ירושלמי ברכות דף יט א


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


ר' יוסי מה בינה לבין "שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות" (משנה, שבת כב, ג). א"ל אמר ליה, אמר לו ומור דבתרה "ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי" (שם). וכאן שמתכוין לעשותה בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא או מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת. א"ל אמר ליה, אמר לו ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי.

תני: "לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת, מפני שהוא עושה חבורה; ואחרים מתירין".

א"ר אמר רב/י יוסי בי ר' אבון טעמון ואחרים למלאכתו הוא מתכוין מאיליה נעשה חבורה. אסי אמר אסור. בנימן גנזכייה נפק ומור משמיה דרב מותר שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית עילוי וקרי ברוך שנגפו ועל רב קרא (משלי יב, כא) "לא יאונה לצדיק כל און". שמואל אמר כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה להלכה אבל לא למעשה. ר' יניי ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת. בעון קומוי רבי יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורו ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה לה בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. א"ר אמר רב/י אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה ושרא ליה דהוא סבר כהדא דשמואל. דשמואל אמר פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפי' משרת צרורות. א"ר אמר רב/י חגי שושביניה דר' שמואל קפודקי' הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה. שאילית לר' שמואל בר יצחק א"ל אמר ליה, אמר לו מעתה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים.

תני: "כלה אסורה לביתה כל שבעה ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי ר' אליעזר"; מ"ט מאי טעמא דרבי אליעזר אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים:

הלכה ז משנהעריכה

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם; איסטניס אני:

הלכה ז גמראעריכה

מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן. ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן. ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא א"ל אמר ליה, אמר לו לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה