לבוש אורח חיים תרד

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תרד | >>

סימן תרד בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

סדר ערב יום כיפור
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף אעריכה

כתיב "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב" וגו' (ויקרא כג, כז). ומדכתיב "בערב" שמעינן דלא קפיד קרא אעינוי של כל יום התשיעי, אלא מזמן הערב ואילך. ואם היה נאמר: "בתשעה לחדש בערב ועניתם את נפשותיכם", שהיה חוזר מלת "ועניתם" על מלת "בערב", היה משמעותו בפירוש כמו שאמרנו בלי שום פקפוק. אבל מאחר שהקדים הכתוב מלת "ועניתם" קודם מלת "בתשעה" וכתב "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש", משמע שעיקר העינוי יהיה בתשיעי, ואם כן סתרי אהדדי. ועוד, על כרחך אין כוונת לשון עינוי תענית ממש, שכיון שהעינוי, שהוא הפסקת האכילה, אינו מתחיל ביום התשיעי אלא עד הערב, אין זה עינוי, כיון שאוכל ושותה כל היום כולו ובערב מפסיק, אם כן לא שייך לשון עינוי, שהרי הוא שבע ולבו גס באכילה. לכך דרשינן דהכי משמעותא דקרא: התקינו עצמכם בתשיעי באכילה ושתיה, כדי שתוכלו להתענות בעשירי. ומדאפקיה קרא בלשון עינוי ולא קאמר בהדיא: 'ואכלתם בתשעה לחדש עד הערב ומערב עד הערב תשבתו' וגו', על כרחך רצה לומר: כשתאכלו בתשיעי, מעלה אני עליכם כאילו צויתי אתכם להתענות בתשיעי והתעניתם. ואף על גב שבלשון 'ואכלתם' וגו' היה גם כן משמעותיה לשון מצות עשה על האכילה, ואם כן, למה תלה מצות האכילה במצות העינוי? יש לומר דכל מקום שנצטווינו על האכילה – אין במצות האכילה שכר קיום מצותה כל כך מרובה כשכר קיום מצות העינוי, דלפום צערא אגרא, דמצות האכילה אדם מקיים אותם ברצונו הטוב יותר ממצות העינוי; לכך אשמעינן קרא כאן, כשיקיימו מצות האכילה הזאת, יהיה שכרם מרובה כאילו נצטוו להתענות והתענו, שזהו שכר גדול יותר. וכל זה מאהבת השם יתברך את ישראל, שלא ציווה להתענות אלא יום אחד בשנה, והוא עשרה לחודש ביום הכיפורים, ולטובתם, לכפר עוונותיהם; וציווה שיאכלו וישתו יום שלפניו, כדי שיוכלו להתענות ולא יזיק להם העינוי של מחר. לכך מצוה לאכול ולשתות ולהרבות בסעודה בערב יום כיפור, ואסור להתענות בו. ואם נדר להתענות בו, עיין לעיל סימן תק"ע סעיף ב'. ואפילו תענית חלום לא יתענה ביום זה, אף על גב דבשאר ימים טובים ואפילו בשבת מותר להתענות תענית חלום. דשאני ערב יום כיפור, דכיון דאכילה חשוב כמו עינוי, למה יתענה? אלא ייטיב אותו לו, והאכילה תהיה יפה לחלום ביום זה כמו בשאר ימי התענית. מכל מקום יזהר שלא לאכול אלא מאכלים הקלים ונוחין להתעכל, כגון עופות ודגים, שלא יהא שבע ומתגאה ביום כיפור בשעת תפילתו. וכיון שאסור להתענות, הרי הוא כיום טוב, ולכך אין נופלין על פניהם בערב יום כיפור. ולפיכך גם באשמורת כשמשכימין קודם היום אין אנו מאריכין בארצות האלו גם כן בסליחות כמו בשאר ימי הסליחות, מפני שהוא יום טוב, אלא אומרים: "לך ה' הצדקה" עד "שומע תפילה" וגו', ושני סליחות, פזמון אחד, וידוי פעם אחת, ו"משיח צדקך" עד "הרחמים והסליחות", ואומר מיד קדיש:‏

סעיף בעריכה

ואין נופלין על פניהם לא באשמורת ולא ביוצר, ואין אומרים "אבינו מלכנו". וביש מקומות נוהגין כשחל יום כיפור בשבת, שאז אין אומרים "אבינו מלכנו" בכל התפילות של יום כיפור, אז אומרים "אבינו מלכנו" בערב יום כיפור שחרית. ואין אומרים בערב יום כיפור "למנצח יענך" וגו', שאינו יום צרה. וגם אין אומרים "מזמור לתודה", מפני שבזמן שהיה בית המקדש קיים לא היו יכולין להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור, שלא היו יכולין לקיים זמן אכילתו, שהוא יום ולילה עד חצות; שהרי בליל יום כיפור לא היו יכולין לאכול עד חצות, וכיון שלא היו יכולין לקיים כל זמן אכילתו, לא היו יכולין להקריב אותו כלל, כדי שלא למעט זמן אכילתו. ולכך אין לומר גם כן המזמור שהיו הלוים אומרים בשיר על הדוכן בזמן הקרבתו, שהוא "מזמור לתודה", כדי שאם יבנה בית המקדש במהרה בימינו לא יטעו להקריבו:‏