יריעות שלמה על רש"י/בראשית/ל
פסוק ב עריכה
בד"ה וכי במקומו כו' נכרים עכ"ד נ"ב ולי נראה דה"ק לה אמת שאני מתפלל עליך ואינו מועיל וא"ת מ"ש מאבא שאני התם ששניהם צעקו והתפללו על עצמם ומרוב צערם שמע הקב"ה קול תפילת' משא"כ עכשיו שאנו מתפללים לצורך אדם אחד ודוק מהרש"ל: אבל ק"ל על דבריו דאם איתא שהיה מתפלל עליה א"כ למה לא הועיל תפלתו כמו תפלת אליהו ואלישע כנ"ל:
פסוק ו עריכה
בד"ה דנני כו' אבל רש"י ז"ל כו' נ"ב ואני אומר דעת רש"י כן דנני במדת הדין שאני לא זכיתי לבן וזכני שלכל הפחות שפחתי ילדה לי בן מהרש"ל:
פסוק טו עריכה
מה לפיכך כו' שתהא עזרה לבניה כו' נ"ב ולי נראה דלק"מ כי מה שנקברה בדרך היינו לפי מה שלא זכתה לקבור עמה וא"כ היה מוכרח לקברה באפרת בית לחם ומשום שתהא עזרה לבניה בגולה היה קוברה בדרך כמו שפירש"י בפ' ויחי אבל מחמת עזרה לבניה לבד א"א שבעבור זה לא תיקבר עמו במערת המכפלה כמו שרה ורבקה ולאה וח"ל וג"כ אי לאו שאמר יעקב לקמן לא יחיה נגד אחיכם א"כ לא היה נגזר עליה מיתה כל עיקר ופשיטא שלא היתה מתה בדרך בעבור שתהיה לעזרה לבניה יותר מכל האמהות ודוק מהרש"ל:
פסוק יז עריכה
בד"ה שהיתה מתאוה כו' נ"ב ואני אומר יש לי עוד קושי' רבה ועצומ' במקרא שכתוב כי שכור שכרתיך וגו' ואח"כ נתן לי אלהים שכרי בזה אשר נתתי שפחתי לאישי ותקר' את שמו יששכ' ולמה לא קרא' אותו יששכ' בעבור שכור שכרתיך אלא כך אמר' שכור שכרתיך מש"ה נתן לי אלהים שכרי ולא תאמ' שבעבור הנאת תשמיש עשיתי ולא כדי להרבות שבעים יעיד עלי זכותי שנתתי שפחתי לאישי ונגרע ממני עונתי כדי להרבות ודוק מהרש"ל:
פסוק כב עריכה
בד"ה זכר כו' שמסרה סימני' לאחותה כו' נ"ב פירש מדכתי' זכר משמע דברים הנשכחי' דהיינו מה שעבר דהיינו מה שלמדה בשכבר סימני ומדכתיב וישמע משמע מה שעכשיו היתה צועקת ובוכה על שלא תיזקק לעשו וק"ל מהרש"ל: בד"ה האדמון כו' שלא התפלל כו' ולא ידעתי למה נדחק לפרש כך ולמה לא מפרש כפשוטו לשון כי חלה וגם ילדה ציון וק"ל כנ"ל:
פסוק לב עריכה
[על המזרחי] בד"ה נקודים כו' והוכרח לפרש השה הראשון כו' - נ"ב ואני אומר חלילה לפרש כך כי א"א שלא הזכיר רש"י ששה הוא תיש וג"כ מ"שה כבשים" כו' אין ללמוד, דדלמא אדרבה מדכתיב שה עזים ש"מ שסתם שה אינו עזים, וג"כ קשה א"כ למה לא כתיב תיש כמו שכתב אח"כ, ועוד קשה, הלא אח"כ לא הזכיר יעקב תיש כלל אלא נקוד וטלוא בעזים וחום בכבשים וכלל בעזים זכרים ונקבות וא"כ מ"ש ברישא שהזכיר בדבריו תיש, ועוד קשה א"כ איך הפסיק כשבים בין תיש לעז.
לכך נראה דבודאי שה כמשמעה ואינו קשה למה כתב אח"כ שה כבשים משום שכתב שה עזים אח"כ, א"כ נופל הלשון בחילוף כבשים וק"ל. וה"ק קאמר יעקב, "הסר כל שה נקוד" כו' אע"פ שנקוד וטלוא בשה אינם שלי, אפילו הכי הסר כדי שלא תאמר שיולידו העזים אחריהם בהבטתם אליהם "וכל שה חום בכשבים ונקוד וטלוא בעזים" שהם עיקרי הסימנים, גם כן תסיר והיו שכרי הנולדים אחר כך, כמו שפירש רש"י, ומשום הכי כתיב "ויסר התישים וגו' וכל אשר לבן בו" לרבות אפילו נקוד וטלוא בכבשים, והא דלא כתיב מידי בחום העזים, אפשר שלא היה בנמצא ומשום בכי לא עשה יעקב שום תחבולה במקלות אלא כנגד נקוד וטלוא וק"ל. מהרש"ל:
פסוק לה עריכה
בד"ה ויסר לבן כו' דאל"כ ויעקב כו' נ"ב והנראה בעיני שיעקב לא ציוה להסיר אלא הנקבות העזים ולא התישים ולבן נבלה עשה והסיר אף התישי' ומ"ה עש' המקלו' בדין דלא עדיפי מתישי' ומ"ה מיושב שהמלאך א"ל שא נא עיניך וראה כל העתודים וגו' ומה שפרש"י שלא תאמר ע"י הזכרים הולידו כותיה כו' ל"ת שציוה להסיר כל הזכרי' אלא ישארו תישים מעט כדי שלא יסמוך על הנם כ"כ מהרש"ל:
פסוק לח עריכה
בד"ה ברהטים כו' ברהטים במרוצת בו נ"ב ונ"ל שהרהטים היו נוזלים ויוצאין מתוך השקתות דהיינו הבריכות ובתוך אותן הנוזלין הציג המקלות ודוק ומ"ה עשה רהטים כדי שיוכל להציג שם המקלות לאפוקי בתוך הבריכות שהוא מקום שמשקין שם כל העולם ואינם בידו וק"ל מהרש"ל:
פסוק לט עריכה
בד"ה אל המקלות כו' כבר תירצו כו' פירש של אמרי נועם מהרש"ל:
פסוק מ עריכה
בד"ה והכבשים כו' כפי' דברי הרב כו' נ"ב ולפי מה שפרשתי א"כ הסיר לבן הכל מקודם ומה שהפריד יעקב היינו הנולדים אח"כ נקוד וטלוא בכשבים וחום בעזים שהיו ראוין ללבן וה"פ שיעקב לקח הנקוד וטלוא בכשבים ונתן לפני הצאן שהם העזים וק"ו שנתן הנקוד וטלוא של העזים לפניהם אלא שהוסיף ונתן אף הנקוד וטלוא של הכבשים ונתנ' עם הנקוד והטלוא של העזי' והכל לפני העדר של הצאן וכן לקח החום של הצאן דהיינו העזים ונתנ' לפני הכבשים עם החום של הכבשים וזהו מה שפירש רש"י החום שמצא בצאן לבן פי' שהיו נולדים בתוכם ולא היה נותן ג"כ לפני הכבשים ועכשיו ג"כ יתורץ קושי' הרמב"ן ע"ש ואל תתמה שצאן הוא עזים כי ע"כ מוכרח אתה לפ' שסימן נקוד וטלוא הוא בעזים והזכיר צאן וכן בכל הפרשה הזכיר צאן במקום עזים בפרט העתודי' העולים על הצאן שהם תישים וג"כ הכא שהזכיר כבשים אצל צאן א"כ צאן הוא העז ודוק מהרש"ל:
פסוק מג עריכה
בד"ה מוכר צאנו כו' כל אלה נ"ב פיר' אף עבדים ושפחות מהרש"ל: בא"ד מכח הכתוב כו' נ"ב ולי נראה מה שפירש בדמים יקרים אינו ר"ל בשער היוקר אלא כלומר דמים הרבה בסך חשוב שמכר הרבה צאן וקבץ סך חשוב שקנה כל אלה ודוק מהרש"ל: