שולחן ערוך אורח חיים תצא א
שולחן ערוך אורח חיים · תצא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
במוצאי יום טוב, בין במוצאי יום טוב לחול בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד, מבדיל בתפילה כמו במוצאי שבת, אלא שאינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
לא על הנר. דהא בי"ט מותר להדליק נר ולא על הבשמים דבמ"ש מברכין עליהם משום נשמה יתירה שנסתלקה ובי"ט ליכא נשמה יתירה ובי"ט שחל במ"ש אין מברכין לפי שיש מאכלים טובים מישבים דעתו כמו בשמים:
מגן אברהם
(א) ולא על הבשמים: דליכא נשמה יתרה בי"ט והא דאין מברכין על הבשמים במ"ש לי"ט מפני ששמחת י"ט משיב הנפש: ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ דלכאורה נראה שמותר לאכול דכיון שחשכ' לילה הוי חול לכל מילי אלא שחכמים אמרו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה אבל איסור חמץ אין תלוי בהבדלה שהרי אף בח"ה אסור לאכול חמץ ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ עיין סוף סי' רס"ג:
באר היטב
(א) מבדיל: מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ ונראה שמותר לאכול דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי מ"א ע"ש וכ"כ הח"י בפשיטות ע"ש: כתב המנהגים במ"ש חה"מ אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש. ואומרים ויתן לך ע' א"ז.
משנה ברורה
(א) אלא שאינו וכו' - חסרון הניכר יש כאן וקודם לזה צ"ל ומבדיל על הכוס כמו במו"ש אלא שאינו וכו' [הגר"א] וכן מצאתי בשו"ע הראשון שהדפיס המחבר בחייו. מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבע"י עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל מותר לאכול חמץ דכיון שחשכה הוי לילה לכל מילי אלא שחכמים אסרו במלאכה עד שיבדיל [מ"א וש"א] אמנם אם עדיין לא בירך בהמ"ז בודאי אין לו לאכול חמץ דהרי יצטרך לומר יעלה ויבוא משום דאזלינן בתר התחלת הסעודה כדאיתא לעיל בסוף סימן קפ"ח וא"כ יהיה תרתי דסתרי:
(ב) לא על הנר - שאין מברכין על הנר אלא במו"ש ובמוצאי יה"כ שנאסר אור כל היום ועכשיו חוזר להתירו כמו שנתבאר בסימן רצ"ח אבל ביו"ט לא נאסר האור מעולם לצורך יו"ט:
(ג) ולא על הבשמים - דענין הבשמים הוא כדי להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה היתירה שניטלה ממנו אחר שבת וביו"ט ליכא נשמה יתירה. וכתבו הפוסקים דה"ה דביו"ט שחל במו"ש אין מברכין על הבשמים והטעם לפי שיש מאכלים טובים מיישבים דעתו כמו בשמים:
כף החיים
(א) סעיף א: מבדיל בתפילה כמו במוצאי שבת וכו' — טעות סופר כאן. ובטור כתב: מתפללין ערבית כמו במוצאי שבת, ומבדילין על הכוס כדרך שמבדילין במוצאי שבת, אלא וכו'. ביאורי הגר"א. וכן הוא בשלחן ערוך הישן שנדפס בשנת שכ"ז.
(ב) שם: אלא שאין מברך על הנר — דכיון דיום טוב מותר בהדלקת הנר, לא שייך לברך על הנר. בית יוסף. ב"ח. לבוש.
(ג) שם: ולא על הבשמים — דטעמא דמברכין אבשמים במוצאי שבת – משום נשמה יתירה, וביום טוב ליכא נשמה יתירה; והא דאין מברכין אבשמים כשחל יום טוב להיות במוצאי שבת, כיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים, מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים. תוספות ביצה ל"ג ע"ב. והביא דבריהם בית יוסף. וכן כתבו התוספות בפסחים ק"ב ע"ב ד"ה רב, דשמחת יום טוב ואכילה ושתיה מועיל כמו הבשמים, יעו"ש. ועוד עיין לעיל סימן רצ"ז אות א':
(ד) מי ששכח להבדיל במוצאי יום טוב, יכול להבדיל כל השבוע. בית יהודה חלק ב' סימן כ"ח. והביא דבריו הברכי יוסף אות א', וכתב עליו דאין ראייתו מכרעת. וכן כתב במחזיק ברכה אות א' ששמע מאחד מגדולי דורו שאין דעתו נוחה, ולא שמיע ליה הוראת הרב הנזכר ואין לסמוך עליו למעשה, עכ"ל. וכן כתבנו לעיל סימן רצ"ט אות כ"ד, יעו"ש:
(ה) כתוב במנהגים, דבמוצאי שבת חול המועד אין לומר "ויהי נועם" וכו'. ועל דרך האמת שמעתי וראיתי שנהגו לומר "ויהי נועם" בכל מוצאי שבת, אף בחול המועד, וכל שכן אם חל יום טוב באמצע השבוע, וכמו שכתבתי לעיל ריש סימן רצ"ה. ברכי יוסף אות ב'. ועיין בדברינו לשם אות ט':
(ו) ואין מזכירין אליהו הנביא כשמבדילין במוצאי יום טוב. ה"ר דוד אבודרהם דף צ' ע"ב, מחזיק ברכה אות ג', שערי תשובה אות א'. והטעם עיין לעיל סימן רצ"ה אות י"ט. ונראה דאין אומרים "ויתן לך" אלא במוצאי שבת דווקא, או מוצאי יום טוב כשהוא במוצאי שבת. אליה רבה אות ב'. אבל לא במוצאי שבת ליום טוב ולא במוצאי יום טוב לחול. משבצות זהב אות א'. ועיין לעיל סימן רצ"ה אות י"ב:
(ז) ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה, ועדיין לא התפלל והבדיל, מותר לאכול חמץ, דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי. מגן אברהם ס"ק א', חק יעקב אות א', אליה רבה אות א', חק יוסף אות א', שלחן גבוה אות א'. ומשמע מדברי חק יעקב הנז' דגם קודם הבדלה שרי. ועיין לעיל סימן רצ"ט סעיף א'. אבל ישועות יעקב אות א' כתב דבכהאי גוונא אפשר לומר דפורס מפה ומבדיל לכולי עלמא ואחר זה יאכל חמץ, עכ"ל. וכן כתב אשל אברהם אות א', דלאכול חמץ קודם שהבדיל אסור: