ירושלמי נדרים א ב

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק א · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מתניתיןעריכה

האומר "קונם", "קונח", "קונס", הרי אלו כינויין לקרבן. "חרק", "חרך", "חרף", הרי אילו כינוי לחרם. "נזיק", "נזיח", "פזיח", הרי אלו כינויים לנזירות. "שבותה", "שקוקה", נדר במוהי, הרי אלו כינויים לשבועה:

גמראעריכה

עד כדון [על] עצמו; מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם? נישמעינה מן הדא (תוספתא נדרים פרק ד הלכה ה): אמר לו: "השאילני קרדומך". אמר: "קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עלי ויש לו קורדום", נכסיו אסורין, בידוע שאין לזה קורדום1.

אמר רב תחליפא קיסרייא: שנייא היא, שבו בלשון שהתפיס את הקורדום, בו בלשון התפיס בו את הנכסים. מה נפשך: קדש קורדום, קדשו נכסים; לא קדש קורדום, אפילו נכסים לא קדשו. אילו אמר: "'קונם קורדום יש לי', וחזר ואמר: 'קונם נכסיי עליך ויש לו קורדום', נכסיו אסורין", יאות.

אמר רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר "נכסי[ו] מותרין" וקם ליה, יאות. לא אמר אלא "שאין לזה קורדום"; הא אם יש לו קורדום, נכסיו אסורין. הדא אמרה שקדש קורדום; הדא אמרה שקדשו נכסים; הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם.

רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו לוסר עצמו בו? - והא תנינן "קונס"? - קונסה שמה. - והא תנינן "שבותה"? - שפותה שמה. - והא תני בר קפרא "חרס"! לא חספא הוא? - אמר רבי זעירא: לשון גבוה הוא; "האומר לחרס ולא יזרח" (איוב ט').

רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון אומות הוא, כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא. אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים; אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק, כן אני אומר, נזיר פסיליס לא יהא נזיר?!2

מיתני "שבותה", "קוקה". תני רבי חייה: "שבוקה", "שקועה", "שקודה".

נדר ד"נדר במוהי", במומי דנדר משה, "ויואל משה" (שמות ב כא). רבי יונה בעי: ולמה לינן אמרין במומי דנדר שאול, "ויואל שאול" (שמואל א יד כד)?

"ימינא", הרי זו שבועה. "שמאלא", הרי זו שבועה (תוספתא נדרים פרק א הלכה א). אמר רבי מתניה, דכתיב: "וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחי העולם" (דניאל יב ז):

הערות ופירושיםעריכה

הערה 1: כתבו המפרשים דהכי גרסינן: "...'ויש לך קורדום', נכסיו אסורין, בידוע שאין לזה קורדום", והכי פירושא דברייתא: אחר שסירב זה להשאילו ואסר קרדומו על השואל בקונם, חזר המודר ונעצב על שלא השאילו ואמר לו: "קונם נכסיי עליך אם יש לך קרדום", נכסיו אסורין על חבירו, אלא אם כן יתברר שאין לו קרדום.

הערה 2: פסיליס, עילג. כלומר, ופשיטא הוא ואין צורך לשנותו במשנה.