה חצי פרוטה של יין נסך ואף על פי ששכרו בקבלנות; כיון שאין עיקר האיסור שווה אלא פחות משווה פרוטה – לאו כלום היא, דפחות משווה פרוטה לא הקפידה עליו התורה בכל מקום.

מיהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה מיהא אסור.

ואם אמר לו "העבר לי מאה חביות, כל חבית וחבית בפרוטה" – נמצא שכר כל חבית וחבית בפני עצמו קאי שאין זה קבלנות, ואין כאן איסור אלא של חבית אחד; אף על פי ששכרו שווה פרוטה – אינו אוסר האחרים, ומוליך פרוטה אחת לים המלח והשאר מותר. מיהו גם זה לכתחילה אסור לעשותו.

סעיף ד

ואפילו בחינם אסור לעשות עמו ביין נסך. ואם עשה עמו בחינם ביין – ממשכנים אותו מנכסיו כנגד שכרו. דאי לאו דאהנהו הגוי כנגדו – וודאי לא היה עושה עמו, והרי נהנה מיין נסך.

סעיף ה

לפיכך לא יהא ישראל משמש ומוזג לגוי ביין נסך. וכן אסור להיות תורגמן לגוי למכור יין נסך.

וכן אסור ליתן יין בכלי ליד גוי המכריז להטעימו לאחרים שיקנו ממנו, שכיון שיגע בו הגוי – נעשה היין נסך, וכשמכריזו ומראהו לאחרים – נהנה הישראל מיין נסך. ועוד: שרוצה בקיומו עד שישלים להכריזו בכל העיר, ורוצה בקיומו כבר אמרנו סימן קל"ב סעיף ז שהוא אסור.

סעיף ו

אפילו אמר לו הגוי "שמור לי בחינם חבית זו של יין נסך, ואם תשבר או תֵאבד תִפטר – אפילו הכי אסור, דמכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו; והוי ליה רוצה בקיומו של איסור, שאסור.

סעיף ז

ישראל ששכרו גוי לשבר לו חביות של יין נסך ולאבדם, אף על פי שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם – שכרו מותר, שאין רוצה בקיומו של איסור אלא כשירצה בקיומו כדי להשיבו לבעליו או עד שימכר. אבל הכא הוא רוצה בקיומו כדי שיאבדנו בידיו – אדרבה תבוא עליו ברכה למעט התיפלה והאיסור מן העולם.