ילקוט שמעוני תורה קמ

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קמ · >>

רמז קמ
תנו רבנן: "איש כי ימות ובן אין לו". אין לי אלא בן. בן הבן ובת הבן מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. "בת", אין לי אלא בת. בת הבת ובן הבת מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. הא כיצד? נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. ולימא עד יעקב? גמירי דלא כליא שבטא. אמר ר' הונא אמר רב: כל האומר תירש הבת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקים, דתניא: בעשרים וארבע בטבת תבו לדייננא, שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן. נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים, זו מנין לכם? ולא היה אדם שהחזיר לו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: ומה בת בנו שבאה מכח כוחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו? קרא עליו המקרא הזה: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה, וכתיב: "ואלה בני צבעון ואיה וענה"? מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. ודלמא תרי ענה הוו? אמר רבא: אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו? שמואל; אמר קרא: "הוא ענה", הוא ענה דמעיקרא. אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם! מה לבת בנו שכן יפה כוחה אצל האחין, תאמר בבתו שהורע כוחה אצל האחים? ונצחום, ובטלום; ואותו היום עשאוהו יום טוב:

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ר' יצחק פתח: "אלונים מבשן עשו משוטיך". נמשלו אומות העולם כספינה, מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד והוגנים ממקום אחר, כך אומות העולם, "שמלה ממשרקה", "שאול מרחובות הנהר".

"נחלה מבוהלת בראשונה", ואלה המלכים; "ואחריתם לא תבורך", "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים; זה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חושים, שמלה, שאול, הדד, בעל חנן, הדר; וזה העמיד שמונה: שאול, ואיש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנאצר וביטל של אלו ושל אלו, שנאמר: "שם תבל כמדבר ועריו הרס". בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן. משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד, וכלו מזונותיו, ובא אחד והספיק לו מזונות, ואמר המלך: אין לי עסק אלא עם זה שהספיק לו מזונות. כך אמר הקב"ה: כבר היתה מלכות עקורה מאדום, ובאתה בצרה והספיקה מלכים, אין לי עסק אלא עמה; הדא הוא דכתיב: "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום"; אף על פי כן, "טבח [גדול] בארץ אדום".

וימת בעל חנן בן עכבור. ר' לוי אמר, מטיבי אלוהות היו. מהיטבאל, שהיו מטיבין עצמן לעבודה זרה. מטרד, שהיו מעמידין טריון לעבודה זרה. ר' סימון אמר: מטיבי נשים היו. מהיטבאל בת מטרד, שהיו מטיבין אותה לבעלה [ואחר כך] היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, מן דעתירין אמרין: מהו דהבא? מהו כספא?

אלוף מגדיאל אלוף עירם. יום שמלך לוטינוס, נראה לר' אמי בחלום: היום מלך מגדיאל; אמר: עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם, למה נקרא שמו עירם? שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. מעשה בשלטון אחד שהיה מבזבז תסבריות של אביו. נראה לו אליהו ז"ל בחלום ואמר לו: אבותיך מצמצמין ואתה מבזבז? ולא זז עד שמלאן.

הוא עשו אבי אדום (כתוב ברמז ס"ב).

החטין והתבן והקש מריבין זה עם זה, החטין אומרים: בשבילנו נזרעה השדה, והקש אומר: בשבילי נזרעה השדה. אמרו להם החטים: תבוא השעה ותהיו רואים. וכיון שהגיע שעת הגורן, בא בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, התבן ומשליכו; החטין מעמידן בכרי. התחילו הכל מנשקין אותן. כך [אומות העולם הללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם, [והללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם; אומרים להם ישראל: תבוא השעה ותהיו רואים. לעתיד לבוא מה כתיב? "תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם"; אבל ישראל, "ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל":

פרשת וישב:

פרק לז

כתיב: "בזעקך יצילוך קבוציך ואת כולם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי". תני: כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. "ואת כולם ישא רוח יקח הבל", זה עשו. "והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי", זה יעקב. "נסו ואין רודף רשע וצדיק ככפיר יבטח", ערק רשיעא ולא רדפין ליה, זה עשו, "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". "וצדיק ככפיר יבטח", וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

"אם שוט ימית פתאום למסת נקים ילעג". אנטונינוס שאל את רבינו: מהו "אם שוט ימית פתאום"? אמר לו: גזור דיסיב מאה מגלבין. הוו יהבין גביה מאה דינרין, דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מניה כלום, כעניין הזה מלעיג על המוכה. "למסת נקים ילעג", בשעה שהצדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה. וכן יעקב אבינו, על ידי שביקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף.

וישב יעקב, "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רגז". לא שלותי, מעשו; ולא שקטתי, מלבן; ולא נחתי, מדינה; ויבוא רגז, בא עלי רגזו של יוסף.

אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב", אינו אלא לשון צער. "וישב ישראל בשטים", מה כתיב? "ויחל העם לזנות". וישב יעקב, מה אירע שם? מכירת יוסף. "וישב ישראל בארץ מצרים", מה כתיב? "ויקרבו ימי ישראל למות". "וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק". "וישב ישראל ויהודה לבטח", וכתיב: "ויקם ה' שטן לשלמה":

וישב יעקב בארץ מגורי אביו. אברהם גייר גרים, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אם מתכנסין כל באי עולם לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה – אינן יכולין, ואת אמרת "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגיירו. ולמה עשו? אלא ללמדך, כל המגייר את הגר כאילו בראו. יעקב גייר גרים: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר". ביצחק לא שמענו, אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מגויירי אביו.

מה כתיב למעלה מן העניין? "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", וכתיב וישב יעקב. משל לאחד שהיה מהלך בדרך, וראה כת של כלבים, ונתירא מהן וישב לו ביניהן. כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו, נתירא מהן וישב לו ביניהן. אמר ר' לוי: משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים, ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסות למדינה. אמר: חבל למדינה מה נכנס בתוכה. והיה שם פקח אחד, אמר לו: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן; הדא הוא דכתיב: "והיה בית יעקב אש" וגו'.

אלה תולדות יעקב יוסף. התולדות הללו לא באו אלא בזכות יוסף ובשבילו, לא הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל. התולדות היו ממתינים עד שבא יוסף, הדא הוא דכתיב: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף". מי מורידו למצרים? יוסף. מי מכלכלן במצרים? יוסף. לא נקרע הים אלא בשביל יוסף, הדא הוא דכתיב: "ראוך מים יחילו... גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף". אף הירדן לא נקרע אלא בשביל יוסף.

אלה תולדות וגו'. לא הוה צריך קרא למימר אלא "אלה תולדות יעקב ראובן"? אלא מה יעקב נולד מהול, אף יוסף נולד מהול. מה זה היתה אמו עקרה, אף זה היתה אמו עקרה. מה זה נתקשה אמו בשעת לידה, אף זה נתקשה אמו בשעת לידה. מה זה ילדה אמו שנים, אף זה ילדה אמו שנים. מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו. מה זה אחיו מבקש להרגו, אף זה אחיו מבקשים להרגו. זה רועה וזה רועה. זה נשטם וזה נשטם. זה נגנב וזה נגנב. זה נגנב שני פעמים וזה נגנב שני פעמים. זה נתברך בעושר וזה נתברך בעושר. זה יצא חוצה לארץ וזה יצא חוצה לארץ. זה נשא אשה חוצה לארץ וזה נשא אשה חוצה לארץ. זה הוליד בנים חוצה לארץ וזה הוליד בנים חוצה לארץ. זה ליווהו מלאכים וזה ליווהו מלאכים. זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום. זה נתברך בית חמיו בשבילו וזה נתברך בית חמיו בשבילו. זה ירד למצרים וזה ירד למצרים. זה כילה את הרעב וזה כילה את הרעב. זה משביע וזה משביע. זה מצוה וזה מצוה. זה מת במצרים וזה מת במצרים. זה נחנט וזה נחנט. זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו.

אלה תולדות יעקב יוסף. אמרו: ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרע ממנו מבין צפרני ידיו. ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו וכו', כדכתוב בפסוק "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" (ילקוט שמעוני על בראשית לט יא).

ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (כדכתוב ברמז קכ"ה וברמז מ"ט).

יוסף בן שבע עשרה שנה. ואת אמרת והוא נער? אלא שעשה מעשה נערות: ממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו.

ויבא יוסף את דבתם רעה. מה אמר? "חשודין הן בניך על אבר מן החי". ר' יהודה אומר: "מזלזלין הן בניך בבני השפחות". ר' שמעון אומר: "תולין הן עיניהן בבנות הארץ". אמר ר' יהודה בר' סימון: על תלתיהון לקה, "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקב"ה: אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי? חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים". אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים? "לעבד נמכר יוסף". אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ? חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנאמר: "ותשא אשת אדוניו" וגו'.

וישראל אהב את יוסף וגו'. ר' יהודה אומר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. ר' נחמיה אומר: שכל ההלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו.

ועשה לו כתונת פסים. צריך האדם שלא לשנות בנו בין בניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה יעקב ליוסף לא יכלו דברו לשלום. פסים, שהיתה מגעת עד פס ידו. פסים, שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו. פסים, על שם צרות שהגיעוהו: פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים.