יהל אור/ליקוטים

במקור הדפוס, קטעים אלו עד לאחר "סוד האותיות", מובאים בסוף ספר שמות - ויקיעורך

קיצור היכלות הקדושהעריכה

קיצור היכלות הקדושה להגר"א ז"ל (מגילת כתב יד קדשו)

היכל א' - לבנת הספירעריכה

היכל לבנת הספיר

ב' רוחין.

  • א' ספיר, שמו סטוטריה.
  • ב' לבנה, שמו אדיריה סניגי"ה.

רוח הא' - ממנו נציץ ב' נהורין. א' חוור מתנוצץ לו' קצוות. ב' סומק מתנוצץ לד"ר לד' רוחות(?).

רוח הב' נהוריה סומק וחוור כאחד.

מכלילת הנהורין נפקין ד' האופנים שהן תרשישין וכל אחד יש לו ד' גלגלים ולכל גלגל ג' סמכין. ושמות ד' הגלגלים: אהניא"ל, קדומיא"ל, יאהונה"י, י"הדונהי.

ומכלילת הרוחין נפיק חיותא שנקרא בזק על האופנים הנ"ל, ושליט על י"ג מאות רבוא אופנים אחרים ומראהו כאריה וכנפי נשר. בהיכל זה פתח אחד ועליו ממונה טהרי"אל שממונה לקבל נשמות ותפלות ותחתיו כמה ממונים שנקראו מארי דעיינין. למעלה מזה הפתח פתח אחר שקב"ה חותר לבעלי תשובה והוא שערי הדמעות ועליו אופן אחד שנקרא רחמי"אל[1] - ממונה על הד' חיות גדולות.

באמצע ההיכל עמוד אחד ושמו אהרהני"אל - לאדבקא רוחא ברוחא.

מן הבזק מתפשט רקיע אחד על שני סמכין והן שני כרובים כלולים בד' אותיות אדנ"י, ופרחין באוירא שהוא בסוד ד' אותיות הוי"ה, ונכללין זה בזה. וכן כלילין הד' גלגלים ואופנים אחד בחבירו. והכל בשילוב הוי"ה אדנ"י. ופרחין בעמוד הנ"ל.

היכל ב' - עצם השמיםעריכה

היכל עצם השמים

בו ג' פתחים למזרח ולדרום וצפון. ואחד ממונה עליהם - אורפניאל - על כל הג' פתחים. ושל מזרח פתוח ועליו הממונה הנ"ל. ושל דרום וצפון סתומים. ושני ממונים עליהם תחת הממונה הנ"ל, ובידו כוס של חיים.

רוח א' בימינא נקרא אורפניא"ל, והוא זהר, ועל שמו נקרא ההיכל גם כן זהר. ונהוריה חוור. ורוח א' בשמאלו - הדרניא"ל, ונהוריה ב' גוונים - חוור ותכלת. ואין הרוחין מתגלין אלא על ידי עליות הרוחין והנהורין שלמטה בהיכל ראשון, ואז מתקשרין יחד.

וחוור של רוח השני בחוור של רוח הראשון, ותכלת בסומק של רוח השמאלי של היכל ראשון. ומתאחדין כולם כאחד. ואז מתגלה. וכל שבהיכל הראשון - כולם נכללין כאן בהיכל השני הזה.

ובהיכל הזה מלאך - צדקי"אל, ממונה על לבושין דנשמתא. ומוליכה לנהר דינור ואח"כ מלבישה. ומהתכללות הרוחין נפיק חד חי' ותחתיה ארבע חיות וכולם פני נשר, ותחתיהן שרפים בשש כנפים.

ולכל חיה ד' גלגלים, ולכל גלגל שלשה סמכין גם כן. ונכללין ונשלבין כנ"ל. ועולין להיכל הג'. ושמות הגלגלים: של מזרח - חניא"ל, ושל צפון - קרשי"אל, ושל דרום - עזריא"ל, ושל מערב - עני"אל.

היכל ג'עריכה

היכל השלישי

ד' פתחים לד' רוחות העולם, ובכל פתח ממונה אחד.

  • פתח הראשון לדרום, ועליו ממונה א' - מלכי"אל [ושני סופרים תחת ידו, א' מימינו ואחד משמאלו, ושמם שמשיא"ל וקמו"אל].
  • פתח הב' למזרח - ממונה אחד - גזרי"אל, ותחתיו ממונה עזריא"ל, ותחת הממונה הזה שני שמשים מימינו ומשמאלו - סטרי"ה עדיא"ל.
  • פתח השלישי לצפון - קפציא"ל. ותחת ידו עירי"אל.
  • פתח הד' למערב - ממונה אחד - פדא"ל.

בהיכל הזה רוח א' ששולט על הכל ושמו זהרי"אל, וממנו יוצא נהורא חד ושמו אהדי"אל, וממנו יוצא ב' נהורין ומהם מתנוצץ כ"ב נהורין ומהן יוצא חיה אחת כליל משני גוונין - אריה ונשר, ושמו אהי"אל, ומנציצו שלה יוצאין ארבע אופנים -- הדרי"אל יהדרי"אל אהדורי"ה אסימ"ון -- וכל אחד בשמונה כנפים וד' פנים; שני פנים מסתכלין לחיה שעליהם ושני פנים מכוסין בכנפים. ועומדין לד' רוחות העולם ומזיעתן כד נטלין האופנים יוצאין כמה חיילות לאין מספר.

ועוד עשר ממנן קיימין בכל פתח ופתח, וחד ממונה עליהם על כולם, והוא כלול בתוך הנהורא הא' אהדי"אל הנ"ל.

ולכל אחד מהאופנים ד' גלגלים ולכל גלגל שלשה סמכין שהן י"ב סמכין לכל אופן ושית מאה אלף רבוא כלולים בתוך הד' האופנים ובאמצע ההיכל למעלה למעלה יש מקום אחד ונקרא תא הרצים, והוא אינו עולה למעלה כלל ובשעה שמתקשרין ההיכלין זה בזה יוצאין מהמקום הנ"ל כמה חיילות ונקראין מארי תריסין ושם תולין בד' רוחות ששה מאות אלף רבוא [מגינים של זהב והן חשמלין כד סליק אלין באלין יוצא אויר אחד ונעשו כל המגינים מגן אחד] לכל רוח ורוח. ולמטה מהן מקיפין את החומות ס' שלטין.

בהיכל הזה י"ב גלגלים והן שרפים דשני גוונין - לבן ואדום, ונקראו חלונות, ומהם יוצאין ארבע סמכין ונקראו חרכים והן אראלים ושמם עירי"אל עירי"ה עריא"ל יהירי"אל.

היכל ד'עריכה

היכל הרביעי

בו ד' היכלין, זה לפנים מזה, ובכל אחד פתח אחד שהן ד' פתחים.

  • פתח הראשון ממונה אחד ושמו גזריאל, ולחוץ עומד ממונה אחד ושמו סנסניה.
  • פתח השני לדרום ממונה אחד דהרי"אל.
  • פתח השלישי לצפון - גדיאל.
  • פתח הרביעי ממונה - אזניה. ותחתיו שני ממונים - א' לימינו ושמו הריאל, ואחד לשמאל ושמו גדודיאל. ועוד יש י"ב פתחים ובהן ממונה אחד על כל פתח והן י"ב עומדין מבחוץ להיכלא והן כרוזין, וכל הד' היכלין כלילן דא בדא.

רוח אחד שולט על הכל ונקרא אל, והוא זכותא, ועל שמו נקרא ההיכל 'זכות'. ובו נרשמין ג' אותיות יה"ו מדכורא. וממנו יוצאין שבעין נהורין - כולם בעיגול, והם בהיכל הפנימי מד' היכלין הנ"ל. ושני סופרין עומדין לפניהם שיצאו מהם וכנגדן ע"ב נהורין מימין וע"ב נהורין משמאל. והראשונים הם לפנים מהכל. ואח"כ יוצא חד נהורא נהיר לד' סטרין וממנו מתפשטין ג' בתי דינין. וד' הנ"ל הן א' הפנימי לע' נהורין הנ"ל האמצעין הראשונים, וג' היכלין הם לג' בתי דינים אלו.

ועוד הן משמשין ב' היכלין לשני הע"ב נהורין של ימינא ושמאלא. וא' לשני הסופרים ואחד לשבעה עיני ה' שעומדין כאן.

כאשר נכלל הרוח' הנ"ל בכל הרוחין והיכלין שתחת ההיכל הזה מוציא חד חיותא מלהטא ועיינין לה כעיני אנשא ונקרא תומיא"ל, ועומד על ד' שרפים מלהט א' ושמותם שרפיאל ברקיאל קרשיאל קרומיה, והן כולם מלהטים כמו כפתור ופרח, והן עומדים לארבע רוחות של החיה הנ"ל לד' רוחות העולם, וכד נטלי יוצאין שביבין מהן ומאלו השביבין יוצאין ע"ב גלגלים מלהטן באש ומהם יוצא הנהר דינור אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון בתוך הנהר דינור. ובתוך הנהר דינור נשרפין הנשמות שעדיין לא נזדככו וממנן שתחת ההיכל שני שמקרבין לכאן. וכן שליטין דרקיעין שמכאן נטלי שולטנותם וכאשר מגיע זמן שיסור שולטנותם - נשרפין כאן. וכל בקר מתחדשין.

באמצע ההיכל יש מקום התחברות דזו"נ, ומקבלא רוחא דלעילא וסלקא רוחא דלתתא. ושם כאשר נכנס שבת נכנס החי' עם השרפים וכל האלף אלפין ורבוא רבבן, ומכניסין שם שלחנות של כל בני העולם, וההוא חי' יושבת על הד' שרפים שם ונקרא המקום ענג.

היכל ה'עריכה

היכל החמישי

היכל ברקא, ונקרא היכל אהבה.

וכאן פתח אחד וממונה עליו נקרא סניגוריא.

רוח אחד שולט על הכל ונקרא סורי' , והוא ממונה על הכל, שכל החיילין שבכל ההיכלות תחת ידו. ונקרא אהבה כנ"ל. והוא נהיר ונציץ לכל סטרין שהוא כליל כל הד' גוונין וממנו מאיר נהורא כמראה ארגמן שכולל ד' גוונין - לבן ושחור ואדום וירוק. ונכלל זה בזה. ונרקם לבן באדום, שחור בירוק. ואח"כ לבן בשחור, ונעשה חיה אחד מרוקמת ונכללו בה ירוק ואדום, וצורתה כצורת אדם שכולל הכל ונקרא זהר וממנו יוצאין ד' חיות גדולות והן ב'; כי ב' נראו כאחד, וכן ב' אחרים נראו כאחד. ואח"כ נכללין זה בתוך זה כמו אופן בתוך אופן, וכולם אחד. ונראו ד' ראשים לד' רוחות העולם וכולם גוף אחד.

וחיה זו - הליכתה לשני רוחות. רוח אחד יוצא מרוח הנ"ל ויוצא ממנו שני נהורין שהן ארבעה, והן מתהפכים בגוונין ונקר' להט החרב המתהפכת ועומד על שבעין נהורין האמצעים של היכל זכות ומאלו הנהורין יוצא חיה אחת ועומדת על ארבעה שאינן עומדין תמיד בקיומם. שנים לימינא ושנים לשמאלא. וכאשר הרוח הזה של החיה הזה נכנס באלו הארבעה מתנוצץ מהם שני ניצוצות ויוצאין חוץ להיכלא ומתהפכין תמיד. וכאשר נכללו זה החיה בחיה הראשונה זהר -- יוצא מהם ניצוצא שנקרא 'שרפים', והוא יוצא אחרי שני הניצוצות שהן כבין תמיד, והוא מאיר בהם ומתחדשין. וכן עושה תמיד. והן מתהפכין פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחין, פעמים עירין קדישין. וכאשר נכללו אלו ב' רוחין הנ"ל ונכללו כאחד אבל נראין שתים, מה שאין כן בשאר היכלות שאין נראין רק אחד יוצאין מהם חיילות בלי קץ, מהם נקראים רמונים, מהם גפנים, מהם דודאים. ועליהם שני ממונים שעומדין על כל החיילות האלו ונקראו אהבה.

היכל ו'עריכה

היכל הששי

היכל הששי. היכל הרצון. ונקרא חוט השני. ובו ששה פתחין לו' קצוות -- מעלה ומטה וד' רוחות.

רוח א' שכולל הכל -- רזיאל שמו, וממנו יוצאין י"ב נהורין עלאין והם מתנוצצין ומנציצו שלהן יוצאין ד' החיות הידועות והם ארגמ"ן, וקשורים ואחודים זה בזה, ועומדין לד' רוחות העולם.

ואלו ארבעה מתפרשים לי"ב גם כן -- ג' ג' לכל צד.

  • תחת מיכאל - יופיאל וצדקיאל.
  • ותחת גבריאל - קפציאל חזקיאל.
  • ותחת אוריאל - שמשיאל חסדיאל.
  • ותחת רפאל - שנים.

ותחת כל אחד משריין עלאין כמנין הדגלים, כל אחד כמנין השבט, וכסדרם בד' רוחות.

ועוד ב' ממנן תחת כל אחד מד' חיות ארגמ"ן והן ד' וכנגדן תחתם בארץ גם כן ד', וסחרן לכל אחד מד' אשר בארץ, י"ב ממנן לכל צד שהן לבד י"ב ראשים הנ"ל, רי"ו ממנן. וכאן נכללו כל ההיכלין תתאין והן שית היכלין.

היכל הראשון - שם עומד הרוח דהיכל זה הנ"ל וכל החיות הנ"ל ואסתמך בשני סמכין לכל צד ועומדים בחוץ להיכל ונקראין 'יתדות'. ועוד שמנה אחרים ונקראין 'מיתרים'. והיכל הזה והרוח אשר בו וכל החיות וכל אשר בו נכלל בהיכל השני ברוחא דביה, והיכל השני וכל אשר בו וכל הנכלל בו היכל הראשון ואשר בו -- כולם נכללין בהיכל השלישי. וכן היכל השלישי וכל אשר בו בהיכל הרביעי. וכן כולם.

שמנה יתדות שבהיכל הראשון - כל אחד ממונה על י"ב אלף ממונים אחרים, וכולם נקראים 'יתדות המשכן'. ושמות השמנה הנ"ל

  • למזרח, לימינא - קרעיאל, לשמאלא - שמעיאל
  • לדרום - סעדיאל סטריאל
  • לצפון - פתחיאל עטריאל
  • למערב - פדהיאל חומיהאל.


היכל השני - בו גם כן שמנה יתדות וכל אחד ממונה על י"ב אלף ממונים ונקראים 'יתדות המשכן'.

  • למזרח - יהדינאל גזוריה
  • לדרום - אהריאל ברהיאל
  • לצפון - חלחליאל קרספיהאל
  • למערב - סיגדיה גדריה


היכל השלישי - גם כן ח' יתדות ממונים על י"ב אלף יתדות כנ"ל.

  • למזרח - יהודיה עזריאל
  • לדרום - שכניאל עזיזיה
  • לצפון - עזפיאל קפצריהאל
  • למערב - עססניה אשריריה.


היכל הרביעי - ארבעה יתדות עלאין ושמם חסדיהאל קסיריה קדומיה דהריאל. ותחתם ל"ב יתדות אחרים ממנן. ותחת הל"ב - חמש מאה אלף ממנן אחרנין.


היכל החמישי - ד' יתדות עלאין ושמם קדשיהאל סטטריהאל עסיריה קדמיאל. ותחתם שס"ה ממנן אחרנין.


היכל הששי - ב' יתדות לצד ימין -- מלכיאל שמעיהאל. ותחתם מאה ממנן. וב' לצד שמאל -- מססרניה צפצפניה. ותחתם גם כן מאה וכולם יתדות המשכן.

עד כאן היכל הששי שכולל כל הששה היכלין.

היכל ז'עריכה

היכל השביעי

היכל השביעי, טמיר בטמירו, כאן אין גוף כלל. קדשי קדשים. פרוכת פרוסה. כפרת וארון הברית ושני כרובים. ושם אתר גניז וטמיר לאכנשא בתוכה רבות קדשא על ידי הנהר דנגיד. ובתוכה אסתים נקודה עילאה.

(עד כאן מכתב יד קדשו ז"ל)

ליקוט מקיצור ההיכלות דסט"אעריכה

(נמצא בחיבור הדרת קדש כתב יד. וראיתי להציגו, אם כי לא עלו בידי די תיקון שיבושי ההעתק הניכרין בו - המוציא לאור)

וזהו סדר של היכלות:

  • בור
  • שחת
  • דומה - נגד ת"ת ומלכות, צ"ל אל תתני דמי לו כו'.
  • וטיט היון - דשם נכתבים כל העבירות ושם נשקעים דוגמת הבטן דקדושה - שררך כו' כמש"ל.
  • שאול - שהיא עמוקה ושם ירד קרח ששם כל המחלוקות נגד האהבה.
  • ונכלל‏[2] וצלמות - כללא דכולא נגד חיים דיעקב ששם כל החיים, יעקב לא מת.
  • וארץ כו' - נגד עלאה דכולא.

וכן השמות של היצר הרע הממונה:

  • הראשון שטן כמ"ש בסוף פרשת בלק דעליו כתוב והנה השטן עומד על ימינו לשטנו למסור הנשמתא ליה והוא בהיכל הראשון דקיימא נגד היכל ראשון דקדושה לקבל הנשמה הנדחית משם כמ"ש רמ"ה ב' (ח"ב רמה, ב) "אי לא זכאה הא ממנא אחרא דקיימא בסט"א", ובדף רס"ג א' (ח"ב רסג, א) "דא איהו אחיד בנשמתא כד אתדחי' כו'". ואמר שם "האי איהו קיימא לעילא ולתתא", ר"ל לעילא בהיכלות לקבל ולתתא להוריד לגיהנם, והוא "כלחוך השור", ועיין שם בפרשת בלק בארוכה "דמקלע לי' כו'".
  • והשני טמא - למטמא עצמו בהשחתת זרע.
  • והג' שונא - שהוא קטרוגא, הני ברכי כו' אוסרי לגפן עירה כו'.
  • והד' אבן מכשול - ששם כל המכשולים.
  • החמישי והששי ערך ורע - כנ"ל.
  • השביעי צפוני - נקודת צפון הפנימי כידוע, ונגדו בקדושה.


ובס' מ"ח מס' היכלות פ"א משנה ב' וג' אומר בור נגד רע, וצלמות נגד שטן, והשאר כמו כאן. והיכלות הטומאה סדרן כמו כאן. אף על גב שפי' לבנת הספיר על יסוד ומלכות ונוגה וזוהר על נצח והוד כמ"ש בפרשת בראשית מ"ה (ח"א מה, א) ובפרשת פקודי רנ"ח א' (ח"ב רנח, א) - שם מבואר הוא על כלילתן זה בזה, דהיכל הראשון כולל מהיכל השני, דצדיק כלול בנוקבא, רצוא ושוב. וכן נצח והוד ביסוד, כי הנו"ק בתוך חמוקי ירכיך. וכן בזכר - הוא עיקרו בין הירכים. אבל עיקר ההיכלות הוא ראשון במלכות, ושם אשת חיל - סבסתיא"ל על התפלות ושערי דמעה כו'. והיכל השני הוא יסוד - לכן שם החיים - כוס החיים. ולכן נקרא 'עצם השמים' - גוף וברית כו', ספרא דחמה כמו כוכב בשמות הכוכבים כן הוא בז' הרקיעים נקרא עצם השמים והכל לפי שכוללין כולן.

ואמר שם שבהיכל א' החיה אריה ובשני נשר ובג' אריה ונשר כחדא, לפי שהוא נצח והוד נגד יסוד ומלכות. דהמרכבה הוא חסד וגבורה ויסוד ומלכות, ונצח והוד נכללין בהם, לפיכך הד' חיות כאן באלו ד' היכלין -- אהבה וגבורה ועצם ולבנת - ד' פנים שבזכות שלהם וכמ"ש בפרשת בהעלותך ובאהבה אדם וכמש"ל. ות"ת כולל כל הד' חיות. ואמר שם רמ"ז א' שם כמראה הקשת אשר יהיה כו' - שם אורפניא"ל הדרת פנים כו' ושם החשמ"ל ושם הלבושים דנשמתא ושם מקדשי למאריהון ומברכי ושם מארי דקרזין יופיא"ל כידוע שכל הרזין וחכמתא הוא ביסוד. ועיי' בס"פ שמות וש"מ אלא דנצח והוד נכללין בהן גם כן, ולכן הרקיעים עילאין כוללין אותם בדרגין דלהון יוסף ההיכל לבנת הספיר ומעלה אותה לי' לפי כללותיה, וכן נוגה בדרגא דנביאים גם כן ע"ש כלילותיה, וכן בהיכל השלישי כלול גם כן קצת מלמעלה ע"ש, וכן בכולן. אבל אלו נכללין ברוחין, שכל אחד בו ב' רוחות להכליל זה בזה. ועיקר כנ"ל, הראשון - מלכות, ב' - יסוד, והג' - נצח והוד שהן לעולם חד. וכ"ה בארצות ומדורין היכלין דג"ע מלמטה למעלה כמ"ש לקמן וכ"ה ברקיעים -- וילון, רקיע, שקחים כנ"ל. וכן בכוכבים -- לבנה, כוכב, נוגה כו'. אע"ג דהיכל ראשון כולל ב' רקיעין גם כן לפי כללותיהם ובכוכבים רק אחד, שבתאי כמש"ש.

וכן בשית היכלין דכלילין בהיכל הרצון.

  • א' על עניני נשים - הזיווגים ועל המגרשין נשותיהם קדמייתא בכיין אינון שבע ברכאן דילה,
  • השני - על דם ברית,
  • השלישי - על תינוקות של בית רבן ועל המעביר כו',
  • והרביעי - על הדין,
  • והחמישי - על החסד ושמחה,
  • והששי על נשיקין כו'.


וכן בז' ארצות:

  • ארץ - לקבל ארץ תחתית, ושם תהום התחתון
  • אדמה - לקבל יסוד‏[3]. אדם ה' כידוע.
  • גיא - נגד נצח והוד, וכ"א על פני תהום, תהום בארץ, ופני הוא יסוד שנקרא פנים והוא אדמה, וסי' פני האדמה בכ"מ אורפניא"ל, וגיא על פני,
  • נשיה - ת"ת,
  • ציה - גבורה, מקום הגיהנם,
  • ארקא - חסד כמש"ש.

והוא הסדר כמו שמובא בפרשת בראשית ל"ט ב' (ח"א לט, ב), דלא כמ"ש בז"ח מ"ד ג'. וכן הוא סידר בעצמו י"ב א'. ותאנא ז' שמות קרא ארץ כו'. ועמ"ש במ"א.

וכן הוא בז' מדורין דארץ דלעילא. ושם הסדר: מלכות - השני, נצח והוד - השלישי, גבורה - הרביעי, חסד - החמישי, ת"ת - הששי, יסוד - והוא מקום הדעת למעלה. וז"ש קרוב למלכות שמיא, ר"ל אע"ג דיסוד קרוב למלכות שמיא שהוא בהיכל הז' שמתפשט שם כידוע, ושם נימנין כל והוא הנהר היוצא מימא עלאה‏[4], השביעי - בינה. וכמו שהוא בהיכלות. אלא דיסוד חשיב כאן סמוך לת"ת כמש"ש.

ואף בארצות בפ"ב מזכיר ת"ת למעלה מן הכל כמש"ש, ובהיכלות דג"ע שלמעלה שם מ"א א' הראשון מלכות והב' נצח והוד, ג' - יסוד וזהו כל בשר כו' וכן נקרא 'בשר' כידוע, ד' - גבורה, ה' - ת"ת, ו' - חסד, וטעות סופר שם וכצ"ל: "היכלא חמישאה הכא קיימא כו' על כל אילין נשמתין דאחידין בתיובתא ואתקיימו בההוא סטרא ואלין לעילא מכולהו תתאה. היכלא שתיתאה היכלא דא עלאה על כולא הכא קיימי' חד רוחא ומיכאל שמיה רב ממנא על כולא דקיימין כו'". ואינון מכוונים נגד היכלין דלמטה בג"ע התחתון. הא' לגרים גירי צדק, בהיכל הג' - תינוקות של בית רבן, וכאן כתב השני כנ"ל, ונראה שטעות סופר כאן ונתחלף הב' בג' וג' בב' - כל בשר כו'. וכן אמר שם וההוא נהרא דכליל בכל גוונין דאתאחדן ולא אתאחדן כו' והרביעי קטולי עמין כו' כמו שם, וחמישי לבעלי תשובה בת"ת, והוא מקום שבעלי תשובה עומדין שאפילו צדיקים כו' שהוא על היכלין דלתתא דצדיקים לבד החסידים, ופעמים שעולה למעלה ת"ת, והכל לפי המדרגה שגם בעלי תשובה מאהבה הם קשורים על הכל ונק' בעלי תשובה, שתשובה במלכות כמ"ש בפרשת משפטים ק"ו ב' (ח"ב קו, ב) "כדין אקרי בעל תשובה דהא כנסת ישראל תשובה אקרי", וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש, ר"ל בת"ת דהוא בעלה ממש. ובגמרא אמרינן אריב"ל ז' שמות יש לגיהנם: שאול, ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ תחתית. שאול דכתיב מבטן שאול שועתי כו'. אבדון דכתיב ואמונתך באבדון. באר שחת דכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. ובור שאון וטיט היון דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון. וצלמות דכתיב יושבי חשך וצלמות. וארץ תחתית גמרא.

והנה בור שאון הוא הראשון דכאן - בור, ואמר בור שאון כמ"ש למטה מדור הא' בור כו' כולם מרעישים גיהנם ונשמע קולם ברקיע כו' קול שאון מעיר כו'. באר שחת הוא השחת דכאן. וכן אמר שם דכתיב לא תתן חסידך לראות שחת. ונקרא הראשון בור מים מכונסין וזה באר ששם נגד מלכות וכאן נגד יסוד, והבן. ואבדון הוא דומה דכאן והוא באבדון בגודל החשך שבו כמ"ש בפרשת פקודי רס"ד ב' (ח"ב רסד, ב) "היכלא תליתאה היכלא דא איהו היכלא דאפיל וחשיך ולית ביה נהורא כלל ואיהו אפיל יתיר כו'", והוא נגד היכל בקדושה שנקרא זוהר דלית ליה גוון כלל מגודל הזהר והאור, והגמרא לא חשיב כסדרן. ושאר הוא כמו כאן.

ואמר ארץ תחתית גמרא נגד הקדושה דששה אינון באורייתא דכתיב ושביעית הוא תורה שבע"פ ונראה מהגמרא וש"ס שהגיא הוא אתרא דגיהנם כמ"ש גיא שהכל יורדים לתוכו כו' וגיא בן הנם. וכן אמרו בז"ח. אבל בפרשת בראשית ב' ציה.

ושמות של היצה"ר, אמרו בגמרא ז' שמות יש להיצר הרע. הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב כו', משה קראו ערל שנאמר ומלתם את כו'. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור כו' מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך כו'. ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם. יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

והנה כאן כולל אבן מכשול אחד וחשיב שטן, והאי אבן מכשול אע"ג שהוא בהיכל הרביעי מכל מקום הוא בהיכל הג' כמ"ש רמ"ט ב' (ח"ב רמט, ב) אלין ארבע כד נטלין לאגחא כו' כד"א כי מלאכיו כו' פן תגוף באבן רגליך דא אבן נגף צור מכשול, והאי אקרי אבן בוחן פנת יקרת צור ישראל, והוא בהיכל נצח והוד. ואמר שם שתים אבן צור נגד נצח והוד, והוא כד נטלי מהיכלא תליתאה כמש"ש כד נטלין לאגחא קרבא מרזא דהיכלא דלעילא דאקרי בשר דאיקרי זכות כו', וכמ"ש לעיל דאינון כלילין זה בזה ולכן בהאי היכלא תליתאה הכל פסקי ב"ד מהיכלא תליתאה בין בקדושה בין בסט"א כמש"ש עש"ב, ולכן הם שנים ונחשבים לאחד.

ואמר ויעלני מבור שאון מטיט היון - שהן בקדושה ב' ב"ד וכן חסד ויסוד נגדן. ואמר נגדן בסט"א לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך כו', שהחסד מתגלה בפום כו'.

המדור הרביעי כו' והעושק שכר שכיר.

המדור החמישי נקרא שאול ושם נידונין המוציא זרע לבטלה והבא על הגויה והממשכן לעני כו' והלוקח שוחד - כולם נידונים במדור זה.

המדור הששי נקרא צלמות ושם נידונין אותן ששכבו עם אמותיהן ונדה.

המדור השביעי נקרא תחתית - היורד לשם שוב כו' ועסותם רשעים כו'. ושם נידונין המינים והמוסרים כו' מוריד שאול ויעל כו' וכל אלו כו'. ועיין בפרשת בראשית מ' א' (ח"א מ, א) "א"ר יוסי מאן הוא ציה. א"ל כו' ר' חייא אמר דא גי' כו'", ר"ל אחר‏[5] דגיהנם הוא גיא וכמ"ש בז"ח שם וכן משמע בגמרא הא איכא גיהנם גי שכל כו', וכן בפסוק - גיא בן הנם, וכן משמע בכל המקומות. וכן דעת רשב"י שסדר המדורין שם ואמר שם שבעה מדורין אינון לעילא דרגא כו' הכי לתתא וכולא אחיד דא בדא למהוי כולא חד כו' -- משמע דאינון סדורין אלו נגד אלו, והן לפי דעת ר' חייא ורשב"י ארץ במלכות כנ"ל, אדמה - בנצח והוד, גיא - בגבורה, נשיה - בחסד, ציה - בת"ת, וארקא - ביסוד. וארץ הוא תוהו לדעתו, ואדמה - בוהו, וגיא - חשך. ואלין ג' "פני תהום". ונשיה - רוח אלהים מרחפת כו'. ובהן ג' מדורין נגד ג' הנ"ל, דרוח הרביעית כלול כל הג' כמו בשם דאות י' כולל כל הג"ר - כן כאן. והן ג' עלאין. והארץ היא השביעית כליל לון דלכן נקרא בינה שבע -- ויבנהו שבע שנים.

וז"ש שם מדורא קדמאה כו' ולא אית ביה נהורא ולא חשוכא ולא דיוקנא כלל כו' דלית ביה צורה כלל והוא תוהו כמ"ש ז"ח ט"ז א' "תוהו אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא אתכלל כו'". ולא גרסינן "דלית ביה דיוקני' כלל". "בהו - להאי אית ליה ציורא ודיוקנא כו'", והוא מדורא תניינא דאמר שם הוא אתר דנהיר שם יתיר ואיהו כו' אתחזי יתיר מן קדמאה כו' קורבא עם בני נשא ומתהנין מריחא כו' ותליתאה הוא חשך כמש"ש מדורא תליתאה הוא אתר כו' מסטרא דחשך כד"א וחשך על פני תהום, והוא אתר דגיהנם נגד הגי' ונהר דינור נגיד תמן מהיכל שלמעלה של גבורה כמש"ש בהיכלות, וברביעי אמר שם מדורא רביעאה הוא אתר דנהיר ותמן הוא נהירו למלאכי עלאה די בסטר ימינא כו' והוא חסד נגד נשיה וכאן הוא ורוח אלהים כו' לכן כל המדורין מכאן ולהלאה כולהו נהירין. ואמר שם ועלייהו כתיב עושה מלאכיו רוחות, וכן בשאר מדורין. ומדורא שתיתאה קריב למלכות שמיא כנ"ל ביסוד אבל הוא טעות סופר וצריך להגיה "דקריב לימא", דים אוקיינוס קרוב, וז"ש על פני המים. וז"ש "וביה ארבין ונהרין ונחלין דמתפלגין מגו ימא כו'". וחשיב ד' חיות שם - "וכד נטיל כו'". וכן אמר ט' ב' חד דיוקנא דתורא וחד דיוקנא דנשרא וכד מתחברין אתעבידו דיוקנא דאדם וכד אינון בחשיכה מתהפכין בדיוקנא דנחש והוא נגד אריה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשה פנחס רכ"ט ב' (ח"ג רכט, ב) מסטרא דנחש בריח דימא דאיהו אריה לגביה ביבשתא וכן ברך משה את דן - גור אריה כו', ויעקב בנחש. אבל בז"ח שם אמר ארקא בתר גיא. ולפי זה אדמה ביסוד, וארקא - נצח והוד, וגיא - אמר שם דאיהו באמצע מקום הגיהנם. ומכל מקום הסדר בשאר הוא כנ"ל: גיא - גבורה, נשיה - חסד, ציה - ת"ת, תבל - בינה. וכסדר ההיכלין. וכמש"ש במדורין ואינון ודאי מכוון נגד המדורין כנ"ל ואין הפרש רק ביסוד שהוא סמוך למלכות ובשינוי שמהן אדמה לארקא. וז"ש שם אלקיא דשמיא וארקא אמר וארקא דאיהו תחות תבל זה ואמר שם דא נטלין בימא רבא דאינון קריבין לשם כנ"ל, וז"ש ונח איש האדמה ואמר בזהר פרשת נח שלפי שהוא צדיק נקרא "איש האדמה".

סליק בס"ד ביאור ההיכלות וקיצור ההיכלות. העליון ית"ש יתננו לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו סלה:


ליקוטים על פ"ב דחגיגה השייכים לביאורו על ההיכלותעריכה

[הארץ על מה עומדת]עריכה

(חגיגה יב, ב) בחגיגה (יב:) הארץ על מה עומדת על העמודים כו'.

הענין נגד ז' היכלות כנגד ז' מדורין. והארץ אחריהן ואינה מן המנין. כי ז' היכלות בו' קצוות, והארץ השביעית - מלכות הפרטי, כמ"ש בפרשת בראשית בענין ההיכלות. וכאן הן ממטה למעלה.

הארץ - מלכות הפרטי.

העמודים הן יסוד. וחכמים אומרים על י"ב עמודים, שהן י"ב מזלות שהן ביסוד כידוע י"ב שבטים. ויש אומרים ז' עמודים - הן ז' ככבי לכת שהן שם שהוא רקיע שבו כוכבים ומזלות, ז' רועים. ר' אלעזר בר' שמעון אומר על עמוד א' וצדיק שמו - הוא צדיק עצמו, והוא כלל כולם והוא כולל ג' גוונים והן הם ג' גווני הקשת כידוע. והן הכל כ"ב אותיות שביסוד. וידוע שהיסוד וכל אשר בו נקראו 'עמודים'. והענין בפשוטו שחכמים אומרים שעל י"ב שבטים עומד העולם כמ"ש שהברית כרותה לשבטים וכמ"ש ונשא אהרן את שמותם גו' לזכרון. ויש אומרים על ז' עמודים הן ז' רועים שהעולם קיים עליהם. ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר על עמוד א' וצדיק שמו הוא כמ"ש ביומא (יומא לח, ב) אר"י ראה הקב"ה שצדיקים מועטים - עמד ושתלן בכל דור כו'. אר"י אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם כו'. והן צדיק אחד שבכל דור ודור שאין העולם חסר מהן כמ"ש שם אין צדיק נפטר מן העולם עד כו'.

עמודים על המים. מים הוא הוד - מים חיים. דשם אתפשטותא דבינה מרחובות הנהר כידוע, וז"ש לרוקע הארץ על המים דאיהי בהוד.

מים על ההרים. הרים בנצח, שכל הר הוא בסטרא דימין כידוע. וז"ש (תענית ה, א) "טבא תלגא לטורי כה' מטרי לארעא". והענין דתלגא הוא טיפת הזכר כידוע, והוא בחינת יחידות - יו"ד, וגבורות גשמים הוא ה' גבורות נחלקין לחמש - ה"א כידוע. (וכמו שהארכתי בזה למעלה). וזהו "כה' מטרי לארעא" שהיא בהוד כנ"ל.

הרים ברוח. רוח הוא ת"ת כידוע.

רוח בסערה. סערה הוא גבורה כידוע, בסוד רוח סערה עושה דברו כמ"ש בזוהר.

סערה בזרוע של הקב"ה. זרוע הוא זרוע ימין - חסד. הקב"ה הוא בינה. וזהו "זרועות עולם" - בינה שנקראת 'עולם' כידוע. והן ז' מדורין כנ"ל. והארץ קיימא עלייהו.

[ז' רקיעים]עריכה

(חגיגה יב, ב) ז' רקיעים.

כבר כ' כתבנו(?). רק קצת דברים מעטים.

כאהל לשבת. היא נוקבא - "מנשים באהל תבורך". והנה "כתפארת אדם לשבת בית". וזהו "לשבת" כמ"ש "לא תהו בראה לשבת יצרה".

מעון שבו כיתות כו'. כאן הוא החשמ"ל, עתים חשות ועתים ממללות. והענין כי כל שתיקה בסוד חסד ודיבור בסוד גבורה כידוע, וכמ"ש בספר יצירה מ' דוממת ש' שורקת, וגבורה לעולם נכללת בחסד. ולכן כאן חשמל. ולכן אומרות שירה בלילה סוד הגבורה וחשות ביום - חסד כידוע. וז"ש יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. שהשירה היא בלוים, סטרא דגבורה. והשמן בחשאי - סטרא דכהנים, ואסורים ביין כידוע. דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ. שבגבורה דז"א הוא דינא קשיא ובארץ הוא דינא רפיא, וזהו "בקש עליהם רחמים".

ערבות שבו כו'. עשרה דברים עשרה סמכין שבה"א עילאה כמ"ש בפרשת תצוה ק"פ ע"ב (ח"ב קפ, ב) ואשתכחת האי ה"א ברזא דעשרה, עש"ב עיין שם באורך(?).

מאי חשמל - חיות אש ממללות. הוא בגבורה וזהו אש ממללות כנ"ל.

במתניתא תנא כו'. בחסד כנ"ל.

בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשות. כמ"ש ויהי קול מעל לרקיע הוא קול הקב"ה בעמדם תרפינה כנפיהם.

כאור היוצא מבין החרסי'. כבר פי' שהוא אור השמש במים.

סנדלפון שמו. שהוא בארץ עולם העשיה, שמקננא שם מלכות, ארץ החיים.

הגבוה מחבירו מהלך ת"ק שנה. הוא יסוד שהוא אופן א' בארץ יסוד דנוקבא ושם הוא ת"ק שנה ושם הוא ברכות לראש צדיק בסוד עטרה.

לבן כפר שראה כו'. ר"ל שרואה את המלך בכפר ואין מאמינים לו, שאין דרכו של מלך בכפר, עד שאומר סימנים בכך וכך חיילות וכך הוא כסאו וכל סימנים עד שמאמינים לו. וכן יחזקאל ראה אותו בח"ל שאין דרכה של שכינה בחוץ לארץ ולכן הוצרך לפרש כמ"ש בזוהר בפרשת שמות (ח"ב ב, ב) אית לשאלה אי יחזקאל נביאה מהימנא אמאי כו' (עיי"ש כל המאמר), משא"כ בישעיה שראה אותו בכרך - בארץ ישראל.

כא"א ודמות פניהם כו'. הענין כי ד' חיות הם חגת"ם, ד' רגלי המרכבה. וכרובים הם נצח והוד, אנפי זוטרי שהן נקראים נערים. וחג"ת - אנפי רברבי כמ"ש בזוהר בראשית (ח"א יח, ב) והן בדיקנא חתימי ואלו בלא דיקנא, והבן. ונצח והוד הם כרובי זהב, ירכתי צפון, מסטרא דשמאל, לכן נהפך שור לכרוב.

כא"א שש כנפים כו'. ענין הכנפים הן כינויים דאתכסי בהון קב"ה כידוע בסוד ולא יכנף כו'. ועיין במעשה מרכבה בז"ח. והן ד' כנפים - האל הגדול הגבור והנורא, כמ"ש שם ובזוהר פרשת בראשית ופרשת פנחס. ובזמן שבית המקדש היו ששת כנפים לכל ו' קצוות. ועכשיו אינן רק לד' הנ"ל.

ואמר רב, אותן שאומרות שירה, והן חסד וגבורה שהן מעופפין כידוע במקום הידים, וכמ"ש "ועוף זה מיכאל, יעופף זה גבריאל". ורבנן אמרי אותן שמכסות רגליהן. נצח והוד. וכן הוא בזוהר לפי שאראלים שהן נצח והוד כידוע צעקו חוצה. ומצאתי‏[6] שש"ס הן ו' כנפים ונתמעטו - קדשים וטהרות - שאין נוהגין בזמן הזה והוא כרבנן. ודו"ק. ואמרו בתז"ח שש"ס הן מאכל חיות הקדש בסוד שש שעורים. והבן שהוא סוד היצירה - מטטרו"ן.

[ו' דברים נאמרו בשדים]עריכה

(חגיגה טז, א) (שם) ששה דברים נאמרו בשדים, ג' כמלאכי השרת, ג' כבני אדם כו. כי הם מחציין ולמעלה דמות מלאכי השרת, ומחציין ולמטה דמות אדם.

ואמרו כי אמן של שדים נעמי הולידה אותן מהנפילים, לכך חציין מצד אביהן דומה למלאכי השרת ומצד אמן לבני אדם. והענין כי הם מעץ הדעת טוב ורע, שעד חציו - טוב, ומחציו ולמטה - רע. וז"ש "מפלגא ולעילא דהורמין ומפלגא ולתתא דהורמיז". ולכן אותן ג' דברים שנוגעין למעלה מחציין הן דומין למלאכי השרת. וג' דברים שהן למטה מחציין הן דומין לבני אדם.

וענין הג' דברים כי אין קומתן אלא נגד הו' קצוות. שלמעלה עלמא דחירו. ולכך נקראו 'רוחין' נגד הרוח שהוא בו' קצוות. וגם נגד המלכות אין להם כידוע. ולכן אשה אין לה זקן. וכן בסוד השערות דדכורא שחורות כו' כידוע (בעץ חיים שער אריך פ"ה כלל ב'). ולכך אין להם גופות ונפשות, וכל שליטתם ברע נגד נצח-הוד-יסוד שהן לבר מגופא כמ"ש באדרא רבא אתכללו בפרט וכלל, עי"ש. לכן ג' דברים נגד חג"ת הן כמלאכי השרת, ונגד נה"י ג' דברים כבני אדם.

[ד' רגלי המרכבה]עריכה

ליקוט. ד' רגלי המרכבה.

  • אלוה - חסד.
  • אלהים - דין.
  • הוי"ה אדנ"י - קו האמצע כולל שניהם.

והנה הוי"ה נטיל לימינא ואדנ"י נטיל לשמאלא. עתה חשוב אלוה במלוי יודי"ן‏[7] -- רכ"ב, ועם הוי"ה הוא רמ"ח מצות עשה. ואלהים במילוי יודי"ן‏[8] - ש'. ועם אדנ"י הוא שס"ה מצות לא תעשה. ובפשוטם גימטריא כוסי רוי"ה[9].


ליקוטים שוניםעריכה

[לא כאברהם שקראו הר]עריכה

ליקוט. (פסחים פח, א) לא כאברהם שקראו הר כו'.    ג' - הר שדה בית - בנוקבא בג' מקומות שהיא קבועה -- מלכות עטרה, יסוד, ת"ת. והן באבות כסדר מלמטה למעלה בסוד ואנכי נטעתיך שורק‏[10] וזהו סוד אברהם בסיהרא צדק במערב, ויצחק קץ ח"י, ויעקב במקומו. אבל משה מלגאו בדעת והן ד' מקומות שלה בקו האמצעי והוא ד' אותיות דילה, ד' תיקונין א'ח'ד' שהן י"ג תיקונים. וסוד שם של י"ב, וסוד י"ב גלגלים, ד' דמות אדם, ד' שביסודות.

וזהו סוד "מי זאת הנשקפה כמו שחר כו׳" (שיר ו, י), ששם בסוד שחורה יו"ד דשם כמ"ש בספרא דצניעותא דל"ל חיוורא כמ"ש בז"ח ש"ה, ואז מקטנת עצמה שלא נשתייר בה אלא ספירה אחת. ואח"כ יפה כלבנה בסוד דוד חי וקיים, ונכללת מנצח הוד יסוד. ואח"כ - "כחמה". ואח"כ "איומה כנדגלות" - בסוד הדעת שהוא איום כמ"ש ריש פרשת תרומה דחילא ואמתני, ואז היא שלמה בעשר ספירות כי בכל ספירה אמצעי נכלל מכל הג' קוים והוא סוד שם י"ב כנ"ל, והן במ"ס במוחא סתימאה(?) ונקרא הר שדה בית. הר - מקום הפתוח, וכן נקרא בהיכל הראשון 'הרי נחשת', ונקראים נחשת על שם "ונוצצים כעין נחשת קלל", דכלילן בסומקא כמש"ש. שדה - ביסוד הרחם, מקום הזריעה. בית - בת"ת, כתפארת אדם לשבת בית, ששם ישובא דעלמא. ומשה מלגאו כי נגד ג' ראשונות אין גופא כמש"ש.

וכן בסוד זיווג עיבור יניקה ומוחין. כידוע זיווג בסוד טיפה - ספירה אחת. ובעיבור מקופל ראשו כו', וזהו סוד תלת כלילין בתלת, כי כל הגוף אינו אלא ו' קצוות כמש"ש והוא התפשטות הגוף בלידה. ויניקה שנגמר כוחו לילך וליקח, וכל איברי גופו. ואח"כ מוחין - בכניסת הנשמה והשכל בו שהן אינן אלא רוחא, והוא הנר"נ שבתוכו במל"כ במוח לב כבד(?) שהן חג"ת וכמש"ש. אבל נה"י הן לבר מגופא כי אין נר"ן שוכנין בתוכן רק חיים מההתפשטות הנר"ן, והן ג' דרגין, ג' פעמים ג', וכל ג' ספירות הל זע"ז בזה הסדר, וחג"ת על גבי נה"י, ובעיבור בתוכן, וכח"ב בתוך חג"ת, אבל עיקרן הן על גבי חג"ת, והוא ג' פרצופין העליונין שאינן מתלבשין -- אריך אנפין אבא ואמא -- והוא ג' ראשונות של כללות האצילות שלכן ז"א אינו אלא ו' קצוות, רק' התפשטות ג' ראשונות בתוכו הן ג' מוחין שלו אבל עיקרן הן למעלה וזהו התלבשות הפרצופין החמשה. וידוע שגם בעיבור ויניקה המוחין בתוכו שהוא הנר"נ במל"כ במוח לב כבד(?) אלא שהן זה בתוך זה, וביניקה מתפשטין חג"ת ונעשין על נה"י, ובגדלות שורין גם ג' ראשונות אריך אנפין אבא ואמא עליהם. וזהו הגדלות. והן הכל זה על זה. וזהו גדלות בקומתו.

[אלו ואלו דברי כולי]עריכה

(עירובין יג, ב) אלו ואלו דברי אלהים חיים - הבינה. ושם הכל אחד. דביום השביעי הוא יום אשר לא נזכר בו לילה, "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע כו' וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז), וכן שימש האור ביום הז' כמ"ש (במדרש רבה וירושלמי פרק ח' דברכות) ששימש האורה ל"ו שעות עד מוצאי שבת והיא משפעת לשניהם - לחו"ג, בית שמאי ובית הלל, כמ"ש במקום אחר שי"ן ימנית ושמאלית, אלא שבה הכל רחמים לבד מסטרהא כו', אבל בה הכל שורש אחד. אבל הלכה כבית הלל דכוס של ברכה אף שמקבלו בב' ידיו חוזר לימין (ברכות נ"א א' ובזוהר בכמה מקומות), וכן כאן עשה אזניך כאפרכסת כו' (חגיגה ג, ב) אבל לענין הלכה כו'. ואף דבית שמאי חריפי אמר אליהו ז"ל (עי' בספר הקנה) דלכך אין הלכה כמותם משום דחריף אין לו מנוחה לכן מניחו בימין, וכן אמרו הטבעים שכל חריף שכלו הולך בעקמימות -- ח"ו לא על התנאים ואמוראים שכל דבריהם ק"ק -- מכל מקום היא נוחה יותר במתון ומיושב, וכל קושיא מצד הקליפה לשבר אותה והם היו תקיפי קדושה והיו משברין הקליפות והיו צריכין לזה מצד השמאל אבל מי שאינו תקיף והולך בזה הולך בחשכים. ואף שבית שמאי אומרים בכסף - שמתקדשת ברחמים, ובית הלל אומים בפרוטה של נחשת -- אמר אליהו ז"ל (עי' בספר הקנה) כי הפרוטה היא מצדה שמזרעת מים אדומים וחוזרת ללבן דאתבסמת, כי פרוטה הוא "מצפץ" - "ברחמים", כי היא א"ת ב"ש כמ"ש בזוהר ש"ה ובה אתבסמת מאלהים מלא להוי"ה, אבל לבית שמאי לא אתבסמת אלא בכסף ממש שהוא הוי"ה בהכאה‏[11]. והלכה כבית הלל.

וז"ש (ריש קידושין ועדיות) "וכמה היא פרוטה? אחד כו'" ר"ל ששיעורה בכסף, וכמש"ש (קידושין יב, א) אחד מששה באיסר, דאוזלי איסרי, דהולך הכל אחר הכסף אע"ג שהיא נחשת מכל מקום שרשה ומדתה הכל בכסף.


(שוב כתב רבינו במקום אחר בזה הלשון:)

ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה - פרוטה גימטריא אלהים מלא דיודי"ן, ומתמתקת בחילוף הוי"ה‏[12], ושוה פרוטה - גימטריא כו"ש ופר"ה - שהן שני דינין דזו"נ -- ש"ך דזכר עם ו', ופ"ר דנקיבה עם ה'. ומתמתקין בב' חילופי הויות דב' פאות דאריך אנפין שהן דזו"נ, שני המאורות הגדולים, עם ו"ה, והן תורה מימינו אש דת מימינו אש הן בחו"ג והן חו"ג הנ"ל ששניהם גימטריא תורה.

[ציצית]עריכה

ציצית - ב' שלישי ענף ואחד גדיל - שכלולה מג' קוין, וחסד וגבורה הן ענפין דמתפרדין כמ"ש בתיקונים צ"ב ב' וש"מ, וגדיל בת"ת.
ובכל אחד ד' אותיות - שם י"ב מלך כו', ולכן י"ב גודלין.
וה' קשרין וי"ג חוליין בסוד שמע כו' אחד, וה' חומשי תורה ות"כ חמשה חלוקי אבנין כו' חמשה ואלף, י"ג בריתות, ולכן נקרא ח"י עלמין.
וכל חוליא משולשת שנכלל מג' - יה"ו, וכנ"ל, וכן יה"ו במילואו הוא ט"ל. וי' פעמים - הוא שמים, טל השמים. וידוע ששמים הוא יה"ו, וארץ - ה' אחרונה. לכן טל השמים.והכנף הוא ה' אחרונה. לכן ד' כנפים -- ד' כנפות הארץ.

ועשיית הציצית לקשור שמים וארץ וכמ"ש (סוטה י"ז א' וש"מ) דומה לרקיע כו', והוא קומה שלימה -- ב' שלישים ענף ואחד גדיל והכנף ד' של הויה. והוא תרי"ג שבהקומה. שלכן בעשרת הדברות כלולות תרי"ג מצות בתרי"ג אותיות מכוונות שבהן, כי עשרה הן שיעור הקומה והוא גבוה עשרה ורחב ד', וכאן רחב ד' והן חגת"ם, ולכן ח' חוטין -- ב' הויות - חסד וגבורה, ד' מצד צד וד' מצד זה, ונאגדין ביחד בגדיל והן ג' פני חיה. והכנף - פנים הרביעי שקושר כולם.

[שתין אתוון ידיען]עריכה

שתין אתוון ידיען בפרשה ראשונה של קריאת שמע (כ"מ בז"ח פרשת לך ולכן ל"ל כאן כמ"ש רבינו בביאורו על התיקוני זהר כ"ט א') הן אותיות דהוי"ה, ועם ב' אותיות ע"ד הגדולות שהן ב' עדים דזו"נ, דגם בנוקבא עד סופו של בשכמל"ו. וז"ש (ריש פרק נדה) משמשת בשני עדים אחד כו'.

[ג' סעודות]עריכה

בענין ג' סעודות - אז תתענג כו' חשיב כסדר במעלה, כי כבוד יום קודם לכבוד לילה (פסחים קה, א) וכבוד לילה קודם לסעודה ג' שאין בה משום כבוד שכבר יצאו בשחרית אלא משום ....(נשמט ת"א. ולפ"ד רבינו א"ש מאמר ר"ש בזוהר פרשת יתרו ע"ז הפסוק וע"ש היטב) וידוע שהן נגד ג' אבות - יצחק בסיהרא בנוקבא, יעקב בז"א, אברהם בעתיקא קדישא - סוד החוורא, חסד עליון. והן כסדר מלמעלה - אברהם יצחק ויעקב. ולכן גם כן בסעודה שלישית אין כל כך כבוד כמו בתפלת ערבית שהוא מאריה דביתא, אבל אברהם ויצחק הן השושבינין. וסעודת מוצאי שבת הוא דוד מלכא שהוא גר צדק, שבצדק הן הגרין מאומות, ולכן הוא סעודת חול נגד ג' הסעודות. ונגדה חלוץ עצמות - והיית כגן רוה. (להליקוט הנ"ל כיון רבינו בביאורו על התיקוני זהר נ"ה א' ד"ה תקיעה כו' חשיב כסדר האבות וכמ"ש במ"א).

[ג' מינים באגודה]עריכה

טעם למה הלולב והדס וערב באגודה ולא האתרוג, כי היא ניתנה לאדם לחברה כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, וכן תפילין של ראש עם תפילין של יד - לחברן גם כן על ידי האדם שקשור וחבוש בשתיהם. וכן נקודות וטעמים לאותיות על ידי קריאת האדם. וכן תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. וכמה בחינות הן שבכל אחד בחינה אחרת, וכללן תרי"ג והפרטים רבים.

[בניסן או בתשרי נברא העולם]עריכה

הא דפליגי ר"א ור"י אם בניסן נברא העולם או בתשרי - פירשו הקדמונים (עיין בתוספות ר"ה כ"ז א') שהמחשבה בתשרי והמעשה בניסן. והענין כמ"ש שרצה הקב"ה יתברך לברא במדת הדין וראה שאין מתקיים - שיתף מדת הרחמים. וחדשי החמה - אור ישר, וחדשי הגשמים - אור חוזר. לכן הותקן ראש השנה לדין, ותשר האותיות בהיפך אותיות דנוקבא שהחדשים של הגשמים - ו' קצוות שלה. אבל ניסן - אביב, וי"ב הוא ג' כמ"ש בתיקונים, והן כסדר (אב"ג).

ולכן פליגי ר' אליעזר ור' יהושע. דר' יהושע מתלמידי בית הלל ור' אליעזר מתלמידי בית שמאי. והן חסד וגבורה. ואף שהאר"י כתב להיפך -- שם בבחינת תקונים דרישא דנייחין בנוקבא כו'.

[רמ"ח ושס"ה]עריכה

רמ"ח איברים באדם ואין כפולים אבל שס"ה גידין הם כפולים - דופקים ושאינן דופקים. וכן שס"ה ימים כפולים - ימים ולילות. לילות שובתים וימים אינם שובתים.
וכן הוא במצות - יש שס"ה לא תעשין בשב ואל תעשה ויש שהן בזירוז הרבה כמ"ש (קדושין לט, ב) "ורמינהי ישב ולא עבר עבירה נותנין כו' התם שבא לידו דבר עבירה וניצל".

לכך הנשים גם כן חייבים לפי שהם גם כן בקום עשה. וכן הגבורות כפולות שהוא נוטל שני חלקים ונותן לה חלק א' ומכל מקום נשארו בו.

[פורים נגד יום הכפורים]עריכה

ענין פורים שהוא נגד יום הכפורים, כי י"ח ימים טובים בשנה -- שנים שנים, שבעה שבעה‏[13] . והנה ח' ימים מהם שאין גומרין את הלל‏[14], וכנגדן ח' ימי חנוכה. ולכך אין צריך שמחה, כי הימים האלו בכלל שמחה אף בראש השנה כמ"ש הגאונים וכמ"ש בעזרא (נחמיה, ח)[15], רק ביום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה - נגדו פורים. ולכן בו הרבה משתה כי אין לך יום טוב בישראל כיום הכפורים וערב יום הכפורים בשביל שמחה של ה"כ ניתקן ובשביל שמחה של תשובה גם כן שא"א בשעתה, ומרי בריה דרבינא הוה יתיב כו' (פסחים סח, ב).

וכולן קבלת התורה: יה"כ -- כמ"ש בסוף תענית, ופורים -- כמ"ש (שבת פח, א) הדר קבלוה בימי כו', ולכן הוא נגד יום הכפורים וכנ"ל.

[איל ואילת]עריכה

איל ואילת - דכר ונוקבא, שהן ראשי תיבות א'דום י'רוק ל'בן ת'כלת, ובדכורא ג' גוונין.

[עץ החיים מהלך ת"ק שנה]עריכה

עץ החיים מהלך ת"ק שנה הוא יסוד שהוא אילנא דחיי, כי ה' ספירות עד הוד נוטלין מהדעת ה' חסדים וה' גבורות, אבל יסוד נוטל התרין אחסנתין מאבא ואמא שהן חיי המלך כמ"ש במתני' בסוף תז"ח ולכן נקרא חי עלמין והילוכו לאבא ואמא ליטול מהן הוא דרך ה' ספירות ובתוכם עובר החיים לו.

וידוע שבמלכות הוא מספר - כי אין דבר שבקדושה פחות מעשר, ובזעיר אנפין כ"א כל אחד(?) מאה, ואמא לאלף וז"ש "אלף בינה", ובאבא רבבות. וזה שקנא שאול בדוד, כי שאול הוא מרחובות הנהר, אבל דוד חי וקיים מסטרא דאבא גם כן כנ"ל, והחכמה תחיה בעליה. ולכן דוד חי שבעים שנה כמ"ש במתני' הנ"ל עאל לגבי אבא ואמא ואשלים כו'. וזהו ת"ק שנה. והוא צבאות. ועם הויה אלהים שבנצח והוד הוא ברי"ת, שהוא מילוי נהר‏[16].

ובחכמה הוא סיום המספר. כי בכתר אין מספר -- לכן נקרא אין סוף שאין מדה ומספר שם כמ"ש במאמר ק"ה. ואף שבכל ספירה אין מספר רק במלכות -- מכל מקום היא מגלה המספר אל מה שלמעלה, מ"מ בה אין מתחיל המספר אלא מחכמתה - עיניך ברכות בחשבון, תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה עליונה, וכמ"ש בפרשת תרומה נקודה עלאה כו' נקודה כו' ולכן מסיים המספר ברבוא.


(מן הליקוט 'לא כאברהם כו' (שבדף לח סוף ע"ב) עד כאן הוא הכל מכי"ק ז"ל. שתת"י הה"ג מוהר"א ק"מ נ"י. כל המ"מ וההערות המוסגרים בו הוא מהה"ג הנ"ל. ש"ל).


[סוד האותיות]עריכה

אי"קעריכה

סוד האותיות.

א' - בכתר. ורמוז בג' רישין. ולפי שכתר כולל הכל - לפיכך רמוז בו כל העשר ספירות -- י' בג' ראשונות, ו' בו' קצוות, י' במלכות. עוד ד' במלכות. וכן רמוז בו כל שם הויה וכל הכ"ו אותיות.

והושם הא' בראש השמושים ובראש כל האותיות והשמוש בו למדבר בעדו -- אשמור, אדבר כו' -- לפי שהכתר אינו מושג לזולתו. וכן פי' שם אהי"ה -- אני מושג לעצמי, מה שאין כן בשם הויה. והושם בראש השם אהי"ה וכן בראש שם אדני - שהוא כתר מלמטה למעלה. וכן שם אלהים שהוא הכסא - כתר בעולמות הנפרדים. וכן רוב השמות כמו אכתריאל שהוא כתר אל, ונתוסף האלף בו כנ"ל. וכן אדירירון וכיוצא.

והיפוכו של אלף - פלא, במופלא כו'.

ומילואו אל"ף[17] - שהוא ראשון ואחרון ואמצע של מוצא האותיות‏[18], כי הכתר כולל הכל - מלך מלך ימלוך כו'.

וב' בחכמה. וכן כולם עד יסוד - עד ט' כמ"ש לקמן. ומן יו"ד חוזר בכתר עד צ'. ומן ק' חוזר עד ץ'. אלא שג'‏[19] פרצופים שכוללין הכל, כי ג' ראשונות כחדא - שאבא ואמא במזלא אתכלילין. וכן הם ג' שמות הכוללין. וכן בעולמות - בי"ע, וכן באדם ובכל המדריגות. והוא סוד אי"ק בכ"ר בסוד כהן לוי וישראל. תרומות מעשר ומעשר כידוע.

והאחדים בג"ר - כתר או בינה. העשיריות בז"א. וכן מתחיל שם הוי"ה. והמאות בנוקבא. ואי"ק בכ"ר בג' פרצופים בכולם עד יסוד. וכן בנר"ן באדם וכן בכולם כנ"ל. כי המלכות של כל פרצוף הוא כתר של האחר, ומלכות של מלכות נגלית ביותר, והוא חוזר לאלף, והוא כח השם - כ"ח אתוון, והוא א' של אדני מלמטה למעלה - א' בכתר, והוא במילואו אי"ק - לרמוז שכולל כל ג' הפרצופין.

וכתבו הראשונים שאלף אין באחוריים, שבהיפוכו הוא גם כן אלף והוא רומז לכתר שאין בו אחוריים כידוע. וכן הוא ברל"א א"ב - אין לאלף אחוריים.

ויוד העליון פונה למטה - עינא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא, ויוד התחתון פונה למעלה - רדיפא דהאי מחשבה, מטי ולא מטי. וכן בכלל העשר ספירות - נוקבא פונה תמיד למעלה - אלהים אל דמי לך, וכן ישראל למטה - אני לדודי ועלי תשוקתו.

יו"ד בכתר סתום מכל צדדיו, שחורה אני ונאוה כו' והוא דומה לאל"ף שבצורתו גם כן יו"ד במילוא, ועם קוצו הוא כ"א כמנין אהי"ה. ובצורת יו"ו הוא כמנין הויה. והיו"ד הוא כולל כל העשר ספירות במיינו ובמילואו כמ"ש בפרשת ויקרא י' בג' קוצין ו"ד.

ק' גם כן כתר - מאה ברכות מבריכה העליונה, מאה אדנים, והוא מקומו של עולם בכתר כידוע שעליו הכל. וקו"ף במילואו הוא מקום. והיא נתמלאה מאהי"ה ומהויה שעליה שמילואם דיודי"ן - מקום. וז"ש "ק' - קדוש", כי קדוש בכתר כמ"ש בפרשת נשא על פ' נזיר.

וכתבו הראשונים של לשון היקף וכל הקפות בק', וזו סמך שהוא בכתר, שכתר גם כן מלשון היקף -- מכתיר, כתרוהו, וכן הגלגלת.

והק' נחלק לשנים - מצה פרוסה, ב' פעמים נ' פלאות כמ"ש בפרשת תצוה ק"פ ב' (ח"ב קפ, ב) דיוקנא דילה בתרי נונין רזא דמאה, וכמ"ש בסוף פרשת לך לך צ"ב ב' (ח"א צב, ב) חצות לילה והאי דקאמר חצות כו' לכן נו"ן כלילא בתרין נונין וכשהיא בחו"ג אתקריאת ק' וכד נהירא אנפהא בסטרא דחסד אתקריאת נו"ן - ויהי בנסוע הארון כו' ויפוצו אויביך כו' ובנחה כו'. וזהו סוד של שרי אלפים באלף ומאות וחמשים - בק'. ועשרות ביו"ד. וזהו סוד שאין שר לחצי רק במאות. וידוע ששיעור קומת המלכות אינה אלא ד' ספירות, וכן עצמותה אינה רק ד' ספירות - הנשקפה כו' ברוך כו' ג' ראשונות וספירה האחרונה שהן אותיות שם אדני -- אי"ן בג' ראשונות, ד' מלכות שבה. וכשמקבל מז"א אז נעשית בת עשר ספירות שמקבלת מוא"ו. ומעיקרא נקראת דל"ת - ד' ספירות דילה, וכשמקבלת עוד ו' ממנו נעשית ה"א שהוא ד"ו כמ"ש בפרק ד' דספרא דצניעותא "ה' דל"ת הות כו'", וקבלתה ממנו ה' חסדים או ה' גבורות ממותקות שהן מנצפך שלכן הן כפולות שמקבלת ממנו ועיקר' נשאר בו. ועוד אלף כלילותה והוא באות אלף שבו נעשית א' והוא גם כן אלף אלף אכסדראין דדעת שרוי בהו בסוד חמשה ואלף - תתר"ו דרגין כמ"ש במ"א.

בכ"רעריכה

בכ"ר בחכמה כמ"ש בסוף הקדמת הזוהר י"ג ב' (ח"א יג, ב) פרשתא קדמאה קדש לי כל בכור דא דאיהו קדש בוכרא דכל קודשין עילאין.

ב' ידוע שהיא בחכמה - ב' דבראשית שבה התחילה התורה שנקראת ראשית, כי הכתר נקרא אין ובה ראשית הגילוי - ראשית חכמה כו', וכמ"ש בת"י בחוכמתא כו'. וידוע הוא בזוהר ובתיקונין ובהרבה מקומות. וכן ר' בחכמה כנ"ל - ראשית חכמה, והיא נקודה בת עין שהיא בשעת המולד נקודה קטנה שממנה ואז נקר' שחורה אני ונאוה. וזהו סוד ג' שמות יכ"ש בט"ר צת"ג ושם נג"ד שהיא אז נגד השמש. והענין כי הכתר הוא אין ואינו נראה כלל והוא בשעת דיבוקה ואח"כ נראית נקודה חדא והוא המולד, ואז נקר' י' - חכמה שלה, ואח"כ שנתמלאת בעיגול והוא ש' - בינה, שבת, נקודה בהיכליה, בסוד שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, שבת העיגול ומקדשי הנקודה כמ"ש בה"ז ושתי שבתות עיגולא בריבועא, את - לאסגאה תחום שבת, ו' קצוות דילה בד' רוחות ב"פ עם מלכות רביעית לכל תלת.

וכן כ' בחכמה כמ"ש כל משיחה בכף מושחו כמין כף, ומשיחה משמן הקדש - ידוע מקומו. ונברא העולם בב' ברכה והוא מקום הברכה כמ"ש בפרשת במדבר קי"ח א' (ח"ג קיח, א) וש"מ הרבה, וכמ"ש חכמה נחית בברכה בימינא דכהנא קדושה כו' בסוד יב"ק וכמ"ש על פסוק יברכך שהן ו' מתנות שהן בז' כפולות - יברכך בחכמה כו' איהו ברוך כו' והתורה מתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד - בל"ב נתיבות פליאות חכמה כו' ונברא העולם בב' והעולם דומה לאכסדרה כו' ובב' כלול הכל - כל מה דהוה ולא הוה ויהויין כו' והיא בית הכל ושם התחלת דו פרצופין, זו"נ, כמ"ש באדרת האזינו ו"ד של יו"ד של השם. אבל בכתר השם ושמו אחד כמ"ש עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד, ר"ל בכתר קודם הבריאה בב'. ולכן ב' שנים. וכמ"ש במחשבה עלה לבראות שנים ולבסוף במעשה נבראו א', ר"ל במחשבה הם ד"ו פרצופין - ו"ד של יו"ד, אבל במעשה - בינה, הם אחד - שנעשה אות א' ה' של השם. וזהו סוד הנסירה כמ"ש בפרק ב' דספרא דצניעותא וזהו סוד של כל העולם וכל התורה וכן ג' שותפין באדם - ב' וא'. והתורה שמתחלת ב' א' והוא המייחד כמ"ש הציע השמים כו' ואומרים לב' מי בראך ומראה בעוקצה לאחריה לא', ורמוז בה כל הג' פרצופים בעוקץ הנ"ל. לכתר - כנ"ל, והב' מורכב מד' ו-וא"ו -- ד"ו פרצופים כנ"ל. הרי כאן הכל.

וכף מורה על ד"ו פרצופים לבד שהוא בז"א פרצוף ב' ולכן חסר העוקץ. ור' מורה על מלכות לבד. לכן חסר גם כן הוא"ו והוא במולד כנ"ל. ובכף הוא גם כן הברכה כנ"ל משמן משחת קדש. וזהו סוד בך יברך ישראל -- ב' וכ', והוא סוד ב"כ שהוא כ"ב גליפן, ושם של כ"ב. וכן הג' אותיות הן ברך, והוא"ו הוא ברוך מהם. וזהו סוד ברוך. וכן כל הצירופים -- רכב, כבר, כרוב -- הכל שם כידוע. ושם במאזניים התחלת המתקלא מדכורין ונוקבין והן כפות המאזניים - כף זכות וכף כו', דכורין ונוקבין במאזניים לעלות כנ"ל. וכף בהיפוכו פך -- פך השמן. והוא בגימטריא ק' ברכות. ור"ש הוא ירושה והשמדה, והוא אדון כל הארץ, שזה השם עוקר דיורין ומושיב דיורין בחכמה דילה, ושם בזו"נ שלה כף זכות כף כו' כנ"ל, כי היא המורשת ומקדשי תיראו אני ה', וכאן הוא השם 'אני' כמ"ש בפרשת בראשית ו' א' (ח"א ו, א) והנקודה אני ואמרו אני אני נאמן לפרע ואני נאמן לשלם שכר וכמש"ש בזוהר ששם הוא מקום היראה - ומקדשי תיראו, דא נקודה דאמצעיתא דאית לדחלא כו', וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה', אם אין יראה אין חכמה, דחד דרגא אינון בז"א ונוקבא, וכמש"ש ז' ב' (ח"א ז, ב) בראשית ר"ח פתח ראשית חכמה יראת כו' ב' תרין אינון דמתחברין כחדא ואינון תרין נקודין כו' בגין דאיהו אילנא דטוב ורע, זכה בר נש כו' ועל דא שארי בהאי אתר יראה ודא כו'.

ובהיפוכו מלמטה למעלה הוא שר -- אדון כל הארץ. ועיין בז"ח ריש ש"ה שהיא שר השרים כמ"ש מלך מלכי כו' אדון האדונים. ובהתמלאותו מיסוד, באר מים חיים -- נעשה שיר השירים. ואמרו ג' ספרים ש"ה חכמה. ואמרו הראשונים כי ברי"ש הוא ירושת עולם הבא והוא צרור החיים. וכן הוא כי צרור החיים הוא בחכמה, כי שם מקום החיים כידוע, וכמ"ש החכמה תחיה בעליה, ונקרא נשמה שם 'חיה'. וכן נקראת השכינה 'חי' במקום הזה. וכן כל החיות. וכאן הוא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל -- לכך כאן היראה כנ"ל, ונאחז הרע בר'. לכן צריך ליזהר כאן הרבה שלא להחליף ד' בר' -- ד' דאחד גדולה והוא עד להזהר במהימנותא להדבק באשת חיל יראת ה', והוא סוד בן המצרי שכתוב "ויקב" -- חור בדלת, ר"ל בעוקץ הד' - סוד גדול ונורא. ועיין בפרשת אמור ק"ו א' (ח"ג קו, א) נקיב מה כו' ה' בתראה הוה נוקבא דינקא כו' ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו דחילו דאימא אקדים לאבא וכו'. וענין הדחילו שם כי יראה תלויה באלהים כמ"ש רק אין יראת אלהים כו', את האלהים ירא, וכן אמרו בכ"מ - ירא אלהים. ובמילואו וריבועו הוא ר"ש[20]. ולפיכך הוא עץ הדעת טוב ורע בשם הזה. וזה שכתוב "אל תמר בו", "כי לקח אותו אלהים" - להקרא בשמו את האלהים ולא את השם כמ"ש בסוף ספרא דצניעותא. ומהלך ת"ק שנה בר"ש. ואמר "לעולמו די" - סוד הגבול - והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, שמשם ויפח באפיו נשמת חיים - מקום החיים. ושם הוא צרור החיים. ואמרו שבר' ינוחו כל ושם משלם שכר טוב ליראיו כי אין מחסור ליראיו.

גל"שעריכה

גל"ש. בבינה. גימל - גומל דלים, גומל חסדים טובים, ביום הגמל את יצחק, גמול עולם הבא. והיא הנהר היוצא מעדן. וב' נהרות הן. א' - יובל שמו היוצא מעדן, והשני נקרא גם כן 'נהר יוצא מעדן' והוא ברית קדישא, כי הוא מלך שהשלום שלו, ברית קיימא, מרא דברית. ושני שבתות הן שבת ביסוד ושבת הגדול בבינה. שביעי מלמטה למעלה ושביעי מלמעלה מלמטה. ולכן אמרו שבגימל הוא צורת הנהר פשיטו דברית, והוא הדעת - ברית דלעילא.

וענין ב' הנהרות הן ב' הצינורות לחבר ג' הפרצופין שלכן הוא ל"ב נתיבות שכל פרצוף הוא מעשר ספירות וצנור הב' הוא בט' אלא דשם טוביה גניז בגויה אור הגנוז לפי ששם הם דודים אבל כאן נהרא דלא פסק לעלמין והוא קלא פנימאה בגרון דלא פסיק לעלמין, נביעו בחשאי, קול גדול ולא יסף.

למ"ד - מגדל הפורח באויר דאיהו מלך גדול כמ"ש בז"ח ש"ה וש"מ, וכתב שם "ובא אליה מלך גדול - דא אות למד דאיהו מגדלא דפרח כו' ואיהו מגדל ה' אשר שמתי חול גבול לים וכחול ארבה ימים אריכו דיומין". ואמרו הקדמונים כי הלמד מחבר עולם השכל עם עולם הבנין.

שי"ן. ידוע שהוא בבינה, תשובה, ש' שבת, ושם הוא השבת - את שבתותי כו' כנ"ל.


'גל"ש. היפוכו שלג. אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי שם הכפרה - יום הכפורים והתשובה. משם העלאת הדינין לשרשן להמתיקן והחזרת השנים קדמונית להתברך, וכולן מתברכין, ולשון של זהורית מתלבן, ובשין - וראו כי שם ה' כו' ואמרו זו היא תפילין של ראש, ווראיית שם ה' הוא בשי"ן של תפילין שהוא שם ה'. ושי"ן מלא גימטריא שם ה'‏[21]. וג' ראשין בה שכוללת ג' ראשונות - כתר חכמה בינה, או חכמה בינה דעת. ובה שלשה - שארה כסותה ועונתה, ר"ל הויה בניקוד אלהים, ואלוה, וה' צבאות. ולפי שצבאות הוא שתים - צבא מעלה וצבא מטה, שהן זו"נ של הדעת ונחלק בא' של צבאות -- לפיכך גם כן שי"ן של ד' ראשין ובה המרכבה של אבות -- א'י'י', והוא שי"ן של ג' ראשין, ועם דוד הוא של ד' ראשין, ועל דמסטרהא כו' לכך יש ש' סבולת. וכן מילואו רומז לזה והיא מהפכת יצחק לישחק, ויין ישמח כו' -- יין דחדי לכלא.

דמ"תעריכה

דמ"ת. בגבורה. כי היא יוצא קודם. וכן במשכן - זהב וכסף ונחשת. וברקיעים - מעון מכון כו'.

דל"ת - בגבורה, כי מצדה דלת בלא נהורא, גוונין סתימין. ואמרו לעולם יכנס אדם שני פתחים כו' שנאמר לשקוד על דלתותי כו', ואמר בזוהר שהן מעון מכון, שאף שבחסד אות ה' -- מכל מקום דלת הות אלא נתמלא אורה כמ"ש בספרא דצניעותא ובפרשה משפטים ק"ד א' (ח"ב קד, א) ד"ה אמאי דא בהדי דא אלא ד' באתדבקו דרע בהדה איהו דלת מסכנא כו' ולבתר לצמחא בסטרא דטוב ולנפקא ממסכנו לעתירא וכדין ה' כו'. והן אור וחשך. ועיין בזוהר בראשית י"ז א' (ח"א יז, א) וכמה דחשך תיאובתיה לאתכללא באור כו' ובגין כך אפיק דרגי' כו', עי"ש דאור אפיק יסוד יום בשלימות ובתוספות, וחשך אפיק מלכות לילה בגריעות. והן גם כן שני דלתות - יסוד ומלכות. והן אי"ן י"ש מלמטה למעלה. והוסיף בהן הדלתות אדנ"י שד"י והן שני דלתות שבאשה - חותם בתוך חותם, ציון וירושלים, שערי צדק.

ותדע מה שאמרו שהתי"ו בגבורה היינו כשהיא ע"ק אבל בלאו הכי היא במלכות. וכן מ"ם ודל"ת המאירין בה - הכל במלכות. והוא ד' של אחד.

מ"ם הוא מים שהוא גבורות גשמים, ונידונו בה דור המבול ופרעה וסיסרא וכיוצא, וכמ"ש במ"ר משל למלך שהיה לו לגיון קשה כו' וכמ"ש במים אדירים, מים עזים. ובמ"ם ב' ממי"ן על ב' מים -- מיין נוקבין ומיין דוכרין. מ"ם פתוחה להשפיע ומ"ם סתומה לקבל. ואין שלשי ביניהן כי מתחברין יחדיו ונעשין בשר אחד. וירד מבול מ"ם יום. וכן התורה שנתנה בגבורה למ"ם יום. וכן האדם שנוצר ממים למ"ם יום.

ת'. אמר באדרא רבא קכ"ט א' (ח"ג קכט, א) מהאי מצחא נהרין ת' בתי דינין כו', וכמ"ש והתוית תיו על מצחות כו' ואמרו ת' תחיה ת' תמות. ותחיה הוא כד אתגליא - עת רצון, וכלא משתככין ואתדן לחיים.

ואמרו הראשונים שת' הוא מדת הדין הקשה, ומתהפכת לרחמא על ידי קטורת כו'. וכן אמר בפרשת בראשית ב' ב' (ח"א ב, ב) שריאת את ת' כו' הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחות כו' ועוד דאנת חותמא דמות הואיל כו'. ואמרו שזה סם המות הנתון בקטורת סיומו באות ת' ומתהפכת כו' כנ"ל. וכן בז"ח ש"ה - "כיון דאתפתח האי שית נפקא ברכאן לעלמא אימתי אתפתח האי שית כד אעדיאו מיניה חד עקימו דיתיב לרגליה וכיון דההוא שית אתעבר אתעביד שיר ואתפתח אוצר הטוב". וידוע שאוצר הטוב בגבורה. רק דאבנא ע"פ בארא וגליל האבן מע"פ הבאר - אז יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ולכן מתעשרין בקטורת כי מצפון זהב יאתה, הרוצה להעשיר כו'. ואמרו שחתמו ת' של דם על מצחות כו' והוא אותיות דמ"ת - דם. וכן מת. וכן דת כמ"ש אש דת. וכולן מתהפכין לחסד דדלת נעשה ה' כמ"ש בזוהר ויקהל רי"ט ב' (ח"ב ריט, ב) "קטורת קשיר קשירו נהיר נהירו אעבר זוהמא ד' אתעביד ה' כו'", עי"ש. וכן ת' אעדי העקימו כנ"ל. ורזא דאות מ"ם -- עיין בפרשת פנחס רל"ז (ח"ג רלז, א) בארוכה. ואמר שם "נחית וסליק כו' וכלא אתנהיר בקטורת".

הנ"ךעריכה

הנ"ך. בחסד. בהיפוכו - כהן. "הנך יפה רעיתי", "הנך כו'". ויפה מצד החסד. ויופי של האשה בשדים בהוד יפיה - מקום החסד.

ה' - בחסד כנ"ל, כי אות ד' כד אתמלאת נהירא אור ה' של אברהם - הא לכם זרע. ונתברכו אברהם ושרה בה' - אז הולידו, וכל הולדה בחסד. וכל האמהות - ה' בשמותן, לבד רחל - לכן אמרה בא אל שפחתי כו' שיש לה ב' ההי"ן והיא הימין הפשוטה לקבל שבים כמ"ש למה כרעא דה' תלויה דאי עייל כו' וכמ"ש כל הבא לטהר כו' פתח קטן של הה' ובה נברא העולם, כי עולם חסד יבנה, ה' בהבראם.

וכן נ' כמ"ש באות ק' דאתנהירת בסטרא דחסד. והנ' כתבו שהיא הנותנת נשמה לישראל כי שם אוצר נשמות שבגוף. ועין בפרשת פקודי רנ"ג א' (ח"ב רנג, א) בגין דבהאי היכלא קיימין כל נשמתין וכל גופין כו' וכד יסתיימון כו'.

ך' - הוא הראשון מאותיות מנצפ"ך בה' ספירות הבניין, ומתחלקת עד צ' בהוד. אבל לפי שכאן הת' בגבורה בא המ"ם בת"ת עד שץ ביסוד וא במלכות כנ"ל.

וס"םעריכה

וס"ם - בת"ת.

ו' - ידוע. וכן ס' - ששים גבורים מגבורי ישראל, שתין כו'. ס' אותיות דברכת כהנים. ס' רבוא דדיירין בגוה. מ"ם סתומה [ם'] - כנ"ל.

זע"ןעריכה

זע"ן - בנצח.

ז' כי שם מלחמת ישראל וכמ"ש ויז נצחם על בגדי, מארי נצחין עביד גבורתא - שם נצח ישראל כו'. וכל נצחין בזיין כמ"ש, ושם הוא בני ישראל כידוע. והן ע' נפש, ולכן הוא ע'.

חפ"ףעריכה

חפ"ף' - בהוד.

ח' בהוד כי שם רחובות הנהר על השמינית, שם הוא פדות פורקנא באות פ'.

טצ"ץעריכה

טצ"ץ - ביסוד.

ט' ידוע שנקרא טוב - הרואה טי"ת בחלום כו'. וכן צדיק - ידוע. וא'‏[22] כנ"ל.

סוד ח"ק ט"ר י"ש [כ"ת]עריכה

סוד ח"ק ט"ר י"ש - ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. בראיה כולו טוב. ויצירה - עץ הדעת טוב ורע. ועשיה - כולו רע. ושורשן למעלה - חכמה ובינה - שניהן רחמים. וחסד וגבורה ונצח והוד שהן ג' הכללות - ג' שמות שכוללן הכל. א"א ז"א ונוקבא. אהי"ה והשם בכתיבתו ובקריאתו.

וכן באדם - ב' מוחין - טוב. ב' לבבות - טוב ורע, ב' יצרים. בבטן - כבד וטחול - רעים. שהן כוללין הכל - ראש בטן גויה‏[23].

ג' עולמות - גן עדן, וגיהנם, ועולם הזה מורכב מטוב ורע. וכן ג' חלקי אנשים. צדיקים - יצר טוב שופטן בשני הלבבות. רשעים כו' בינונים כו'. והן מוכנים לג' עולמות הנ"ל. בגן עדן רק צדיקים. בגיהנם שתי בנות הב הב שהוא חק בשני יצרים ששניהם רעים והם התאוני והכעסני, שור וחמור, והכלב מורכב מהם לכן צועק הב הב. והגיהנם מחולק ה' מדורין בפ"ע ששם עולין, וב' מדורין - שאול ואבדון‏[24] - "כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה" (איוב ז, ט) (רק לעתיד לבא "ממית ומחיה מוריד כו'" כמו עדת קרח, אבל אבדון אין תקנה. וזהו סוד כרת והאבדתי כו')‏[25]. וזהו סוד ה"ב. וכל המדורין הן כפולין כמ"ש בהיכלות הקדושים שבעה ושבעה מוצקות כן שם בסטרא דדכורא ונוקבא שהן ב' בנות הנ"ל - כעס דכבד ושחוק דטחול, ולכן ב' פעמים ה"ב.

וי"ש - זוכין הצדיקים בגן עדן.

אבל כ"ת - הוא עין לא ראתה, כ' - דכסא ששם כל יקר שלכן אזדעזע עלמא בירידתה, ובתוכה ת' עלמין דכסופין.

(יתר הליקוטים יבואו אי"ה בחלק ג')

המשך ליקוטים (סוף ספר במדבר)עריכה

הערת ויקיעורך: ליקוטים אלו נמצאים בדפוס בסוף ספר במדבר. והבאתים כאן כדי שכל הליקוטים יהיו בדף אחד - ויקיעורך

[י"ב צירופי הוי"ה]עריכה

י"ב צרופי הוי"ה - הוא על דרך שם י"ב - ד' פעמים ג'. לד' תקופות, וד' דגלים, וד' טורי חושן. והן ג' בכל אות. וזה סדרן:

  1. יהו"ה
  2. יהה"ו
  3. יוה"ה.
  4. היו"ה
  5. היה"ו
  6. הוי"ה.
  7. ויה"ה
  8. והי"ה
  9. והה"י.
  10. הוה"י
  11. ההי"ו
  12. ההו"י.

ועוד י"ב צרופי הלילה בסדר אחר. וזה סדרן:

  1. יוה"ה
  2. יהה"ו
  3. יהו"ה.
  4. היה"ו
  5. היו"ה
  6. ההי"ו.
  7. ויה"ה
  8. והי"ה
  9. והה"י.
  10. ההו"י
  11. הוי"ה
  12. היו"ה.

[26](א)והנה היודין הן מהופכין והווי"ן הם כסדרן.
(ב)וההי"ן הם ב' ראשונים מהופכים והשאר כסדרן אלא שב' האחרונים קודמין לב' האמצעים. ששה צירופין של ה' הם א' ב' ג' ד' ה' ו'.
(ג)ושל לילה הם. ב' א' ה' ו' ג' ד'. בא"ה וג"ד.
ואינון י"ב צרופים הם ג' דרגין. (ד) אחד - עולה ויורד, ואחד בזמן הגלות דאזלין זכרים ביחד נקבות ביחד - ותלכנה שתיהן, ואחד לעתיד לבא - עצם מעצמי ובשר מבשרי על כן יעזוב כו'. ולכל א' ד' אותיות ה' בימינא וה' בשמאלא וא' שכל את ידיו. ובכל זה זכרים על נקיבות וב' נקיבות על זכרים שם הראשון לעתיד לבא כסדר שם השמיני שכל את ידיו שם החמישי ושם העשירי נקיבות על זכרים ושם השני עולה ויורד ושם הששי שכל כנ"ל, שם הרביעי ושם התשיעי - נקיבות כו' כנ"ל, שם השלישי ושם השביעי והאחד עשר והשנים עשר - בגלותא. הכל כנ"ל.

(א) והנה היודין הם מהופכים:    פי', ג' צירופים של יודין דלילה הם מהופכים משם יום. בשל יום יהו"ה הוא הראשון ובשל לילה הוא השלישי, בשל יום יהה"ו - הוא השני, ובשל לילה הוא גם כן השני בשל יום, יוה"ה הוא השלישי, ובשל לילה הוא הראשון. והאמצעי לעולם שוה גם בהפוך. וצירוף ה-ווי"ן שוין בשל יום ובשל לילה.

(ב) וההי"ן הם ב' ראשונים מהופכים:    הי"וה הוא הראשון בשל יום, ובשל לילה הוא השני. וכן היה"ו הוא השני בשל יום, ובשל לילה הוא הראשון. והשאר כסדרן - פירוש, כאן חשב צירוף הג' של ה' ראשונה יחד עם ג' צירופין של ה' אחרונה והם ד'. וזה שכתב אלא שב' האחרונים קודמין לב' האמצעים - פירוש, שב' האחרונים מה' אחרונה הם ההי"ו ההו"י, והם של יום, ובשל לילה ההי"ו הוא באמצע והוא צירוף הג' מה' ראשונה. ההו"י היא צירוף הראשון מה' אחרונה.

(ג) ושל לילה הם ב' א' ה' ו' ג' ד':    פירוש כנ"ל ב'א' כי ההי"ן ב' ראשונים הם מהופכים ה' ו' ג"ד כנ"ל שהשאר כסדרן אלא שב' אחרונים קודמין לב' האמצעים וזהו ה' ו' קודמין לג' ד' כנ"ל. ולפי שחשב צירוף הג' מה' ראשונה לג' צירופים של ה' אחרונה ובאמת הוא חלוק -- לכן הסימן בא"ה וג"ד על דרך הכתוב "בא גד" לידע שהוא צירוף ג' מה' ראשונה.

(ד) אחד עולה ויורד:    הוא הצירוף של י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע אותי כמ"ש בתיקונין שה' אחרונה עולה ליו"ד וה' ראשונה יורד לוי"ו. וכאן בא לחלק בג' כללים. לעתיד לבא יהיה השם כסדר. ולפעמים הם עולה ויורד. ובזמן הגלות הזכרים ביחד והם י"ו, והנקיבות ביחד - ה' ב' ההי"ן. ומפרש והולך. וא' שכל את ידיו - הוא שם הששי, הוא הוי"ה. וכן שם שמיני והי"ה. ועתה תבין כל דבריו.

[שם הויה בכולא]עריכה

שם הויה בכולא דא‏[27] אדם -- ראש וגוף וידים ה' נגד ה'. וכן בכל חי בכנפים וידין. וכן בשושנה - תפוח ושרביט ועלין - ה' ה'. וכן בכולן.

[ה' - ד"ו ד"י]עריכה

שם הויה - ה"א ראשונה - ד"ו, והשני - ד"י שהיא חכמת שלמה דכרסייא. אבל הראשון הוא הנהר. והנה הוא ב' יוד מלא. וכן אם תחשוב רגל שמאלי לב' בחינות בכללות ופרטות הוא ב' פעמים יה"ו והוא מ"ם ומ"ב שהוא ב' אודנין והן ב' דעות במקומן ואח"כ מתפשטין.

[רמון מצא תוכו אכל כו']עריכה

סוד רמון מצא תוכו אכל כו' - הענין שהציצו במט"ט שעליו בקש משה "הראני נא את כבודך ויאמר לא תוכל לראות את פני" שהוא שר הפנים כמ"ש בז"ח במדרש הנעלם עי"ש, ובו מתעלם שמו של הקב"ה. שבכל אבי"ע בתוך נקודה הפנימית של אותו עולם מתלבש עשר ספירות שהן רזא דאלהות, ובחוץ מלביש ביצירה מט"ט, ובעשיה סנדלפון. ואפילו בארץ עולם השפל גם כן בית המקדש מלביש עשר ספירו. וזהו "לשום את שמי שם". ולזה הזהירה התורה "לא ממקדש אתה מתירא כו'". וכן בכל העולמות.

ובזה טעה אחר במט"ט. וכן זהו טעות כל הקדמונים, כל אותן שטעו. ומט"ט הוא נוריאל, שד' חיות במלכות והוא בחינת יסוד, נקודה האמצעית של הה"א. ורמון של מט"ט הוא גימטריא נוריאל. ובתוכה מתלבש יסוד שהוא ט"ט. ואחר סבר שמט"ט הלבוש גם כן משותף. אבל רבי מאיר מצא רמון סודו, "מתוכו אכל" - ט"ט שבו, "וקליפתו זרק". וז"ש רבי עקיבא מאי דרש שלא הציץ על מט"ט - צבאות - אות הוא בצבא שלו, שהוא בדרגא דיסוד שנקרא אות. ולכן אסור להציץ בו - כל המסתכל בקשת. וזהו סוד "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן כו' הוא מראה דמות כבוד ה'". ואמרו בתיקונים שיחזקאל ראה ביצירה מגו מט"ט. וזהו "כמראה הקשת". ורבנן אמרי "לא ברוח כו'" -- שאלו ג' טעו באותן ג' קליפות כמ"ש בפרשת פקודי בזוהר עי"ש, ובהקדמת תיקונין. ועליו נאמר "משכני אחריך נרוצה" שאמרו בזוהר כד סליק נשמתא לרקיע מט"ט אומר לנשמתא סק סק והצדיק אומר משכני כו'.

[בעץ חיים שער מ"ן דרוש ה']עריכה

מ"ש בעץ חיים בשער מ"נ בדרוש ה' בענין אור מ"ר‏[28] -- שָגו כל האחרונים בפירושו. שהנה כך ביאורו. שממזל עליון נמשך ד' יודין משם ע"ב, ואינן מתלבשין ומתעבין כלל. והוא אור. ואח"כ נמשך משם ע"ב דשם עוד ד' יודין, ומתלבשין ג' יודין האחרונים בג' יודין דשם ס"ג שבמזל עליון ומתלבשין עוד בשם קס"א דמזל תחתון אלא שאין קס"א עולה בחשבון כלל וזה נק' מים על שם ד' יודין שבע"ב השני וג' יודין דשם ס"ג וב' כוללין. וכן הוא נמשך כל המאמר דשם, דלא כפירוש האחרונים דג' יודין מע"ב הראשון נתלבשו -- שגגה גדולה היא, וחסרון שם בדרוש ההוא שכתב והגונין שג"כ נמשך בחי' לבוש הנזכר הנקרא מים מהד' יודין עצמן שבמזל הח' ומתלבשין בג' יודין דשם ס"ג דשם ויורדין אל מזל י"ג שהוא נקרא 'ונקה' כו'. והענין שירד עוד פעם א' שם ע"ב, כי הראשון אי אפשר להתלבש כמש"ש. והוא כי ד' אור מים רקיע עור הוא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמש"ש, והוא בד' אותיות השם כידוע. וידוע שיו"ד מלבד שהוא בעצמה עוד נכלל בהא ראשונה בסוד "ונהר יוצא כו'", אבל יו"ד הראשונה אין נכלל כלל. ואף מהיו"ד השניה נשאר קוץ בזויות הה"א שאינו מתלבש בה"א והוא הבחינה ראשונה מד' יודין. והכלל כי ד' ארמ"ע הם ד' אותיות והן גם כן ד' יסודות שבגוף, כי רקיע הוא אויר המכריע כידוע, אש, ומים, ועור - הוא עפר. וכן ד' ר"ת של אמר"ע כד' ראשי תיבות של ד' יסודות ארמ"ע. והבן כל זה. ויותר נראה שד' יודין השניים מתלבשים בקס"א ואח"כ כשבאין אל אבא ואמא מתלבשים אז בשם ס"ג שבהם, אבל מקודם לא היה שם ס"ג כלל. וכן עיקר. וטעות סופר שם מ"ש "ואז זאת הבחינה השניה ג' יודין של שם ס"ג" -- וצ"ל "שם ע"ב" והוא ברור כשמש. דו"ק מאד.

[לא אשית - תהלים ק"א]עריכה

"לא אשית כו'" (תהלים, קא). חשיב כאן ז' דברים נגד ז' היכלין דמסאבותא, ז' שמות של יצה"ר. ואח"כ ד' דברים נגד ד' רגלין דסטרא אחרא. והן י"א ארורים, "ז"ד יהיר", וחשיב מלמטה למעלה עד העליונה שהוא נקרת כרת. וז"ש "להכרית כו'". ואמר ד' דרגין של תמימות נגד מדתו.

[וכל מעשיך בספר נכתבין]עריכה

פירשו הראשונים "וכל מעשיך בספר נכתבין" הוא האויר שהוא ספירי, וכל מעשה או דיבור נחקק באויר והאויר חיוני ונעשה בריה שלימה, והוא פועל האדם. וכמו שהעולם נברא בספר וספר וסיפור -- כן כל מעשה האדם, כי בצלם אלהים כו'. וג' ספרים נפתחים בראש השנה, של צדיקים כו' (ר"ה טז, ב), כי כל קלין ומעשים לא אתאבידו ובראש השנה נפתחים גן עדן וגיהנם, ואף שלכל מעשה של אדם יש פרט מיוחד, מכל מקום כולם נכללין בכלל אחד והם מלבוש האדם. ולכן צדיקים נכתבין כו' למעלה שגן עדן גבוה מהארץ שלנו, ושל רשעים לגיהנם למטה, ושל בינונים תלוין באויר העולם הזה, עד יוה"כ. והענין שנסתבכו בה המפרשים -- העיקר הוא שכאן מיירי לענין העולם הבא. וצדיקים ורשעים אף החתימה בראש השנה ושל בינונים אף הכתיבה ביום הכפורים. וענין הדין בעולם הזה דעבדין ליה יום טב (קידושין לט, ב), אבל דין העולם הזה לכל אדם בשוה והכתיבה כולם בראש השנה והחתימה כולם ביום הכפורים (עיין מ"ש רבינו באורח חיים סוף סימן תקפ"ב). וכן התפלות של הגאונים בג"ר על העה"ב כי העה"ב שם בחג"ת אתפשטות' דבינה. ובג"א על העה"ז כי שם מלכות ואין בין מים עליונים למים כו' וכמ"ש בריש קו המדה.

[אדם בהרכב גוף נפש ורוח]עריכה

סוד בריאת האדם בגוף שבתוכו נפש הבהמית, והיא יסודו. ונפח בו רוח האדם שהוא נקרא האדם באמת -- אד'ם כידוע. והוא סוד מ"ה וב"ן‏[29]. שהמ"ה בא בתוך הב"ן, להוציא הברורין ולהשלים אותה. והוא סוד "אדם ובהמה" [ואותיות בהמה - בה מ"ה]. ולכן הקרבנות מהבהמה שהוא בירורי הב"ן. וסוד המיתה ותחיה -- הכל בנפש הבהמית, מלכין קדמאין. והכל בסטרא דלמכות - אני אמית ואחיה. ורוח ונפש הם נגד זו"ן - הנהגת העולם. ומזה תבין סודות גדולות בפגם העוונות שהרוח מסתלקת מהנפש אפילו בחיים חיותו ולכן הרשעים בחייהם כו'. ומעלת המצות - בן איש חי.

יתר הליקוטים יבואו בסוף הספר בעזה"ש יתברך


המשך ליקוטים - סוף הספרעריכה

[ספר יצירה פ"ד]עריכה

בספר יצירה מחלק האיכיות עם האברים - חכמה בעין ימין, שיחה ברגל ימין, וכן כולם. הענין הוא כי האיכות כל א' תולה באבר מיוחד כמו שרואין בחוש מי שיחסר ממנו הביצים יחסר הקול, וכן הזקן, וכן כל אבר ואבר. והן רמ"ח איכות. ולא דיבר בספר יצירה אלא הכללים שהם כ"ב. ולא עוד אלא אפילו השערות כמו הזקן שבבחור מורה על כח אדם ובזקנותו כשמלבין מורה על רחמנותו. וכל שער ושער מורה על איכות מיוחד שאין חבירו מורה. אלא בכללן הן י"ג איכות וט'. והענין כי הן מותרי מוחא. וכפי מספר הכחות שבמוח כן מספר השערות. וכן השערות שבראש אלא שהן מכחות שבאוירא, משכן הנשמה. והן גבוהין יותר והן מכוסין והן נגד הכוכבים כידוע, לכן הם י"ב תיקונים נגד י"ב מזלות וא' כוללן נגד התלי. והכוכבים הן בב' מקומות - בדעת ויסוד, אלא שבדעת הם נעלמים לכן הוא ברקיע. וכן באדם - שערות הראש מכוסים. וכל מזל יש לו הוראה מיוחדת וכן כל כוכב שבמזל.

וסוד הענין שכל אבר יש לו איכות כי כולם הן תולדות הספירות וכל אחד יש לו פנימיות וחיצוניות. ובפנימיות פועלת האיכות ובחיצוניות האיברים. וכן הוא בתרי"ג מצות שכל אחד הוא מעשה מיוחד ויש לכל אחד כוונה מיוחדת. ולכן המצות בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ומיום שחרב בית המקדש נסתמו מעיינות החכמה ונשארנו כגוף בלא נשמה עד יערה רוח ממרום עלינו תחיית הגוף והנשמה.

והנה מבואר למעלה שתרי"ג אברים בגוף ותרי"ג איכות בנפש קבועים בגוף אף לעכו"ם. ועוד יש תרי"ג איכות בנפש שאין קבועים בנפש אלא מושפעים מהרוח. וזהו תכלית האדם ושלימותו והן באין מעשיות המצות וזהו אור הלבנה בשלימות. וידוע שכל דבר שהוא כפול בא השני בגולם אחד, כמו י"ג תיקונים שהם ב' פעמים י"ב בסוד וקרא ז'ה אל ז'ה, שהתיקון י"ג כולל י"ב תיקונין. וכן תפילין של ראש ותפילין של יד. וכן כמה דברים הידועים. וכן הוא כאן שתרי"ג איכות השניים באים באבר אחד והוא עטרת הברית, ובו נכלל כל התרי"ג מצות -- גדולה מילה כו'. ולכן אין העטרה מתגלה מעצמו בבריאת הש"י כמו כל האיברים אלא בעשיית האדם במצות הש"י. וכמו שהוא חיבור דו"נ להביא השפע מזכר לנקבה -- כן הוא בתרי"ג איברים וגידים. כן הוא באיכותם גם כן, להביא מרוח לנפש שהן זו"נ בתרי"ג מצות. וזהו ברית המעור. וברית הלשון הוא דעת, ברית התורה חיבור בין אב"א, בין מוחא וליבא, נשמתא ונשמתא לנשמתא, דלא מתפרדין לעלמין. ולכן הם אחד בגוף. מה שאין כן זכר ונקבה, אף שהם גוף אחד הם פרודים ומתחברים לפרקים. וכן רוח ונפש. ולכן תמיד צריך אדם לב' דברים - תורה ומצות.

וביאור הדבר כי תרי"ג מצות תלויות ביסוד עצמו שהוא האבר. ומצות המילה שהיא מצוה המשלמת לתרי"ג הוא בעטרה ובה גם כן הכלל הנ"ל שהיא כלולה מהכל. לכן היא שקולה נגד תרי"ג מצות. וזהו ברי"ת שהיא הנוקבא של היסוד שבה נכללת לאחד בסוד תפילין של יד כנ"ל. ובהחסר מצות המילה - כל המצות אינן פועלים כמו זכר בלא נקבה.

וכן הוא בחיבור זכר ונקבה הגופנים - כי האבר פועל תרי"ג איברים וגידים והעטרה אבר א' ובהחסר העטרה אינו מוליד. וזהו שכללו במתני' הערל עם פצוע דכא וכרות שפכה, שזהו בגוף וזהו בנפש. והכלל כי האבר הוא משלים לתרי"ג איברים ואיכות הראשונים שבלעדו הם תרי"ב איברים ואיכות, ולכן בו נכללים גם כן תרי"ב בכללות. וכן בעטרה גם כן בכללות נגד האבר, וכל אחר נקרא ברי"ת.

[כקול הסירים תחת הסיר]עריכה

כלומר גם אנא מן קיסיא כמ"ש במדרש כן שחוק הכסיל. כי גדר האדם הוא שכל ושוחק. וזה אין לו שכל ומראה שהוא אדם על ידי השחוק. והוא דומה ממש לקול הסירים כנ"ל.

[שבת]עריכה

שבת נקראת כי השכינה היא העולה עד ג' ראשונות - "ושמרתם את השבת כי קדש היא", והוא שם אדני - אין וד', כמ"ש במ"א במקום אחר. והנה בכתר יש תר"ך עמודי אור, ובחכמה ל"ב נתיבות, ובבינה נ' שערי בינה, וסך הכל עולה שבת.

[השיעבוד קי"ז שנה]עריכה

השיעבוד היה קי"ז שנה. כי "שממית בידים כו'" (משלי ל, כח). והוא נגד ב' השמות - אל אלהים. ותחלה כמנין אל - בחסד היה, בפה רך. וכמנין אלהים משנולדה מרים היה בפרך. ואח"כ בבא עת הגאולה נתגלה שם הוי"ה. וז"ש "הלא מעתה קראת לי אבי" שהוא שם הוי"ה בת"ת. אלו"ף נעורי ממצרים - אלו"ף הן ב' שמות הנ"ל והן שעושין הכלי, ואין אשה כורתת ברית כו'.

[תרע"ד פרשיות בתורה]עריכה

תרע"ד פרשיות בתורה[30]. והנה נ"ד הם ראשי סדרות עם "ויהי בנסוע הארון" (במדבר י, לה) "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר יא, א), רק שלא תחשוב ויחי כי אין שם לא פתוחה ולא סתומה. וכן וילך. אם נשארו תר"כ כמנין תרי"ג עם ז' מצות דרבנן. והנה רנ"ה‏[31] מהם פתוחות כנגד רמ"ח מצות עשה עם ז' מצות עשה דרבנן. ושס"ה סתומות נגד שס"ה לא תעשה.

[אברהם יצחק יעקב]עריכה

בפרשת עקב, 'זכור לאברהם ליצחק וליעקב...אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו וכולי' (דברים ט, כז). בעד אלו הג' שהם אותיצות שלישית של האבות - ר'ח'ק, שהוא ר'שעו ח'טאתו ק'שי, דהיינו בשביל אברהם מכפר רשעו מפני שהוא חסד ומכפר אפילו הרשע. ויצחק שהוא דין אינו מכפר אלא על חטא. ויעקב הוא רחמים מכפר הקשי. ולכן היה כתוב על הדגלים אי"י בצ"ע רח"ק מק"ב. והיינו שאותיות הראשונות הן השמות של ק"ש והן נגד ק"ש‏[32]. ואותיות השניות הוא נגד תפלות כמ"ש ע'רב וב'קר וצ'הרים אשיחה כו'. ואותיות השלישית הוא ר'שע ח'טא ק'שי כנ"ל. ואותיות הרביעית הוא נגד ג' קדושות ק'דוש ב'רוך וימ'לוך. שהכל נכללין באבות. ועל ידם תכפר אלו הג' הנ"ל.

ליקוטים שנדפסו בסוף ספר "נפש דוד" להרד"לעריכה

זהר חדש שה"ש דף מ"ט ע"אעריכה

(מגכי"ק מגילת כתב יד קדשו) זהר חדש ריש שיר השירים) (מט ע"ב). פתח ואמר כו' מה דלא אתגלי כו':    דשמהן שרשן בבריאה וכן בכל עולם בבריאה דשם, ומשם שורש ישראל, מה שאין כן של מלאכים.

בההוא שעתא כו':    בפרק ט' דשבת.

גליפין:    עיין בתקוני זהר חדש במתניתין "בטהירו כו'", ובזוהר ריש בראשית.

ותושבחתא דהאי:    ר"ל ז"ש אשר תנה כו' ומשבחין ע"ז כמש"ו דכל אינון כו'.

רתיכא כו':    ד' הוא רתיכא כמ"ש במלכים וביחזקאל.

רזא כו' דארבע זהורין:    שהן כוללין כל העשר ספירות שיסוד כולל נה"י, ולכן איקרי צבאות. וכן בינה כולל ג' ראשונות כידוע.

וכל זהרא כו':    וכלילותם ביסוד, ומספר שלהן ברית[33], שהאלף של צבאות נחלק כמ"ש לקמן, דבלא חילוק מספר תורה שהן כלל כל התורה כידוע. ועיין פרק ט' דשבת שם. וכן התורה נקראת 'ברית' -- אם לא בריתי גו', אלה דברי הברית, ובכ"מ ובכמה מקומות(?). ו"רזין דשמהן גליפין" הן ביסוד ושם תורת עץ החיים. ועיין בריש שמות.

חד איקרי כו':    כמ"ש ולחשך קרא לילה, ותקם בעוד לילה, ווילון אינו משמש כו' - עיין רש"י שם, וכמ"ש "ואת המאור הקטן לממשלת הלילה".

מסתכלאין בי' כו':    והוא תורה שבעל פה שבהסתכל בה ימצא האור שבתוכה כמ"ש "מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר", שנקרא 'דבר' - "סוף דבר", "יִמְצָא טוֹב", והוא נהורא דכרי בה וכמו שמפרש והולך "ובהאי נהורא דכרי כל הטוב", ושם "אור דרזין גליפין". ועיין ריש שמות.

נציץ ולהיט כו':    (כמ"ש) ורחל הייתה כו' כולך יפה רעיתי מה יפית כו'.

ושפירא עילאה:    ה' עילאה בה' תתאה, ה' אור בה' גוונין.

ונהורי' קמיט כו':    כמ"ש "אני חבצלת השרון" -- קודם דאתפתחא בהני נשיקין. ואח"כ "שושנת". וזה סוד מולד הירח.

דכרי כו':    כמ"ש "כרוה נדיבי עם במחוקק", וכמש"ל מע"ל ב' ג'.

כדין כו' בשבעין ותרין כו':    שאז נקראת ים ועומדת על שנים עשר בקר, שלשה לכל צד כמ"ש "שלשה כו'" מסטרא דג"ר, וכל אחד מתחלק לששה מסטרא דו' קצוות מכל ד' סטרין מסטרא דידה שנקראת דל"ת.

דאינון כו':    הידועים.

דשבעים סנהדרין כו':    דעיקר השמות הן עי'‏[34] וע"ל כ"א ב', כ"ד ב'. ושני שמות הן כוללין. של"ה הן עיקרן בדכורא וא' כוללן -- וה"ו, ול"ה שורשן בנוקבא, וראשיתן וכוללן - אנ"י. וז"ש במתניתין ואלו הב' שמות וה"ו ואנ"י ידוע. וידוע דשמע ובשכמל"ו הן ו' קצוות, כל אחד ואחד כלול מוא"ו. והן ע"ב והיא כוללת. שלכן היא על י"ב בקר -- ו' קצוות דיליה ו' קצוות דילה. וכן בי"ג מדות נחלק בפסוק לשנים -- ו' עד "אמת", אלא שאלף שבין שני הווי"ן נכלל באלף הראשון והוא "ארך אפים" שנחלק לשנים - וא"ו הוא ארך אנפין כמ"ש בעשר ספירות לא אריך ולא זעיר. וכן אמר בתיקונים בכ"מ. והן הי"ג מדות. ולכן בוא"ו י"ב גבולי אלכסונות. והכל נכלל בה ...(חסר).... והן ע"ב, כי הי"ב כל אחד כולל ששה, והן י"ב צירופי הוי"ה וי"ה הכוללין שבטי י"ה שהן ו' קצוות, כי נצח והוד הן י"ה, ושהן עדות דחכמה ובינה. והן נש"ב נ' שערי בינה וע"ב, י"ה באמצעי, והוא שם המפורש ביד ד' אצבעות בג' פרקין ואצבע אחד בב' פרקין, והוא בפסוק "משכני אחריך" - ד"פ ד' פעמים(?) ג' - "משכני כו' הביאני כו' נגילה כו' נזכירה כו' מישרים כו'". וי"ה הן מישרים כמ"ש לקמן. ואלו ד' פסוקים הראשונים הן ד' פרקי המרכבה.

  • פסוק ראשון (שיר א, א) במלכות והוא ד' תיבות - רתיכא דילה - אדנ"י הוי"ה פשוטה.
  • ופסוק השני (שיר א, ב) מסטרא דשמאל - "דודיך מיין", ומשם שלהובי דרחימותא - "שמאלו תחת לראשי", מתחלה ההעוררות הזווג, ומשם נתוסף עוד ג' דקו השמאל - בג"ה בינה גבורה הוד,
  • ואח"כ (שיר א, ג) "וימינו תחבקני" - "שמניך טובים", ונתוסף עוד דקו ימין - חח"ן חכמה חסד נצח, והוא עשר. שלכן בינה נקראת שבע וחכמה יו"ד - עשר‏[35]
  • ואח"כ התחברות הגופא (שיר א, ד) - עוד ד' - כתי"ם כתר תפארת יסוד מלכות, והוא י"ד -- השם בפשוטו ומלואו, שם המפורש בשלימות.

[לעולם ישלים אדם פרשיותיו וכו']עריכה

מ"ש לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שמו"ת שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון. ופירושו שאין בו תרגום. והענין כי אלו ט' עיירות (במדבר לב, ג) הן ט' דרגין דנוגה שהיא בקליפה, והוחזרו לקדושה. כי אלו ט' עיירות היו ראשים לכל עבר הירדן, ועבר הירדן הוא מבחינת נוגה שהיא חוץ לארץ ונתקרבה להיות מארץ ישראל. ואלו העיירות ראשיהם, ולכך כתיב "מוסבות שם" (במדבר לב, לח) - שהוחזרו בשמות אחרים דקדושה. לבד "שבמה" שהיא אחרונה, מלכות, שלא היו יכולין לגמר' והוא ראשי תיבות של ד' אבות נזיקין. וסמיך כאן לת"ת כסדר האצילות מת"ת כידוע.

ולעתיד לבא יוחזר ג' מאלו הד' לקדושה -- "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מח, לה), לבד בור אחרונה שתבלע המות לנצח וזהו שחיטתו לעתיד לבא. וזהו גם כן במה - ג' מאלו - "כל המקדים שלום כו' כאילו בנה במה". והוא השור תחלה לקרבנות.

ואלו עיירות הוזכרו כאן בשמותם, לא בלשון הקדש, והן עצמן בכתבן מקליפת נוגה. וקריאת התרגום בשביל קליפת נוגה. והוה אמינא שאין צריך כאן, מה שאין כן בראובן ושמעון שהם בלשון הקדש. והענין כי מחמת התקרבה לקדושה יש בה פסוקים מלשון הקדש ופשיטא שצריך להחזיר אלא אפילו שהן בקדושה מסטרהא, דהיינו אותן עיירות -- אפילו הכי צריך להחזיר.

ולא קאמר "יגר שהדותא" (בראשית לא, מז) דשם לא הוחזר, שהרי תרגום אונקלוס מתרגם בל"א. והענין שהוחזר שם אבל לא כולו. ולפי' תוס' דצריך לקרות בתרגום ירושלמי והוא עכשיו כתוב בתרגום שלנו היה ניחא טפי להחזיר אותו התרגום אבל ל"נ לא נראה/לא נזכה(?).


  1. ^ ואולי לכן בברכת יוצר שהוא נגד היכל א' כמש"ל אומרים "ברחמיך הרבים רחם עלינו". ש"ל.
  2. ^ לא הבנתי למה שייך המילה של "ונכלל" וצע"ע - ויקיעורך
  3. ^ [ובהיכלות שלו, ארץ - יסוד ומלכות, אדמה גיא - נצח והוד. ועם מ"ש תחלה גם קושיא זו מתורץ] - הערת המדפיס
  4. ^ [בהיכלות שלו כתב החמישי יסוד והששי ת"ת] - הערת המדפיס
  5. ^ לא ברור בדפוס, ואולי צ"ל אתר - ויקיעורך
  6. ^ כן הוא בליקוטי ש"ס להאריז"ל שם. הרד"ל.
  7. ^ אל"ף למ"ד וי"ו ה"י
  8. ^ אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם
  9. ^ לא הבנתי את החשבון - אלוה אלהים הויה אדני - ויקיעורך
  10. ^ ר"ל ג' נקודות שורק. וזש"ש כלה זרע אמת. ר"ל מלכות יסוד ת"ת כ"מ בס' ע"מ. ש"ל.
  11. ^ אולי כוונתו אל הכאה של י' פעמים ה', ה' פעמים י', ו' פעמים ה', ה' פעמים י' - שעולה כס"ף, וצע"ע - ויקיעורך
  12. ^ דהיינו השם מצפ"ץ - ויקיעורך
  13. ^ כנראה כוונתו שיש ז' ימים של פסח וז' ימים של סוכות, ועוד ר"ה ויה"כ וב' ימים של שבועות ושמינית עצרת (כך מתבאר בביאור הגר"א לתיקו"ז תיקון כא דף מו:)- - ויקיעורך
  14. ^ דהיינו ו' ימים אחרונים של פסח ר"ה ויוה"כ (כך מתבאר בסידור הגרא ח"ב בפירוש שער נפתלי לפני הלל) - ויקיעורך
  15. ^ נ"ל כוונתו אל הפסוקים (נחמיה ח, י-יב) ...כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם...וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה... - ויקיעורך
  16. ^ נו"ן ה"א ר"ש - כנלע"ד - ויקיעורך
  17. ^ כאן הגהתי על פי המשך הדברים. ובדפוס כתוב רק ל"ף - ויקיעורך
  18. ^ כוונתו כפי שמפרש בריש פרשת ויקרא, כי ה' מוצאות הפה הינם אחה"ע גי"כק דט"לנת זס"שרץ בו"מף - דהיינו ראשון אחרון ואמצע - ויקיעורך
  19. ^ אולי צריך להגיה 'אלה הן ג' פרצופים כו... - ויקיעורך
  20. ^ במילואו ביודי"ן הוא גימטריא ש', ובריבועו הוא גימטריא ר' - א אל אלה אלהי אלהים - ויקיעורך
  21. ^ אולי צ"ל ר"ת שם יהו"ה נקרא. ש"ל.
  22. ^ לא הבנתי ואולי צ"ל וץ'.. - ויקיעורך
  23. ^ הפיסוק כאן הוא משלי, וייתכן שלא עשיתי נכון.. הלשון מגומגם לדעתי ואולי צריך להגהה, וצע"ע - ויקיעורך
  24. ^ הלשון קצת חסר לדעתי אבל הכוונה שבשני המדורין שאול ואבדון אין יורדין ואין עולין בזמן הזה, כנלע"ד - ויקעיורך
  25. ^ הקטנתי ושמתי טקסט זה כמאמר מוסגר להקלת הקריאה וההבנה - ויקיעורך
  26. ^ ראו בהמשך. פירוש על מאמר הגר"א מבנו ר"א ז"ל על המאמר הנ"ל - ויקיעורך
  27. ^ אולי צ"ל 'כמו' - ויקיעורך
  28. ^ מתוך ההפניה היה נראה שהכוונה אל אור מעשה בראשית, וצע"ע - ויקיעורך
  29. ^ כי בהמה עולה ב"ן ואדם עולה מ"ה - ויקיעורך
  30. ^ לפנינו כתוב תרס"ט. נראה שלא חשבו (כ"א ציוני הפרשיות וא"כ יחסר) חמשה ראשי הספרים. (הגהת שוליים בפנים הדפוס)
  31. ^ לפנינו כתוב ר"ן. וכן בסתומות כתוב לפנינו שע"ט. כי צריך לנכות מהם הפתוחות והסתומות שבאו ברהס"ד בריש הסדרה(?). ש"ל
  32. ^ לא הבנתי איך קשור לק"ש. רק אני רואה שקשור לשמות האבות עצמן - א'ברהם י'צחק י'עקב. וצע"ע. - ויקיעורך
  33. ^ לא מכיר כלל במה מדובר, ובכל זאת באתי לציין שאולי מדובר על הגימטריא הבא: יהו"ה אלהים צבאות, וצע"ע במה מדובר - ויקיעורך
  34. ^ נראה דצריך להגיה כאן ע' ולא עי' - ויקיעורך
  35. ^ נלע"ד דרוצה לומר שמזו הסיבה לפסוק השני יש ז' תיבות ובפסוק השלישי יש י' תיבות. וכן בפסוק ד' שמכיל י"ד תיבות - ויקיעורך