לבוש אורח חיים סה
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן סה | >>
סימן סה בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג
סעיף א
עריכהקראה סירוגין, והיינו שהתחיל לקרות, והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא ידי קריאה, שהרי מכל מקום הא קראה כולה וקיים מצות קריאת שמע, אלא שלא קראה במצוה מן המובחר; אפילו היה ההפסק מחמת אונס. ויש אומרים, דווקא אם לא היה אנוס, שאם היה רוצה היה יכול לקרות, לא הוי השתיקה ואפילו הדיבור הפסק; אבל אם היה אנוס, כגון שלא היה ראוי המקום לקרות, או אונס אחר, והפסיק, אם שהה כדי לגמור את כולה – חוזר לראש, דזה הוי הפסק גדול, שלא היה יכול לקרות, ואינה מצטרפת. והכי הלכתא*. ומשערין השהייה של לגמור את כולה לפי הקורא, לא לפי רוב בני אדם:
- הערה *: הג"ה: ולסברא ראשונה צריך לומר שיש חילוק בין קריאת שמע לתפילה, דהא גבי תפילה בסימן ק"ד סעיף ה' נתבאר דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וכן משמע בבית יוסף בסימן זה ובסימן ק"ד, דבתפילה מחמרינן טפי מבקריאת שמע להיות חוזר לראש. אבל לדעת יש אומרים, אין חילוק בין קריאת שמע לתפילה, דבכל אחד מהם אם הפסיק מחמת אונס חוזר לראש, ואם לאו חוזר למקום שפסק, וכן משמע בספר בית יוסף בסימן זה. ומה שנתבאר בסימן ק"ד גבי תפילה דחוזר לראש מיירי ששהה מחמת אונס לסברת יש אומרים שהיא עיקר, אבל בלא אונס חוזר למקום שפסק, כמו הכא גבי קריאת שמע. ובסימן פ"ה סעיף א' נתבאר בהדיא שגם גבי תפילה אינו חוזר לראש אלא בששהה מחמת אונס. ועיין גם כן בסימן תכ"ב סעיף ה' ובסימן ע"ח:
סעיף ב
עריכהקרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע, מצוה מן המובחר הוא שיקרא עם הציבור כל הקריאת שמע, ויקבל שכר כקורא בתורה. ואם אי אפשר לקרות כולו עמהם, יקרא לכל הפחות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עליו מלכות שמים עם חביריו.
סעיף ג
עריכהוהוא הדין אם הוא בבית הכנסת, ואומר דברי תחנונים או פסוקים, והוא במקום שרשאי לפסוק, יקרא עמהם לפחות פסוק ראשון. אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק, כגון מברוך שאמר ואילך, לא יפסיק כלל, אפילו לפסוק ראשון, דהא גם הוא עסוק בשבחו של מקום; אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון, בניגון הציבור שמנגנין פסוק הראשון, כדי שיהא נראה כאילו קורא קריאת שמע עמהם ומקבל עליו עול מלכות שמים עמהם: