כף החיים/אורח חיים/מה
(א) סעיף א: אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת וכו' — משמע דבבית הקברות אסור אפילו חוץ לארבע אמות מן הקבר, דאם לא כן – ליערבינהו ולימא: אסור לילך תוך ד' אמות של קבר או של מת. ט"ז ס"ק א. וכן כתב המגן אברהם ס"ק א דאפילו תוך ד' אמות של בית הקברות אסור, וכתב שכן הוא ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ד' ושס"ז סעיף ג' ושע"ו סעיף ד', ולזה נתכוון הבית יוסף בסימן כ"ג, וכן הוא כוונת הגמרא, עכ"ל יעו"ש, ועיין במחצית השקל. מיהו הב"ח הקשה, דבגמרא משמע דאינו אסור אלא תוך ד' אמות של מת, אבל חוץ לד' אמות מותר, וכן כתב בית יוסף בסימן כ"ג. ותירץ דבבית הקברות נמי אינו אסור אלא תוך ד' אמות של קבר, יעו"ש, וכן כתב עולת תמיד אות א'. והט"ז שם תירץ, דהטור סבירא ליה דוודאי עיקר האיסור הוא תוך ד' אמות לקבר, אלא משום גדר לא יכנס לבית הקברות ותפילין בראשו, דשמא יתקרב לתוך ד' אמות ולאו אדעתיה, יעו"ש. והמאמר מרדכי אות א' תירץ, מפני שסתם בית הקברות הוא מלא קברות, ומסתמא כשהוא שם הוא קרוב לקבר, על כן סתם מרן לאסור, יעו"ש. נמצא דד' מחלוקות בדבר. דלדעת הב"ח ועולת תמיד, אפילו בבית הקברות אינו אסור אלא בתוך ד' אמות של קבר. ולדעת הט"ז אין ליכנס בבית הקברות בתפילין אינו אלא משום גדר, אבל אינו אסור מדינא. ולדעת המאמר מרדכי אסור ליכנס משום דמלא קברות. ולדעת המגן אברהם, אפילו תוך ד' אמות של בית הקברות אסור ליכנס. וכיון שכן, יש להחמיר ואין ליכנס לבית הקברות ותפילין בראשו אפילו חוץ ד' אמות לקבר. וכן כתב ר' זלמן אות א' וזה לשונו: ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה, יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו, אפילו רחוק הרבה מן הקברות, שמא יתקרב בתוך ד' אמות של איזה קבר בלי דעת. אבל חוץ למחיצה מותר אפילו בסמוך לה, אף על פי שהוא תוך ד' אמות לקברות, מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש, עכ"ל. ועיין ביורה דעה סימן שס"ז סעיף ו'. וקרקע שהוקצה לבית הקברות, כגון שעשה מחיצה סביביו וכהאי גוונא, ויש בתוכה קברים, אסור כל ד' אמות מהקרקע שהוקצה ואפילו רחוק הרבה מהקברים. לבושי שרד. פתחי עולם אות א'. ועיין עוד בדברינו לסימן כ"ג מה שכתבנו בזה בסייעתא דשמיא:
(ב) שם: או בתוך ד' אמות של מת וכו' — הא דאמרינן אסור ליכנס בתוך ד' אמות של מת, לא דווקא שהוא בגבול המת, אלא אפילו המת בא בגבולו צריך לחלצה, אלא שדברו חכמים בהווה. ול"ד דהא דאסור ליכנס בתוך ד' אמות של תפילה, זכר לדבר: עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי, וכך נראה מסתמיות דברי הפוסקים. מצאתי כתוב מכתב יד מהר"א נחום ז"ל. דברי מנחם אות א':
(ג) שם: או בתוך ד' אמות של מת וכו' — יש אומרים, כל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות. עטרת זהב. ועיין בדברינו לסימן כ"ג קצת דינים השייכים לעניינים אלו ואין צריך לכפול הדברים, יעו"ש:
(ד) שם: ואם הם מכוסים מותר — וגם הרצועות צריכים להיות מכוסים, דחד טעמא הוא. ומשום הכי אף על פי שבתפילין של יד מותר ליכנס בה, כיון שהיא מכוסה בבגד, מכל מקום צריך ליזהר ברצועות שעל האצבעות שתהיה גם כן מכוסה. ט"ז ס"ק ב. אליהו רבה אות א'. סולת בלולה אות א'. פרי מגדים במשבצות זהב אות ב'. ר' זלמן אות ב'. שתילי זיתים אות ג':
(ה) סעיף ב: המרחץ בבית החיצון וכו' — ומקוה שטובלין בו בצונן, העלה מגן אברהם ס"ק ב דבשעה שיש שם בני אדם ערומים, אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקודש, מפני שאסור לעמוד לפני ה' ערום, כדאיתא בשבת דף קכ"ח. וכשאין שם אדם, מותר, דדווקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם, משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין, אבל לא במקום שתשמישו בצונן, עד כאן דבריו. והביאו דבריו אליהו רבה אות ב', סולת בלולה אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב', ר' זלמן אות ג'. וכתב שם הרב ר' זלמן: ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים, יעו"ש. ובעניין מקוה שטובלין בו בחמין וגם רוחצין שם במים חמין, דהיינו שמחממין בית הטבילה שבחפירה שבחדר ורוחצים בחדר ההוא אנשים או נשים במים חמין ואחר כך טובלין במקוה, עיין בספרי הקטן שו"ת באר מים חיים שהארכתי בזה, והבאתי דברי המחזיק ברכה סימן פ"ד אות ב', והעליתי כספר חתם סופר חלק יורה דעה סימן ר"ז דזה דינו כבית המרחץ, דאסור לברך שם על הטבילה. אלא דאם האשה חופפת בבית ואינה הולכת לשם רק לטבול, תברך על הטבילה במקום נקי קודם שתיכנס לשם ולא תפסיק בדיבור עד אחר הטבילה. ואם היא חופפת שם בחדר בית הטבילה ואי אפשר לה לילך למקום נקי לברך שם קודם הטבילה, תברך אחר כך, דהיינו שלא תפסוק בדיבור אחר הטבילה עד שתלך למקום נקי ותברך שם, כיון שאי אפשר בעניין אחר, יעו"ש. ועוד עיין שם שכתבתי, דגם בזמן שאין מחממין בית הטבילה יש ליזהר מלברך שם, יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לקמן סימן פ"ד אות ד' ואות י"ב וסימן פ"ו אות ה' מה שאכתוב שם בסייעתא דשמיא: