יוסף תהלות/יב
מזמור יב
עריכהפסוקים א-ב
עריכהמזמור לדוד הושיע ה׳ י. ר״ת ראשי תיבות מילה, לחד סברא שדהע״ה שדוד המלך עליו השלום אמר זה על המילה כשראה עצמו ערום בבית המרחץ כמ״ש כמו שכתוב במנחות דף מ״ג. וכן צדד הרב יפה מראה סוף ברכות. ומיהו התם מסיק שהוא מז׳ מזמור השישי ע״ש עיין שם. ואפשר שלפי שאמר במזמור זה שוא ידברו וכו׳, וברית המעור תלוי בברית הלשון, לכן רמז מילה בתחילה לרמוז שהיא תלויה בשמירה[1] הלשון:
פסוק ה
עריכהאשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. פירש רבינו האר״י ז״ל במשז״ל במה שאמרו ז"ל דהקדוש ב״ה עשה שתי חומות ללשון השינים והשפתים, והרשעים אומרים ללשוננו נגביר על השיני׳ השינים, שפתינו אתנו ואין מעכב, מי אדון לנו ושתי חומות כלא היו ח״ו חס ושלום:
פסוק ז
עריכהאמרות ה׳ אמרות טהורות וכו׳. אפשר במה שידוע דכל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, אך נצטרפה בסיפורים ותיבות אלו שנשגשמה[2] בארץ. וז״ש וזהו שאמר: אמרות טהורות, דאין שום אות ח״ו חס ושלום לבטלה, ותפח רוחן של האמורי׳[3] שהסיפורים האלו עיקר התורה, כמ״ש כמו שכתוב בזהר הקדוש בכמה דוכתי. אך כסף מלשון חמדה, שהתורה היא כלי חמדה, צרוף נצטרפה בתיבות אלו, בעליל לארץ – בהתגלותה בארץ, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל במס׳ במסכת ר״ה ב״ה פ״ב (דף כא:) דהוא לשון גלוי; אך פנימיות התורה מזוקק שבעתי׳ שבעתים, מ״ט פנים[4]:
אי נמי במ״ש במה שכתוב פ״ק פרק קמא דפסחים (דף ג.) שעקם הכתוב כמה אותיות שלא להוציא גנות, כמו "אשר איננה טהורה" (בראשית ז ח), ועל זה ק׳ קשה דהכתיב בהדיא בתורה לשון טומאה זימני טובא? וי״ל ויש לומר דהתורה אינה מקבל׳ מקבלת טומאה, אך שינתה איזה פעם ללמוד לנו העלולי׳ העלולים לקבל טו׳ טומאה שיהיה דבורינו נקי.
וז״ש וזהו שאמר אמרות ה׳ אמרות טהורות, שאינם מקבלי׳ מקבלים טו׳ טומאה. כסף צרוף, לפעמים אמרתה "צרופה", כדכתיב "אשר איננה טהורה" וכיוצא. וטעמא, בעליל לארץ, שנתגלה בארץ, ובני אדם עלולים, אמטו להכי בא הכתוב ללמוד לאדם. אתה ה׳ תשמרם ללומדי תורה שלא יטמאו מן הדור זו, מזה הדור שהם רשעים כן טמאו בדיבור ומעשה. ולא עוד כשהרשעים הם בחיים, אלא אף אחר מותם תשמרם לצדיקים, תצרנו לכל צדיק מן הדור זו לעולם, לדורות הבאים, כי הרשעים אחר מותם נעשים מזיקים להכשיל ולחבל כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל. אי נמי שיבואו בגלגול והם רשעים ויזיקו לצדיקים, לכך התפלל מן הדור זו לעולם:
והנה מזמור זה אנו אומרים בשמיני עצרת ושמחת תורה. והטעם פשוט, משום דכתיב אמרות ה׳ אמרות טהורות וכו׳, שהוא שבח התורה. ויש רמז, שאחר שסיימנו התורה צריך להתחיל, וכרמוז בתורה דכתיב "לעיני כל ישראל בראשית", וסוף התורה ותחילתה אותיות "לב", וא״ש ואתי שפיר דלב הוא תורה שבכתב, כמ״ש כמו שכתוב בתקונין, וכתוב בית בראשית בתחילה לרמוז שצריך לסיים ולהתחיל תמיד, ע״ד על דרך "מטפס ועולה מטפס ויורד" (ערובין כא א), דנקט "עולה" ברישא שהוא אחר שכבר ירד, לומר שיכול לעשות כמה פעמים. והכא אמרות ה׳ אמרות טהורות, לרמוז, אחר שכבר אמרנו אמרות ה׳ נתחיל פעם אחרת אמרות טהורות. ולפי שהפה והלשון כלי שרת לפני ה׳ ללמוד בתורה להתפלל ולהודות ולשבח, צריך שיהיו טהורים ובלי מום כמו הכלי שרת. והן בעון מצוי פגם הלשון, שמדבר לשון הרע, והוא נקל מאד, שאינו מרגיש האדם, ולשון הרע חמור מאד, ואפילו מדבר אמת כמ״ש כמו שכתב הרמב״ם. לכן התחיל במזמור זה בגנות לשון הדע, ונמשך מדברי בטלה ובטול תורה.
פסוק ג
עריכהוז״ש וזהו שאמר שוא ידברו איש את רעהו דברי שוא ודברים בטלים, ומזה בא שפת חלקות ואח״ך ואחר כך לשון מדברת גדולות, על דרך "עבירה גוררת עבירה" (משנה אבות ד ב).
פסוק ד
עריכהופירש העונש, יכרת ה׳ וכו׳.
פסוק ו
עריכהאחר זה אמר אשית בישע יפיח לו, כלומר שה׳ בחסדו ברא כח הדברי באדם "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי׳ חיה" (בראשית ב ז), ות״א ותרגם אונקלוס "לרוח ממלא", ולא נברא הלשון אלא לעבודתו ית׳ יתברך לשרתו בת״ת בתלמוד תורה ולברך בשמו, וז״ש וזהו שאמר יפיח לו, זה דכתיב "ויפח באפיו", יפיח לו יתברך אמרות ה׳, תורה, אמרות טהורות, שירות ותשבחות. כס״ף גי׳ גימטריא עץ, רמז "עץ חיים היא למחזיקים" (משלי ג יח). צרו״ף גימט׳ גימטריא שעה, רמז ליחד השכינה הנק׳ הנקראת "שעה" עם דודה. מזוקק שבעתים, שיש מ״ט פנים בתורה, וזהו "ארוכה מארץ מד״ה" גימטרי׳ גימטריא מ״ט, ארוכים מאד וכמה פנים לפנים:
פסוק א
עריכהועל דרך האמת מ׳ מלכות שמינית מבינה, ובעצרת יש יחוד עליון וזהו רמז על השמינית. ור״ת וראשי תיבות למנצח על השמינית מזמור לדוד הוא למעלה, וס״ת וסופי תיבות גימט׳ גימטריא בתמר[5]. רמז למ׳ למלכות שתעלה להתיחד עם דודה, וזהו "למעלה בתמר". ור״ת וראשי תיבות השמיני עצרת תהיה לכם "תעלה", וס״ת גימט׳ גימטריא תנ״ה[6], ג׳ מילויי אהיה[7]. ואפשר אמרות ה׳ אמרות טהורות, רמז תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בעליל לארץ, פירש רד״ק כמו בעל לארץ. ולדרכנו תורה שבכתב רומז לבעל, ותורה שבע״פ שבעל פה לארץ מ׳ מלכות. בעליל גי׳ גימטריא קמ״ב והוא שד״י בחילוף אתב״ש[8] כי התורה ניתנה לנו מבריא׳ מבריאה שבה אל שדי, וזהו בעליל לשון גלוי כמ״ש כמו שכתוב בש״ס בתלמוד פ״ב פרק ב דר״ה דראש השנה (ראש השנה כא ב), לרמוז שנתגלית מבריאה, וזה בזכות אברהם יצחק יעקב ס״ת קמ״ב גימט׳ גימטריא בעליל. אמרות ה׳ אמרות טהורות, מ״ט פנים ומ״ט פנים, אלו ואלו דברי אלהים חיים. בעליל לשון גילוי, ההכרעה ביד חכמי הדור כמ״ש רבני צרפת, ובעליל מזוקק שבעתים: