טור אורח חיים תרפז

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרפז (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

הלכות מגילה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

אמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום. והיא מצוַת עשה מדברי סופרים. ומברכים עליה, כמו שמברכין על מצוה דרבנן. וצריך אדם ליזהר שלא לבטל קריאתה^(ב), שהרי אפילו כהנים צריכין לבטל מעבודתן כדי לשמוע מקרא מגילה. ואפילו^דא תלמוד תורה ששקולה כנגד כל המצוות, מבטלין אותה לשמוע מקרא מגילה; כל שכן שאר המצוות. ואין לך דבר שאין נדחה מפני מקרא מגילה, אלא קבורת מת מצוה בלבד, שהמוצא מת מצוה – קוברו, ואחר כך קורא; אבל שאר כל המצוות נדחין מפניה.^(ג) הילכך צריך אדם ליזהר בה.

והנני מסדר הלכותיה, זמן קריאתה, ומי הם שחייבים לקרותה, והכשר קריאתו, והכשר תיקונה, וברכותיה, וסדר היום, ומצוַת סעודתו, ומתנות עניים, ושִלוּח מנות, ואיסורו בהספד ותענית ובעשיית מלאכה.

בית יוסף

• אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום – בפרק קמא דמגילה. וכתב רש"י: ולשנותה ביום – זכר לנס, שהיו צועקין בימי צרתם יום ולילה^[1].

• כתוב בארחות חיים בשם הראב"ד: נהגו לקרותה מבעוד יום ליל ארבעה עשר, כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי, עד כאן לשונו^(א).

• והיא מצות עשה מדברי סופרים ומברכין עליה כמו שמברכין על מצוות דרבנן – פשוט הוא.

• וצריך אדם ליזהר שלא לבטל קריאתה שהרי אפילו כהנים צריכים ליבטל מעבודתן – בפרק קמא דמגילה: "משפחה ומשפחה" (אסתר ט כח), למה לי? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי: כהנים בעבודתם ולויים בדוכנן וישראל במעמדם, כולן מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. בעי רבא: מת מצוה ומקרא מגילה, הי מינייהו עדיף? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף, דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

וכתב הר"ן, שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, אף על פי שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואחר כך לקָראה, אפילו הכי מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה בציבור. ומיהו דווקא בשיכולים אחר כך להשלים העבודה; הא לאו הכי, ודאי אין מבטלין העבודה מדאורייתא משום מגילה דרבנן. וכתב מוהר"ר אליה המזרחי ז"ל על דברי הר"ן: וכן נראה גם מדברי הרמב"ם, שכתב: "חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין, שהפוגע בו קוברו בתחילה ואחר כך קורא", דמשמע, אי איכא שהות – אין, ואי לא – לא; דאם לא כן, "ואחר כך קורא" למה לי? עד כאן לשונו. וכך פירוש דבריו: כיוון שהרמב"ם סבור, שמה שאמרו דמת מצוה ומקרא מגילה מת מצוה עדיף – הוא לענין קדימה, אבל לא שתתבטל מקרא מגילה מפני מת מצוה, אם כן, הוא הדין דכשאמרו מבטלין מעבודתן בשביל מקרא מגילה, לא ביטול ממש קאמר, אלא קדימה.

וכן הוא דעת התוספות, שכתבו: מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה. וקשה, אמאי מבטלין? והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה! יש לומר, דכיוון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה, והן מניחין (אותם) [אותה] בשביל הקריאה, משום הכי קרי ליה ביטול. ואם תאמר: ויעשו עבודתן מיד, ואחר כך יקראו המגילה לבדם? ויש לומר, דטוב לקרות עם הציבור, משום דהוי טפי פרסומי ניסא.

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

• אמר ריב"ל וכו' בפ' קמא דמגלה ואיכא למידק דכיון דכאן כתב דמצוה לקרותה בלילה ובסוף סי' תרפ"ח כתב דין חזרת קריאתה ביום לאיזה צורך הביא הך דריב"ל וי"ל לפי שבזמנו היו מזלזלין בקריאתה ביום ובלילה וכמ"ש בסמוך ע"כ הביא לשון התלמוד דהחיוב שוה ביום ובלילה ולכן צריך ליזהר שלא לבטל קריאתה בשום פעם ולומר כבר קראתיה בלילה או יאמר למחר אקרא אותה ביום:
• ומ"ש שהרי אפי' כהנים וכו' שם משפחה ומשפחה למה לי אריב"ח להביא משפחת כהונה ולויה שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגלה. ומ"ש ואפי' ת"ת וכו' שם מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגלה ק"ו מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן ת"ת לא כ"ש ומסיק הא דעבודה חמור' מת"ת היינו ת"ת של יחיד כלומר שאינו ת"ת של כל ישראל ותימה על לשון רבינו שכתב אפי' כהנים וכו' אפי' ת"ת וכו' דהול"ל כו' אפי' ת"ת ואח"כ אפילו כהנים דהוי לא זו אף זו כיון דעבודה חמורה וי"ל דכיון דת"ת לא אתיא אלא בק"ו מעבודה לפיכך כתב תחלה ואפי' כהנים דילפינן לה מקרא משפחה ומשפחה ואח"כ ואפילו מת"ת דילפינן לה בק"ו מעבודה ולזה נתכוין רבינו לפרש בעצמו דבריו שמ"ש ואפי' מת"ת דלא נתכוין לומר ואפי' מת"ת ומכ"ש עבודה דהא עבודה חמורה אלא ה"ק ואפי' מת"ת וכ"ש שאר מצות ואכתי קשה למה האריך בלשונו וכתב וצריך כל אדם ליזהר וכו' הלכך צריך כל אדם ליזהר בה ולמה לא כתב הדינים בסתם כמ"ש הרמב"ם והסמ"ג ושאר הפוסקים ונראה דלפי שבדורותיו לא היו נזהרין לקרות המגלה בב"ה עם הצבור ביום ובלילה או מפני טרדת הכנת סעודת פורים שהיא מצוה ועוסק במצוה פטור מן המצוה או מפני אשתו וילדיו ובניו שקשה עליהם לבא לב"ה בפרט בלילה ולכן היו קורין המגילה בבתיהם בעשרה וכך היו נוהגין בזמנו של האור זרוע כדמוכח בהגהת אשיר"י בפרק קמא דמגלה ועל כן כתב רבינו וצריך ליזהר שלא לבטל קריאתה ר"ל קריאתה עם הצבור בבית הכנסת ולא יחוש למצות הכנת סעודת פורים או שאר מצות שהרי אפי' כהנים וכו' פי' אע"פ שהיו יכולין לעבוד עבודתם תחלה ואח"כ לקרות המגלה בעשרה ואפ"ה צריכין לבטל מעבודתן כדי לשמוע מ"מ בצבור ברוב עם משום דהוי טפי פרסומי ניסא וכמ"ש התוס' פ"ק דמגלה א"כ כל שכן שאר יחידים ואמר עוד ואפילו ת"ת וכו' כלומר ועוד יש להביא ראיה מת"ת ששקולה כנגד כל שאר מצות מבטלין משום מ"מ מכ"ש שאר מצות והלכך צריך כל אדם אפי' עסק במצוה רבה ליזהר בה ביום ובלילה לקרותה ברוב עם עם הצבור ולבוא עם אשתו וילדיו לב"ה וכ"כ הר"ן דההיא דמבטלין עבודה ושל בית רבי איירי אפי' היו יכולין לקרות בעשרה היו מבטלין העבודה ות"ת כדי לקרות עם הצבור משום ברוב עם וגומר ולקמן בסימן תר"צ הבאתי דבריו:
• ואין לך דבר וכו' עד שהמוצא מת מצוה קוברו ואח"כ קורא כך הוא לשון הרמב"ם בפ"א מה' מגילה ומשמע מלשון זה דמיירי בדאיכא שהות לקרות לאחר הקבורה הא ליכא שהות קורא תחלה וכ"כ הרא"ם בביאוריו לסמ"ג ולפ"ז הא דכהנים מבטלין עבודתם לשמוע מקרא מגלה היינו נמי בדאיכא שהות להשלים העבודה דאי לאו הכי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן וכ"כ הר"ן וב"י ואין להקשות מת מצוה נמי דאורייתא היא מולאחותו לא ליבטול אפי' בדליכא שהות לקריאת מגילה דיש לומר הא פשיטא היא דיכול לקיים קבורת מת מצוה אחר קריאת מגילה עכ"פ דאף עפ"י שיהא שעה מועטת מעוכבת המצוה מ"מ לא תהא נידחית לגמרי וכיון דקריאת מגילה תהא נדחה לגמרי אם יהא עוסק בקבורה תחלה כיון דליכא שהות קורא תחלה שהרי עכשיו אתה יכול לקיים שניהם אבל בדאיכא שהות מת מצוה קודם משום כבוד הבריות שלא יהא מונח בבזיון אפי' זמן מועט אבל בעבודה ושאר מצות הדין בהפך דבאיכא שהות מגילה קודם כדדרשינן משפחה ומשפחה אבל בדליכא שהות עבודה קודמת כיון שהיא דאורייתא ומגילה דרבנן נדחה מפניה כיון דאי אפשר לקיים שניהם כל זה כתבנו לדעת הר"ן והרא"ם וכן פסק בש"ע אבל יש לפרש הא דכתב רבינו קוברו ואח"כ קורא דלאו דוקא בדאיכא שהות אלא אפילו בדליכא שהות לקריאת מגילה אחר הקבורה נמי קבורת מ"מ קודם דהכי משמע מסתמא דתלמודא דבכל גוונא דחי קבורת מ"מ למקרא מגילה שלא יהא מונח כלל בבזיון ואפי' זמן מועט ורבינו שאומר קוברו ואח"כ קורא רבותא קמ"ל דלא תימא כיון דאיכא שהות לקיים שניהם נקדים מקרא מגילה דמצותה להקדים משום פרסומא ניסא קמ"ל דלא אלא מת מצוה קודם וקוברו ואח"כ קורא וכן ראיתי כתוב בשם מהרש"ל ולענין הלכה צ"ע:
• ומ"ש רבינו שהמוצא מת מצוה וכו' נקט לשון מוצא לאורויי דאיירי במ"מ שמצא בדרך שאין לו קוברין ומפני כבוד הבריות שלא יהא מוטל בבזיון בלי קבורה לפיכך קבורת מ"מ קדים אבל אם יש לו קוברין כגון בעיר אין המגילה נדחית והכי משמע להדיא מסוגיא דתלמודא וכ"כ בשלטי הגבורים:

דרכי משה

(א) וכן הוא בכלבו ובתרומת הדשן סימן ק"ט, דמי שקשה עליו התענית יוכל לקרות המגילה מפלג המנחה, דחשיב לילה, כמו דחשיב לילה לעניין קריאת שמע של ערבית. (הועתק מד"מ השלם)

(ב) וכתב בתרומת הדשן סימן ק"ט, דאסור לאכול בליל התענית, אף על גב דקשה עליו התענית, עד שישמע קריאת המגילה.

(ג) ובאור זרוע כתב, דקבורת תלמיד חכם קודם למקרא מגילה.

דרישה

הערה דא: מלשון ואפילו תלמוד תורה, משמע שתלמוד תורה הוא חמור יותר מן העבודה; שהרי אחר שכתב שהעבודה נדחית מפני מקרא מגילה, כתב ואפילו בתלמוד תורה כו', משמע שפשוט יותר שהעבודה נדחית ממקרא מגילה יותר מתלמוד תורה, ונמצא שתלמוד תורה חמור מן העבודה. ודבר תימה הוא, שהרי בריש פרק קמא דמגילה מבואר להדיא דעבודה היא חמורה!

וזה לשון התלמודא שם: והשתא דאמר "מדינה ומדינה ועיר ועיר" (אסתר ט כח) – לדרשה, "משפחה ומשפחה" למאי אתא? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי כו'. מכאן סמכו של בית רבי, שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה: ומה עבודה שהיא חמורה – מבטלין, תלמוד תורה לא כל שכן? עד כאן. מבואר להדיא דעבודה חמורה מתלמוד תורה; דתלמוד תורה ילפינן מקל וחומר זעבודה. וזה היפך ממשמעות לשון הטור שכתב: ואפילו תלמוד תורה כו'.

ואין לתרץ ולומר, דמה שכתב רבינו: ואפילו תלמוד תורה, שמשמע דתלמוד תורה חמורה מעבודה – מיירי בתלמוד תורה של רבים, שהיא חמור מן העבודה, כמבואר שם, דמקשה: ועבודה חמורה מתלמוד תורה? והכתיב (יהושע ה יג): "ויהי בהיות יהושע ביריחו" כו', ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר: "עתה באתי"! ומשני: הא דרבים, הא דיחיד (פירוש, דהא דגדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, מיירי בתלמוד תורה של רבים; והא דסמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה מקל וחומר דעבודה, איירי בתלמוד תורה של יחיד). ואם כן, גם זה שאמר רבינו: ואפילו תלמוד תורה כו', מיירי גם כן בתלמוד תורה של רבים.

דזה אינו, דאי בתלמוד תורה דרבים איירי – לא היה נדחית מפני מקרא מגילה. דהא אין לנו שום לימוד שיהא תלמוד תורה נדחית מפני מקרא מגילה, רק מקל וחומר דעבודה, כמבואר שם; ותלמוד תורה דרבים הוא חמור מעבודה, ואין ללמוד מן העבודה, וקל להבין. ועיין כמה ראיות, אין צורך להאריך בהם.

לכן נראה, דמה שכתב רבינו ואפילו תלמוד תורה – לשון אפילו לא קאי אדלעיל, אכהנים מעבודתן, לומר דלא זו עבודה שנדחית מפני המגילה אלא אפילו תלמוד תורה; אלא שקאי אלמטה, אמה שכתב כל שכן שאר המצוות כו'. והכוונה, שאפילו כהנים בעבודתן ותלמוד תורה נדחין מפני המגילה, וכל שכן שאר מצוות שנדחים מפני קריאת המגילה. ובאמת שתלמוד תורה הוא קל מעבודה, ובתלמוד תורה של יחיד איירי, ודו"ק. כן נראה לעניות דעתי ברור בכוונת רבינו.

והרמב"ם ריש פרק א מהלכות מגילה נשמר מזה, וכתב וזה לשונו: "ואפילו כהנים בעבודתן, מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלין תלמוד תורה" וכו', עד כאן לשונו. הנה לא נתן מקום לטעות בדבריו, וכתב "וכן" ולא כתב "ואפילו". ומשמע כוונתו, שבא לומר שאפילו העבודה וכן תלמוד תורה נדחית מפני המגילה, קל וחומר לשאר מצוות, וקל להבין. וכן יש לפרש דברי רבינו, הגם שכתב ואפילו, וקל להבין.

• ובעניין חילוק שבין תלמוד תורה דרבים לתלמוד תורה דיחיד, נראה דלא מקרי תלמוד תורה דרבים, רק כשכל ישראל הם ביחד, כעין בעניין יהושע, שהיו כל ישראל ביחד, ואמר המלאך: "עתה באתי" על ביטול תלמוד תורה, ותלמוד תורה בזה חמור מעבודה; אבל תלמוד תורה שאינו של כל ישראל, אפילו רבים, נחשבים כיחיד, ועבודה חמורה.

וכן משמע מלשון הר"ן, שכתב שם וזה לשונו: "מכאן סמכו של בית רבי – משום דבגמרא מסקינן דעבודה חמורה מתלמוד תורה דיחיד, כלומר שאינו תלמוד תורה של כל ישראל", עד כאן לשונו. מבואר, דכל שאינו תלמוד תורה של כל ישראל, מקרי תלמוד תורה של יחיד, וקל להבין. וכן משמע קצת מלשון רש"י, שכתב: "הא דרבים – דהתם כל ישראל היו", עד כאן לשונו.

ובזה ניחא דלא אשתמיט שום פוסק מלהודיע דתלמוד תורה של רבים אינה נדחית מפני מקרא מגילה, ודו"ק.

הערות

1. שנאמר: "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" (תהלים כב ג).