שולחן ערוך אורח חיים רצט א


שולחן ערוך

סעיף זה בטור

אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים אמשתחשך עד שיבדיל אבל אם היה ביושב ואוכל גמבעוד יום וחשכה לו דאין צריך להפסיק (אפילו משתיה) (בית יוסף).

ואם היה היושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק: וויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(א) משתחשך:    אפי' בספק חשיכה עיין סי' רס"א ונ"ל דאם התפלל ערבית מבע"י, אסור לאכול עד שיבדיל וכמ"ש סימן ער"א ס"ד עיין סי' רצ"ג:


(ב) א"צ להפסיק:    ואפשר דאם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל עיין סי' רע"א ס"ד וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילת' זכור ושמו' שמריהו ביציאתו כאדם שאין רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודת נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם התחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א ס"ה בהג"ה וצ"ל דס"ל דהבדלה דאורייתא ולמ"ד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה כיון דכוליה ליליא זמניה הוא חיישי' דלמא מפשע וכמ"ש סי' רל"ה ס"ב אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק ע"ש ואם לא קרא קריאת שמע עדיין והתחיל באיסור לכ"ע פוסק ואין לסמוך על קריאה לבית הכנסת אלא מי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ ומשום הבדלה אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה:


(ג) וי"א דה"מ כו':    וכ"מ בגמ' דהבדל' קובעת בספק חשיכה דלא כע"ש שכתב איפכא בשם ש"ג דליתיה ע"ש בש"ג:

באר היטב

(א) משתחשך:    אפי' בספק חשיכה מ"א וב"ח וט"ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע"ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ"א.


(ב) אין צריך להפסיק:    ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ועיין מ"א ועי' סי' רל"ה ס"ב.


משנה ברורה

(א) משתחשך – ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה ומ"מ נ"ל דלענין אכילת סעודה שלישית אם לא אכל מקודם בודאי צריך לאכול אפילו אחר שקיעה ואפילו לשאר אכילה אם הוא תאב לאכול ולשתות ג"כ אין להחמיר עד חצי שעה שקודם צה"כ. כתב המ"א דמה שכתב המחבר משתחשך מיירי כשלא התפלל ערבית אבל אם התפלל ערבית אפילו אם התפלל מבע"י [דיש אופן שמותר וכבסי' רצ"ג] חלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל על הכוס:


(ב) יושב ואוכל – ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]:


(ג) מבעוד יום – דוקא בזה שהתחיל לאכול בהיתר אבל אם התחיל באיסור פוסק ומבדיל אך בלא"ה צריך לפסוק משום ק"ש של ערבית שהיא דאורייתא אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם צה"כ וכדלעיל בסימן רל"ה ואין לסמוך על קריאת השמש לבהכ"נ [ואפילו במקום שדרך לקרות] אלא אם רגיל לילך לבהכ"נ במו"ש [מ"א וש"א]:


(ד) א"צ להפסיק – ואפילו לק"ש ותפלה א"צ להפסיק באמצע סעודתו כיון שהתחיל מבע"י דהיה בהיתר ואין להחמיר בזה להפסיק שאם היה מפסיק באמצע נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כ"ז שיכול. ואם הפסיק תוך הסעודה והתפלל כתב המ"א דאפשר דחלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל:


(ה) יושב ושותה וחשכה לו – היינו שישב לשתות מבע"י ולא בתוך הסעודה וחשכה לו ואפילו אם רק נעשה ספק חשיכה צריך להפסיק דשתיה לאו דבר חשוב הוא שתועיל התחלתו מבע"י:


(ו) וי"א דה"מ וכו' – קאי על מה שכתב בדעה קמייתא דבהתחיל מבע"י אין צריך להפסיק אפילו כשנעשה ודאי חשיכה ולדעה זו צריך להפסיק אבל לענין לכתחלה אין נ"מ בין דעה זו לדעה קמייתא דאף לדעה קמייתא אסור להתחיל לאכול אפילו בספק חשיכה:

ביאור הלכה

(*) משתחשך:    עיין במ"ב שהוא אפילו מספק חשכה כ"כ המגן אברהם והב"ח, והמאמר מרדכי האריך בזה והסכים ג"כ לדינא עמהם ודלא כדעת הט"ז שמצדד להקל לסמוך לסמוך על דעת הרא"ש. ובאמת קשה מאד לסמוך ע"ז אחר דכמה אחרונים סוברין דגם דעת הרא"ש הוא להחמיר בספק חשכה [עיין במא"מ ותו"ש ופמ"ג] ולא נשאר לנו רק דעת הרז"ה דהוא יחידאה בזה, ואפילו אם נימא דהרא"ש סובר ג"כ כוותיה להקל וכהט"ז הלא הרי"ף והרמב"ם [דהרמב"ם כתב בפירוש לענין קידוש דמשעה שקידש היום אסור וצריך להפסיק וידוע בגמרא דהבדלה לענין התחלה שוה לקידוש לענין הפסקה] והסמ"ג והמלחמות [וע"ש שכן הוא ג"כ דעת ר"ה גאון] והעיטור כולם סוברים דבה"ש ג"כ אסור להתחיל, ורק לענין אם כבר התחיל לאכול מבע"י בזה רבו דעות הראשונים המתירים בזה שלא להפסיק משחשכה והם הרמב"ם והרא"ש והרז"ה וגם דעת הרי"ף [לפי מה שפירשו הר"ן והכריח ג"כ הגר"א שכן הוא דעתו] הוא כן ולא נשאר לנו המחמירים בזה כ"א דעת הסמ"ג והעיטור ולכן הזכיר המחבר דבריהם רק בשם י"א והדעה הראשונה בסתמא. נחזור לעניננו דמעיקר הדין אין להקל בספק חשכה וכן מוכח בב"י להמעיין בו והא דהזכיר בשו"ע אין כונתו למעט ספק חשכה [ועיין במלחמות שהביא כמה מקומות דהכונה הוא אפילו ספק חשכה] א"נ משום סיפא נקט דאפילו אם חשכה אין צריך להפסיק. והנה בסעודות גדולות של נשואין המנהג בכמה מקומות להקל ולישב בספק חשכה והב"ח מתמה ע"ז ונראה שבמקום הדחק סומכין על הרז"ה. ואין למחות בידן [א"ר] ועוד נ"ל ליישב קצת מנהגן דמפני שהוא רק חשש דרבנן והוא במקום מצוה נקטו לקולא כר' יוסי בשבת ל"ה דזמן בה"ש דידיה מאוחר מבה"ש דר' יהודה:.


(*) צריך להפסיק:    ולהבדיל וחוזר לשתיתו [רמב"ם]:.





▲ חזור לראש