כדי להמחיש עד כמה הוא סובל, אמר הנביא ירמיהו (ירמיהו כ יד): "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ; יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי, אַל-יְהִי בָרוּךְ.  אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר 'יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר' - שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ.  וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר-הָפַךְ ה' וְלֹא נִחָם ; וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם. אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם; וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם.  לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי, לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן, וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי?!".

מה אשם המבשר - מדוע ירמיהו מקלל אותו בקללות כל-כך נוראיות?! על-פי התורה אסור לקלל אף אדם מישראל - איך ירמיהו עבר על איסור זה?!

1. " "הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה, בודאי לא היה המבשר איש טוב, כי דרך איש טוב לבשר טובה, כמ"ש "איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא" (שמואל ב' יח)" " (מצודת דוד) . אולם:

• עצם הרעיון, שאיש טוב מבשר בשורה טובה, אינו נכון בהכרח בכל המקרים, ואין זה סביר שירמיהו הסתמך עליו כדי לעבור על איסור קללה.
• גם אם מבחינה סטטיסטית יש אמת ברעיון זה, עדיין אין זו הוכחה שהאיש הוא כה רשע, עד שמגיע לו להיות כסדום ועמורה! ירמיהו יכל להסתפק בקללה כללית יותר, כמו "ישלם ה' לאיש הרע כרעתו".

2. " "ואעפ"י שהיה מקלל ממרירות נפשו, יש לתמוה, איך היה מקלל המבשר? כי אם הוא היה בחיים תשיגהו קללה, ואולי היה איש טוב המבשר, והיה לירמיהו עון על קללו אותו! ואמר, כי נודע לו כי פשחור בן אמר היה המבשר" " (רד"ק) , פשחור בן אימר נזכר בתחילת הפרק: הוא היה פקיד בבית המקדש והוא היכה את ירמיהו ותלה אותו על מתקן עינויים למשך יום שלם, ולכן בוודאי היה ראוי לקללה; וייתכן שירמיהו לא רצה לקלל אותו ישירות, כי חשש שמא השומעים יודיעו לו על כך; ולכן קילל אותו בצורה מוצפנת.

• אך לפי זה לא ברור, מדוע ירמיהו מקלל את השליח על כך ששימח את אביו - "שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ"? ומדוע הוא מקלל אותו על כך שלא הרג אותו - "אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם"? והרי, גם אם השליח ראוי לקללה בגלל מעשיו הרעים, אין הוא ראוי לקללה על כך ששימח אדם מישראל, או על כך ששמר על "לא תרצח"!

3. ייתכן, שדבריו של ירמיהו אינם קללה אלא תיאור מצב: ירמיהו לא מקלל את השליח, אלא אומר שהשליח הוא ארור, כלומר מקולל; הוא לא מאחל לו שיהיה כסדום ועמורה, אלא אומר שזהו מצבו. ייתכן, שירמיהו שמע, שהשליח שבישר לאביו על הולדתו סבל צרות וייסורים רבים, והוא ראה בכך הוכחה לגורלו האכזר: לא רק הוא עצמו סובל, אלא גם כל מי ששימח את אביו סובל; לא רק הוא עצמו סובל, אלא גם כל מי שלא הרג אותו סובל; וכעין מה שאמרו חז"ל על ישראל - "כל המצר לישראל נעשה ראש" (אראל) .

4. ייתכן שירמיהו ידע, שכלל לא היה שליח שבישר על הולדתו, אלא ירמיהו במר ליבו, כדי להביע את כאבו על הולדתו, קילל אדם דמיוני. לפי זה, הקללה לשליח הדמיוני דומה לקללה שקיללו ירמיהו ואיוב את היום שבו נולדו - קללה כזו בוודאי אינה גורמת נזק כלשהו, והיא נועדה רק להביע ייאוש מהחיים (על-פי יפעת שטראוס, שיעור על ירמיהו כ) .