ירושלמי שבת דף ז ב

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שולייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דר' שמעון בן יוחי זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון. והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה. א"ר יודן רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה חדיד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי בא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה כמשנה היא. רבי שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה:

הלכה ג

משנה לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:

גמרא תני לא יצא החייט במחט שבכליו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הבצע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא הרי אלו פטורין דברי ר"מ. רבי יהודה אומר אומן דרך אומנתו חייב. הא שאר כל אדם יוצאין בכך מחלפה שיטתיה דר"מ. דתנינן תמן יצאת חייבת חטאת דברי ר"מ. וכא הוא אמר הכין. ר' מנא אמר לה סתם. רבי אבין בשם ר' יוחנן. תמן דרך הוצאה בנשים. ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן תנינן תמן וחכמים פוטרים בכובלת ובצלוחית של פילייטון. הא במחט נקובה חייב. הדא הוא אומן באומנותו חייב. א"ר יוסי בר אבין תיפתר באשה גדלת: ולא יפלה וכו'.