יוסף תהלות/יא
מזמור יא
עריכהפסוק ו
עריכהימטר על רשעי׳ רשעים פחים אש וגפרי׳ וגפרית ורוח זלעפו׳ זלעפות מנת כוסם. אפשר בהקדמת הרב זרע ברך ח״ג חלק ג על ברכות, שהכל מהאשה ובה תלוי הכל. ובזה פי׳ פירש "זה ישפיל וזה ירים כי כו״ס" וכו׳ (תהלים עה ח-ט), שהאשה ניקראת כוס, וז״ש וזהו שאמר "זה ישפיל וזה ירום צ"ל ירים כי כו״ס ביד ה׳", שקב״ה שקודשא בריך הוא מזווג זיווגים והוא מזווג לכל אחד כראוי לו, ולפיהן ישיב ישפיל וירים, ע״ש עיין שם.
ובזה יתבאר פ׳ פסוק זה, דרשעים ניתנות נשים רעות שיוציאו אותם מן העולם על ידי מחלוקת והב הב יום ולילה לא ישבותו והן ברשעם מחרפין אותן ושלהבת המחלקת עולה ויגון יומם ואנחה לילה וכיוצא ממיני עצב״י[1]
וז״ש וזהו שאמר: ימטר על רשעים פחים כמו אש רשת לתפסם, ונמשך אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוס״ם, דהיינו נשיהם, כי לא וכו׳ זכו איש ואשה – אש אוכלתם[2], וז״ש וזהו שאמר אש וגפרית וכו׳, והוא דלף טורד מדייני אשה (משלי יט יג), וזה חלק נשיהם מנת כוסם, כי אין מזוגין לאד׳ לאדם אשה אלא כפי מעשיו. ולפי רשעו אשה לקראתו ולא ידע כי כלת״ו[3]:
פסוק ז
עריכהכי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו. אפשר בהקדים מ״ש מה שכתבו הראשוני׳ הראשונים לחקירת אמאי נברא האדם, כיון דעד שלא נברא היה ניזון מזיו השכינה, ועכשיו שנברא, אם יהיה צדיק יחזור ליהנות מזיו השכינה, והוא מעותד מאד לחטוא, א״כ אם כן יותר טוב היה שלא יברא ויכנס לספק הזה דעל הרוב יחטא. ותירצו דעד שלא נברא, אוכל מצדקה, ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל[4] לאסתכולי באפיה. אבל אחר שנברא, ניזון בשכר מצוותיו ותורתו ויכול לחזות בנועם ה׳. והאחרונים פקפקו בזה ממ״ש ממה שכתב הרמב״ן על פסוק "וצדקה תהיה לנו" (דברים ו כה), כי גמול המצוות צדקה יקרא, כי שכר שנותן האדון לעבדו שחייב בעבודתו צדקה הוא. וכפ״ז וכפי זה הדרא החקירה לדכותה[5]. ויש תירוצים לזה. והארכנו בזה במקומו בס״ד בסייעתא דשמיא. ואפשר דלק״מ דלא קשיא מידי, דהגם דיקרא צדקה הגמול, מ״מ מכל מקום יש צד לומר שעבד עבודתו ויצא י״ח ידי חובתו והאדון קובע לו שכר, ומעלה עליו כאילו נוטל שכר מן הדין, כיון דעשה אשר בידו לעשות.
וזה שאמר: כי צדיק ה׳ צדקות אהב, הוא חפץ לתת צדקות גמול שכר הצדיקים, וחפץ בזה, ובעבור שעשו לו נ״ר נחת רוח זה יספיק, ה׳ יחזו פנימו של צדיקים ולא בהילי[6] לאסתכולי, שכבר עשו מה שיש ביכלתם:
הערות ויקיעורך
עריכה- ^ מליצה על פי ברכת "בורא מיני" \ "עשבי בשמים".
- ^ כי אותיות יו"ד ה"א של שכינה מסתלקות מהם ונשאר "אש" "אש"
- ^ מליצה על פי בראשית לח טז. ושם מנוקד "כַּלָּתוֹ" הכלה שלו, וכאן כנראה כיוון הרב חיד"א לניקוד "כִּלַּתּוּ", כילתה אותו
- ^ כנראה צ"ל בהית, מתבייש
- ^ צ"ל לדוכתה
- ^ גם כאן כנראה צ"ל "בהיתי", כלומר מתביישים.