ירושלמי פסחים ב
מתוך: ירושלמי פסחים ב א (עריכה)
הלכה א משנה
עריכהכל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים
הלכה א גמרא
עריכהגמרא
א"ר אימי מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל אסור לאוכל אסור להאכיל ר"מ ברם כר' יודה חמישית אע"פ שהוא אסור לוכל מותר להאכיל התיב ר' בא והתנינן שאור ישרף והאוכלו פטור ואמר רב הונה בשם רבי מותר להאכילו לכלבים א"ר יוסה מה אתינן מיתני כל חמץ לא שעות מאן תנא שעות ר' מאיר א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר סבר ר' ירמיה ככרות א"ל ר' יוסה לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר דא (שמות יג) לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנייה מה אנן קיימין אם לכלבו הני איסור הנייה אלא כי נן קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת שאסור להאכילן לבהמת הבקר ר' אבהו בשם ר"א כל מקום שנא' לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה וכי מה פירש לנו באבר מן החי (שמות כב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו וכי מה פירש לנו בנבילה (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב והא כתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו והכתיב (דברים יב) רק הדם לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייה היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה והכתיב (בראשית לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות והא כתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן והא כתיב (ויקרא יא) לא תאכלום כי שקץ הם א"ר מיעט איסור הנייה שבו ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור מכלאי הכרם לוקה אמר רבי חנינא (דברים כב) פן תקדש פן תוקד אש מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' (שמות כ) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו הכא תימר הכין והכא תימר הכין א"ל חדא בשם ר' לעזר וחדא בשם ר' יוחנן רבנן דקיסרין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר (ויקרא ו) לא תאכל לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה בניין אב שבכולן (שם) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נא' וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אפילו למלאכת גבוה ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבלה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה בא להודיעך גר תושב אוכל בנבילות ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה מתניתא מסייע' לדין ומתניתא מסייע' לדין מתניתא מסייע' לר"א לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל ואתה אומר לעשות המאכיל כאוכל או אינו אלא לאוסרו בהנייה וכשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ הא למדנו שהוא אסור בהנייה מת"ל לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל ד"ר יאשיה ר' יצחק אומר אינו צריך אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל ומה ת"ל לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין כן כתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית ש"מ כלום והדא מסייעא לר' יוחנן לא יסיק בו תנור וכירים עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן תני ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה דין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בבל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבעיר אמרה תורה (שמות יב) תשביתו שאור מבתיכם כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה א"ר יודה הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעת מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה אמרו לו לר' יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכת של כל דבר וכן עזרא אמר (נחמיה ח) ואשר ישמיעון ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר וגו' חזר ר' יודה ודנו דין אחר חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה מה זה בשריפה אף זה בשריפה אמרו לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותן אסור באכילה ובהנייה אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנייה אמרו לו והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותן אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת אל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן אמרו לו והרי אשם תלוי בשיטתך יוכיח שהוא אסור באכיל' ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשריפה ושתק רבי יודה תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא כרבי יודה אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין ר' אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה
מתוך: ירושלמי פסחים ב ב (עריכה)
הלכה ב משנה
עריכהחמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות יג) לא יראה לך עכו"ם שהלוה את ישראל על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את העכו"ם על חמיצו לאחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו
הלכה ב גמרא
עריכהגמרא
הא באכילה אסור מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת עכו"ם אבל במקום שנהגו לאכול פת עכו"ם מותר אפילו באכילה בתוך הפסח מהו ר' ירמיה אמר מותר ר' יוסה אמר אסור התיב ר' יוסה והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לעכו"ם להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו והתני לא ישכיר ישראל את ספינתו לעכו"ם להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו והא תני לא ישכיר ישראל את ביתו לעכו"ם ליתן בתוכו חמץ אית לך מימר בדר עמו גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה אם היתה שבת או יום טוב רב אמר כופה עליה כלי רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל רב אמר צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ביעור חמץ רב אמר הטח ביתו חמץ צריך לבער תני א"ר שמעון בן אלעזר בצק שעשאו כופת בטל פתר לה או חלוקין על ר"ש בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכר לעכו"ם או נותנו לו מתנה וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה אומ' הוא ישראל לעכו"ם עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים עד שאת לוקח לך מעכו"ם בוא וקח לך מישראל שמא אצטריך ואקח ממך אחר הפסח המשכיר בית לחבירו עד שלא יכנס לתוכו המשכיר צריך לבער משיכנס לתוכו השוכר צריך לבער א"ר שמעון אימתי בזמן שמסר לו את המפתח אבל בזמן שלא מסר לו את המפתח אינו צריך לבער אמר רבי יודה בר פזי בעי מסר לו את המפתח מהו א"ר זכריה חתניה דר' לוי מחלוקת ר"ש וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתיחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא עכו"ם שבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבער הפקיד אצלו צריך לבער ייחד לו בית אינו צריך לבער לא ביער לאחר הפסח מהו ר' יונה אמר מותר ר' יוסה אמר אסור אמר רבי יוסה חמיצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו מאן תנא לא יראה לך ר' יודה דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יודה רבי שמעון אומר כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה מודה רבי שמעון באסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר איסורו דבר תורה רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין איסורו מדבריהן מה טעמא דר' יודה (שמות יג) לא יאכל חמץ היום מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תניהו לאחר המועד מה מקיים ר"ש טעמא דר' יודה לא יאכל חמץ היום א"ר בון בר חייה פתר לה כר"י הגלילי דתני ר"י הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר לא יאכל חמץ היום לא יראה לך אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה אית תניי תני אפי' לגבוה מאן דאמר לך אין את רואה רואה את לגבוה בשהקדישו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו א"ר בון בר חייה קומי רבי זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש לא יראה לך אית תניי תני לך אין אתה רואה רואה את בפלטייא אית תניי תני אפילו בפלטייא מ"ד לך אין את רואה רואה את בפלטיא בשהבקירו קודם לביעורו מ"ד אפילו בפלטייא בשהבקירו לאחר ביעורו א"ר בון בר חייה תיפתר בקדשים וגו' הבקיר חמצו בג' עשר לאחר הפסח מהו ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר מתיב ר' יוחנן לרשב"ל אין את מודה לי משש שעות ולמעלן שהוא אסור א"ל תמן איסורו גרם לו הא מה אית לך למימר א"ר יוסה לר' פינחס נהיר את כד הוינן אמרין אתייא לר' יוחנן כר' יוסה ודרשב"ל כר"מ אינה כן אלא ר' יוחנן חשש להערמה ורשב"ל לא חשש להערמה מה נפק מביניהון נפלה עליו מפולת מ"ד הערמה לית כאן הערמה והוא מותר מ"ד זכייה לית כאן זכייה והוא אסור הכל מודין בגר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו מ"ד הערמה מותר ומ"ד זכייה מותר תמן תנינן עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו משורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו רשב"ג [אומר] אינו כותב אלא משחרר מי משחרר רב אמר בין רבו ראשון בין רבו אחרון א"ר יוחנן אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתני' פליגא על רב ישראל שהלוה את העכו"ם על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנייה אין תימר ברשות ישראל הוא יהא אסור מה עבד לה א"ר יודן קל הוא בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור שיחררו ה"ז משוחרר חייליה דר' יוחנן מן הדא רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר אילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף א"ר אבהו פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד מעתה לא יכתוב שטר על דמיו א"ר אילא מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ואל יאמר לו עבדי אתה רבנן דקיסרין בשם ר' נסא אתיא דרשב"ג כר"מ כמה דר"מ קונס בדברי' כן רשב"ג קונס בדברי' דתני שטר יש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה הריבית רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד איכן ר' אבון ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק עד ג' טפחים
מתוך: ירושלמי פסחים ב ג (עריכה)
הלכה ג משנה
עריכההאוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים
הלכה ג גמרא
עריכהתני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ש בן יוצדק מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא בדא הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירה מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה ואפילו הימינה למקום אחר אינה תרומה ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן וארבעת רבעים בפני עצמן ועירבן אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם עירבן ואח"כ חימצן אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואחר כך אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל עכו"ם לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה לו אם התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום עכו"ם לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור ר' בון בר חייה בעי האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דרבי יוחנן ודרשב"ל דאיתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט רשב"ל אמר משלם לעצמו א"ר מנא קומי רבי יוסה מסתברא יודה רשב"ל לר' יוחנן בחומש שהוא משלם לשבט א"ל אוף אנא סבר כן שכן תרומה טמאה אפרה לשבט אתא ר' יוסה בר' בון בשם ר' אחא אפי' עליה פליגין ר' יוסה בעי הנהנה מן ההקדש פחות מש"פ מהו שיהא חייב בתשלומין א"ל נישמעינה מן הדא (ויקרא ה) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה אית תניי תני לרבות לתשלומין מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין לקרבן מאן דאמר לרבות בתשלומין כמה דתימר תמן פחות משוה פרוטה מזיד אף על פי שאינו משלם חומש ואשם ישלם לשבט ואמר אוף הכא כן אמרין חברייא קומי רבי יוסה ולאו מתניתא היא האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים אמר לון תמן אינו ראוי להשלים עליה ברם הכא ראוי הוא להשלים עליה שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביום הכפורים אין תיפתרינה לשני דברים ניחא ואין תיפתרינה לדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן ורשב"ל
מתוך: ירושלמי פסחים ב ד (עריכה)
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטי' ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן עשאן למכור לשוק יוצא בהן
גמרא
כתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלח' הארץ תרימו תרומה לה' הייתי אומר יהו כל הדברים חייבין בחלה ת"ל מלחם ולא כל לחם אם מלחם לא כל לחם אין לי אלא לחטים ולשעורים בלבד שאר מינין מניין ת"ל (שם) ראשית עריסותיכם ריבה וריבה את הכל רבי יוסה בשם ר"ש תני רבי ישמעאל בן רבי יונה ר' זעירא רשב"ל בשם רבי ישמעאל א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי אחווא בר זעירא אמר ואנא הוה אמר לה בשם רבי ישמעאל נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנא' בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ בדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשתה המינין בלבד ושאר כל המינין אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון רבי יוחנן בן נורי אמר קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ ויבדקנה על עיקר בדיקתה הן חולקין רבי יוחנן בן נורי אמר בדקו' ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ תמן תנינן תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מותרין תני ר' יוסה אומר מותר רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו דברי הכל מותר רבי יוסי כדעתיה כמה דו אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כך הוא אמר הכא אין חמצו חמץ ברור תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני בפסח תלמוד לומר (שמות יב) תאכלו מצות ריבה יכול יצאו ידי חובתן בביכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושב יצאו הביכורים שאינן נאכלין בכל מושב התיבון הרי מעשר שני הרי אינו נאכל בכל מושב ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב רבי בון בר חייה בעי הלקוח בכסף מעשר שנטמא לרבי יודה מהו דתניא לקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה רבי יהודה אומר יקבר אמרו לו לרבי יודא מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום תאמר בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בו ר' שמעון בן לקיש בעי מעתה חלת עיסת מעשר שני בירושלים הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בה יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר ת"ל (שם) שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה ואין חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין כל שבעה ר' יונה בשם רשב"ל ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקין נזיר בכל גבול ארץ ישראל לא צריך השונה להוציאן ממושב ר' יוסה בשם רשב"ל זאת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לפיכך לא צריך השונה להוציאן ממושב ניחא חלות תודה ורקיקי נזיר אינו כן אמר ר' יוחנן לית כאן נזירות נזירות חובה היא א"ר בון בר כהנא תיפתר שקרבה חטתו בשילה ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון ר' חנניא רבי עזרה בעון קומי רבי מנא לא כן א"ר בשם ר' יוסה שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא כרבי יהודה דר' יהודה אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה לא אתיא אלא כרבי שמעון דר"ש אמר מכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח צריך שלא יהא בו משקין רבי ירמיה אמר למצוה איתאמרת רבי אמר למצוה איתאמרת רבי יודה בן פזי אמר לעיכוב איתאמר' מילתיה דרבי בון בר חייה אמר לעיכוב איתאמר' התיב רבי בון בר חייה והתנינן חלות תודה אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין אמר רבי יוסה תמן רביעית היא ורביעית מתחלקת לכמה מינין והיידא אמרה דא יכול יצא ידי חובתו ברבוכה ת"ל (שמות יב) ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור מפני שאינה צריכה שימור הא אם היתה צריכה שימור יוצאין בה והא תני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן סברין מימר מתובלת משקין נאמר מתובל' שומשמין מתובלת אגוזים והיידא אמרה דא יכול שאינו יוצא בפסח אלא בפת הדראה מניין אפילו כמצת שלמה תלמוד לומר (שמות יב) תאכלו מצות ריבה אם כן מה ת"ל (דברים טז) לחם עוני פרט לסורסין ולחלת המסרת ולאשישה יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים יוצאין במצה נא כדי שתיפרש ולא תיעשה גידין גידין מצה הישנה תפלוגתא דבית שמאי ובית הלל אמר רבי יוסה דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם הפסח דבר ברי שלא דיקדק בה יוצאין בסריקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין אע"פ שאמרו אין עושין סריקין מצויירין בפסח תני אמר רבי יודה שאל בייתוס בן זונין את רבן גמליאל וחכמים ביבנה מהו לעשות זריקין המצויירין בפסח אמרו לו אסור מפני שהאשה משתהא בהן והן באין לידי חמץ אמר להן אם כן יעשו אותן בטפוס אמרו לו יהו אומרין כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס בן זונין מותרין תני רבי יוסה אומר עושין סריקין כרקיקין ואין עושין רקיקין כגלוסקאות
מתוך: ירושלמי פסחים ב ה (עריכה)
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין כמושין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו
גמרא
בחזרת חסין בעולשין טרוקסימון ובתמכה גנגידין בחרחבינה רבי יוסי בר' בון אמר רבי יסי חלי ובמרור ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף התיבון הרי חזרת מתוק הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק ר' חיי' בשם ר' הושעי' כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים בין כמושין אית תניי תני אבל לא כמושין אמר רב חסדא מ"ד כמושין בקלח מאן דאמר אבל לא כמושין בעלין ר' חייה בשם ר' יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו א"ר שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעה לר' בנימין בר יפת אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעיינן הם יצא בהם ידי חובתו בפסח א"ר זעירה מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות ר' חייה בר בא או ר' בנימין לא ר' חייה בר בא ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין תורמוסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה ותורמוסין לא שלוקין הן אין תימר שנייה היא שאמרה תורה מרורים תורמוסין כיון ששלקן בטלה מדתן א"ר יוסי בי רבי בון ולא פליגין זית על ידי שדרכו ליאכל חי אפי' כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה
מתוך: ירושלמי פסחים ב ו (עריכה)
אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות
גמרא
תני ר' ישמעאל בי ר' יוסי אמר משום אביו אי זו המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין והכא בין חמין לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין בשיש בהן שמנונית מלוגמה שנסרחה אית תניי תני זקוק לבער ואית תניי תני אין זקוק לבער מאן דאמר זקוק לבער בשנתחמצה ואחר כך נסרחה ומאן דאמר אינו זקוק לבער בשנסרחה ואחר כך נתחמצה
מתוך: ירושלמי פסחים ב ז (עריכה)
אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ר' מאיר אומר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין
גמרא
תני אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ובלבד שלא ישהא ר"מ אוסר מפני שהוא משהא כתיב (שמות יב) ובשל מבושל במים אין לי אלא מים מניין לרבות שאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן את אמר אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין א"ר עקיבה אני הייתי עם ר' אליעזר ועם ר' יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שהן מחיצין אבל לשין אותן בצונין והא תנינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו ר' אמי בשם רשב"ל תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן לא צורכה דלא הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין ייבא ההדא תנא ר' זכריה חתניה דרבי לוי נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה והכא שלא לחלוק בין מצה למצה מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין אית תניי תני שופכן במקום אשבורן אית תניי תני שופכן במקום קטפרס א"ר יוסה מ"ד שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן גבוה מאן דאמר במקום קטפרס בשהיה קטפרס גדול א"ל ר' פינחס בשם ר' אילא הכין הוה רבי חיי בה שרה חיטין ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות ר' יוסה אמר שרה שעורים במים נתבקעו הרי אלו אסורות שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן ר' שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסם יהב בגויה שערין בגין דיחמע שאל לרבי אימי א"ל צריך את לבער ר' חנינא בריה דר' בחיי הוה ליה דבש מזוייף בסול' שאל לר' מנא א"ל צריך את לבער חד מן אילין דר' כיריי הוה ליה גרבין דמשח בגו איצרה דחיטים שאל לרבנין אמרין ליה איזיל גרוף מן תוחתיהן הורי ר' אימי באילין גרביא דכותחא ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת