ילקוט שמעוני תורה קלד

רמז קלד
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו. מה הן נוהגים בנו כבני אדם של הפקר? ומי גרם? "ותצא דינה בת לאה".

"החוח אשר בלבנון", זה חמור אבי שכם. "שלח אל הארז אשר בלבנון", זה יעקב. "תנה את בתך לבני",שכם בני חשקה נפשו בבתכם. "ותעבור חית השדה וגו' ותרמוס", ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. מי גרם? ותצא דינה בת לאה. ר' ברכיה בשם רבי לוי: לאחד שיש בידו ליטרא של בשר, וכיון שגלה אותה, ירד העוף עליו וחטפה ממנו; כך ותצא דינה בת לאה, וירא אותה שכם בן חמור.

וישכב אותה, כדרכה; ויענה, שלא כדרכה.

והחריש יעקב עד בואם. הדא הוא דכתיב: "ואיש תבונות יחריש".

ובני יעקב באו מן השדה (כתוב ברמז ל"ז).

כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה. אפילו אומות העולם, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן הערוה.

שכם בני חשקה נפשו. אמר ר' שמעון בן לקיש: בשלשה לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה. בדביקה, שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם"; בחשיקה, שנאמר: "חשק ה' בכם"; בחפיצה, "כי תהיו אתם ארץ חפץ". ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע. בדביקה, "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב"; בחשיקה, שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה, "כי חפץ בבת יעקב".

ר' אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין: באהבה ובדיבור. באהבה, "אהבתי אתכם אמר ה'"; בדיבור, "דברו על לב ירושלים". ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע. באהבה, "ויאהב את הנערה"; בדיבור על לב, וידבר על לב הנערה, דברים שהן מנחמים את הלב. אמר לה: אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הוציא; אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים, כמה שדות בית זרע, על אחת כמה וכמה.

והתחתנו אותנו. אמר רבי אלעזר: לעולם אין ישראל נותן אצבעו לתוך פיו של כותי וכו'. והתחתנו אותנו, "לא תתחתן בם".

הרבו עלי מאד מהר ומתן. מוהר, פורנון; ומתן, פרא פורנון.

ויענו בני יעקב את שכם. מה את סבור, רמיית דברים יש כאן; ורוח הקודש משיבה: אשר טמא את דינה אחותם.

מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם. סברין למחפת ואיתחפתון.

וישמעו אל חמור ואל שכם בנו. הוה חד מנהון טעון מובלתיה והוה אמר: שכם נסיב ומבגאי גזר?

"כאשר ינוס איש מפני הארי", זה לבן, שרדף אחריו לחטוף את נפשו. "ופגעו הדוב", זה עשו, שעמד על הדרך כדוב שכול. "ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", זה שכם בן חמור. שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה; אמרו: יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב? כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים, לביתו של פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה: