ילקוט המכירי על ישעיהו נו

<< · ילקוט המכירי על ישעיהו · נו · >>

נו.

א.

"כה אמר י"י שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא".

בבא בתרא פ"ק (בבא בתרא י א). תניא ר' יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנא' כה אמר י"י שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי. הוא היה אומר, עשרה דברים קשין נבראו בעולם, הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אור מפעפעו, אור קשה מים מכבין אותו, מים קשין עבים סובלין אותם, עבים קשים רוח מפזרן, רוח קשה גוף סובלו, גוף קשה פחד שוברו, פחד קשה יין מפיגו. יין קשה שינה מפכחתו, ומיתה קשה מכולן וכתיב וצדקה תציל ממות (משלי יב, יא) (משלי יב, יד).

ואלה שמות רבה (שמות רבה ל כד). ואלה המשפטים (שמות כא, א), הה"ד כה אמר י"י שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. וש"ה גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כג, כג), מהו בל טוב? אלא בשעה שהדיין יושב ודן דין אמת, כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר וכי הקים י"י אלהם שופטים והיה י"י עם השופט (שופטים ב, יח), וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים, כביכול מסלק שכינתו ממנו ועולה לשמים, והמלאכים אומרין לו, רבון העולם מה יש? והוא אומר להם, ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם, שנא' משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר י"י (תהלים יב, ו). ומה הקב"ה עושה? כביכול שולף חרבו כנגדו, להודיעו שיש דיין למעלה שנ' גורו לכם מפני חרב, למען תדעון שדון (איוב יט, כט), שדין כתיב, שיש דיין לעולם. לפיכך אמר שלמה הכר פנים משפט בל טוב, לא טוב לך שאני מניחך שנאמר טוב י"י למעוז ביום צרה (נחום א, ז), לכך כה אמר י"י שמרו משפט ועשו צדקה, ואני מקריב את עצמי לכם, שנ' כי קרובה ישועתי לבא. וכן את מוצא בנבוכדנצר, כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו וראה שהקב"ה עתיד לטרדו מן העולם, שנ' וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד (דניאל ד, ל), עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד, שנא' אֱדַיִן דָּנִיֵּאל [...] אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חדא (דניאל ד, טז), אמר לו נבוכדנצר מה אתה מפחד? אמר לו ראיתי את החלום ואיני יכול לומר לך. ואמר מארי חלמא לשנאך ופשריה לערך (דניאל ד, טז). מי שדורש את המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר חלמא לשנאך, אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו, וישראל היו שונאיו והיה מקלל אותם. אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מארי שבשמים הבא את החלום לשונאך, זה נבוכדנצר. אמר לדניאל ראיתי בחלום ואלו אילן בנו ארעא ורמיא שגיא, ומזון לכלא ביה (דניאל ד, ז), זה מלך בשר ודם. כיון שאמר לו החלום ופתרונו, אמר לו, ומה אעשה היאך אתה מיעצני? אמר לו להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועוייתך במחן עניין (דניאל ד, כד). אמר לו הקב"ה מסרתי את הצדקה לאברהם, שנאמר ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח, יט). אתה אומר לרשע וחטאך בצדקה פרוק. אלא אמר לנבוכדנצר, עשה צדקה ופתח אוצריך, שראה ישראל שיצאו ערומים מירושלם ולא היה בידם כלום, והיו בשלפי הגולה דווים מטולטלין ברעב. לכך אמר לו שיעשה צדקה, פתח אוצרותיו וחלק להם שנים עשר חדש שנ' לקצת ירחין תרי עשר (דניאל ד, כו). שמע נבוכר נצר קול העניים שהיו מתרגשין לפני אוצרותיו, אמר הקול הזה מהיכן הוא? אמרו לו אותן העניים שאמרת לנו לחלק להם ואנו מחלקין להם שנים עשר חדש. אמר אלולי נכסים שהיו לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי, שנ' ענה נבוכד נצר ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה ונו' (דניאל ד, כז). ואני מבזבז כל נכסי ואם ילכו כל נכסי אין לאותו האיש כבוד, נעל כל האוצרות. כיון שאמר כך, ענתה אותו בת קול מן השמים, שנ' עוד מילתא בפום מלכא קל מן שמייא נפל (דניאל ד, כח). מי גרם לו לישב בשלוה שנים עשר חדש? הצדקה שעשה. ומה אם הרשעים כך, ישראל על אחת כמה וכמה, הוי, שמרו משפט ועשו צדקה. ד"א שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם שנכנס למדינה ושמע שפלומוטיא נעשית. אמר לו רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שהוא עושה פלומוטיא ואמר קרובה היא. אמר לו שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא. אמר לו זו היא דעתך, וכי רוצה הוא שאעשה פלומוטיא איני יודע שהוא יורד ונהרג. כך אמרו ישראל לבלעם. אימתי תהיה? אמר להם אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב (במדבר כד, יז), אמר להם הקב"ה זו היא דעתכם, אין אתם יודעין שסוף בלעם ירד לגיהנם ואינו רוצה לראות ישועתי. אלא היו דומין לאביכם שאמר לישועתך קויתי י"י (בראשית מט, יח), צפה לישועה שהיא קרובה, לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא. ד"א כי קרובה ישועתי לבא ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי, יהי שמו מבורך, שאלמלא הדבר כתוב אי איפשר לאמרו. אמר הקב"ה לישראל אין לכם זכות, בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם בצרה ואני עמכם שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו), ואני גואל לעצמי שנ' וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו (ישעיהו נט, טז), וכן הוא אומר, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא (זכריה ט, ט). צדיק ומושיע אין כתוב כאן, אלא צדיק ונושע. אפילו אין בידכם מעשים טובים אני עושה, שנאמר כי קרובה ישועתי לבא. ד"א שמרו משפט ועשו צדקה. הה"ד עשיתי משפט וצדק בל תניחי לעושקי (תהלים קיט, קכא). [למטה בפסוק ומעולם לא שמעו (ישעיהו סד, ג). עוד למעלה בפסוק הולך צדקות (ישעיהו לג, טו).] בא ישעיה והעמידן על שתים, שנא' כה אמר י"י שמרו משפט ועשו צדקה, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד).

ב.

"אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו".

שבת (שבת קיח ב). אמ"ר חייא בר אבא אמ"ר יוחנן, כל המשמר שבת אחת כהלכתה, אפילו עובד ע"ז כאנוש, מוחלין לו. שנ' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו. אמר רב יהודה אמר רב, אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. שנא' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט (שמות טו, כז), וכתיב בתריה ויבא עמלק (שמות יז, ח).

ויקרא רבה (ויקרא רבה כה ב). רב ור' ירמיה בשם ר' אחא. עתיד הקב"ה לעשות צל חופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה תלתא קראין, כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז, יב) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג, יח) והדין אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וגו' (ישעיהו נו, ב).

ואלה שמות רבה. אמ"ר אלעזר בר אבינא, מצינו בתורה בנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות שבתורה. מנין? שבשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת, אמר לו הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי (שמות טו כח), ומה כתיב אחריו, ראו כי י"י נתן לכם השבת (שם כט). בנביאים שנא' וימרו בי בית ישראל במדבר בחוקותי לא הלכו (יחזקאל) כ יג). ומה כתיב אחריו ואת שבתותי חללו מאד (שם). בכתובים מנין? שנא' ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים (נחמיה ט יג), ומה כתיב אחריו, ואת שבת קדשך הודעת להם (שם יד). אמר להם הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור את השבת, אני מעלה עליכם כאלו שמרתם כל המצות שבתורה, ואם חללתם אותה, מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות כלן, וכן הוא אומר שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע.

מכלתא. ר' אומר כל המשמר שבת אחת כתקנה מעלה עליו הכתוב כאלו שימר כל השבתות כלן, מיום שברא הקב"ה את עולמו ער שיחיו המתים, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם (שמות לא, טז).

עוד שם. עד אנה מאנתם וגו'. ראו כי י"י נתן לכם את השבת, שמא תאמרו הרבה מצות הטלתי לכם ממנה לשמרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו כל מי שמשמר את השבת ומת מה שכר נוטל עליו, שנא' אשרי אנוש יעשה זאת וגו' ושומר ידו מעשות כל רע, הא למדנו, כל מי שמשמר את השבת מרוחק מן העבירה.

ג.

"ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל י"י לאמר וגו'".

ואלה שמות רבה. ויאמר י"י אל משה זאת חקת הפסח (שמות יב מג). הה"ד ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל י"י לאמר הבדל יבדילני י"י, אמר איוב בחוץ לא ילין גר (איוב לא לב), מן הקב"ה למד, שאינו פוסל שום בריה אלא הכל הוא מקבל, והשערים נפתחין בכל שעה, וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס. לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר. כנגד וגרך אשר בשעריך, דלתי לארח אפתח, כנגד הקב"ה שהוא סובל לבריותיו. אמ"ר ברכיה, כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר. אלא עתידין גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש, שנ' ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (יד א), ואין ונספחו אלא לשון כהונה, כמו דתימר ספחני נא אל אחת הכהונות (שמואל א ב, לו), שעתידין לאכול מלחם הפנים לפי שבנותיהן נשואות לכהונה. ד"א ואל יאמר בן הנכר, אמר הכתוב ושמחי בת ציון וגו' (זכריה ב, יד). ונלוו גוים רבים אל י"י (שם טו), אמר הקב"ה לגרים למה אתם מתיראין, לפי שפסלתי אתכם ואמרתי בפסח, כל בן נכר לא יאכל בו (שמות יב מג), למה לא תשאלו לגבעונים. מה טובה עשיתי להם? בני אדם שעשו בערמה ועשו מיראה, ובאו להם אצל בני ונשבעו להם, שנא' וישבעו להם נשיאי העדה (יהושע ט, טו). ויעש להם יהושע (שם), ומה עשיתי לשאול ולביתו על שבקש מהם? שנ' והגבעונים לא מבני ישראל המה (שמואל ב כא, ב). ומה עשו לו? שהרנו שבעה מבניו בשבילם, שנא' ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה ואת חמשת בני מיכל (שם כא ח). אמר הקב"ה, מה אם לגבעונים שהיו באים מיראה ועשו בערמה קבלתי אותם ועשיתי להם טובה ועשיתי דייקי שלהם, בני הגרים שהן באין לאהבה ומשרתים לשמי, איני מקבלם ומגדלם? לפיכך ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל י"י, ואומר הנלוים על י"י לשרתו, אלו גרים מהולים, אבל אלו שפסלתי ערלים הן. שכן הקב"ה מואס את הערלים ומורידן לגיהנם שנ' בן ארם נהה על המון מצרים (יחזקאל לב, יח), וכן ישעיה אומר, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ה יד). למי שאין לו מילה שנ' ויעמידה ליעקב לחק (ד"ה א' טו יו), שאין מהולין יורדין לגיהנם.

ד.

"כי כה אמר י"י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי".

שבת (שבת קיח ב). אמ"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, אלמלא משמרין ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין. שנ' כה אמר י"י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי (ז).

מכלתא. נקראו ישראל אוהבים, שנא' זרע אברהם אוהבי (מא ח), ונקראו הגרים אוהבים, שנ' ואוהב גר (דברים י יח). נאמר בישראל ברית, שנ' והיתה בריתי בבשרכם (בראשית טז יג), ונאמר בגרים ברית שנאמר ומחזיקים בבריתי (ה).

פרק חלק (סנהדרין צג ב). ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה (דניאל א, ו). משאר שבטים, ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל (ישעיהו לט, ז). מאי סריסים? רב אמר, סריסים ממש, ור' חנינא אמר, שנסתרסה ע"ז בימיהם, בשלמא למאן דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם, הינו דכתיב כי כה אמר י"י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. אלא למאן דאמר סריסים ממש משתעי קרא בגנותא דצדיקי, הא והא הוה בהו. בשלמא למאן דאמר סריסים ממש הינו דכתיב -

ה.

"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות",

אלא למאן דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם מאי טוב מבנים ומבנות? מבנים שהיו להם ומתו. מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת? אמ"ר תנחום, דרש בר קפרא בצפרי, זה ספר דניאל שנקרא על שמו.

תנחומא. ראו קרא י"י בשם בצלאל (שמות לה, ל). זש"ה טוב שם משמן טוב (קהלת ז, א). אמרו לשלמה מהו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, אמר להם בשעה שאדם נולד אין הכל יודעין מהו, נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באים ישראל מיטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסדים, מכריזין שבחו ואומרין, פלני זה כמה צדקות עשה, כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים. ולמה אמר משמן טוב ולא אמר מיין טוב ומדבש טוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב? אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים והוא צף מלמעלה, אבל שאר משקין אתה נותן לתוכן מים והן בלועין, כך בעל שם טוב. ד"א טוב שם משמן טוב. שם טוב עולה ושמן טוב יורד. שמן טוב לפי שעה, ושם טוב לעולם שנאמר יהי שמו לעולם (תהלים עב, יז), שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה שנ' שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.

ו.

"ובני הנכר הנלוים אל י"י לשרתו".

במדבר סיני רבה. דבר אל בני ישראל איש איש כי יעשו מכל חטאת האדם (במדבר ה, ו). ר' אבהו אמר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן (הושע יד, ח), ישובו יושבי בצלו, אלו הגרים שהן באין וחסין בצלו של הקב"ה, יחיו דגן, בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה. זכרו כיין לבנון, אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של גרים, כיין שהוא מתנסך על גבי המזבח, ולמה הוא קורא אותו לבנון? שהוא מלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר אם יהיו חטאיכם שנים כשלג ילבינו (א יח). ד"א יחיו דגן, יעשו עיקר בישראל, כד"א דגן בחורים, ויפרחו כגפן בישראל כד"א גפן ממצרים תסיע (תהלים פ ט). וכן את מוצא, כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחברו, אם מועל בו שהוא חייב קרבן, שנ' נפש כי תחטא ומעלה מעל בי"י (ויקרא ה כא). בתורה בין ישראל לגרים, שאם גוזל אדם מישראל לגר דינו כגוזל לישראל. את מוצא בזה כתיב חטא ובגוזל הגר כתיב מכל חטאת האדם, בזה כתיב ומעלה מעל בי"י, ובזה כתיב למעול מעל בי"י (במדבר ה ו). בזה כתיב והיה כי יחטא ואשם (ויקרא ה כג), ובגר כתיב ואשמה הנפש ההיא (במדבר ה ו). בזה כתיב ושלם אותו בראשו (ויקרא ה כד), ובגר כתיב והשיב את אשמו (במדבר ה ז), בוה כתיב וחמישיתיו יוסף עליו (ויקרא ה כד), ובגר כתיב וחמישיתיו יוסף עליו (במדבר ה ז). בזה כתיב ואת אשמו יביא לי"י איל תמים (ויקרא ה כה), ובגוזל הגר כתיב מלבד איל הכפורים (במרבר ה ח), הא למדנו שהגרים עיקר הם בישראל, הוי, יחיו דגן ויפרחו כגפן. דבר אל בני ישראל (שם ה ו). הה"ד י"י אוהב צדיקים י"י שומר את גרים (תהלים קמו ט), הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו צאן והיתה יוצאה בשדה ונכנסת בערב, וכן כל יום. פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר נכנס עמה, יצאת לרעות יצאה עמה. אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמה כל יום, יוצא עמה ונכנס עמה. היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה, היה מפקד ירעה הצבי יפה לרצונו הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם, תנו לו ישתה. היה אוהבו הרבה. אמרו לו מארי, כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין את מזהירני, ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מצוני? אמר להם המלך, הצאן רוצה ולא רוצה, כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום, ולערב לבא לישן בתוך הדיר; הצבאים במדבר הן ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם, לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול מקום כל החיות ובא ועמד בחצרי? כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו? לכך הרבה לו הקב"ה שמירה, שהזהיר את ישראל שיזהירו עצמם מהם, שלא יזיקו להם. וכן הוא אומר ואהבתם את הגר (דברים י יט), וגר לא תונה (שמות כב כ) שהרבה הקב"ה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורם. חביבין הגרים שבכל מקום מקיש אותם לישראל, נאמרה אהבה בישראל, שנאמר אהבתי אתכם אמר י"י (מלאכי א ב), ונאמרה אהבה בגרים. נאמרה שמירה בישראל שנאמר י"י שומרך (תהלים קכא ה), ונאמרה שמירה בגרים, שנאמר י"י שומר את גרים. נקראו ישראל עבדים, שנא' כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כא נה) ונקראו גרים עבדים שנאמר ולאהבה את שם י"י להיות לו לעבדים נאמר שירות בגרים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על י"י לשרתו, נאמר רצון בישראל, שנאמר והיו על מצחו תמיד לרצון להם לפני י"י (שמות כח, לח), ונאמר רצון בגרים שנאמר -

ז.

"והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי".

ברכות פ"ק. אמ"ר יוחנן משום ר' יוסי, מנין שהקב"ה מתפלל? שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר, אלא תפלתי, מלמד שהקב"ה מתפלל.‏ מאי מצלי? יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכעס (צ"ל ואכנס) להם לפנים משורת הדין. תניא אמ"ר ישמעאל, פעם אחת הייתי עולה על גבי המזבח וראיתי אכתריאל יה י"י צבאות יושב על כסא רם ונשא. אמר לי, ישמעאל בני, ברכני. אמרתי לפניו רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי ראשו. מאי קמ"ל? אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

תנחומא. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים יד כט), ר' יהודה בר סימון אמר, אתה יש לך ארבעה בני בית, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך (שם טו יא), ואני יש לי ארבעה, והלוי והגר והיתום והאלמנה (שם), וכלן בפסוק אחד, ושמחת בחגך, אם אתה משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך, אף אני אשמח את שלי ואת שלך בבית הבחירה, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי.

ברכות ירושלמי (ירושלמי ברכות דף לה א). תני, סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אלו מתפללין כלפי מעלן, שנאמר והתפללו אל י"י (מ"א ח מד), העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין את פניהם כלפי בית קדשי הקדשים, שנאמר והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך (שם לה), ונמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום והעומדים למערב פניהם למזרח, ונמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד, שנאמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ר' יהושע. בן לוי אמר, הוא ההיכל ‏ לפני היכל, כל הפנים פונות לו עד כדון בבנינו, בחורבנו? אמ"ר אבין, בנוי לתלפיות, תל שכל הפיות מתפללות עליו. בברכה ובק"ש ובתפלה. בברכה בונה ירושלם, בקרית שמע, הפורס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים. בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלם [עוד למעלה בפסוק השמן לב העם הזה (ו י)]:

י.

"צופיו עִוְרִים כלם לא ידעו".

אמר רב תנחומא בשם ר' פנחס בר אבין: מאי דכתיב ולא ידעו עשות נכוחה נאם י"י האוצרים חמס ושוד באוצרותיהם (עמוס ג י), בשופטי ירושלם הכתוב מדבר, האוצרים חמס ושוד, מה היו עושין, שלא היו יכולין להעמיד את הדין מפני השחד והחמס, וכשהיו דנין היה הדיין בא להוכיח אחד מהם ולהודיעו את דינו, והוא רומז לו ומזכיר לו שם השחד ומעורו, עליהם אמר ישעיה, צופיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב מדבר ויש כלב אלם? והלא אין בכל החיות פקח יותר מן הכלב הזה. ולמה קראן אלמים? לומר לך מה הכלב הזה כשאדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו ואינו נובח לו, כך היו דייני ירושלם פקחים ככלבים, וכשנוטלין את השחד סוכרין את פיהם. הוזים שוכבים אוהבי ‏ לנום, הוזים כנביאים שיודעין מה שעתיד להיות אלא שוכבים. גדולה היא הפרצה הזאת, ששני אבות העולם לא יכלו לעמוד בה, שנאמר אם יעמוד משה ושמואל לפני. למה הזכיר אלו השנים? לפי ששפטו את ישראל, והכתוב מעיד עליהם שלא לקחו שחד. במשה כתיב לא חמור אחר מהם נשאתי, ובשמואל כתוב הנני ענו בי נגד י"י ונגד משיחו את שור מי לקחתי (ש"א יב ג).

הגדת שיר השירים (שיר השירים זוטא ו). שניך כעדר הרחלים (שיר השירים ו, ו). מה הרחל הזו שכולה קדושה, כך ישראל כלם קדושים. עור הרחלים לאהל מועד הצמר לססגונים והקרנים לשופרות. והרשעים נמשלו ככלבים שאין מהם הנייה כמה שנאמר כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבוח, מה הכלב הזה שהוא . . . . את האדם בקש אדם ממנו נימה למדונו אינו יכול. לכך נמשלו ככלבים שאין בידם לא מעשה טוב ולא מצוה.

יב.

"אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר" (ישעיהו נו, יב).

תענית פ"ק (תענית יא א). תנו רבנן בזמן שהצבור בצער יחיד הפורש מהם, שני מלאכי השרת המלוין לו מניחין ידיהם על ראשו ואומ' פלני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך, בזמן שהצבור בצער לא יאמר אדם אלך אני ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר, והנה ששון ושמחה (ישעיהו כב, יג). מה כתיב בתריה ונגלה באזני י"י צבאות (ישעיהו כב, יד), זו מרת בינונים. במדת רשעים מהו אומר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה - [הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיהו נז, א)].