יריעות שלמה על רש"י/שמות/כא
פסוק א עריכה
בד"ה כ"מ כו' הפך המנהג כו' נ"ב ואני אומר דהכי מקשה מאחר שבא להוסיף על ענין סיני א"כ למה נסמכה וכו' כי ה"ל למכתב בסוף הפרשה ואל משה אמר עלה וגו' שהוא ענין מעשרה דברות ממש ואח"כ ואלה המשפטים כו' אלא שבא ללמוד שתשים סנהדרין שדנין כל פרשת משפטים אצל המקדש מהרש"ל:
פסוק ו עריכה
בד"ה יכול תהא כו' בסופו נ"ב ואני אומר אחר העיון דלק"מ מדכתיב שם ובדלת בלא צורך דה"ל למכתב ונתת באזנו ודיו דבע"כ שלא כסדר הוא לשם שהרי צריך הגשה בתחילה אל הדלת ואח"כ רציעה אלא סמיך אקרא דהכא א"כ ל"ל ובדלת ועוד הל"ל בדלת בלא וי"ו מהו ובדלת אלא כלומר פרטא הוא דוקא אזנו ובדלת בעי' ולא בענין אחר ואין זה נגד הדר' שדרש ר"ש דאף הוא מודה דאין המזוזה כשירה והטעם דבעינן שני עדים ואין דלת בלא מזוזה וא"כ חשובה הדלת כמו שני עדים משא"כ במזוזה שמצויה בלא דלת ודוק מהרש"ל:
פסוק ז עריכה
בד"ה יכול העבריה כו' בסופו נ"ב ול"נ דלק"מ דק"ו פריכ' הוא מעיקרא דאמה העבריה תוכיח שריבה לה הכתוב יציאות הרבה ואפ"ה אינה יוצאת בראשי איברים וליכא למימר מה לאמה העבריה כו' זה אינו אלא הייתי בא למילף מאמה העבריה גופ' שאינה יוצא' כו' אבל על כל פני' תוכיח היא לבטל הק"ו דעבד כנעני והא דחאמ' דמקיש עברי לעבריה כו' לרוחא דמילתא קאמר מאחר דבלאו הכי איכא היקש מהרש"ל:
פסוק טו עריכה
בד"ה יומת בחנק כו' בסופו כו' נ"ב מקשין אמאי פי' כאן יותר כל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ממה שפי' לעיל אלא נ"ל דק"ל איך הפסיק בגונב איש למכה אביו בין מקלל אביו אלא שבא להשמיע לנו דמקיש מכה אביו לגונב איש שהוא בודאי בחנק משום דכל סתם מיתה היא חנק אף מכה אביו כן ולא תימא דנילף מכה ממקלל ודוק מהרש"ל:
פסוק כב עריכה
בד"ה ונתן כו' אענוש קאי נ"ב ונ"ל דמוכרח לפרש כן דל"ת המכה משלם דמי ולדות והשני שגורם המחלוקת והמריבה ישלם קנם אחר ע"פ הדייני' ע"כ מפרש ונתן המכה ולא השני אף שהוא גורם ואדמי ולדות קאי ולא אתשלומין אחרים ודוק מהרש"ל:
פסוק לג עריכה
בד"ה שור או כו' וקושיא זו הקשו התו' בב"ק דף י' בד"ה שהשו' כו' ותירצו שם ב' תירוצי' אחרי' ע"ש: