כף החיים על אורח חיים רעט


סעיף אעריכה

א סעי' א. נר שהדליקו בו וכו' מי שחש בעיניו ויגדל הכאב ואור הנר מזיק לו אסור לו לטלטלו ולהוליכו לבית אחר. הרב אדמת קודש ח"ב סי' א' ברכ"י או' א' שע"ת או' א' מיהו עיין בשו"ת שדה הארץ ח"ג סי' ט"ו דמתיר ע"י שינוי אפי' ישראל גופיה יעו"ש. והביאו הזכ"ל ה"ש או' ו':

ב) שם. אעפ"י שכבה אסור לטלטלו. משום דמגו דאיתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולא יומא אפי' לאחר שכבה. ואע"ג דר"ש מתיר דלית לי אפי' במוקצה מחמת איסור מגו דאתקצאי לא ק"ל כר"ש בהא. ב"י. וכתב שכ"כ הרי"פ והרא"ש והרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הטור בסי' ש"י:

ג) שם. אסור לטלטל. ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה. ש"ג. אבל מפי' רש"י משמע דבשלא במקום סכנה אסור. מ"א סק"א. מיהו התו"ש או' א' כתב דלאו סכנה ממש קאמר דא"כ אפי' הוא דולק שרי ואפ'י בספק סכנה כמ"ש סי' רע"ח אלא דקצת הוא קרוב לסכנה יעו"ש. וכ"כ המחה"ש והא"א או' א' כתב דסכנה לאו דוקא סכנת נפשות אלא כל שיכה אותו או הפסד ממון וכדומה:

ד) שם. וכן מותר השמן שבנר וכו' והטעם משום דבשעת שהוא דולק אסור להסתפק ממנו משום מכבה ומגו דאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא. ב"י בשם הר"ן. וא"כ בנר של שעוה ביו"ט שרי להשתמש בנותר כמ"ש סי' תקי"ד סעי' ג' (במ"א סק"ז) ומיהו בגמ' איכא עוד טעם אחר הואיל והוקצה למצותו כמ"ש סי' תרל"ח גבי נוי סוכה וא"כ נר של מצוה שהודלק לשם יו"ט וככה אסור להשתמש בו תשמיש אחר כגון אם הוא של שומן אסור לאכלו. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' אבל לטלטלו מותר. מחה"ש:

ה) שם. וכן מותר השמן וכו' וכן הפתילה נעשית ג"כ בסיס לשלהבת ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה כל אותה שבת. ר"ז או' ב':

ו) שם. אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותו שבת. משמע דלאחר שבת מותר להסתפק ממותר השמן ודומיא דעצי סוכה ונויה שמותרין לאחר החג כמ"ש סי' תרל"ח. וא"ח  ומאי שנא ממותר שמן של חנוכה דשורפו משום דהוקצה למצות' כמ"ש סי' תרע"ז תירצו התו' בשבת דף ע"ד ע"א דנר חנוכה עיקרו לאו להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה ומקצהו לגמרי למצוה משא"כ בנר שבת דלהנאתו הוא בא ויושב ומצפה שיכבה ולכך מותר. וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' ב"מ ריש ה' חנוכה יעו"ש. מט"י או' ב':

סעיף בעריכה

ז) סעי' ב. אפי' לצורך גופו וכו' והטעם כיון דבעודו דולק פשיטא דאסור לטלטלו בכל גוונא נעשה בסיס לדבר האיסור הלכך איתקצאי בכה"ג לכולא יומא. ב"י סוף הסי' תו"ש או' ג' ר"ז או' א' ומ"ש הט"ז סק"ב דיש היתר לדידן שאנו מכוונים שלא יהיה הנר על השלחן רק בלילה לא נעשה בסיס ומותר לטלטלו אחר שכבה לצורך גופו ומקומו יעו"ש. עיין מה שהשיג עליו התו"ש או' ד' והסכים לאסור יעו"ש. וכן השיג עליו המט"י או' ג' וכתב דאין לזוז מדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ הט"ז בעצמו סי' ש"ט סק"א שאי אפשר לנו להקל בזה כיון שהב"י וש"ע פוסקים לאיסור יעו"ש. ודלא כמהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב סי' ק"ג. מיהו במקום היזק לכ"ע מותר לטלטלו בכל גוונא וכמ"ש הרשב"ץ ח"א סי' קל"ז ומהריק"ש שם. ער"ה בק"א או' א' ועיין לקמן או' י"ט:

ח) שם הגה. וי"א דמי שהוא אסטניס וכו' והב"ח כתב דאפי' אינו איסטניס מותר להוציאו אם הנר מאוס עליו יעו"ש. והביאו מ"א סק"ג. אבל דעת הב"י בסי' ש"ט לאסור יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ד' דאין לנו אלא דברי מור"ם ז"ל שהלך בשיטת המרדכי דאסר לכל אדם ולא התיר אלא לאסטניס וגם האסטניס אם ירצה להחמיר אינו נחשב להדיוטות אעפ"י שמצטער יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ג':

ט) שם בהגה. והנר מאוס עליו וכו' והיינו נר חרס כלקמן סעי' ו' וכ"מ בב"ח:

י שם. בהגה. מותר להוציאו וכו' לאחר שכבה. ר"ז או' ג' והיינו כשהוא מונח במקום ישיבתו שרי להוציאו משם אבל אם הוא מונח במקום אחר גם האיסטניס אסור לטלטלו ממקום למקום לכו"ע. כ"כ האחרונים:

יא) שם בהגא. והמחמיר לא הפסיד. הב"ח הגיה לומר כדברי המרדכי והמחמיר יחמיר והמקל לא הפסיד אבל הא"ר או' ז' קיים הגרסא וכתב דה"ק לא הפסיד מצות עונג שבת אף שמאוס עליו:

סעיף געריכה

יב) סעי' ג. לטלטל נר ע"י שנותנין עליו לחם וכו' משום דלא התירו חז"ל לטלטל ע"י ככר או תינוק אלא למת בלבד. ב"י:

יג) שם. ע"י שנותנין עליו לחם בשבת אסור. הטעם דהא מ"מ כבר אתקצאי ביה"ש דעדיין לא היה בו לחם ומגו דאתקצאי בביה"ש וכו' תו"ש או' ו':

יד) שם. יש שמתיר לטלטלו וכו' משום דהנר הוה בסיס גם לדבר ההיתר ומ"ש דאין לסמוך עליו לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מדבר המותר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה בעוד שהוא דולק וא"כ אף לאחר שכבה אסור מגו דאתקצאי. ב"י. ט"ז סק"ד. ואפי' אם מניח דבר חשוב מאד אין עיקרה כ"א בסיס לשלהבת שלכך עשויה. א"א או' ה':

סעיף דעריכה

טו) סעי' ד'. אם התנה וכו' כן אנחנו נוהגין (הוא מנהג בני ספרד אבל מנהג בני אשכנז כמ"ש בהגה) וצריך לעשות התנאי סמוך לביה"ש ושמעתי שיועיל התנאי לכל השנה כולה. ברכ"י או' ג' בשם מוהר"א אזולאי. ועיין לקמן או' טו"ב:

טז) שם. מותר לטלטלו וכו' מותר לגופו או מקומו ואפי' לצורך עצמו ע"י תנאי. הרשב"ץ ח"א סי' קל"ז ומהר"ש דוראן בתשו' שבסוף התשב"ץ סי' ז' ברכ"י או' ד':

טוב) המטלטל ע"י תנאי אחד לכל השנה יש לו על מה לסמוך. מהר"ש דוראן בתשו' הנז' ברכ"י או' ה':

חי) אפשר שאפי' לא התנה כלל שרי לטלטל מאחר שהכל נהגו לטלטל הוי כאילו התנה שעל מנת כן הם מדליקין. מהר"ש דוראן בתשו' הנז' ברכ"י או' ו':

יט) אם הנר עומד במקום שיזיקו בני הבית שיש בו מותר שמן ופתילות ומים מטונפים שמזיקים הבגדים מותר לטלטל אף בלא תנאי. מהר"ש דוראן בתשו' הנז' וכ"כ הרשב"ץ בתשו' הנז' ברכ"י או' ז' ועיין לעיל סוף או' ז':

ך) שם. מותר לטלטלו וכו' דכיון שעשוי לכבות מהני בו תנאי. מ"מ פכ"ה. אבל בשאר בסיס לדבר האסור לא מהני תנאי. מ"א סק"ו. תו"ש או' ח' משמע הא נר גדול שיש בו שמן לכל שבת לא מהני תנאי כיון שאינו עשוי לכבות. וכ"מ לקמן או' כ"ו יעו"ש:

כא) שם הגה. וי"א דלא מהני תנאי. ואפי' למ"ד דמהני תנאי בסוכה היינו משום שעשויה מקודם ועתה ביה"ש יושב ומצפה אימתי תפול משא"כ הכא עיקר הקצאתו ביה"ש ודחיה בידים לצורך שבת. תו' דף מ"ד מ"א סק"ז. וא"כ אם הדליק עכו"ם בע"ש בשל ישראל וכ"ש בע"כ שלא מדעתו י"ל אף התוס' מודים דמהני תנאי כה"ג. א"א או' ו' ואו' ז':

כב) שם בהגה. וי"א דלא מהני תנאי. ויש צד לומר דגם מחלוקת זה שייך בכלי שנותנין תחת הנר לקבל שמן הנוטף ממנו. ואם לא נטף בו שמן מבע"י לא אסרו במחשבה בעלמא. שה"ג פ' כירה. כנה"ג בהגב"י. עו"ת או' ה':

כג) שם בהגה. ודין התנאי עיין סי' תרל"ח. ר"ל דשם נתבאר שיעשהו קודם ביה"ש אבל הכא אינו יכול לומר איני בודל כל ביה"ש דהא ביה"ש הוא דולק וע"כ אסור לטלטלו. מ"א סק"ח:

כד) שם בהגה. ואין בזה משום איסור אמירה לעכו"ם וכו' ואע"ג דבסי' רע"ו סעי' ג' מתיר לומר לעכו"ם היינו דוקא לצורך גופו שרי משום דהא אי בעי ישראל הוה מטלטל ליה טלטול מן הצד אבל הכא מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנב הנר וזה אסור אפי' בטלטול מן הצד כמ"ש סי' שי"א סעי' א' וסעי' ה' ויש בו איסור אמירה. מ"א סק"ט. ור"ל ולכך בעינן היתר תנאי. תו"ש או' יו"ד:

כה) שם בהגה. הוי כאילו התנה וכו' והב"ח כתב דדעת רחוקה היא לומר שהמנהג הו"ל כאילו התנה עליו ולכן צריך כל אדם להתנות על זה סמוך לביה"ש שאינו בודל מהנר ומהשמן אלא כל זמן שהוא דולק וה"ה בנרות קנדילא שלנו צריך להתנות ואז מותר לומר לעכו"ם לסלקו מן השלחן אחר שכבה עכ"ד. והעולם נוהגין כהרב בהגה מסתמא כאלה התנה. א"א או' ו':

כו) שם בהגה. הוי כאלו התנה וכו' ואם העמיד עששית על השולחן ע"ד להיות דולק כל יום שבת (כמו יא"צ וכדומה) וכבה י"ל כה"ג לא שייך תנאי דדעתו ודאי שידלק כל יום השבת ואף אמירה לעכ"ם אסור כה"ג. א"א או' ו' ואו' ט' והיינו דוקא כדי שלא יגנב אבל לצורך גופו ומקומו שרי ע"י עכו"ם בכל גוונא. כ"כ האחרונים. ואם עומד על השולחן שאוכל שם יש להתיר דהוה כגרף של רעי אף לכל אדם. א"א או' ט':

סעיף העריכה

כז) סעי' ה. מותר לטלטלו וכו' דאין מוקצה לחצי שבת אלא א"כ היה מוקצה ביה"ש. ב"י מ"א סק"י. ועיין סי' ש"י סעי' ג' ואם יש בה שברי פתילה צריך לנער אותן. תו"ש או' י"א:

כח) שם. מותר לטלטלו וכו' לצורך גופו ומקומו. ואפי' אם הדליקו מבע"י אם היה מותר לטלטלו בביה"ש כגון נר של חיה ושל חולה שיש בו סכנה אעפ"י שנאסר אח"כ בטלטול כגון שילדה החיה וא"צ לנר ונתרפא החולה מ"מ כשיכבה הנר מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו הואיל ולא היה אסור בטלטול בביה"ש. ר"ז או' ו' אבל אם הדליקו מבע"י לחולה שאין בו סכנה לא התירו שבות כזה בשבת לטלטל אחר שכבה. א"א או' יו"ד:

כט) שם. וה"ה למדליק בשבת בשוגג וכו' נקט בשוגג דלא איירי ברשיעא ובאמת אפי' במזיד שרי דלא מיקרי דחייה בידיה אלא א"כ הדליקו מע"ש. מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' י"ב. מיהו העו"ת או' ה' אוסר במזיד:

סעיף ועריכה

ל) סעי' ו. אפי' הוא של חרס וכו' מותר לטלטלו וכו' דוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סי' ש"ח סעי' ג' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ג מט"י או' יו"ד. וכתב דאפי' נר של מתכת נמי אין מותר לטלטל אלא דוקא לצורך גופו ומקומו יעו"ש:

לא) שם. מחמחת מאוס מותר. ודוקא כשיש תורת כלי עליו. רשב"א סי' תר"ו. מ"א ס"ק י"ג .א"ר או' י"ב. ואם הוא מאוס כ"כ שאינו ראוי אף לכסות בו מנא אסור. תו"ש או' י"ד. ועיין לקמן סי' תקי"ח סעי' ג':

לב) שם. מחמת מיאוס מותר. כתב הנ"ץ דהעולם נזהרין שלא לטלטל אפי' הנר שהקצה מחמת מיאוס ואפשר טעמייהו כדי שלא יבואו לטלטל הנר שהוקצה מחמת איסור דלאו כ"ע דינא גמירי ע"כ. א"ר או' י"ג:

לג) שם. מחמחת מיאוס מותר. ונר חדש נראה דהוי ככלי שמלאכתו להיתר דמותר מחמה לצל דהזמנה לאו מילתא. א"ר שם:

סעיף זעריכה

לד) סעי' ז. מנורה בין גדולה וכו' ואם דרכה להיות רפוי שרי כמ"ש סי' שי"ג סעי' ו' מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"ד. מט"י או' י"א. וכתב הר"ן ריש פ' הבונה דכל זה הוא דוקא באין הדיוט יכול להחזירה. וכתב עוד דאם החזירה חייב חטאת אבל הרמב"ם פכ"ב כתב דפטור משום דאין בנין בכלים אלא לכתחלה אסור משום דנראה כבונה. תו"ש או' ט"ז. וכ"מ מדברי הש"ע בסי' שי"ג ססי' ו' שכתב אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת משמע דדוקא אם תקע חייב חטאת אבל אם החזירה או הדקה אינו אלא איסור דרבנן. וכ"כ המט"י באו' הנז' וכ"כ התו"ש שם בסי' שי"ג או' י"ז עו"ש. ודין כוס של פרקים עי"ש בסי' שי"ג סעי' ו':

לה שם. אם היא של פרקים וכו' ואם אינה של פרקים ולית בה חריצים אפי' היא גדולה מותר לטלטלה. ב"י ב"ח. מט"י שם:

לו) שם. דחיישינן שמא תפול וכו' קשה דהאיך משתמשים אנו בכוסות של כסף בשבת שרובן של פרקים ולא חיישינן לזה ולפי מ"ש הטור בסי' שי"ג. דבכוס אין דרך להדקו בחוזק ושרי ניחא. ט"ז סק"ה. ועיין בדברנו לשם בס"ד:

לז) שם. ונמצא עושה כלי. ואע"ג דק"ל דאין בנין וסתירה בכלים ה"מ בנין כל דהוא אבל בנין חזק וגמור אסור אפי' בכלים כמ"ש בסי' שי"ג ושי"ד והכא נמי כשתתפרק יהדקנה בחוזק וחשיב ליה בנין גמור. ב"ח. ומ"ש הט"ז סק"ו דהוי כעושה כלי מחדש עי"ש במט"י שכתב דכוונתו היא על עיקר הגזרה דגזרו חזרה שמא יתקע וכשיתקע נמצא עושה כלי ור"ל דהוי כעושה כלי מחדש ולא קאי אחזרה יעו"ש:

לח) שם. אלא שיש בה חריצים וכו' גזרה אטו של פרקים ב"י ולבוש: