פתיחת התפריט הראשי

משנהעריכה

  • כל כינויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות.
  • האומר לחבירו: מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך – אסור.
מנודה אני לך, רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר.
  • כנדרי רשעים, נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה.
כנדרי כשרים, לא אמר כלום.
כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן.

גמראעריכה

  • כתיב (במדבר ל ג): "איש כי ידר". מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. "או השבע" (שם). מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. "אך כל חרם" (ויקרא כז כח). מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. "נדר נזיר" (במדבר ו ב). מה תלמוד לומר "להזיר"? אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות.
עד כדון כרבי עקיבא, דאמר: לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל, דאמר: לשונות כפולין הן, והתורה דיברה כדרכה – "הלוך הלכת" (בראשית לא ל), "נכסף נכספתה" (שם), "גונב גונבתי" (בראשית מ טו) – מנלן? "איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו". מה תלמוד לומר: "ככל היוצא מפיו יעשה"? אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים, וכינויי שבועה כשבועה. ומניין שכינויי חרמים כחרמים? "נדר" (במדבר ל ג) "נדר" (ויקרא כז ב); מה נדר שנאמר להלן כינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן, כינויי חרמין כחרמין. ומניין שכינויי נזירות כנזירות? "נדר" (במדבר ל ג) "נדר" (במדבר ו ב); מה נדר שנאמר להלן, כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן, כינוי נזירות כנזירות.
מה מקיים רבי עקיבה: "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל ג)? מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו.
ולית ליה לר' ישמעאל כן? כולה מן תמן: אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות; אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו מבטל כולו.
מה מקיים רבי ישמעאל "נדר נזיר להזיר"? מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו.
ולית לרבי עקיבה כן? אית ליה כולה מתמן: אית ליה מיכן [שכינויי נזירות כנזירות; ואית ליה מיכן] שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו.


  • והלא הערכין והחרמין והתמורות וההקדישות בפרשה היו, ולא תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות?
ואילו תנינן, מה הוינן מיתני?
ערפין ערצין ערקין. תמופה תמרנה תמוקה. הגדר הגזר הגרם.
  • ניחא כמאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית; ברם כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים, ולמה לא תנינן כינויי תרומה?
ואילין תנינן מה הוינן מיתני?
תרופה תרוצה תרוקה.


  • רבי יעקב בר אחא אמר: איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר; דרבי יוחנן אמר: לוקין על האיסרות; רבי אלעזר אומר: אין לוקין.
אמר רבי יעקב בר אחא, כך משיב רבי יוחנן את רבי אלעזר: על דעתך דאת אמר, אין לוקין על האיסרות, והא תנינן (נדרים פרק ד משנה ד): "המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו"; לא יכנס?
אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן, מפני דרכי שלום.
רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום, אפילו בשבועות יהא מותר? ותנינן: נדרים אסור ושבועות מותר!
  • אי זה איסר? ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה.
רבי בא בשם רבי יוחנן ורב תריהון אמרין, והוא שיהא נדור באותו היום.
רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום, למה לי איסר? וימר כאותו היום!
  • איסר זו שבועה, מבטא זו שבועה. אם אומר את איסר זו שבועה, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
"איסר זו שבועה", ותמר "אם אומר את כן"?
אמר רבי אלעזר, תרין תניין אינון.
אמר רבי ירמיה, חד תניי הוא: אמרו בלשון נדר, את תופסו בלשון נדר; אמרו בלשון שבועה, את תופסו בלשון שבועה. "איסר הרי הוא על ידי", את תופסו בלשון נדר; "איסר ואיני טועמו", את תופסו במקום שבועה.
  • אם אומר את: איסר מין שבועה, חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה.
אמר רבי יוסי: לא אתייא אלא בחמשה ככרין. אבל בככר אחד, מכיוון שהזכיר עליו שבועה, עשאו כנבילה; מיכן ואילך, כמחייל שבועות על האיסרין, ואין שבועות חלות על האיסרין.
אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא כהדא, דתני: זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר "לא אכלתי", "לא אכלתי", חב על כל אחד ואחד. "לא אוכל", "לא אוכל", אינו חב אלא אחת.
אם אומר את: אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
אמר רבי יודן: והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה; אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר, נדרין חלין על האיסרין, ואין שבועות חלות על האיסרין.
  • רבי יוסי פתר: "לאסור אסר" (במדבר ל ג). "הרי הוא עלי", אסור. "הרי עליו אסור", אסור. "שבועה הרי הוא עלי", אסור. "הרי עליו בשבועה", אסור.
אמר רבי יודן: בנדרים אסור, ובשבועות מותר. "איסר הרי עלי", אסור. "הרי עליו איסר", אסור. "שבועה הרי עלי", אסור. "שבועה הרי עליו", מותר.
  • "מודר אני ממך", רבי יוסי בן חנינה אמר: שניהן אסורין זה בזה, כמאן דאמר: ואנא מינך.
אמר: "הככר הזה גדור ממני ואנא מינה", "הריני נדור מככר זה והוא ממני", "היא הימך", "היא ממך". אמר: "היא הרי אני לך", "היא הרי אני עליך", "היא הרי את לי", "היא הרי את עלי".
  • תני: "כלוי אני ממך", "פרוש אני ממך".
רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן "נטול"? אמר רבי יוסי, ותניתה בסופה: "ונטולה אני מן היהודים".


  • שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך. רבי לעזר בשם רבי הושעיה, תופשין אותו משם יד לקרבן.
רבי בון בר חייה בעי: אם אמר "לא אוכל לך", תופשין אותו משם יד לשבועה?
אמר רבי יוסה: אורחיה דבר נשא מימר, "קנתה דכולכה"; דילמא "כולכה דקנתה?"


  • מנודה אני לך, רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר. לוסר את כל נכסיו, כמה דאת אמר (עזרא י ח): "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה".
מה עבדין לה רבנן?
חומר הוא בנידוי בית דין.


  • כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. שמואל אמר: לצדדין היא מתניתין; או בנזיר, או בקרבן, או בשבועה.
רבי זעירא אמר: נזיר בשלשתן.
אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר: "הריני נזיר ממנו", הרי זה נזיר. ובא אחר ואמר: "הרי עלי קרבן", הרי עליו קרבן. ובא אחר ואמר: "הרי עלי שבועה", הרי עליו שבועה. ובא אחר ואמר: "מה שאמרו שלשתן עלי", לא נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה?
  • תני: "וכנדבותם, לא אמר כלום". הדא אמרה שהרשעים מתנדבין? מכיון שהתנדב, אין זה רשע!
מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" (קהלת ה ד); טוב מזה ומזה שלא תדור. רבי מאיר אומר: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם"; טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר (תהלים עו יב): "נדרו ושלמו ל[יי'] אלהיכם".
כיצד הוא עושה על נדבה? מביא כשבתו לעזרה ואומר: "הרי זה עולה".
  • רבי אבין אמר, רבי יהודה פתח: אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע, נודר הייתה?
אמר רבי ינאי: "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר" (משלי כ כה). התחיל לנדור, פינקסתו נפתחת.
דבר אחר: "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר", איחור נדרים; איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר: "הרי עלי עולה", ושהה להביאה, ושקעה ספינתו בים.


  • כנדרי כשרים לא אמר כלום. הדא אמרה שהכשרים נודרין? ומכיוון שנדר, אין זה כשר!
מתניתא דרבי יודה, דתני בשם רבי יודה: חסידים הראשונים מתאווין להביא קרבן חטאת. לא היה המקום מספיק בידם חטא, והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת. רבי שמעון אומר: חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר, שנאמר (במדבר ו יא): "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". חטא זה על נפשו, שמנע עצמו מן היין.
ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני: אמר שמעון הצדיק: מימיי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום, וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו: בני, מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה? ונם לי: רבי, רועה הייתי בעירי, והלכתי למלאות את השאוב מים, וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים, ופחז יצרי עלי וביקש לאבדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! אתה מפחז בדבר שאינו שלך? עליי להקדישך לשמים. והרכנתיו בראשי ואמרתי לו: בני, כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל! עליך הכתוב אומר (שם): "איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי'".
רבי מנא בעי: למה לי? כשמעון הצדיק אפילו כרבי שמעון,1 לא אכל שמעון הצדיק חטאת חֵלב מימיו?! לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו?!
סבר שמעון הצדיק, בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין. מכיוון שנודרין מתוך הקפדה, סופו לתהות. מכיוון שהוא תוהא, נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה. וזה מתוך ישוב נדר, ופיו וליבו שווין.

פירושים והערותעריכה

  • הערה 1: כלומר: וכי מה איכפת לי? ואפילו שמעון הצדיק כרבי שמעון סבר, מכל מקום קשיא, וכי לא אכל וכו'?! (פני משה).


מתניתיןעריכה

האומר "קונם", "קונח", "קונס", הרי אלו כינויין לקרבן. "חרק", "חרך", "חרף", הרי אילו כינוי לחרם. "נזיק", "נזיח", "פזיח", הרי אלו כינויים לנזירות. "שבותה", "שקוקה", נדר במוהי, הרי אלו כינויים לשבועה:

גמראעריכה

עד כדון [על] עצמו; מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם? נישמעינה מן הדא (תוספתא נדרים פרק ד הלכה ה): אמר לו: "השאילני קרדומך". אמר: "קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עלי ויש לו קורדום", נכסיו אסורין, בידוע שאין לזה קורדום1.

אמר רב תחליפא קיסרייא: שנייא היא, שבו בלשון שהתפיס את הקורדום, בו בלשון התפיס בו את הנכסים. מה נפשך: קדש קורדום, קדשו נכסים; לא קדש קורדום, אפילו נכסים לא קדשו. אילו אמר: "'קונם קורדום יש לי', וחזר ואמר: 'קונם נכסיי עליך ויש לו קורדום', נכסיו אסורין", יאות.

אמר רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר "נכסי[ו] מותרין" וקם ליה, יאות. לא אמר אלא "שאין לזה קורדום"; הא אם יש לו קורדום, נכסיו אסורין. הדא אמרה שקדש קורדום; הדא אמרה שקדשו נכסים; הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם.

רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו לוסר עצמו בו? - והא תנינן "קונס"? - קונסה שמה. - והא תנינן "שבותה"? - שפותה שמה. - והא תני בר קפרא "חרס"! לא חספא הוא? - אמר רבי זעירא: לשון גבוה הוא; "האומר לחרס ולא יזרח" (איוב ט').

רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון אומות הוא, כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא. אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים; אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק, כן אני אומר, נזיר פסיליס לא יהא נזיר?!2

מיתני "שבותה", "קוקה". תני רבי חייה: "שבוקה", "שקועה", "שקודה".

נדר ד"נדר במוהי", במומי דנדר משה, "ויואל משה" (שמות ב כא). רבי יונה בעי: ולמה לינן אמרין במומי דנדר שאול, "ויואל שאול" (שמואל א יד כד)?

"ימינא", הרי זו שבועה. "שמאלא", הרי זו שבועה (תוספתא נדרים פרק א הלכה א). אמר רבי מתניה, דכתיב: "וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחי העולם" (דניאל יב ז):

הערות ופירושיםעריכה

הערה 1: כתבו המפרשים דהכי גרסינן: "...'ויש לך קורדום', נכסיו אסורין, בידוע שאין לזה קורדום", והכי פירושא דברייתא: אחר שסירב זה להשאילו ואסר קרדומו על השואל בקונם, חזר המודר ונעצב על שלא השאילו ואמר לו: "קונם נכסיי עליך אם יש לך קרדום", נכסיו אסורין על חבירו, אלא אם כן יתברר שאין לו קרדום.

הערה 2: פסיליס, עילג. כלומר, ופשיטא הוא ואין צורך לשנותו במשנה.


מתניתיןעריכה

  • לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור.
כאימרא, כדיריים, כעצים, כאישים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, נדר באחד מכל משמשי המזבח, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן.
רבי יהודה אומר: האומר "ירושלים", לא אמר כלום.

גמראעריכה

  • הא מה דנא אכיל מן דידך לא יהו חולין אלא קרבן. לא כשר לי, אלא למזבח. לא דכי לי, אלא למזבח. טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח. כשר ודכי מטהור וטמא. לא כשר, לא דכי, מליטהר וטמא.
  • פיגול, לא שנייה היא פיגול של עולה, היא פיגול של שלמים. נותר של עולה, היה לו שעת כושר; נותר של שלמים, לא היה לו שעת כושר. אמר "הרי עלי כנותר של שלמים", מהו?
  • כאימרה, רבי יוחנן אמר, כאימר תמידא. תמן אמרין, כוולד חטאת. רבי שמעון בן לקיש אמר, כאֵילוֹ של אברהם אבינו.
תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: כאימרא דלא ינק מן יומוהי.
על דעתין דרבנין דתמן, ניתני "כעזרה"?
אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, ניתני "כקרבנות המזבח"?
אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן, ניתני "כדישון מזבח הפנימי והמנורה"?
  • "כדיריים", כדירים של עצים, כדיריים של קרבנות. "כעצים", כשני גיזירי עצים. "כאישים", כשלהביות של אש. "כמזבח", כקרבנות המזבח. "כהיכל", כקרבנות ההיכל. "כירושלים", כקרבנות ירושלים.
  • "נדר באחד מכל משמשי מזבח", כגון כף ומחתה ומזרק.
  • "רבי יודה אומר: האומר 'כירושלים' לא אמר כלום", שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה.
  • "כתורה", הרי זה מותר; (דכוונתו) כקדושת תורה. "ככתוב בה", הרי זה אסור; (דכוונתו) כקרבנות הכתובין שבה.
אית תניי תני: "כתורה וככתוב בה", הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דברי רבי שמעון היא, [ד]אמר רבי יוחנן (ירושלמי שבועות פרק ה הלכה ד): דברי רבי שמעון, נמצא שאין בידו חיטין, (ו)פטור על השאר1.
אמר רבי יוסי, דברי הכל היא: "כתורה", כקדושת תורה; "ככתוב בה", כקדושת כתוביא:

הערות ופירושיםעריכה

הערה 1: מיירי בנשבע שאין לו בידו חיטין ושעורין וכוסמין. ואמר רבי שמעון, דאינו חייב על כל אחד עד שיפרוט כולן בשבועתו. וקאמר רבי יוחנן דאם נמצא שאין בידו חיטין, פטור על הכל, דאמרינן דדעתו להישבע על שלושתן כאחד, והרי אין בידו חיטין. והכא נמי דאמר "כתורה וככתוב בה", דעתו להתפיס בשתיהן כאחד, וכיוון דהתורה עצמה לא הוויא דבר הנדור, לא חל הנדר.


מתניתיןעריכה

  • האומר: קרבן, עולה, ומנחה, חטאת, תודה ושלמים, שאיני אוכל לך – אסור. ורבי יהודה מתיר.
הקרבן, כקרבן, קרבן, שאוכל לך – אסור.
לא קרבן לא אוכל לך, רבי מאיר אוסר.
  • האומר לחבירו: קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך – אסור:

גמראעריכה

  • כל עמא מודיי, "הקרבן" – מותר, "כקרבן" – אסור. מה פליגין? קרבן. רבי יודה אומר: האומר "קרבן" כאומר "הקרבן", והוא מותר; ורבנין אמרין: "קרבן" כאומר "כקרבן", והוא אסור.
אמר להן רבי יודה: אין אדם מודין לי באומר "שבועה" כאומר "השבועה", והוא אסור? וכא האומר "קרבן" כאומר "הקרבן", והוא מותר.
ורבנין, מטילין אותו לחומרין. האומר "שבועה", כאומר "השבועה", והוא אסור; וכא האומר "קרבן" – כאומר "כקרבן", והוא אסור.
  • חליל החליל לחליל כחליל, בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך, מותר.
לחולין שאוכל לך, אסור. חולין שאוכל לך, מותר.
  • רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, ממשמע לאו את שומע הין. "לא קרבן" מזה דל נא אכיל מן דילך; הא מה דנא אכיל מן דידך – לית הוא חולין, אלא הוא קרבן.
  • "הילוכי עליך", "דיבורי עליך", לא אמר כלום; למה? שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש. "נדר" "נדר"1: מה נדר שנאמר להלן דבר שיש בו ממש, אף נדר שנאמר כאן, דבר שיש בו ממש.
"עיני רואה לך", "אזני שומעת לך", אסור.
  • את אומר "ידי עושה עמך", אסור. חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו? כדי שכרו, או עד כדי הניית קרקע? נדר עמו בתנור, עד כמה הוא אסור? עד כדי שכרו, או עד כדי הניית תנור?:
הדרן עלך כל כינויי נדרים

פירושים והערותעריכה

הערה 1: נאמר לשון נדר בנדרים, ונאמר לשון נדר בערכין.