כף החיים על אורח חיים תרע

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

א) א. בכ"ה בכסליו מתחילין שמונה ימי חנוכה וכו׳ מאי חנוכה דתניא (שבת כ״א ע"ב) בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תענית שכשנכנסו עכו״ם בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כ״ג ולא היה בו אלא כדי להדליק יום א׳ ונעשה בו נס והדליקו בו ח׳ ימים לשנה אחרת קבעום ח׳ יו״ט בהלל ובהודאה. פי׳ לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה. טור. ואיכא למידק. כי חתים בחותמו של כ״ג מאי הוי נהי דאפי׳ נגעו בו מבחוץ לא נטמא דכלי חרס אינו מיטמא מגבו אלא מתוכו מ״מ ליחוש שמא הסיטוהו ונטמא. כבר תירצו שם בתו׳ שאם כבר גזרו על העכו״ם להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. והר"ן תירץ שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות כיון שראוהו נחתם בחותם של כ״ג אלא ודאי לא מצאוהו כלל ולא ראוהו. ב״י. ועיין ב״ח שכתב עוד תירוצים אחרים. והטעם לפך שהיה חתום בחותם כ״ג עיין מחב״ר בקו"א אות ב׳ שכתב בשם ספר כף ונקי שכך היה מנהגם להניח השמן בצלוחית קטנות בכל צלוחית שיעור הדלקת לילה א׳ וכולם חתומות בחותם כ״ג יעו"ש:

והטעם שהוצרכו להדליק ח׳ ימים מאותו פך מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים וא״א לתקן שמן טהור עד שיטהרו שבעה ימים מיום טומאתם ויום א׳ לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן כחב שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו ח׳ ימים בין הליכה וחזרה. ואיכא למידק למה קבעו ח׳ ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד נמצא שלא נעשה הנס אלא בז׳ הלילות וי׳׳ל שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה  חלק אחד והיה דולק עד הבקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס. ועוד י״ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בליל הא׳ א״נ שבליל א׳ נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה. ב"י. ומיהו על טעם אחרון יש להשיב דמברייתא שהבאנו לעיל משמע שהנס נעשה בפך ולא בנרות אלא י״ל מכיון שנתנו שמן בנרות בליל א' ונשאר בפך הרי הוא מחברך בשעת נתינה וא״כ נמצא דגם בליל א׳ נעשה הנס וכן בליל אחרון שלא היה הפך מלא והספיק הרי שנעשה סנס גם ביום אחרון. אך י״ל כיון שנכנסו להיכל יש לחוש שנגעו במנורה וטמאוה כמו שחששנו לשמנים שהיו שם וא״כ מה מועיל לשמן טהור כשנתנוהו במנורה נטמא. ומיהו עיין במסכת ע״ז דף מ״ג ע״א ששם כתוב שעשו מנירה של עץ יעו"ש וא״כ משמע שעשו חדשה. ומה שנגעו בשמן והדליקו המנורה לפי שלא היו כולם טמאי מתים אלא רק השמן לא היה להם טהור מאיזה סיבה וכמ״ש מהרש״א בח״א על הגמרא שם: