פתיחת התפריט הראשי

טור אורח חיים סט

טורעריכה

תנן בפרק הקורא את המגילה עומד: אין פורסין על שמע בפחות מעשרה. פירוש אותם שבאו לבית הכנסת אחר שקראו הציבור שמע, אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, ופורסין לשון חתיכה כמו פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה, ויש שמוסיפין עוד לאחר שסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש, וקאמר שלא יעשו זה בפחות מעשרה.

והיה אומר רבינו תם שצריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וברכו ואז יאמר אף על פי שהאחרים שמעו, ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע, ואפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל האחד שלא שמע, והכי איתמר נמי במסכת סופרים: במקום שיש תשעה או עשרה ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו. ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

סומא שלא ראה מאורות מימיו יכול לפרוס על שמע ולברך יוצר המאורות, שאף על פי שאינו רואה הוא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה, וכן כתב אדוני אבי ז"ל שיכול להתפלל ולהוציא אחרים, ובלבד שלא יקרא בתורה שאסור לקרות בעל פה.

בית יוסףעריכה

תנן בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כג:) אין פורסין על שמע בפחות מי', אותם שבאו לבית הכנסת אחר שקראו הצבור שמע וכו' — כן פירשו רש"י והתוס' והרא"ש. ודבריהם סתומים קצת, והר"ן כתבם מבוארים יפה וזה לשונו: אין פורסין על שמע. פירש רש"י, כגון שהיו כאן י' בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו, ומתחיל ביוצר, עכ"ל. ולדברי האומרים שאין יחיד אומר קדושה שביוצר היו אומרים ברכת יוצר, מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרה ביחיד; אבל לדברי האומרים דקדושה שביוצר יחיד אומר אותה, צריך לומר שלא היו פורסים על שמע אלא מפני שהם צריכים לומר קדיש וברכו, וכיון שהש"צ אומר ברכו, על כל פנים צריכים לברך שום ברכה, שאם לא כן היו נראים כאילו הם כופרים חס ושלום, שאומר להם לברך ואינם חפצים, ולכן אומרים ברכה ראשונה של ברכות קריאת שמע(א). וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל.

וכתב הר"ן, שגם לדברי המפרשים ד"אין פורסין" היינו לומר דאין מתחילין בברכות קריאת שמע שיברך האחד ויצאו בברכתו אלא בי', מפני דבר קדושה שבהם, דהיינו "בשפה ברורה" וכו', אף בברכות קריאת שמע דערבית אין פורסין בפחות מי', ואף על פי שאין בה קדושה, דלא פלוג רבנן בתקנתייהו.
וה"ר יונה בפרק מי שמתו כתב פירוש אחר בשם ר"מ, שאף על פי שאמרו (ראש השנה לה, א) שעם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא – שליח ציבור מוציאן ידי חובתן מתפילה, אפילו הכי מקריאת שמע אינם נפטרים אלא באמירה, ובעניית אמן אינו פוטר אלא בי', ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי', שאם לא כן אין העניות אמן כלום:

ומה שכתב רבינו: ויש מוסיפין עוד לאחר שסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות וכו' — מתניתין הכי איתא: "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מי'". ובתחילה פירש "אין פורסין על שמע", והשתא מפרש "אין עוברים לפני התיבה", וכתב דהיינו שמוסיפים לומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש. ובסמוך אכתוב אם יכולים להפסיק שם או אם צריכים לגמור התפילה:

והיה אומר רבינו תם שצריך שיהיו ז' שלא שמעו קדיש וברכו וכו' — כן כתבו שם התוספות והרא"ש והר"ן. וטעמייהו משום דאיתא במסכת סופרים (פרק י): רבותינו שבמערב אומרים בז', ונותנים טעם לדבריהם, דכתיב: "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'", דאיכא ז' תיבות. ויש אומרים אפילו בששה, משום ד"ברכו" ששי הוא. ובספר הישר כתב אגדה בה', משום דליכא אלא ה' תיבות עד "ברכו". וכתבו התוספות עוד: ונראה לי אפילו בג' שלא שמעו, והכי פירושא דקרא: "בפרוע פרעות בישראל", שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות, אז יתנדב העם לברך את ה', וליכא אלא ג' תיבות עד "בהתנדב", עכ"ל:

והרמב"ם כתב בפרק ח מהלכות תפילה: וכיצד הוא תפילת הציבור? יהיה אחד מתפלל והכל שומעין. ואין עושין כן בפחות מי' גדולים ובני חורין, ושליח ציבור אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה, והוא שיהיו רוב הי' שלא התפללו. וכן אין אומרים קדושה וכו', וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעין ועונין אחריו אמן אלא בי', וזהו הנקרא "פורס על שמע", עכ"ל. נראה שסובר דששה בעינן:

ומה שכתב רבינו: ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד וכו' — גם זה כתבו התוס' והרא"ש והר"ן. והרא"ש כתב אחר כך: ועוד במסכת סופרים כתוב: במקום שיש ט' או י' ששמעו בין ברכו בין קדיש, ולאחר התפילה עמד א' שלא שמע בין אלו ואמר "ברכו" או קדיש וענו אלו אחריו, יצא ידי חובתו. ור"י אומר שלא רצה רבינו תם לפרוס על שמע, כיון ששמעו כולם קדיש או ברכו חוץ ממנו, אפילו הוא עצמו לא רצה לומר "ברכו". ושמא לישנא דמסכת סופרים לא משמע אלא דיעבד. ולא נראה לו לחלק בעניין זה בין לכתחילה בין דיעבד, וההיא דרבותינו שבמערב פליגי אתנא קמא וסברי דלכתחילה אומרים ברכו בז'. וסברא גדולה היא, דלמה לא יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה? הרי הוא מקדש את ה' בי', עכ"ל. וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שכך נהגו העולם לעשות. אבל יש להיזהר שלא יאמר "ברכו" אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע, ע"כ. כלומר, שאם לא כן יהיו נראים חס ושלום שש"צ אומר להם "ברכו" ואין בהם גם אחד שיברך(ב).

כתב האגור בשם סמ"ק והרוקח שאומר רבינו טוביה, שרבים נהגו להתפלל אפילו בשביל יחיד, וראיה מאבל וחתן, וכך הוא במחזור ויטרי ובשאילתות רב אחאי. וכתב עוד האגור: באשכנז נהגו בכל מקום לפרוס את שמע אפילו על אחד שלא שמע, ואפילו שמע הפורס, ע"כ. וכתב הריב"ש בתשובה שכן נראה שנטה לזה הר"ן בפירקוש ההלכות:

ומה שכתב רבינו: והכי איתמר נמי במבכת סופרים, פשוט הוא דאעיקרא דמילתא קאי, דהיינו דאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע, דאילו מה שכתב שאפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס ליתיה במסכת סופרים, דהא לא קאמר שם שעומד ואומר קדיש וברכו אלא אותו שלא שמע. ולרש"י לא תיקשי מהא דמסכת סופרים דקתני: "ועמד אחד שלא שמע", דאיכא לומר דהוא הדין אפילו שמע, אלא אורחא דמילתא נקט שאותו שלא שמע הוא שעומד ואומר קדיש וברכו:

וכתב הרא"ש על דברי רש"י, שהטעם שאפילו אותו ששמע יכול לפרוס בשביל האחד שלא שמע הוא כדאשכחן בשליח ציבור, שאף על פי שהתפלל חוזר ומתפלל בקול רם אף על פי שכולנו בקיאים עכשיו. ואין כל כך ראיה מי"ח, דשאני י"ח דאמר ר' יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום. ועוד, החזן מסדר התפילה פעם שנית כדי שיענו הקהל קדושה, וגם מצוה לענות מודים. וגם התוספות כתבו דאין ראיה כל כך, דשאני הי"ח ברכות, שהרי אם היה מתפלל מתחיטלה בקול רם, שמא לא יכוונו ליבם להגיע עם ש"צ במקום קדושה ומודים, ע"כ. ואף על פי שדחו הראיה קצת, כתבה רבינו לפסק הלכה, מפני שלא דחאו לגמרי; ואפילו אם היתה נדחית ראייתו לגמרי, כיון שלא נחלקו עליו שפיר דמי לכתוב דבריו לפסק הלכה.
ולעניין מעשה יש לחזור אחר ו' שלא שמעו, ואם אינם נמצאים, כדאי הוא רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק. ונראה שאפילו אם אותו שלא שמע הוא בקי לירד לפני התיבה ולפרוס, יכול אחר ששמע להוציאו, דהא אף על פי שיש בציבור מי שלא התפלל והוא בקי לירד לפני התיבה ולהתפלל, אינו יורד אלא הש"צ, אף על פי שכבר התפלל לעצמו. ומיהו לפי מה שכתב רבינו בסימן רע"ג בשם בה"ג, שמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים שאין יודעים לקדש מקדש להם, אבל אם יודעים לקדש אינו מקדש להם, איכא למימר דהכי נמי אם יש באותם שלא שמעו בקי, אין אותו ששמע מוציאו, וכן ראוי לעשות:

וכתוב בספר המנהיג: ולאחר שיתחיל ש"ץ ברכו ויוצר אור ובאים בני אדם לבית הכנסת בשחרית, לא יאמר להם ש"צ "ברכו" עד אחר התפילה, ולא בין גאולה לתפילה, דבעי תיכף לגאולה תפילה. אבל בערבית דקיימא לן תפילת ערבית רשות, וכבר אנו מפסיקין בין גאולה לתפילה בפסוקים, יכול לומר "ברכו", והוא דענו בתריה "ברוך ה' המבורך" ודמסדרי קריאת שמע כתיקון חכמים בב' לפניה וב' לאחריה. אבל אם לאחר "ברכו" באים מיד, ולא פתח החזן ב"יוצר אור" והם לא פרסו שמע, יחזור ויאמר להם "ברכו" ויפרסו על שמע, דהוה ליה סידור השבח לפניה. אבל אם קראו את שמע לא יאמר להם "ברכו" כלל.

בתשובות הגאונים: ומנהג פרובינצא, בני אדם המתאחרים לבא לבית הכנסת וכבר התפללו הכל, יעמוד אחד שלא התפלל ויוציאם ידי חובה כחזן, אף על פי שכבר יצאו כולם חוץ מאלו. ובצרפת, אף אם התפלל פורס להם על שמע לומר קדיש וברכו, ויפתח ביוצר אור וקדושה עד יוצר המאורות, וידלג ויאמר תפילת הלחש בקול רם בעבור קדושה וישלים הכל, עכ"ל. ורבינו הגדול מהרי"א כתב: ראיתי בפירוש רש"י, שאלו בני האדם כבר התפללו, והם חוזרים פעם אחרת לברך בעבור שלא שמעו קדיש וברכו וקדושה מעומד, ומפסיק. וכתב הוא שלא יתכן זה, שמאחר שהתחיל, עליו לגמור התפילה, שלא נתקנה להפסיק בברכותיה, שכבר סדרום על פי המקראות כולם. ואני מסופק בזה בפירוש רש"י, וגם בדברי המחבר, אם הם סוברים שיכול להפסיק או לא. אבל נראה שעל כל פנים מאחר שכבר התפללו האנשים ואינם חוזרים לזה אלא כדי לשמוע סדר הקדושה, כולם יכולים להפסיק חוץ מן המתפלל, שבזה יש לומר שיפסיק או שלא יפסיק, וראוי להחמיר. ויש לעיין גם כן אם יכול להיות זה אפילו לכתחילה במי שרוצה לצאת לדרך ביחיד, ורוצה לשמוע קדיש וקדושה קודם שיצא, אם יכול לומר לכתחילה קדיש וברכו וברכת יוצר ותפילה כשיגמור אותה, למי שסובר כך, ואחר כך יחזור ויקרא קריאת שמע ושאר הברכות ולא נחוש לסמיכת גאולה לתפילה, מאחר שעושה לשמוע סדר קדושה, שיוכל לעשותו. ואי משום שמפסיק בברכות, כבר אמרנו שברכות אינם מעכבות, עכ"ל. ובספר שבלי הלקט כתוב כדברי המנהיג, וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק(ג):

סומא שלא ראה מאורות מימיו יכול לפרוס על שמע וכו' — כבר נתבאר בסי' ג"ן:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

תנן בפ' הקורא את המגילה עומד אין פורסין על שמע בפחות מעשרה וכו' ופורסים לשון חתיכה וכו' עד בפחות מעשרה ומה שהכניס רבינו בפי' זה ופורסים הוא לשון חתיכה וכו' הוא להוציא מהפירוש שכתב הר"ן ע"ש הגאונים דפי' אין פורסין אין מתחילין וה"ק אין מתחילין בברכות של ק"ש שיברך האחד ויצאו האחרים בברכתו אלא בעשרה משא"כ בשאר ברכות כגון קידוש והבדלה וכיוצא בהן שהיחיד אומרן וחבירו יחידי שומען ג"כ ויוצא וכו' דלפי פי' זה לא מיירי בדין זה היכא שבאו לב"ה אחר שקראו הצבור שמע וכו' וקאמר רבינו דליתא להאי פירושא אלא לשון חתיכה הוא ומיירי בבאו לב"ה אחר שקראו שמע וכו':

ומ"ש והיה אומר ר"ת שצריך שיהיו ז' וכו' פי' דבמ"ס איתא דבעינן שבעה מדכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' דאיכא ז' תיבות בהאי קרא ואעפ"י שיש אומרים ששה כנגד ששה תיבות עם תיבת ברכו וי"א חמשה כנגד ה' תיבות עד ברכו וי"א בשלש כנגד שלש תיבות בפרוע פרעות בישראל וה"פ דקרא בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך את ה' וליכא אלא ג' תיבות עד בהתנדב מ"מ נקט ר"ת שבעה דלדעת המחמיר שבכולם לא בעינן אלא שבעה וכדי שלא יחלוק אתלמוד שלנו דמצריך עשרה היה אומר ר"ת דכך פירושו דשבעה צריכים שלא שמעו ואז מצטרפין עם ג' שכבר שמעו דעשרה בעינן עכ"פ דאין פורסין על שמע בפחות מעשרה:

ומ"ש ותלמידי רש"י כתבו משמו שאפילו בשביל אחד וכו' כ"כ התוס' והרא"ש והר"ן משמו ונראה דסמך רש"י על הך דמ"ס שהבי' רבי' בסמוך דאמר ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו וכו' יצא י"ח וס"ל לרש"י דלאו דוקא דעמד אחד שלא שמע אלא אפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל אותו שלא שמע ויצא י"ח שהרי אם היה בא לב"ה מקודם שקראו הצבור שמע לא היה אלא שומע מן הש"ץ ועונה אחריו אמן אף עכשיו אותו שלא שמע עונה אחריו ואותו שפורם על שמע אע"פ שכבר שמע לא גרע מש"ץ שחוזר התפלה כדי להוציא רבים אע"פ שכבר התפלל י"ח והא דנקט במ"ס ועמד אחד שלא שמע וכו' אתא לאשמועינן רבותא איפכא דאע"פ דאותו שלא שמע אינו פורס על שמע אלא כדי לענות יש"ר מבורך וברוך ה' המבורך לעולם ועד ועכשיו אינו עונה שהרי אותו שלא שמע הוא פורס על שמע והאחרים שכבר שמעו הם העונין אחריו אפ"ה יצא י"ח כאילו היה הוא העונה בעצמו כנ"ל ליישב לדעת רש"י מיהו מדברי הרא"ש שהשיב תשובות אדברי רש"י ומסקנת דבריו דלמה לא יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה ה"ה מקדש את ה' בעשרה אלמא דסובר דמ"ס דוקא קאמר שלכתחלה לא יעמוד לפרוס על שמע אלא אותו שלא שמע וז"ש רבינו לאחר שהביא מאי דאתמר במ"ס ולזה הסכים הרא"ש ז"ל דדעתו לומר שהסכים למאי שמפורש במ"ס דאותו שלא שמע הוא שיעמוד לכתחלה לפרוס על שמע ודלא כתלמידי רש"י ולפי דעת רש"י צריך לומר דהא דאיתא במ"ס דבעינן שבעה או חמשה או שלשה שלא שמעו כולהו פליגי אהך דמ"ס דאפי' בשביל אחד פורסים על שמע ופסק הלכה לקולא והכי נהוג עלמא כתלמידי דרש"י מיהו עכשיו לא נהגו לפרוס על הפתח אלא לומר חצי קדיש וברכו בלבד ואין אומרים אפילו יוצר אור וסדר קדושה שביוצר אור וסומכין על הרא"ש שמתיר לברך ולומר סדר קדושה שביוצר אור לכל יחיד כדלעיל בסי' נ"ט ולפי זה צריך לומר דמ"ש רבינו וכל המפרשים שמברכים ברכה ראשונה של יוצר אור הוא דוקא להרמב"ם ודעימי' דאין אומרים סדר קדושה שביוצר אור ביחיד אבל קשה לדידן מאי פורסים לשון חתיכה הלא אפילו חתיכה מן שמע ליכא הכא דדוחק לפרש דהחתיכה היא קדיש וברכו ועוד קשה הלא הרא"ש פוסק שיכול לומר קדושה שביוצר ביחיד ואפ"ה פי' בפ' הקורא עומד דפריסת שמע היא קדיש וברכו וברכה ראשונה של יוצר אור א"כ בע"כ דלשון חתיכה לא משמע אלא הכי חתיכה מן שמע אכן צריך ליזהר כשפורסין על הפתח שלא יפרסו אלא לאחר שסיימו הצבור והש"ץ התפלה ולא מקמי שסיימו לפי שכל אותן שלא שמעו קדיש וברכו מתקבצין אל הפתח ועוברין לפני העומדין בתפלה שעדיין לא סיימו תפלת י"ח וקא עבדי איסורא דאסור לעבור כנגד המתפלל תוך ד' אמותיו:

סומא שלא ראה מאורות מימיו וכו' משנה פרק הקורא עומד פליגי בה ת"ק ור"י והלכה כת"ק דאע"פ שלא ראה מאורות מימיו ולא הגיע לו הנאה מהמאורות אפ"ה מברך יוצר המאורות שהרי הוא נהנה ע"י אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה כדאיתא התם בגמ' אבל לעיל סימן נ"ג דלא מיירי אלא בתפלה שהרי לא מדבר אלא בעובר לפני התיבה ודרכן היה שלא לעבור ש"ץ לפני התיבה עד שמגיעין לתפלה כמ"ש הר"ן א"כ לענין תפלת י"ח כשאינו אומר יוצר המאורות דלא אתא לאשמועינן אלא דקי"ל סומא חייב בכל המצות ויכול להוציא אחרים י"ח דאם היה פטור מן המצות לא היה רשאי לעבור לפני התיבה להוציא אחרים דכל הפטור מן הדבר אינו יכול להוציא אחרים א"כ לפ"ז אין סברא לחלק בין סומא שלא ראה מימיו לסומא שראה ואח"כ נסתם לכך כתב רבינו בסי' נ"ג בסתם סומא יכול לירד לפני התיבה אבל כאן לענין ברכת יוצר המאורות בלחוד איכא לחלק בין סומא לסומא ולכך כתב רבינו דאפילו לא ראה מאורות מימיו נמי יכול לברך יוצר המאורות שאע"פ שאינו רואה הוא נהנה וכו' ויכול ג"כ לפרוס על שמע ולהוציא אחרים י"ח למאי דקי"ל דסומא חייב בכל המצות:

ומ"ש וכ"כ הרא"ש שיכול להתפלל וכו' איכא לתמוה דמאי מביא רבינו ראיה מדברי הרא"ש על הדין הכתוב בתלמוד. ונראה ליישב דבא רבינו לפרש דברי הרא"ש שמ"ש דסומא יכול להתפלל ולהוציא אחרים דלכאורה קשה מאי אתא לאשמועינן הא כשיטא דסומא חייב בכל המצות וכיון שחייב במצות יכול נמי להוציא אחרים וניחא ליה דמ"ש הרא"ש שיכול להתפלל וכו' לא תפלת י"ח בלחוד קאמר אלא ר"ל כל התפלה מיוצר אור וק"ש ותפלת י"ח דהשתא אתא הרא"ש לאשמועינן דכל סומא אפילו לא ראה מאורות מימיו נמי יכול להתפלל כל התפלה ולברך יוצר המאורות וגם יכול להוציא אחרים דאע"פ שאינו רואה הוא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורוהו הדרך שילך בה. ומה שקשה ממ"ש רבינו סוף סי' רצ"ח בשם ראבי"ה דסומא אין לו לברך במ"ש בורא מאורי האש י"ל דהתם לאו בהנאה תליא מילתא דאף כל אותם שרואים ונהנין בעצמן מן האור אינן מברכים עד שיראו שלהבת וישתמשו לאורו עד כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וכיון דאין הסומא יכול להשתמש לאורו אינו מברך משא"כ בברכת יוצר המאורות דבהנאה תליא מילתא וכיון דהוא נהנה מאחרים יכול לברך:

דרכי משהעריכה

(א) ואיני יודע טעם לדבריו, שיהיו נראים ככופרים, אף בלא ברכת יוצר אור, שהרי כבר ענו על "ברכו" – "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והרי שעשו מה שאמר להם. וראייה דסגי בהכי, מברכת התורה, שהעולה אומר "ברכו את ה' המבורך", והעם עונין אחריו מה שעונין אחר ברכו וסגי בהכי. וכן המנהג בינינו, שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש ו"ברכו", ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואחר כך כל יחיד מברך הברכות וקריאת שמע לעצמו.

ומה שהם אומרים ברכת "יוצר אור", נראה לי טעמא כמו שכתב הר"י פרק מי שמתו דף י' ע"ב, דאף על גב דש"צ מוציא שאינו בקי, מכל מקום מקריאת שמע אינם נפטרים אלא באמירה ובעניית אמן, ולכן אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי', שאם לא כן אין העניית אמן כלום, עכ"ל. ואם כן נראה שהטעם הוא להוציא את שאינו בקי; ואם כן, בזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות, ואין פורסין רק לענות קדיש וברכו, או במקום שכבר ברכו קריאת שמע וברכותיה ואינם פורסים רק לשמוע קדיש וברכו, אין צריכים לומר ברכה ראשונה. ואין להקשות לפי דברי ר"י, שהיא כדי להוציא את שאינו בקי, אם כן היה להם לברך גם כן שאר ברכות להוציאן? נראה דאפשר דרבינו יונה סבר דאין לענות "אמן" אחר "הבוחר בעמו", משום הפסק, ואם כן לא הועיל להם הפריסה על זה:
כתב הכלבו בשם ר"ן, דפורסים בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית. וכתב בית יוסף בשם הר"ן, דגם בפריסה של ערבית אין לפרוס פחות מי', אף על גב שאין שם קדושה כמו בשל יוצר. ותמהני, שלא ראיתי לנהוג לפרוס בערבית כמו בשחרית. ואפשר דהקילו בו, משום דאין לפרוס בערבית רק משום ברכו לחוד, דאין שם קדיש, מה שאין כן בשחרית דאית ביה גם כן קדיש:

(ב) וצריך עיון, דלפי זה יהא זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס, דהא אין אחד מן הנשארים מחוייב לברך על שמע שיוכל לומר אליו "ברכו". ולא משמע כן מדברי תלמידי רש"י, שכתבו: ואפילו אותו שכבר שמע כו', משמע כל שכן אותו שלא שמע שיוכל לפרוס. ואם רוצה לומר שצריכים ליזהר שיהא בכל עשרה אחד שרוצה לברך, היינו שלא שמע עדיין ברכו, אם כן לא היה לו לתלות טעמא במה שנראה חס ושלום שאינם רוצים לענות, אלא משום דהוי ברכה לבטלה. ולכן דבריו צריכים עיון:

(ג) בתשובת מהר"י מינץ סימן ט"ו כתב, דאם התפללו כבר בבית הכנסת ובאו אחר כך י' שלא התפללו, יכולין לחזור ולהתפלל ולהעמיד חזן עליהם כמו שעשו הראשונים, אף על פי שהראשונים עדיין בבית הכנסת; אבל לא יעמוד החזן במקום שהיה עומד החזן הראשון, כי זה נראה גנאי להראשונים, כאילו לא יצאו ידי חובתן. וכן ראיתי מעשה, והיה אז מהרי"ק בבית הכנסת, עכ"ל. ומשמע שם מדבריו דלא יכולים לחזור ולהתפלל אלא אם כן היו שם י' שלא התפללו; ודווקא בפריסת שמע פליגי הגאונים אי בעינן י'. אבל מדברי בית יוסף ומה שכתבתי לעיל, משמע דאין לחלק בין תפילה לפריסת שמע, וכן נראה, דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם. ועיין בבית יוסף סימן קל"ג מה שכתב בשם תשובת הריב"ש. ועיין להלן סימן תקצ"ד אי יחיד יכול להוציא חבירו שאינו בקי ידי קריאת שמע: