פתיחת התפריט הראשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרכא | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טורעריכה

ומוציאין שני ספרים. באחד קורין ששה בפרשת אחרי מות מריש סדרא עד "ויעש כאשר צוה ה' את משה". ואם חל בשבת קורין שבעה. ומפטיר קורא בשנייה בפרשת קרבנות שבפנחס "ובעשור לחדש", ומפטיר בישעיה "כה אמר רם ונשא" עד "כי פי ה' דבר" ומחזירין ספר תורה למקומו, ואומר ש"צ קדיש.

ומתפללין הציבור מוסף. אבות, וגבורות, וקדושת השם, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו וכו', עבודה, והודאה, וברכת כהנים, וידוי.

ומחזיר ש"ץ התפילה. אתה בחרתנו, ומפני חטאינו וכו', ואומר עלינו לשבח, אוחילה, אלוקינו ואלוקי אבותינו היה עם פיפיות שלוחי עמך, וסדר עבודה, והוידוי שהיה כהן גדול מתודה ואומר ומזכיר השם י' פעמים, ג' פעמים בכל וידוי, וא' בגורלות שאומר "לה' חטאת".

ותניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי. ופסק רב סעדיה כר"מ, וכן פסק ה"ר יצחק גיאת ובעל העיטור. אבל רי"ף פסק כרבנן, וכן כתב בעל הלכות ורב פלטוי ורבינו חננאל, והכי נהיגי כרבנן.

וילפינן מקרא שוידוי של יום הכיפורים צריך לומר בו "אנא השם". וזה נוסחו "אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אני וביתי, אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". ובוידוי השני היה מוסיף "אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך". ובוידוי השלישי שעל השעיר היה מתודה על ישראל, והיה אומר "אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כפר נא לחטאים לעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב" וכו'.

ותניא בתוספתא: אנא השם עויתי וכו' ואנא השם כפר נא, וכן יש במקצת גרסאות ובשני "בשם". ואיתא בירושלמי אמר רבי חגי בראשונה היה אומר אנא "השם" ובשנייה אנא "בשם". וכתב רבינו חננאל לא משגחינן ברבי חגי לגבי מתניתין. ובסדר של ר' שלמה הבבלי כתב בשניהם השם. אבל בסדר אתה כוננתה כתב בראשונה אנא השם ובשנייה אנא בשם, וכן כתב אבי העזרי: כיון שפירש רבי חגי דבראשונה היה אומר אנא השם ובשנייה אנא בשם הכי עבדינן, דאמוראי בקיאי בגירסא טפי מינן, וסבורני דבראשונה היה אומר כהן גדול אנא השם ובשנייה אנא בשם.

ורב האי כתב: לא בלשון זה היה אומר כהן גדול אנא "השם", אלא שם של מ"ב אותיות, ועדיין מצוי הוא בישיבה בקבלה וידוע הוא לחכמים, וכן כשהיה אומר "לפני ה' תטהרו" היה אומר שם המפורש. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ואין נראין לי דבריו, דכיון דילפינן בגזירה שוה הזכרת השם של ד' אותיות אין לשנות, אלא כמו שהוא כתוב בפסוק הוא מזכירו, אלא שמזכירו ככתיבתו והוא שם הנקרא שם מפורש, הוא מקור לכל השמות וכולם נאצלים ממנו ועליו נאמר ההוגה השם באותיותיו נעקר מן העולם, שאין להזכירו בגבולין. עד כאן.

כתב רב סעדיה שראוי לומר לפני "השם" תטהרו, כמו שאומר אנא השם. וכתב הרי"ץ גיאת: ואם אמר לפני ה' אין בכך כלום, דקרא הוא דקרינן ואין אנו הוגים השם באותיותיו.

וכתב אבי העזרי: על כל אזכרה היו מברכין וכורעין לכבוד, וכן מצינו בספרים החיצונים כשמסר ר' נחוניא בן הקנה את השם לתלמידיו צוה להם לכרוע וליפול על פניהם, וכן אנו עושין לדוגמא. וזהו שייסד הפייט "ואף הוא היה מכוין לגמור את השם כנגד המברכין", שהיה מאריך בשם בנעימות קול עד שהיו כורעין ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ואז מסיים "תטהרו".

וא"ר נטרונאי: אין אומרים סדר עבודה לא בשחרית ולא במנחה אלא במוסף, שמזכיר סדר עבודה וההודאות בשעת עבודה, וכיון שמזכיר במוסף למה יחזור ויזכיר. וכן המנהג בב' ישיבות.

ואח"כ אומר מחול, וידוי, עבודה, והודאה, וברכת כהנים, וקדיש.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ומוציאין ב' ספרים בא' קורין ז' בפרק הקורא עומד (כא:) תנן בי"ה קורין ו':

ומ"ש שקורין אחרי מות ומפטירין בישעיה כה אמר רם ונשא ג"ז שם והטעם שקורין אחרי מות לפי שבתוכו עבודת היום וטעם ההפטרה מפני שכתוב בה ענין תשובה ותענית וכתיב בה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה י"ה: כתב הכלבו שא"א לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביאים ע"כ אבל הרוקח כתב שחותם מוחל וסולח: כתב המרדכי ברית מילה שחל ח' שלה בי"ה אחר קריאת התורה יוצאין קודם תפלת המוסף ומלין ואח"כ חוזרין לב"ה ומתפללין תפלת מוסף. וכתב הרוקח הטעם לפי שהשכינה אצל התורה וז"ל הגהות אחרונות דמרדכי פ"ר אליעזר דמילה מילה בי"ה מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה כשמזכירין נשמות ולאחר המילה אומרים אשרי ואם הוא במקום שצריך לצאת מב"ה אין מלין עד אחר חזרת ס"ת וחוזרין ואומרין קדיש מהר"מ עכ"ל : כתב המרדכי השיב רבי יעקב בר שמשון אם חל ח' של מילה בי"ה אנו נמנעין ואין אומרים ברכת מילה שעל הכוס לפי שא"א שירה אלא על היין ובי"ה א"א להטעימו אפי' לקטן דלמא אתי למיסרך ודוקא י"ה שיש בו כרת אבל שאר תעניות אין חוששין ומשקין לקטן או לאמו אבל ר"ת חולק בדבר דלא מיבעיא דבלא כוס עבדי ליה דלא עדיפא מברכת המזון דבעינן כוס ועבדינן נמי בלא כוס אלא אפי' על כוס נמי עבדינן ליה ולא חיישי' דלמא אתי למיסרך ולא דמי לזמן די"ה דהתם שתיית כוס משום י"ה וכן נמי כשותא בכרמא פ' תולין (קלט.) דאסור דלמא אתי למיסרך דהתם סריכא משום זריעה דכלאים ואתי למיסרך עכ"ל. וכבר כתבתי זה בסי' תקנ"ט ושם כתבתי שהנכון לברך בלא כוס כדברי הגאונים ז"ל:

ואומר סדר עבודה כתב הר"ן דמדאמרינן בפרק אמר להם הממונה (לו:) ההוא דנחת קמיה דרבא ועבד כר"מ כלומר כשהזכיר וידויו של כ"ג דעליה קיימינן התם שמעי' שמנהגם היה להזכיר ולומר סדר עבודתו של כ"ג בי"ה וה"נ מוכח בפ' הוציאו לו (נו:) דאמרינן התם ההוא דנחת קמיה דרבא אמר יצא והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא כר' יהודה ע"כ וכן נהגו העולם לקרות סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ויש פייטנים שסדרו אותה בענין פיוט ויש כמה מיני סדרים והסדר הפשוט לקרות בני ספרד הוא סדר אתה כוננת שיסד יוסי בן יוסי כ"ג ויש בו כמה דברים שאינן כהלכה ואין לתמוה עליו שהרי כתבו התוס' בפ"ק דיומא (ח.) גבי טבילה בזמנה מה שעשה רבינו אליהו באזהרות שלו טבילה בזמנה ועל ד' גדילים יתד על אזנך תכסה הגדולים מנהגם היה שלא היו מקפידין לכתוב כהלכתא כמו שיסד על סתם נסקלים דנתם ונתחייב תסקלוהו ויאמר המלך תלוהו היינו כר"א דפרק נגמר הדין כל הנסקלין נתלין דלא כרבנן דאמרי אין נתלה אלא מגדף ועובד גלולים: וראיתי לכתוב ההגהות שצריך להגיה בסדר אתה כוננת למען ירוץ קורא בסדר עבודה אליבא דהלכתא. כתב בסדר עבודה מיד קבל את כבש התמיד ועשאו כהלכתו בכל השנה כולה. זה טעות דהא תנן בפרק אמר להם הממונה (לא:) הביאו לו את התמיד וקרצו ומירק אחר שחיטתו על ידו ובגמ' (לב:) מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטלא הוא אר"נ ב"י מאי קרא עגלה יפיפיה מצרים קרץ מצפון בא בא מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מלכא יאייא מצרים קטולין מצפונא ייתון עלה ופירש"י במתני' ומירק אחר. וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין קבלת הדם כשרה אלא בכ"ג וצריך למהר ולקבל: על ידו. בשבילו אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך לו עכ"ל. ונתבאר בגמ' שאין כ"ג שוחט אלא רוב השני סימנין ולפי שאינו שוחט לגמרי קתני לשון קרצו ומעתה לא היתה עשיית התמיד בי"ה כהלכתו בכל השנה כולה אלא כך יש לגרוס מיד יקבל את כבש התמיד ושוחט בו רוב שנים ומניח אחר לגמור השחיטה ומקבל את הדם וזרקו על המזבח כמצותו. וז"ל הרמב"ם והתימא מהחכם רבי דוד אבודרהם שהביא בקיאות הגמרא ולא שת לבו לטעות הנוסחא: עוד כתב שם לפנים נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האיברים. אין זה מכוון דמשמע שהקרבת הראש והאברים היה בפנים וזה ודאי אינו לכך צריך להגיה ולכתוב ויצא והקריב את הראש ואת האיברים: ואחר התמיד יקריב הפר וז' כבשים של מוסף היום. כך צריך לגרוס אחר וינסך את היין בכל כלי שיר לפי שנחלקו בכך ר"ע ור"א שלר"ע פר העולה וז' כבשים קריבים עם תמיד של שחר ולר"א קריבין עם תמיד של בין הערבים וכל המחברים פסקו כר"ע וכבר הזכיר זה חכם הר"ד אבודרהם זלה"ה: עוד כתב שם דרך והביאו לו שני שעירים. ג"ז טעות שלא היו מביאים אותם אליו אבל הוא היה הולך למקום שהשעירים שם דהכי תנן בפרק אמר להם הממונה (לז.) בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ואם כן כך יש לגרוס דרך ובא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ושם ב' שעירים והגריל עליהם שני גורלות. והחכם הר"ד אבודרהם לא שת לבו גם לזאת: ועוד כתב שם גורל ימין שהוא של שם יתנהו על השעיר. צריך להגיה גורל שהוא של שם שהרי לא היה תמיד עולה בימין אלא פעמים בימין פעמים בשמאל. ויש ליישב גירסת ימין שהוא כשישראל היו בתכלית השלימות שאז היה עולה תמיד בימין (ע"ש לט:): עוד כתב שם ויעשהו לה' חטאת. צריך למחוק ויעשהו ולכתוב במקומו ואומר: והכהנים והעם. כתב החכם הר"ד אבודרהם ויש תימה גדולה מן החכם. דלמה לא כתב כאן והכהנים והעם שהרי שם זה היה מן העשרה שהיה מזכיר כהן גדול עכ"ל. ואני ראיתי מחלוקת בין חכמי הדור י"א שאין לאומרו וי"א שיש לאומרו עד בשכמל"ו אבל אין לומר אף הוא היה מתכוין ויש אומר שיש לומר אף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר חטאת. ואני בינותי בספרים ומצאתי שהאמת כדברי הסברא השנייה שיש לאומרו עד בשכמל"ו דוקא ששנינו בפ' טרף בקלפי (שם) נתנן על שני השעירים ואומר לה' חטאת רבי ישמעאל אומר לא היה צ"ל חטאת אלא לה' והם עונים אחריו בשכמל"ו ומה שאמר והם עונים אחריו בשכמל"ו קאי נמי את"ק שכך פירש"י והם עונים אחריו כשמזכיר את השם ואין ספק שכיון דלא נימא דקאי דוקא לר' ישמעאל ולכך פי' כשמזכיר את השם דלת"ק צ"ל כן שהוא אומר דיבור אחר מלבד הזכרת השם דאי לא קאי אלא לר' ישמעאל לא הוה צריך רש"י לפרושי מידי דהא ודאי כשמזכיר את השם הוא דעונין שהרי אינו אומר דיבור אחר אלא ודאי כדאמרן גם הרמב"ם סוף פרק ב' מהלכות עבודת יום הכפורים כתב ומזכיר את השם בכל וידוי מהם ג' פעמים וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר לה' חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשרה פעמים ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעין את השם המפורש וכו' עד בשכמל"ו וכתב עוד ובשלשת וידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו ולא כתב בהזכרת השם דלה' חטאת אם היה מתכוין לגמור אם לאו וגם אנו אין לנו לאומרו ואמנם הרמב"ם כתב שבשלשת הוידויים היה מכוין וכו' לפי שהוזכר כן בברייתא וגם כי לא ידעתי מקומם איה ולא הזכיר שבלה' חטאת היה מכוין לפי שלא הוזכר בברייתא ומעתה מלתא דלא אתמר לא בברייתא ולא בגמרא וגם הרמב"ם לא אמריה אנן ניקום ונימריה כנ"ל וכן תמצא בעקידה שער כ"ג שהזכיר גם כאן והכהנים והעם עד בשכמל"ו ולא הזכיר אף הוא היה מתכוין כמו שהזכיר בשלשה וידויים: אף שעיר שהוא של שם יעמידהו כנגד בית שחיטתו. זה טעות נמשך לפייט מצד שראה המשנה ותפס אותה כפשטה ולא נזכר מה שכתב עליה בגמרא דתנן בפרק טרף בקלפי (מא:) קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו ובגמ' איבעיא להו ולנשחט אקשירה קאי או אהעמדה קאי ואסיקנא דאקשירה קאי וכבר תמה הרא"ש על הפייט בזה והזכירו הר"ד אבודרהם: דם פרו הניח על הרובד. צריך להגיה דם פרו הניח ביד מי שממרס בו על הרובד שכך מפורש במשנה פ' טרף בקלפי (מג:): ונטל מחתה זהובה. צריך למחוק זהובה ולכתוב במקומ' של זהב: ומוסיף מלא חפניו קטורת על מדת כל יום. זה טעות שהרי בי"ה היה מקטיר קטורת בשחרית ובין הערבים כשאר הימים ואותן הקטור' היו על מזבח הזהב שבהיכל כמבואר בפ"ג מה' תמידין ומוספין והקטרה זו היתה בלפני לפנים במחתה מליאה גחלים ומלבד אותן ההקטרות היה נוטל מלא חפניו ונותן לתוך הכף ומכניסו לבית קדשי הקדשים ונותן לתוך המחתה נמצא שבהקטרה זו לא היה מקטיר כי אם מלא חפניו לבד וא"כ לא שייך לומר מוסיף מלא חפניו קטורת על מדת כל יום דמשמע שמעכשיו היה נוטל מדת כל יום ומוסיף עליה מלא חפניו אלא כך יש לגרוס וחפן מלא חפניו קטורת ונתן לתוך הכף ונוטל בימינו מחתה ובשמאלו כף: טמטם עיניו ושב לאחוריו. הגי' הרא"ש עליו אין זה בגמ' אדרבה מתוך הירוש' משמע שאינו צריך הכי איתא בירושלמי עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. ונכון לגרוס טהור שב לאחוריו: כדוב שכול שעיר חטאת יביא זה אינו דמשמע שהכ"ג עצמו היה מביא השעיר ואינו כן אלא אחרים היו מביאים אותו לו כדתנן בפרק הוציאו לו (נג:) לכך צריך להגיה כצאתו הביאו לו שעיר חטאת: מיהר ונטל דם הפר והניח דם השעיר זה טעות דהיינו לר' יהודה (שם נג:) שלא היה שם אלא כן אחד בלבד ולכן לא היה אפשר להניח דם השעיר עד שיטול תחלה דם הפר אבל לת"ק שהיה שם כן שני וקי"ל כוותיה קודם שיטול דם הפר היה מניח דם השעיר ותגדל קושיא זו עם מה שכתוב בנסחאותינו קודם לכן בסמוך יצא והניחו על כן הזהב השני שהיה בהיכל הוא מנוסחת סדר אתה כוננת שאחר שפסק שם כת"ק חזר בו ופסק כרבי יהודה ועוד מאחר שכבר הניח דם השעיר היאך כתב שחוזר ומניחו: בסדר אתה כוננת כתב בהזאה שאחר מיהר ונטל דם הפר יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל וזה טעות שההזאות הללו היו בחוץ ולא שייך לומר יצא ועוד שהרי כתב אחר כך בסמוך נחץ והניח דם הפר ונטל דם השעיר: צוה והביאו לו את שעיר המשתלח ג"ז טעות שלא היו מביאין לו השעיר אלא הוא היה הולך אצלו כדתנן בפרק ב' שעירים (סו.) בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו והתוודה לכן צריך להגיה צעד ובא לו אצל שעיר המשתלח: דחפו בשתי ידיו ושב לאחוריו. תיבת ושב טעות הוא וצריך למוחקה: בא לו אצל הפר ואצל השעירים צריך להגיה השעיר במקום השעירים שלא היה נשרף כי אם שעיר אחד: ונתנם במגס והקטירם על גב המזבח. אף ע"פ שכך הוא לשון המשנה בפרק ב' שעירים (סז:) הא אתמר עלה בגמרא והקטירן ס"ד אלא אימא להקטיר ופירש"י והקטירן ס"ד וכי עכשיו הוא מקטירן והלא עודנו לבוש בגדי לבן וכו' אלא אימא להקטירם נתנן במגס להקטירם בו למזבח כשיגיע זמן עכ"ל. לכן צריך להגיה ולכתוב להקטירם: וקלען במקלעות צריך להגיה כמקלעות ובכ"ף כמבואר בגמ' בפרק הנזכר (שם) א"ר חנן כמין קליעה: ועל ישראל ועל המקדש צריך להפך הסדר ולומר תחלה על המקדש ואח"כ על ישראל שכך שנוייה במשנה פ' בא לו (סח:) וכן בדברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל: ועל הכהנים ועל ירושלים ושאר התפלה צריך למחוק ירושלים כי הנוסחא הנכונה ועל הכהנים ועל שאר התפלה וכן מבואר בדברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל: סליק סדר עבודה: וכתב המרדכי בשם ר"ע שאצ"ל סדר עבודה לא בתפלת יוצר ולא בתפלת המנחה כי היכי דלא אמרי' מלכיות זכרונות ושופרות אלא במוספין לפי שלא היתה עיקר עבודתו אלא בתפלת מוסף וכן כתב הגה"מ בסוף ספר אהבה בשם כמה גדולים. וכן כתב רבי' בס"ס זה וכן המנהג ודלא ככלבו שכתב המנהג לומר סדר עבודה אף בשחרית:

ותניא כיצד מתודה וכו' בפ' אמר להם הממונה (לו:) וטעמא דר"מ משום דכתיב באורייתא נושא עון ועובר על פשע וחטאה וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים כלומר הנעשים להכעיס חטאים אלו השגגות וכי מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אם על זדון מחול לו אינו צריך לבקש שוב על השגגה אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו וכן הוא אומר בשלמה וכן בדניאל אבל מהו שאמר משה נושא עון ועובר על פשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שחוטאים ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות א"ר בר שילא אמר רב הלכה כדברי חכמים ההוא דנחת קמיה דרבא ועבד כר"מ א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בס' אורייתא וכתב הרא"ש הרי"ף פסק כרבנן וכן בעל ההלכות ורב פלטוי ור"ח ובת"כ נמי תניא כרבנן ורב סעדיה פסק כר"מ וכ"פ הרי"ץ גיאת ובעל העיטור והביאו ראיה מדשתק ליה רבא לההוא דנחת קמיה ש"מ קבלה והלכה כרבא דהוא בתראה ונהיגי עמא כרבנן וגם הר"ן כתב המנהג אצלנו כדברי הרי"ף וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות תשובה וידוי שנהגו בו כ"י אבל אנחנו חטאנו וכו' ובפ"ד מהלכות עבודת י"ה כתב ג"כ בוידוי כ"ג חטאתי עויתי פשעתי וגם הרמב"ן כתב בספר תורת האדם דודאי הלכה כחכמים ולית בה ספק והכי נקטי' :

וילפינן מקרא שוידוי של י"ה צ"ל בו אנא השם. שם מנין שבאנא נאמר כאן כפרה ונאמר בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף כאן בשם ופירש"י נאמר כפרה בחורב במעשה העגל אולי אכפרה בעד חטאתכם: בעגלה ערופה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה':

וזה נוסחו אנא השם חטאתי עויתי פשעתי וכו' נוסח שלשה וידויים אלו שמזכיר בהן חטא עון ופשע ופשוט שהוא על דעת רבנן דפליגי אר"מ וענינא שבראשון מתוודה עליו ועל ביתו ובשני מוסיף ובני אהרן עם קדושיך ובשלישי מתוודה על ישראל פשוט במשניות שבפרק אמר להם הממונה (לה:) ופרק טרף בקלפי (מא:) ונוסח המשנה בכולם אנא השם:

ומ"ש רבי' ותניא בתוספתא אנא השם עויתי וכו' אנא השם כפר נא וכן יש במקצת גרסאות ובשני בשם כן כתב בספר שלפני ואין דבריו מכוונים דכיון שכ' גירסת התוספתא בשניהם אנא השם לא יפול על זה לומר וכן יש במקצת גרסאות ובשני בשם: ומצאתי בס"א ותניא בתוספתא אנא השם עויתי וכולי אנא בשם כפר נא וכן יש במקצת גירסאות בספרים בשני בשם ע"כ וגירסא נכונה היא בעיני דאתא למימר דבתוס' גריס בשני בשם וכ"כ במרדכי בנוסחת התוספתא בשני בשם.

ומ"ש רבי' וכן יש במקצת גרסאות וכו' הי"ל דכן יש במקצת נסחאות המשנה בשני בשם ואפשר לקיים גירסת ספר שלפני וה"ק תניא בתוס' בשניהם אנא השם ובמקצת גירסאות יש בשני בשם ולפ"ז לשון וכן שכתב רבינו אינו מדוקדק והיינו לומר כשם שתניא בתוס' בשניהם אנא השם כך נמצא בקצת גירסאות בשני בשם:

ומ"ש ואיתא בירוש' א"ר חגי וכו' כלומר מייתי ירושלמי לסייע להנהו מקצת גירסאות: ומ"ש בשם ר"ח לא משגיחינן בר' חגי לגבי מתני' נראה שר"ח היה גורס במשנה בשניהם אנא השם ודחה הירוש' מפני המשנה ואפילו אי הוה גריס בתוספתא בשני בשם כמו אותם מקצת גירסאות כיון שדחה הירושלמי מפני המשנה ממילא משמע שגם התוספתא נדחית מפניה:

וכתב ר"ח לא משגיחים בר' חגי וכו' עד וידוע הוא לחכמים הכל בפסקי הרא"ש סוף יומא אלא שאצל וסבורני דבראשונה היה אומר וכו' כתב שם כלשון הזה וסבור אני דאנא השם היה אומר ובשנייה אנא בשם אלא שהמשנה נשנית בלשון העולם ע"כ כלומר שאע"פ שבמשנה כתוב בשניהם אנא השם לישנא דעלמא נקט שדרך העולם לומר בתפלותיהם אנא השם אבל כה"ג היה אומר בשני' אנא בשם:

ומ"ש ורב האי כתב לא כל' הזה הי' אומר וכו' מדלא קאמר כתב רבי' האי משמע דקא פליג דאדלעיל מייתי ליה דכיון שלא בלשון זה היה אומר כ"ג א"כ לא שאני ליה אם נאמר אנא השם או אנא בשם דזה וזה אחד הוא ולא אחד מהם בלשון שהיה כ"ג אומר דאין אנו רשאין להזכירו:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל ואין נראין לי דבריו וכו' שם:

כתב רב סעדיה וכו' וכתב הרי"ץ גיאת ואם אמר לפני ה' אין בכך כלום דקרא הוא דקרינן ואין אנו הוגים את השם באותיותיו טעמו של רבי' סעדיה מפני שהכ"ג כמו שהיה אומר אנא השם בשם המפורש וכן לה' חטאת בשם המפורש כך היה אומר לפני ה' בשם המפורש כלומר שלא היה אומרו בכינוייו אלא מזכיר שם המפורש ולזה אנו צריכים לומר אנא השם סתם ברמז ולא יזכיר שם בן ד' בכינויו שהוא שם אדנות להורו' שבשם המפורש היה כ"ג אומר ולפי שגם בלפני ה' תטהרו היה מזכיר כ"ג שם המפורש דקדק שנא' לפני השם תטהרו ומה שאנו אומרים ככתוב בתורת משה עבדך כל זה הוא מדברי כ"ג בוידויו וטעמו של הרי"ץ גיאת דאע"ג דמאי דאמרינן לפני ה' תטהרו זכר למאי דאמר כ"ג הוא ושם המפורש היה אמר הכא במקום ה' דאיכא בקרא אפ"ה אם אמר לפני אדני תטהרו אין בכך כלום דאורחיה דקרא קא נקיט ואין אנו הוגים את השם באותיותיו כלומר אין אנו באים לומר באיזה ענין היה מזכיר כ"ג את השם אם בכינויו או בשם המפורש אלא אנו קורין הפסוק בכינויו כמו שדרכנו לקרותו תמיד זהו פי' ואין אנו הוגים את ה' באותיותיו ודבר פשוט הוא שלא בא ללמדנו שאינו הוגה את ה' באותיותיו דכיון שהוא אומרו בכינויו אינו ענין להוגה את ה' באותיותיו ונהגו העולם כדברי הריא"ג וגם הריב"ש כתב בתשובה שכן המנהג ושכן שמע לרבותיו הר"פ והר"ץ שהיו עוברין לפני התיבה ואומרים לפני אדני תטהרו שכיון שאנו מזכירין הפסוק כאשר כתוב בתורה אין לשנותו אבל באנא השם שהם דברי כהן גדול לבד ולא מקרא שכתוב בתורה בזה אם היינו אומרים אנא אדני היה נראה שהכ"ג היה אומרו בכינויו כמו שאנו אומרים ולזה אומרים אנא השם עכ"ל:

וכתב אבי"ה על כל אזכרה היו מברכין ופורעים לפני ה' וכן מצינו בספרים החיצונים כשמסר ר' נחוניא בן הקנה את השם לתלמידיו צוה להם לכרוע וכו' עד תטהרו כ"כ במרד':

ואמר רב נטרונאי א"א סדר עבודה לא בשחרית ולא במנחה אלא במוסף כבר כתבתי לעיל שכן עיקר: אם יכולין לומר ב' פעמים שמע ישראל או ה' הוא האלהים נתבאר בסי' ס"א: כתב המרדכי מה שהורגלו לידור צדקה בי"ה עבור המתים יש להביא ראיה מספרא דתניא בפרשת עגלה ערופה כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכין כפרה : וכתב הרוקח מה שפוסקין צדקה עבור המתים בי"ה יש להם אסמכתא שכתב בסוף פרשת תצוה הכיפורים אחת בשנה יכפר וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו לה' ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא ה' בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום (סוטה י:) וכר"י על אחר אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל ונותנים לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם עד כאן:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • ומוציאין ב' ספרים י וכו' ונהגינן כמו שכתב בכלבו שהמפטיר אינו חותם בעל התורה מלך מוחל וסולח ודלא כמ"ש ברוקח: מילה ביה"כ פסק מהר"ם דמלין אחר קריאת התורה כשמזכירין נשמות ולאחר המילה אומר אשרי וכן נראה עיקר כדי שלא יפסיקו במילה בין אשרי לקדיש אלא דבמנהגי מהר"א כתב דנ"ל למול אחר אשרי:
  • ומ"ש שמזכיר את השם עשרה פעמים ג' בכל וידוי כו' פי' שהיה מתודה ג' וידוים שנים על הפר וא' על שעיר המשתלח ובכל וידוי היה אומר אנא השם כו' אנא בשם כו' לפני ה תטהרו ובגורלות היה אומר לה' חטאת:
  • ומ"ש ובוידוי השני היה מוסיף אני ובית אהרן עם קדושיך משנה בפ' טרף בקלפי ולכאורה משמע מדלא הוזכרו בני אהרן בוידוי הראשון שלא היו מתכפרים בו הכהנים אבל בתוס' פ"ק דשבועו' כתוב דאף לר"ש דסובר דהכהני' מתכפרים נמי בוידוי ראשון ומש"ה איכא תרי וידוין בפר ואיכא מתן דמו דג' כפרות דפר לכפר על הכהנים כנגד ג' עבירות שישראל מתכפרים בשעירים חד כנגד שעיר הנעשה בפנים לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר החיצון לכפר על שאין ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר המשתלח לכפר על שאר עבירות אפילו הכי מודה ר"ש שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי דר"ש נמי ס"ל כתנא דבי רבי ישמעאל מוטב שיבא זכאי ויכפר על חייב כו' וכ"כ התוספות בפרק שני שעירים אמתניתין דוידוי שעיר המשתלח ע"ש:
  • ותניא בתוספת' אנא השם עויתי כו' אנא בשם כפר נא וכן יש במקצת גרסאות בשנייה בשם:
  • ואיתא בירוש' כו' כך הוא הנוסחא בספרי רבי' והיא ישרה בעיני הב"י ז"ל ופירושה דה"ק וכן יש במקצת גרסאות במשנה בשניה בשם אע"ג דברובם כתוב גם בשנייה השם. ומ"ש ואיתא בירושלמי אמר רב חגי וכו' כלומר דלא תימא דהסופר טעה ושינה במקצת ספרים זה אינו דמאחר דמצינו דבירושלמי איתא להדיא דרבי חגי חילק בין ראשונה לשנייה ודאי דכן עיקר גם במרדכי ובר' ירוחם כתוב בנוסחת התוספתא בשנייה בשם:
  • ומ"ש ר"ח לא משגיחין בר' חגי וכו' ולא הזכיר בדבריו דלא משגיחין נמי בתוספתא היינו מפני שר' חגי אמר בפירוש לחלק בין ראשונה לשנייה וקאמר דאפ"ה לא משגחינן ביה ואצ"ל דלא משגחינן בתוספתא אלא תופסין עיקר רוב ספרים דגורסין במשנה בראשונה ובשנייה בשם אלא דקשיא לי לפי זה למה אמר במקצת גרסאות ולא אמר במקצת ספרים כלשון הרא"ש ועוד דדברי הרא"ש מראין שגורס בתוספתא בשנייה השם שהרי כתב דת"כ והתוספתא תופסין שיטה אחת ובמרדכי מבואר דבת"כ כתוב כמו במשנה בשנייה השם וכן הוא בת"כ שבידינו היום ואם כן למה לא נמשך רבינו אחר האשיר"י להעתיק התוספתא כמו שהעתיקה הרא"ש על כן נ"ל העיקר דכך היא הנוסחא בספרי רבי' ותניא בתוספתא אנא השם עויתי וכו' אנא השם כפר נא וכו' ויש מקצת גרסאות בשניה בשם ואיתא בירושלמי וכו' והסופר טעה וכתב וכן במקום וכו' וכך נמצא בדפוס קרימונא שנת ש"ת ופירוש גירסא זו דתחלה כתב דבתוספתא תניא בשניהם השם כמו שהעותק באשיר"י ואח"כ כ' ויש במקצת גרסאות ר"ל במקצת גרסאות בתוספתא בשנייה בשם כמ"ש במרדכי ונמצא שאין להביא ראיה מהתוספתא כיון דלא ברירא לן איזהו הוא הנכונה אח"כ כתב ואיתא בירושל' כו':
  • ומ"ש ורב האי כתב לא בלשון זה וכו' פי' לדידיה לא היה אומר הכ"ג שם של מ"ב בהתחלתו לא בה' ולא בב' ואנו שאומרים אנא השם אינו אלא רמז א"כ אין חילוק בין אם אמר השם או בשם דאילו להרא"ש שהיה הכ"ג מזכיר השם בכתיבתו כמו שהוא כתוב בפסוק ודאי יש לחלק בין אמירת השם לבשם כמו שהכ"ג היה אומר בהתחלת השם:
  • כתב רב סעדיה וכו' מדברי הריב"ש בתשובתו בסי' רי"ט יראה שכך הוא פי' דבריהם רב סעדיה סוב' שצריכין לומר לפני השם לרמוז שהכ"ג היה אומרו בשם המפורש וכמו שאנו אומרים אנא השם ולא אנא אדני להורות שהיה אומר כן בשם המפורש ולא בשם אדנות ה"נ דכוותה והרי"ץ גיאות חולק ואמר דדוקא אנא השם שהם דברי הכ"ג לבד ולא מקרא שכתוב בתורה בזה ודאי אם היינו אומרי' אנא אדני היה נרא' שאנו הוגים את השם באותיותיו אלו שהכ"ג היה הוגה בשם והיו סבורים שהכהן הגדול ג"כ כך היה אומר בכינויו כמו שאנו אומרים ולפיכך אומרים אנא השם לרמז שהכהן הגדול בשם המפורש היה אומר אבל לפני ה' דמקרא שכתוב בתורה הוא ליכא למיטעי דפשיטא דקרא הוא דקרינן כדכתיב ואין כונתינו להגהות השם באותיותיו אלו שהכ"ג היה הוגה בם וכינוי באותיותיו הוא לכ"ג וכתב כן לצחות הלשון דרך מליצה וכן נראה מדברי הב"י ומה שכתב הרי"ג ואם אמר לפני ה' אין בכך כלום אין לדקדק מלשונו דדוקא בדיעבד אבל לכתחלה יאמר לפני השם דא"כ היינו רב סעדיה שכתב ג"כ ראוי לומר לפני השם ופשיטא דאין כוונתו אלא דראוי לומר כך לכתחלה ואם אמר לפני ה' אין מחזירין אותו אלא כוונת הרי"ג דאין לגעור במי שנוהג כן דאין בכך כלום ומאן דנהג כך לא ישנה וכך אנו נוהגין וכך היה נוהג הר"פ והר"ץ כל זה ע"פ תשובת הריב"ש סי' רי"ט אכן לפי עניות דעתי נראה דעיקר מחלוקת גאונים אלו היא בזה דדעת רב סעדיה היא דהטעם שאנו קורין אנא השם ולא אנא אדני הוא דמאחר שאין זה אלא דרך ספור שאינו מזכיר השם דרך בקשה או דרך שבח והודאה א"כ יש בכאן משום מוציא שם שמים לבטלה ולפיכך ס"ל דה"ה נמי בלפני ה' ודעת הרי"ג דיש לחלק דדוקא אם היה קורא השם בכינויו אנא אדני היה עובר משום מוציא שם שמים לבטלה מאחר שלא הזכיר השם דרך בקשה וכו' שאינו כ"א ספור מה שעבר בזמן שהיה כ"ג אבל לפני ה' אע"פ שהוא דרך ספור מ"מ מקרא הוא דקרינן ואין בכאן משום מוציא שם שמים לבטלה אפילו קורא המקרא אלף פעמים ביום ובפ' הספינה דף פ"ב פריך מכדי פסוקי נינהו ליקרי פי' יהא קורא מספק כאדם שקורא בתורה ע"ש וז"ש אין אנו הוגים השם באותיותיו שיהא בו נדנוד איסור הזכרת השם שלא כדין משא"כ באנא השם ופשיטא דהוגה וכו' לאו דוקא דאין זה אלא בשם בן ד' אלא נקט לשון התלמוד וטעמו בכאן דמוציא שם שמים לבטלה הוא ולפי זה צריך לדקדק בפיוט כשאומרים צעק בקול רם לה' חטאת שיאמרו לשם חטאת וכן אצל וכך היתה תפלתו של כ"ג ביה"כ כו' יה"ר מלפניך וכו' שלא יאמרו אדני אלא יהי רצון מלפניך השם שתהא השנה וכו' וכן בסוף ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך השם שלא יעשו בתיהם קבריהם וכו' דמאחר שכל זה אינו כי אם ספור הבקשה שעברה וכן בכל מקום שהוזכר השם בספור כזה ולא ראיתי במחבר שהתעורר להזהיר על זה:
  • וכתב אבי עזרי על כל אזכרה היו מברכין וכורעין וכו' וכן אנו עושים לדוגמא נראה דזהו דוקא לצבור בשעת מוסף כשהש"ץ חוזר התפלה אבל הש"ץ עצמו אסור לזוז ממקומו בשביל כריעה זו דכיון שאינה לצורך אלא לדוגמא אין להפסיק בתפלה ולעקור רגליו כלל וכך פסק הריב"ש בסי' של"ב:

דרכי משהעריכה

(א) כתב הכלבו ואם שני חזנים מתפללים שחרית ומוסף אותו שהתפלל שחרית קורא בתורה והשני מתחיל בקדיש שקודם מוסף:

(ב) וכ"כ במנהגים:

(ג) ובמנהגים שלנו כתב דמלין אותו אחר אשרי וע"ל סימן תקנ"ט מדין כוס עיין בי"ד סימן רס"ה.

(ד) וכתב הכלבו ובסדר הזה יאמר ג"כ בא"מ יאמר תחלה ברחמיך הרבים וכו' ואח"כ מחל וסלח ואחר כך מחה והעבר פשעינו וקודם הווידוי של ע"ח כתוב במנהגים שיאמר ותכפר על חטאתינו ותסלח על כל עונותינו ותמחול על כל פשעינו כי כפרה שייך לחטא וסליחה לעון ומחילה לפשע שנאמר וכו'.

(ה) וכן נוהגין:

(ו) ובמרדכי דיומא ע"ד וכן אנו עושים לזכר וכתב במרדכי פרק היה קורא ע"א דנוהגים ליתן עשבים בב"ה להפסיק בינו ובין הרצפה משום דאסור לשטוח אפיים על הרצפה (עיין מגילה כב.) או יחוץ בטליתו וכ"כ במנהגים שכן נהגו בברי"ן שנופלים ע"פ ממש וכן נוהגים בכל מקום וכתב הריב"ש בתשובה סימן של"ב וש"ץ החוזר התפלה לא יעקר רגליו לילך אחריו ולכרוע דהרי שנינו (ברכות ל:) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והחזנים העושים כן הוא דרך יוהרא וחסרון ידיעה עכ"ל:

(ז) ובמנהגים ואומרים היום תאמצנו כמו בר"ה כי אנו מחזיקים עצמינו לבינונים לכן מבקשים שיכפר לנו היום וכן נוהגים דלא ככלבו שכתב לאומרו בנעילה וכתב המרדכי ביומא ע"ג ואין אומרים אבינו מלכנו במוסף וכ"נ וכתב מהרי"ל אין אומרים אין כאלהינו ביום הכפורים.

(ח) וכתב מהרי"ו דלכך נקט יום כפורים לשון רבים לחיים ולמתים וכלבו כתב מה שאנו נוהגים לזכור מתים משום דזכירת מתים משבר ומכניע לבו של אדם.