(א) סעיף א: מבדיל בתפילה כמו במוצאי שבת וכו' — טעות סופר כאן. ובטור כתב: מתפללין ערבית כמו במוצאי שבת, ומבדילין על הכוס כדרך שמבדילין במוצאי שבת, אלא וכו'. ביאורי הגר"א. וכן הוא בשלחן ערוך הישן שנדפס בשנת שכ"ז.
(ב) שם: אלא שאין מברך על הנר — דכיון דיום טוב מותר בהדלקת הנר, לא שייך לברך על הנר. בית יוסף. ב"ח. לבוש.
(ג) שם: ולא על הבשמים — דטעמא דמברכין אבשמים במוצאי שבת – משום נשמה יתירה, וביום טוב ליכא נשמה יתירה; והא דאין מברכין אבשמים כשחל יום טוב להיות במוצאי שבת, כיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים, מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים. תוספות ביצה ל"ג ע"ב. והביא דבריהם בית יוסף. וכן כתבו התוספות בפסחים ק"ב ע"ב ד"ה רב, דשמחת יום טוב ואכילה ושתיה מועיל כמו הבשמים, יעו"ש. ועוד עיין לעיל סימן רצ"ז אות א':
(ד) מי ששכח להבדיל במוצאי יום טוב, יכול להבדיל כל השבוע. בית יהודה חלק ב' סימן כ"ח. והביא דבריו הברכי יוסף אות א', וכתב עליו דאין ראייתו מכרעת. וכן כתב במחזיק ברכה אות א' ששמע מאחד מגדולי דורו שאין דעתו נוחה, ולא שמיע ליה הוראת הרב הנזכר ואין לסמוך עליו למעשה, עכ"ל. וכן כתבנו לעיל סימן רצ"ט אות כ"ד, יעו"ש:
(ה) כתוב במנהגים, דבמוצאי שבת חול המועד אין לומר "ויהי נועם" וכו'. ועל דרך האמת שמעתי וראיתי שנהגו לומר "ויהי נועם" בכל מוצאי שבת, אף בחול המועד, וכל שכן אם חל יום טוב באמצע השבוע, וכמו שכתבתי לעיל ריש סימן רצ"ה. ברכי יוסף אות ב'. ועיין בדברינו לשם אות ט':
(ו) ואין מזכירין אליהו הנביא כשמבדילין במוצאי יום טוב. ה"ר דוד אבודרהם דף צ' ע"ב, מחזיק ברכה אות ג', שערי תשובה אות א'. והטעם עיין לעיל סימן רצ"ה אות י"ט. ונראה דאין אומרים "ויתן לך" אלא במוצאי שבת דווקא, או מוצאי יום טוב כשהוא במוצאי שבת. אליה רבה אות ב'. אבל לא במוצאי שבת ליום טוב ולא במוצאי יום טוב לחול. משבצות זהב אות א'. ועיין לעיל סימן רצ"ה אות י"ב:
(ז) ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה, ועדיין לא התפלל והבדיל, מותר לאכול חמץ, דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי. מגן אברהם ס"ק א', חק יעקב אות א', אליה רבה אות א', חק יוסף אות א', שלחן גבוה אות א'. ומשמע מדברי חק יעקב הנז' דגם קודם הבדלה שרי. ועיין לעיל סימן רצ"ט סעיף א'. אבל ישועות יעקב אות א' כתב דבכהאי גוונא אפשר לומר דפורס מפה ומבדיל לכולי עלמא ואחר זה יאכל חמץ, עכ"ל. וכן כתב אשל אברהם אות א', דלאכול חמץ קודם שהבדיל אסור:
(ח) ואם עדיין לא בירך ברכת המזון – בוודאי אין לו לאכול חמץ, דהרי יצטרך לומר "יעלה ויבא" משום דאזלינן בתר התחלת הסעודה, כדאיתא לעיל סוף סימן קפ"ח, ואם כן יהיה תרתי דסתרי. משנה ברורה אות א'. אמנם מדברי הישועות יעקב שכתבנו באות הקודם שכתב דפורס מפה וכו', משמע בהדיא דגם קודם ברכת המזון שרי. וכן משמע מסתמיות דברי הפוסקים הנזכרים. ובלאו הכי כבר כתבנו לעיל סימן קפ"ח אות מ"ג, דהנכון שלא להזכיר מעין המאורע אם משכה סעודתו עד הלילה, יעו"ש:
(ט) סעיף ב: יום טוב שחל להיות וכו' — בין יום ראשון של יום טוב, בין יום שני. טור, לבוש. ועיין לקמן סימן תקצ"ט:
(י) שם: אומר באתה בחרתנו ותודיענו — ואם אירע ששכח לומר ותודיענו, אין צריך לחזור, כיון שעתיד לאומרו על הכוס. שלמי צבור דף רי"ז אות ו'. רוח חיים אות ב'. ועיין לעיל סימן רצ"ד סעיף א' וסעיף ב':
(יא) הגר"א היה משתדל במוצאי יום טוב לטעום חמץ, והיה נמנע מלאכול אחר הפסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח. וכל זה להיכרא, לעשות המצוה שאין עושין אותה להנאה כי אם מפני גזירת הבורא יתעלה שמו. מעשה רב הלכות פסח אות קפ"א: