טור אורח חיים תפו
<< | טור · אורח חיים · סימן תפו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
סדר בדרך קצרה. לפי שכתבתי הסדר בדיעות שונות אסדרנו על דעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל למען ירוץ הקורא בו.
יתן לפני כל אחד ואחד כוס של רביעית, אנשים ונשים וטף. ויקדש מיד קודם נטילה יק"ז - יין קידוש זמן. ואם הוא שבת אומר תחלה ויכולו. ואם הוא מוצאי שבת אומר יקנה"ז - יין קידוש נר הבדלה זמן. וישתה רביעית או רובו בהיסיבת שמאל, ולא יברך אחריו. ויכול לשתות בין כוס ראשון לשני אפילו כמה פעמים. ואם לא היסב צריך לשתות פעם אחרת בהיסיבה.
והיסיבת ימין ופרקדן לא הוי היסיבה. ואשה חשובה צריכה היסיבה אבל לא אשה שאינה חשובה. ובן אצל אביו צריך היסיבה אפילו אם הוא רבו מובהק, ותלמיד אצל רבו אין צריך היסיבה אפילו אינו רבו מובהק אלא אם כן יתן לו רשות. ושמש צריך היסיבה.
ויביאו לפניו קערה שיש בה ג' מצות סדורות זו על זו, ומרור, ושאר ירקות, ושני תבשילין, זרוע של טלה וביצה, בין אם פסח במוצאי שבת או בחול.
ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. ולוקח פחות מכזית משאר ירקות ויברך עליו בורא פרי האדמה, וטובל בחומץ אבל לא בחרוסת, ואינו מברך אחריו בורא נפשות.
ובוצע מצה אמצעית מן הג' לשנים, ונותן חציה לאחד מן המסובין לשומרה, ומשים אותה תחת המפה לאפיקומן, וחציה הב' ישים בין שתי השלימות. ויגביה הקערה ויאמר: הא לחמא עניא וכו' עד מה נשתנה, ואין צריך להסיר ממנה הב' תבשילין, ומסיר הקערה מן השולחן כאילו כבר אכלו, ומוזג כוס שני, ואומר מה נשתנה, ומחזיר הקערה לפניו. וכשיגיע ל"מצה זו" יגביהנה, וכן למרור, ולא יגביה התבשיל כשיגיע ל"פסח שהיו אבותינו אוכלין". וכשיגיע עד "לפיכך" יגביה כוסו, ויאחזנו בידו עד סוף גאל ישראל. וקורא ההלל עד "למעינו מים", ואינו מברך לפניו. ואומר "בא"י אמ"ה אשר גאלנו וגאל", וחותם "בא"י גאל ישראל". ושותה כוס שני בהיסיבה, ואינו מברך לא לפניו ולא לאחריו.
ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, ויקח הקערה שיש בה המצות ב' השלימות והפרוסה ביניהן, וישים ידו עליהן ויברך המוציא ולא יבצע, ויברך על אכילת מצה, ויבצע מן השלימה העליונה ומן הפרוסה כאחת, כזית מכל אחת, ויאכלם יחד בהיסיבה. ואם אכל בלא היסיבה, צריך לאכול פעם אחרת. ואם אינו יכול לאוכלם ביחד, יאכל תחלה של המוציא ואחר כך של אכילת מצה.
ויקח כזית ממרור ויטבלנו כולו בתוך החרוסת ולא ישהנו בתוכו, ויברך עליו על אכילת מרור, ולא יברך בורא פרי האדמה, ויאכלנו בלא היסיבה. ואם לא היה לו שאר ירקות אלא מרור, בטיבול ראשון מברך עליו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואוכל, ובטיבול השני טובלו בחרוסת ואוכלו בלא ברכה.
ולוקח כזית ממצה השלישית וכורכו בכזית ממרור וטובלו בחרוסת ואוכל בלא ברכה זכר למקדש כהלל. ויש מצריכין היסיבה גם לזאת.
וגומר סעודתו, ואוכל ושותה כמה שירצה. ויאכל באחרונה כזית מאפיקומן בהיסיבה, וקודם חצות, ואחריו לא יאכל ולא ישתה יין זולת הכוסות שהן חובה. ואם שכח מלאוכלו עד שנטל ידיו לברך או שאמר "הב לן ונבריך" או שבירך ברכת המזון ועדיין לא בירך בורא פרי הגפן, יטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנו. אבל אם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון ובירך בורא פרי הגפן, לא יאכל פעם אחרת.
ויטול ידיו אם הוא רגיל במים אחרונים, ולא יברך עליהן, וידיח כוס של ברכה בפנים וישטפנו בחוץ וימלאנו, ויאחזנו בימין. ויברך יושב בלא היסיבה. ואומר יעלה ויבא בבונה ירושלים. ואם שכחו, דינו מפורש למעלה בהלכות סעודה. ויברך בורא פרי הגפן וישתה בהיסיבה, ולא יברך אחריו. ואם שתה בלא היסיבה, צריך לשתות פעם אחרת. ולא ישתה בין כוס זה לרביעי יין.
ומתחיל "לא לנו" בלא ברכה, וגומר ההלל, ואומר "יהללוך", ואינו חותם אלא "עד עולם אתה אל". ואומר הלל הגדול ונשמת, וחותם "מלך מהולל בתשבחות". ושותה בהיסיבה בלא ברכה, ומברך לאחריו על הגפן. ואם שתאו בלא היסיבה, ישתה פעם אחרת בהיסיבה, וצריך לברך לפניו. ואחר כך לא ישתה אלא מים. ואם ירצה לשתות כוס חמישי, לא יחתום ביהללוך אחר ההלל, ושותה בלא ברכה לפניו ולאחריו, ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם ושותה כוס חמישי בלא ברכה, ולאחריו יברך:
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סדר בדרך קצרה וכו' כל זה מבואר לעיל ומ"ש לוקח פחות מכזית משאר ירקות כבר כתבתי בסימן תע"ג דברי הרא"ש שכתב דעל ירקות דטיבול ראשון כיון שמברך עליהם בפה"א ואין מזכיר עליהם אכילה א"צ מהם כזית ומשמע שאם רצה לאכול מהם כזית או יותר הרשות בידו והרמב"ם כתב שאוכל מהם כזית ולכאורה נראה דכיון דלהרא"ש רשאי לאכול כזית ולהרמב"ם צריך לאכול כזית יותר טוב לאכול כזית דלכ"ע שפיר עביד מלאכול פחות מכזית דלהרמב"ם לא נפיק ידי חובתיה אבל נראה לומר דכיון שאם יאכל כזית צריך לברך אחריו לדעת ר"י כמו שנתבאר בסימן תע"ג ואם יאכל פחות מכזית א"צ לברך אחריו טפי עדיף לאכול פחות מכזית מלאכול כזית שאם מברך אחריו לדעת רשב"ם הויא ברכה שאינה צריכה ואם אינו מברך אחריו נהנה מהעה"ז בלא ברכה לאחריו וכיון שאכילה זו אינה אכילת חובה אלא כדי שיהא היכר לתינוקות בפחות מכזית נמי סגי וכן ראוי לנהוג:
ומ"ש ויקח כזית ממרור ויטבלנו כולו בתוך החרוסת כבר כתבתי בסי' תע"ה דבגמרא דחינן לה ושהפוסקים לא כתבוהו ושיעור כזית נראה מדברי התוס' בס"פ גיד הנשה (קג.) דהוי כחצי ביצה ( עמ"ש סימן תע"ה אות א'):
ומ"ש ויברך יושב בלא היסיבה הוא ממה שנתבאר בסימן קפ"ג:
ומ"ש וגומר ההלל ואומר יהללוך וכו' עד וחותם מלך מהולל בתשבחות כבר נתבאר בסימן ת"פ שזהו דעת ה"ר חיים כהן ושכן היה נוהג הרא"ש ויש לדקדק כיון שחותם בישתבח יש לו לחתום בהבוחר בשירי זמרה שהיא חתימת ישתבח ומדכתב רבינו בסימן תפ"א גבי עכשיו באו תלמידים דבכוס ד' אומר יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות ובכוס ה' חותם בנשמת כל חי הבוחר בשירי זמרה. איכא למידק איפכא דכיון דהתם אדכר הבוחר בשירי זמרה והכא לא אדכר אלא מהולל בתשבחות דלא קאמר הכא שיחתום אלא עד מהולל בתשבחות בלבד ואח"כ מצאתי בהג"מ החדשות ופירש"י ור"י ט"ע שאם היה חולה או איסטניס וצריך לשתות ימזוג כוס ה' ויאמר הלל הגדול ויאמר נשמת וישתבח עד מלך אל חי העולמים וכ"כ סמ"ג וכלבו ולאפוקי נפשין מספיקא שמעתי בשם מהר"ר מאיר בן ערמאה ז"ל שגומר את ההלל ואינו אומר יהללוך כלל ואחר גמר הלל אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וישתבח עד ומעולם עד עולם אתה אל ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות ויטבו בעיני דבריו לצאת ידי ספק ואע"פ שאינו ממש כמ"ש הפוסקים מ"מ כיון דנפקי בהכי מידי ספיקא שפיר דמי:
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סדר בדרך קצרה כו' כל זה מבואר למעלה ומ"ש וישתה רביעית או רובו פי' לכתחלה ישתה רביעית ובדיעבד יצא ברובו ומ"ש בסי' תע"ב דא"צ שישתה כולו אלא רובו הכי פירושו א"צ שישתה כולו דיצא ברובו אבל לכתחלה בעי כולו (והא) דכתב רבינו למעלה בסי' רע"א בכוס דקדוש בשאר שבתות דשותה מלא לוגמיו לכתחלה התם שאני דלא בעינן שישתה שיעור כוס אלא טעימה בעלמא הלכך אף לכתחלה סגי במלא לוגמיו כנ"ל וראיתי כתוב בשם מהרש"ל לפרש דברי רבינו דה"ק דבכוס שיש בו יותר מרביעית שותה רביעית כדעת התוספות ואם הוא של רביעית שותה רובו ולענין פסק הלכה נראה בעיני דבכוס שהוא יותר מרביעית צריך לכתחלה לשתות רביעית שלם מאחר דאיכא מותר ומה שפסק בתלמודא להדיא והוא דשתי רובא קאי אמאי דקתני השקה מהם לבניו יצא דעלה קאמר והוא דשתי רובא דהתם הוא דיצא דיעבד אבל לענין לכתחלה לא שמענו דסגי ברובא ואדרבה יש לדקדק ממאי דקאמר בקידוש דאם שתה מלא לוגמיו יצא דמשמע דלכתחלה לא סגי במלא לוגמיו דהיינו אפילו שתה רובו של כוס דהא סתמא קתני ומ"מ ודאי דוקא בכלי שהוא יותר מרביעית כדפי'. וראיתי מי שפי' דה"ק שאם הוא כוס גדול שלא יכול לשתות רובו צריך לשתות רביעית אבל בכוס קטן אע"פ שהוא יותר מרביעית סגי ברוב רביעית ולא נהירא דמדכתב הרא"ש בפ' ע"פ בדף קל"ז ע"ב דלאו מלא לוגמיו ממש בעינן והוא פחות מרביעית אבל מלא לוגמיו ממש הוי יותר מרביעית ודלא כר"ע ורב צמח גאון שכתבו אם קידש ולא טעם רביעית לא יצא דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא וכו' והשתא קשה שמא גם הגאונים ס"ל כהרא"ש ומה שכתבו דבפחות מרביעית לא יצא איירי בכלי גדול דלא שתה רביעית וגם לא שתה רובא דכסא אלא ודאי אין חילוק ביניהן אם לא כדפי'. ואין להקשות לדידי נמי לוקמיה הא דמלא לוגמיו יצא דאיירי בכוס שאין בו אלא רביעית ואינהו איירי בכוס שיש בו יותר מרביעית דא"כ לא הוי ליה למתני יצא כיון דבכה"ג אפי' לכתחלה סגי כדפי' והרמב"ן הפריז על המדה דלעולם צריך לשתות רוב הכלי אפי' הוא גדול והיינו דס"ל דהא דקאמר תלמודא והוא דשתה רובא דכסא קאי אכלי וא"כ לפי זה אף בדיעבד לא יצא אם לא שתה רוב הכלי דהא אדיעבד קאי כדפרישית לעיל וא"כ קשה למאי קתני דאם לא שתה מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית לא יצא הא פשיטא דהא בעינן רובא דכלי אלא שצ"ל דס"ל דמלא לוגמיו ממש קאמר דהוה טפי מרביעית ובעינן רוב הכלי ובעינן נמי מלא לוגמיו דהוי יותר מרוב הכלי היכא שהוא כוס של רביעית או מעט יותר וכל זה דוחק הוא עכ"ל מהרש"ל ואני אומר ברור הוא דהרמב"ן ס"ל דההיא דמלא לוגמיו לענין קדוש הוא דהתם ודאי אף בכלי גדול לא בעינן אלא טעימה בעלמא וטעימת מלא לוגמיו הוי טעימא מעלייא אבל גבי ד' כוסות בעי' שתיית כוס הילכך בעינן לעולם רוב הכוס אפי' בכלי גדול לדעתו ודו"ק. ולענין הלכה לאפוקי נפשיה מפלוגתא לא יקח כלי גדול וכמ"ש בסימן תע"ב שם העיקר ע"ש:
ומ"ש ויביאו לפניו קערה שיש בה ג' מצות וכו' כן כתבו כל האחרונים ולא ידעתי למה דבמשנתינו משמע שאין מביאין המצה אלא אחר טיבול הראשון שכך שנינו מזגו לו כוס ראשון בש"א מברך על היום כו' הביאו לפניו מטבל בחזרת וכו' הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וב' תבשילין והוכיחו מקצת המחברים דמדקתני בסיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו אלמא דטיבול ראשון אינו בחרוסת וממילא מוכח דאין להביא מצה והחזרת והחרוסת ושני תבשילין עד אחר טיבול ראשון והכי מסתבר דכיון דהיכירא לתינוקות הוי מה שטובלין אם מביאין קודם סעודה אז הקערה עם המצות מחזי כטובל בתוך הסעודה שהרי המצה לפניו ונראה ליישב דלאו לפניו ממש קאמר אלא ר"ל שיהא מוכן הכל לפניו שלא יצטרך להפסיק והקערה שיש בה ג' מצות ומרור וב' תבשילין יניח מן הצד ושאר ירקות יניח לפניו ממש וטובל בחומץ וכו' ואח"כ ישים הקערה לפניו ובוצע המצה האמצעית וכו' אלא שלא נהגו כן אלא מביאין הקערה עם הכל ממש מיד:
ומ"ש ויברך יושב בלא היסיבה כתב ב"י הוא ממה שנתבאר בסי' קפ"ג ע"ש:
ומ"ש וגומר ההלל ואומר יהללוך וכו' עד וחותם מלך מהולל בתשבחו' כבר כתבתי בסימן ת"פ דהטעם הוא כיון שהחתימה חוזרת גם על הלל חותמין במלך מהולל בתשבחות לד"ה ואין שום חולק בזה. ומ"ש בסימן תפ"א גבי עכשיו באו התלמידים כו' דבכוס חמישי חותם בנשמת כל חי הבוחר בשירי זמרה שאני התם כיון דהחתימה אינה על ההלל שכבר חתם עליו ביהללוך בכוס ד' ועכשיו הוא שחותם אחר הלל הגדול ונשמת לפיכך ס"ל להני תלמידים דחותם בהבוחר בשירי זמרה כמו בכל שבתות וי"ט כשאומרים אותו אחר פסוקי דזמרה וכ"כ בסמ"ג וכל בו והג"ה מיימוני שאחר כוס ה' חותם במלך אל חי העולמים אבל כשאינו שותה כוס ה' שאומר הכל על כוס ד' דברי הכל שחותם במלך מהולל בתשבחות כנ"ל ברור ואין שום מחלוקת בחתימת כוס ד' כמו שעלה על דעת ב"י והר"ם ערמאה ז"ל:
ומ"ש ואם ירצה לשתות כוס ה' וכו' עד ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם פי' חותם ביהללוך במלך מהולל בתשבחות כמו שנתבאר דעתו למעלה בסימן ת"פ:
דרכי משה עריכה
(א) וכתב מהרי"ב מי שעושה הסדר לא ימזוג בעצמו אלא אחר ימזוג דרך חירות כתב מהרי"ל דכשמכין הקערה שבה ירקות והמצות יניח ירק איפו"ך שעושין בו טיבול ראשון סמוך לו יותר מן המצות כדי שיפגע בו בראשונה ולא יעבור על המצות ועיין במרדכי בע"פ סדר קצרה והרבה שאלות ותשובות בענייני הסדר ובהג"מ בנוסחא של מה נשתנה טעם הסימנים מה שנתן ר"י דהיינו דצ"ך וכו':
(ב) וכתב מהרי"ב דבכוס ראשון פשיטא שצריך ג"כ הדחה אבל בשני א"צ ושמעתי שמהרא"י נהג לשטוף הכוס לכל כוס וכוס לפי דבריו צריכים למימר מה שהוזכר כאן הדחה היינו להדחה יתירה עכ"ל: