טור אבן העזר צח

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן צח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור עריכה

פטרה הבעל משבועה, גובה כתובתה בלא שבועה.

וכפי לשון הפטור היא נפטרת. כיצד, כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך", אינו יכול להשביעה שום שבועה, לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת, ולא שבועת פוגמת, אבל לענין עד אחד מעידה שהיא פרועה כתב הראב"ד אינו מועיל הפטור, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאף לזה מועיל. אבל לענין נפרעת שלא בפניו כתב יש להסתפק אם יועיל, דלכאורה נראה שלא יועיל דכיון דנפרעת שלא בפניו מעיזה פניה, אמנם ייראה שהפטור מועיל גם בזה. עד כאן.

אבל משביע את יורשיה, אם גירשה ומתה יורשיה נשבעין שבועת יורשין, שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ששטר זה פרוע, ואת הבאים ברשותה, כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים שבועה שלא פקדתנו. ודוקא שמתה, אבל אם היא עדיין קיימת לא יתנו ללקוחות כלום אלא אם כן תשבע היא שלא נפרעה. ומשביעין גם כן יורשיה והבאים ברשותה אם פגמו הכתובה או אם נעשו אפוטרופין, ואפילו אם נתן לה רשות למנות אפוטרופין ליורשים או לאחרים אינו מועיל להם לפטור בפטור שפטרה.

כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך", אינו יכול להשביע לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה שום שבועה, אבל יורשיו או הבאים ברשותו, כגון לקוחות שקנו ממנו, משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה כגון אם נתגרשה ומתה, אבל נתאלמנה ומתה קודם שנשבעה אין יורשיה יורשין כתובתה כדפירשתי לעיל.

כתב לה "נדר ושבועה אין לי וליורשי ולבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך", לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו יכולין להשביע לא היא ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה, ואפילו אם פגמה כתובתה, או היורשים או אפילו יורשים מן היורשים פטורין משבועה. אבל אם נעשית אפוטרופא לאחר מיתת בעלה, לזה אינו מועיל הפטור אלא משביעין אותה על אותו אפוטרופסת, אבל לאפוטרופא שנעשית בחיי בעלה מועיל שאפילו על ידי גלגול אין יכולין להשביעה.

ורב אלפס כתב שאפילו לא פטרה, אין היורשים יכולים להשביעה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה. ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל.

ומיהו על מה שמכרה לצורך קבורה בין מיתה לקבורה, מהני שאין משביעין אותה עליו אפילו על ידי גילגול, ובירושלמי משמע דאפילו אם מכרה שלא לצורך קבורה בין מיתה לקבורה מועיל הפטור שפטרה, ובגמרא דידן לא משמע כן, וגמרא דידן עיקר.

כתב לה "דלא נדר ודלא שבועה" או "נקי נדר" או "נקי שבועה מנכסי", הוי כאילו כתב לה "שבועה אין לי עליך" והוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו ובאי כחו משביעין אותה.

ואם כתב לה "נקי נדר" או נקי שבועה" או "דלא נדר דלא שבועה מנכסי אילין", לא הוא ולא יורשיו ולא באי כחו יכולין להשביעה.

כתב רי"ף אף על פי שהאמינה על יורשיו ועל הבאים מכחו, אין מועיל אלא לענין יורשין, אבל אין פטור מועיל לגבות מלקוחות בלא שבועה, לפיכך אם יש עליו בעל חוב אחר או כתובה או לקוחות אין הפטור מועיל לה. וכן כתב רבינו חננאל מעשים בכל יום שאין נפרעין מנכסים משועבדין אלא בשבועה אף על פי שיש לה נאמנות ומהיורשין בלא שבועה. ורבי זרחיה הלוי כתב אם מכר קודם הנאמנות, אז אינו מועיל דלאו כל כמיניה לגרוע כח דלקוחות אחר שמכר להם כבר, אבל אם קדם הנאמנות ללקוחות, לא פקע בשביל שמכר נכסיו אחר כן. וכן כתב הרמ"ה. ויש אומרים דהיינו דוקא שכתב לה הנאמנות בשטר וקנו מיניה שאז מועיל אף גבי לקוחות משום דאית ליה קלא. ואדוני אבי ז"ל כתב: האידנא דנפישי רמאי נכון להחמיר כרב אלפס.

ואבא שאול פליג אתנא קמא בפטור יורשים, וקאמר דאפילו פטרה בפירוש מן היורשים, או כתב לה "נקי נדר נקי שבועה מנכסי אילין" אינו מועיל גבי יורשין ואינה גובה מהן אלא בשבועה. ופסק רב אלפס כתנא קמא דפטור מועיל אף גבי יורשים. והני מילי כשפירש "לי וליורשי", אבל לא פירש אף על פי שכתב "נקי נדר נקי שבועה מנכסי אילין" לא מהני וצריכה שבועה. ורבינו חננאל ור"י פסקו כאבא שאול דלא מהני כלל גבי יורשין אפילו פירש לי וליורשי, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

וכתב רבינו חננאל דוקא דלא קנו מיניה, אבל קנו מיניה אין משביעין לא אותה ולא יורשיה דאלים כח קנין לפוטרה לגמרי ממנו ומיורשיו.

ייחד לה קרקע שתגבה כתובתה ממנו, אפילו לא פירש ד' מצריו אלא אחד מהם, גובה בלא שבועה דלא חיישינן תו לצררי.

ואם ייחד לה מטלטלי, אפילו אינן בעין גובה בלא שבועה. אבל לרב אלפס צריך שיהיו בעין, או אחרים שבאים מחמתן כגון שיחד לה מטלטלים והם עסקא והוא נושא ונותן בהם ומכרם וקנה בדמיהם סחורה, אבל אם אינן בעין ולא אחרים שבאין מחמתן צריכה שבועה. אבל לרש"י אפילו נגנבו או אבדו אותם שיחד אינה צריכה שבועה, דכיון שאבדו אותן שיחד לה תו לא מייחד לה אחריני, וכן היא מסקנת אדוני אבי ז"ל.

בית יוסף עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פטרה הבעל משבועה גובה כתובתה בלא שבועה וכפי לשון הפטור היא נפטרת כיצד כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' משנה בפרק הכותב (דף פו:) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה ובגמ' (שם דף פו) שבועה מאי עבידתה אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה רב נחמן אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כתובתה וכתב הרא"ש שבועה מאי עבידתה וקאמר רב נחמן על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתא בשעת נישואין דילמא מצריך לה זוזי ושקלא מכתובתה ואמרה כתוב לי דלאו משבעת לי ואגב פיטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנונית או מינה אותה אפוטרופא וגם נמי פיטור דשבועה עד אחד בכלל כאשר כתבתי למעלה ולא כמו שכתב הראב"ד ז"ל ויש להסתפק אם פיטור דשבועה הנפרעת שלא בפניו הוי בכלל לפי שראוי הוא שלא לירד לנכסי אדם שלא בפניו דחיישינן לשובר או לצררי אלא שאמרו חכמי' לעשות כן לרבי יצחק נפחא דוקא בכתובת אשה משום חינא ולר"נ אף בב"ח משום נעילת דלת הילכך ראוי שלא יועיל לה הפיטור לענין זה דכיון דשלא בפניו היא מעיזה פניה אמנם יראה שהפיטור מועיל לכל שבועה שב"ד מחייבין אותה מדתנן הכא שבועות שצריכה לישבע ושנאו באמצע דבריהם קודם ששנה מחלוקת ר"ש דלא פליג אכולה מתניתין אלא לכך הפסיק בדבריהם לפרש מאיזה שבוע' פטרה עכ"ל:

ומ"ש רבינו אבל משביע את יורשיה אם גירשה ומתה יורשיה נשבעים שבועת יורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה וכו' וכן פירש"י במשנה אבל משביע הוא את יורשיה. אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה נשבעין שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות שבועה שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצינו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע: ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין אותו נשבעין אף הם שבועת היורשים וכתב הרא"ש על זה ודוקא אם מתה אבל אם היא קיימת היא צריכה לישבע שלא נפרעת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ואם היא אומרת שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו שיכולה למחול אבל אם אמרה שנפרעת קודם המכר לא מהימנא במגו דאי בעיא מחלה דאין זה מגו טוב דאי מחלה השתא היתה צריכה לשלם דמי שטרא מעליא אבל אם נפרעה קודם אינה חייבת לשלם אלא הדמים שקבלה מן המכר ואף לדברי המפרשים דכל מוחל ש"ח אינו חייב לשלם אלא דמי המכר מ"מ כ"ע לאו דינא גמירי והיא יראה למחול שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאומרת שנפרעה קודם המכר דבר הידוע הוא כיון שמקח טעות היה הדמים חוזרים עכ"ל:

ומ"ש רבינו ומשביעין ג"כ יורשיה והבאים ברשותה אם פגמו הכתובה או אם נעשו אפוטרופין וכו' שם כתב הרא"ש וי"מ משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה אם פגמו הם הכתובה בירושלמי מפרש משביעין את יורשיה ואת הבאים ברשותה שבועת אפוטרופוס כגון שנתן לה רשות למנות את יורשיה או אדם נכרי אפוטרופוס תחתיה אע"פ שפטרה מן השבועה משביע את יורשיה ואת הבאים ברשותה ומדקדק מזה בירושלמי כל ד' שומרין אם פטרן מן השבועה והשאילו לאחרים ברשות משביע את האחרים עכ"ל. וכתב רבינו כחומרי כל הפירושים פירש"י ופירוש הי"מ ופירוש הירושלמי משום דכיון שהבעל מוחזק בכתובה לא מפקינן מיניה אלא בדבר הברור לדברי הכל עיין במרדכי בפרק הנזכר:

כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך וכו' אבל יורשיו והבאים ברשותו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה שם במשנה:

ומ"ש אבל נתאלמנה ומתה וכו' כדפרישית לעיל הוא בסימן צ"ו:

כתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי וכו' ולא הבאים ברשותה ג"ז שם במשנה:

ומ"ש ואפילו אם פגמה כתובתה או היורשים או אפי' יורשים מן היורשים כן כתב שם הרא"ש וכתב עוד ולא דמי לשבועת אפוטרופוס דאע"ג שפטרה ממנו ומיורשיו אם נעשית אפוטרופוס אחר מיתת בעלה צריכה לישבע דהתם לא פטרה אלא מאפוטרופסת של ממונו שאף יורשיו לא ישביעוה על שנעשית אפוטרופסת על ממונו וכשמת יצא הממון מרשותו ונכנס לרשות היתומים ואאפוטרופסת של ממון יורשיה לא פטרה אבל שבועה דפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה במה שיהיה ולמי שיהיה ועוד מסקא אדעתה דילמא לא יוכלו יורשיו לפרוע כתובתה בבת אחת ותצטרך לפוגמה ע"כ בקשה שיפטרנה מן השבועה גם מיורשיו אבל לא מסקא אדעתה כלל שיורשיו ימנוה אפוטרופוס עכ"ל: וכתב עוד הרא"ש הא דקתני ולא הבאים ברשותו היינו לקוחות שאחר הפיטור אבל לקוחות שקדמו לפיטור לאו כל כמיניה ומיהא טוב להשביעה אפילו אחר הפיטור כדברי ר"ח מפני הרמאי' עכ"ל ודברי ר"ח כתב רבי' לקמן בסימן זה:

ומ"ש רבינו אבל לאפוטרופא שנעשית בחיי בעלה מועיל שאפילו ע"י גלגול אין יכולין להשביעה כלומר דאילו בלא גלגול אפילו לא פטרה אין עליה שום שבועה לדעת הרא"ש שפסק כר"ש דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה וכמו שנתבאר בסימן שקודם זה:

ומ"ש בשם הרי"ף שאפי' לא פטרה אין היורשים יכולים להשביעה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה בפרק הנזכר אהא דאמרינן שבועה מאי עבידתה א"ר יהודה אמר רב על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה כתב הרי"ף הא דרב יהודה אמר רב אסיפא מתנינן לה דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר שבועה מאי עבידתה א"ר יהודה אמר רב על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה וטעמו משום דבגמרא איתמר הא דרב יהודה אמר רב אמתניתין דכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ואותיב רב מרדכי קמיה דרב אשי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופא דאמרה ליה כתוב לי דלא משבעת לי א"ל אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו' ומשמע לרבינו דכיון דהרי"ף מתני לה אסיפא משום קושיא דמי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופא א"כ הא דאין משביעין אותה על שעבר לא מטעם פיטור שפטרה הבעל הוא דמי הות ידעה וכו' אלא טעמא משום דאין ליורשים יכולת להשביעה על אפוטרופא דבחיי הבעל ואפי' לא פטרה נמי:

ומ"ש ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל הוא משום דאמתניתין דכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' כתב דפטרה נמי משבועת אפוטרופא ומ"מ ק"ל שה"ל לרבינו לכתוב זה בסימן דלעיל דלרב אלפס אע"פ שפטרה מנדר ושבועה יכול הוא להשביעה על אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת:

ומ"ש ומיהו על מה שמכרה לצורך קבורה בין מיתה לקבורה מהני בפרק הנזכר אהא דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר אמרינן שבועה מאי עבידתה אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופא שנעשית בחיי הבעל אבל בין מיתה לקבורה משבעינן לה ורב מתנה אמר אפילו בין מיתה לקבורה לא משבעינן לה דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא ומשמע דהלכתא כרב מתנה וכך הם דברי הרי"ף : ב"ה ומשמע דהא דאין משביעין אותה על מה שמכרה כדי שלא תתרשל ונמצא המת מתנוול דמהאי טעמא מזבנינן בלא אכרזתא ולפ"ז אפי' לא פטרה אין משביעין אותה ויש לתמוה על מ"ש רבינו על מה שפטרה שמה שמכרה לצורך קבורה מהני דמאי איריא שפטרה אפי' לא פטרה נמי:

ומ"ש ובירושלמי משמע דאפי' אם מכרה שלא לצורך קבורה בין מיתה לקבורה מועיל הפיטור שפטרה כ"כ שם הרא"ש וכתב אח"כ אבל לפום גמרא דידן דמייתי עלה הא דנהרדעי משמע דאיירי דוקא בצרכי המת וגם הרי"ף כתב בהדיא דלצרכי המת דוקא אמרו כתב הריב"ש סימן ק"ח בנדון זה אין כאן פיטור לא ממנו ולא מיורשיו דמתניתין תנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' ולשון זה כולל אפוטרופסת ומה שנשאה ונתנה בתוך הבית ופגימת כתובה אבל בלשון שרגילין עתה הסופרים לכתוב בכתובות איני רואה שיהא נכלל בלשון ההוא מה שנעשית אפוטרופא בחיי בעלה שהם כותבים וכל זמן ששטר כתובה יוצא וכו' תהא נאמנת לומר לא נפרעתי בלא שום שבועה קלה וכו' כב' עדים כשרים לעולם ולשון זה אינו כולל שום נאמנות על מה שנשאה ונתנה בחייו שלא יוכל להשביעה הוא או יורשיו עכ"ל. כתוב במישרים נכ"ג חי"א אלמנה הנושאת ונותנת בתוך הבית אין יכולים להשביעה על טענת שמא אלא כשחושדין עליה שתי כסף אבל בפחות לא וקודם שחלקו אבל אם חלקו כבר ונסתלקו ממנה אין יכולים להשביעה על טענת שמא עכ"ל. עוד כתוב שם בדין אלמנה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו שטרי הלואות או מכירות יוצאות על שמה וכן אם יש לה מטלטלים:

כתב לה דלא נדר ודלא שבועה וכו' בפרק הנזכר (דף פז.) איפליגו אמוראי במילתא ובתר הכי אמרינן שלח רבי זכאי למר עוקבא בין דלא נדר ובין נקי נדר מנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה מנכסים אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה ויש לתמוה על רבינו למה כתב כן דהא בתר הכי אמרינן אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא נדר בין נקי נדר בין מנכסי בין מנכסים אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל וזה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וא"ד להא מתניתא אבא שאול בן אימא מרים אומר בין דלא נדר בין נקי נדר בין מנכסי ובין מנכסי אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כבן אימא מרים ועיין בתשובות הרשב"א סימן אלף נ"ט והשתא לדברי ר"ח והרא"ש שפסקו הלכה כאבא שאול פשיטא דלא היה ליה לכתוב להא דשלח רבי זכאי כלל ואפילו לדברי רב אלפס שפוסק כת"ק משמע ודאי דליתא לדשלח רבי זכאי מקמי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל דבין מנכסי בין מנכסי אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה ולמה לו לכתבם וצריך עיון: כתב רב נטרונאי בתשובה הא דאמר אבא שאול בן אימא מרים אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ה"מ דכתב לה בשעת קידושין דלא מהני תנאיה אלא לנפשיה אבל פטרה בשעת מיתתו ואמר תנו לה כתובה ואל תשביעו אותה דבריו קיימים ונוטלת שלא בשבועה בין לשעבר ובין לעתיד לבא ואף ע"פ שהיא בבית בעלה דכיון דקא מפקיד בשעת מיתה כמקבלת מתנה דמיא אבל אם ראו אותה שמפסדת במה שהניח בעלה בדבר גניבה בדבר ברור תשבע להבא עכ"ל .

כתב הרי"ף אף על פי שהאמינה על יורשיו ועל הבאים מכחו אין מועיל אלא לענין יורשים אבל אין פיטור מועיל לגבות מלקוחות בלא שבועה וכו' בפרק הנזכר אהא דתנן מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה כתב ואע"ג דכתב לה בעלה נאמנות לא תפרע אלא בשבועה דלא מהניא נאמנות אלא דהימניה לוה למלוה עליה דידיה ועל ירתיה בתריה אבל היכא דאיכא עליה חוב לאיניש אחרינא או כתובת אשה או לוקח דזבן מיניה לא מהניא ומסתייע הדין סברא מהא דגרסינן בפ"ב דכתובות (יט.) האומר שטר אמנה הוא אינו נאמן ואמרינן דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה וכו' לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים אלמא כל היכא דחב לאחרים וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכוותה וכתב הרא"ש מקשינן על דבריו מהא דתנן במתניתין דמועיל נאמנות שכתב לאשה אף על הבאים ברשותה ותניא בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או נתנה לאחר וא"כ הבאים ברשותו נמי הוי שמכר נכסיו לאחרים וקתני דמועיל נאמנות וגובה האשה מהם בלא שבועה ויש לתרץ דבריו דהא דקאמר דלא מהני נאמנות היינו אחר שמכר נכסיו דומיא דשטר אמנה דלאו כל כמיניה לגרועי כח הלקוחות אחר שמכר להם כבר אבל אם קדם הנאמנות ללקוחות דלא פקע בשביל שמכר נכסיו לאחרים וכן חילק בעל המאור אבל מתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע שלא ירד לחילוק זה דמשמע דמפליג בין ירתיה ללקוחות דומיא דירתיה וכן כתב ר"ח ז"ל מעשים בכל יום שאין נפרעין מן המשועבדים אע"פ שיש להם נאמנות בשבועה ומן היתומים שלא בשבועה ואיפשר דטעמיה משום דחיישינן לקנוניא שמא פרעו והחזיר לו השטר אע"ג דמפרש בתוספתא דבאים ברשותה היינו לקוחות שבאים ברשותו לאו היינו לקוחות אלא אפוטרופוס שמינה על נכסיו והראב"ד והרמ"ה ז"ל חילקו גם הם בין קדמו הלקוחות ובין קדם הנאמנות והאידנא דנפישי רמאין נכון להחמיר כדברי ר"ח והרי"ף עכ"ל: (ב"ה) וכתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות מלוה ולוה שאפי' התנה בפירוש שיגבה מהלקוחות בלא שבועה אין תנאי מועיל שאין זה יכול להתנות לאבד ממון חבירו והכי נקטינן:

ומ"ש רבינו וי"א דהיינו דוקא שכתב לה הנאמנות בשטר וכו':

ואבא שאול פליג אתנא קמא בפיטור יורשים וכו' ופסק רי"ף כתנא קמא דפיטור מועיל אף גבי יורשים וכו' דברי רבינו כאן כמעורבבים שהרי על מה שכתבתי בסמוך אר"נ אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים כתב רב אלפס וה"מ דכתב לה דלא נדר ודלא שבועה אי נמי נקי נדר נקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי אבל אם כתב לה בין ממני ובין מיורשי אחרי גובה בלא שבועה ואפי' היא פוגמת כתובתה בין ממנו בין מיורשיו אחריו כסתם מתני' דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו וכו' ואמרינן שבועה מאי עבידתה א"ר נחמן אמר רבה בר אבהו אפוגמת כתובתה עכ"ל משמע בהדיא שהוא ז"ל סובר דלא פליג אבא שאול אתנא דמתני' דתנא דמתניתין דאמר דמהני פיטור אף ליורשים מיירי במפרש שפוטרה בין ממנו בין מיורשיו ואבא שאול דאמר דלא מהני פיטור ליורשים מיירי בשלא פירש שפטרה אף מיורשיו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והא דאיצטריך ר"נ למיפסק הלכה כאבא שאול לא לאפוקי מתנא דמתניתין איצטריך דהא לא פליגי אהדדי כדאמרן אלא לאפוקי מדשלח רבי זכאי למר עוקבא ומאינך אמוראי דאיתא התם דסברי דאף ע"ג דלא פירש שפוטרה אף מיורשיו פטורה זה נראה ברור בדברי רב אלפס וכיון דרב אלפס סובר דאבא שאול ות"ק לא פליגי אהדדי לא ה"ל לרבינו לכתוב ואבא שאול פליג אתנא קמא בפיטור יורשים וכו' ולכתוב עליו ופסק רב אלפס כת"ק וכו' אלא כך ה"ל לכתוב ואבא שאול אמר בין דלא נדר בין דלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסים אילין בין היא בין יורשיו אין משביעין אותו אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואיפסיקא בגמ' הלכתא כוותיה ומפרש רב אלפס דלא פליג אתנא דמתני' דאבא שאול מיירי בשלא פירש שפטרה אף מיורשין ותנא דמתני' מיירי בשפטרה בפירוש אף מיורשיו וא"א ז"ל מפרש דפליג אתנא דמתני' ואפי' בשפטרה בפירוש אף מיורשיו קאמר דלא תפרע אלא בשבועה והלכתא כוותיה ובכך היו הדברים מתבארים כהוגן: ב"ה ועוד יש לתמוה למה הפסיק בין הדבקים בדין אם הנאמנות מהני אף לגבי לקוחות שקודם ה"ל לגמור דין אם נאמנות מפורש ליורשים מועיל ואח"כ ה"ל לכתוב אם מועיל גם לגבי לקוחות: ודעת הרמב"ם בפי"ו מה"א כדעת הרי"ף וכתב הרא"ש על דברי הרי"ף שכתבתי בסמוך קשה להאי פיסקא דאמרינן לקמן אלא אמר אביי אהא נדר ושבועה אין לי עליך וכו' ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה וקא מיפלגי בפלוגתא דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן אלמא דחזינן דר"ש דמחייב שבועה אפילו דאמר אין לי ולא ליורשי עליך ועל יורשיך סבר כאבא שאול אלמא דאבא שאול מחייב שבועה בכל ענין ופסק ר"נ כאבא שאול ויראה שכך היתה דעת הרי"ף דאבא שאול ס"ל כשאמר נקי נדר או דלא נדר ולא אמר אין לי עליך משמע שתהא בלא נדר מכל אדם אף מן היורשים ואע"פ שאמר מנכסי אבל מה אעשה שחכמים הזקיקוה שבועה כשאמר בלשון הזה אע"פ שיש במשמעותו שאף מן היורשים פטרה ומיהא היכא דפטרה בהדיא מן היורשים מודה אבא שאול ובהא פסיק ר"נ כאבא שאול והא דאמרינן לקמן ר"ש כאבא שאול פירוש כשיטת אבא שאול קאמר ועדיפא מיניה כי היכי דלאבא שאול כי אמר דלא נדר נקי נדר משמע לדידיה בין ממני בין מן היורשים ואפ"ה קאמר שחכמים הזקיקוה לישבע ה"נ לר"ש אפי' פטרה בהדיא מן היורשים ס"ל דהזקיקוה חכמים לישבע מיהו ר"ח פסק כאבא שאול אפי' פטרה בהדיא מן היורשים וכן דעת התוס' עכ"ל: (ב"ה) משמע מדבריו אלה שהוא סובר כר"ח והתוס' ויש לתמוה על זה שבתשובותיו כלל ע"א סימן י' משמע שהוא סובר בהיפוך: וז"ל הרשב"א בתשובה אם יש נאמנות בכתובתה ופטרה הבעל בפירוש בין ממנו בין מיורשיו נוטלת היא אפילו שלא בשבועה כמשנתינו בפרק הכותב דאבא שאול דאמר מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה לא אמר אלא בנקי נדר בין מנכסי בין מנכסים אילין שלא האמינה בפירוש על היתומים במשנתינו וכן דעת הרי"ף ור"ח וכ"ש אם קנו מידו כ"כ ר"ח וכ"כ הרמב"ן בר"פ הניזקין גבי כתוב בו שבח וכן מורי ה"ר יונה ז"ל וכן דעתי נוטה אע"פ שהרב בעל המאור כתב כאבא שאול אפי' באומר בין ממני בין מיורשי ויש לו ראיה מדאמרינן התם גבי מתני' דר"ש אומר כל זמן שתובעת כתובתה היורשים משביעין אותה דהא דר"ש פליגא אמתני' דנדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ואמרינן דר"ש כאבא שאול אלמא אבא שאול אפי' במפרש פליג ולית ליה מתני' ואני אומר אין משם ראיה גמורה דהתם ה"ק ר"ש כאבא שאול דאמר אין פיטור מועיל ומיהו הא דר"ש עדיפא מדאבא שאול דאילו אבא שאול דוקא בדלא נדר ונקי נדר ודר"ש אפילו בנדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ורבנן כרבנן דברייתא דאבא שאול דמסתמא פליגי עליה וכמו שפירש רש"י ז"ל על כל שפטרה מן השבועה בין ממנו בין מן היורשים גובה בלא שבועה עכ"ל: כתב הריב"ש בסימן קס"ט אפילו לדעת אותם שפוסקים שאין נאמנות מועיל לעקור תקנת חכמים ואפי' התנה כן בפירוש מ"מ זה הוא כשהמלוה הוא חי ובא ליפרע מנכסי יתומים שצריך לישבע אבל כשמת מלוה אין יורשיו מפסידים ולא דיינינן להו בדינא דרב ושמואל דכיון דדיינא דעבד כרבי אלעזר עבד הכא שיש בו נאמנות עבדינן לכתחלה כרבי אלעזר דכיון דמדינא מהני נאמנות אלא דרבנן עשו חיזוק לדבריהם שלא לעקור תקנתם בתנאי הכא לא דיינינן ליה בתרי קולי קולא דאבא שאול וקולא דרב ושמואל כדאמרינן התם הבו דלא לוסיף עלה וכן דעת בעל המאור בשם חכמי נרבונא וסברא נכונה היא עכ"ל וכבר כתבתי בסימן צ"ו שכן דעת הרשב"א והר"ן. כתב עוד בסימן ק"ח אם כתוב בכתובתה של זו נאמנות בין ממנו בין מיורשיו כב' עדים כשרים לעולם אין להם להשביעה ואף על פי שנהגו להשביע אלמנה לגבות כתובתה זהו לכתחלה לחוש לדברי הפוסקים דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים ואפי' במפרש אבל בדיעבד להפסידה כתובתה שאינה יכולה לישבע או שמתה ולא נשבעה אין מפסידין אותה בכתובתה וכ"כ בעל המאור בשם חכמי נרבונא ושבחוה מן האחרונים וכן י"ל בנדון זה שכיון שיש כמה גאוני עולם סוברים שנאמנות מן היורשים בפירוש מועיל אין להפסידה לזו כתובתה מפני החשד שהרי אפילו העידו עליה ק' עדים שנפרעה מכתובתה בפניהם היא נאמנת יותר מכולם שהרי האמינה כב' עדים ותרי כמאה וכתב שאפילו היא חשודה על השבועה גובה והאריך בדבר: (ב"ה) ודעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות מלוה ולוה כהרי"ף ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת וכ"ש דהני רבוותא ס"ל כוותייהו הכי נקטינן: וז"ל הריטב"א בתשובה דעת הרי"ף דאבא שאול כי היכי דלא פליג עם רבנן דמתניתין ברישא דמתניתין שאם כתב לה נדר ושבועה אין לי שהוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו משביעים אותה ה"נ לא פליג בסיפא דמתניתין דכתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ואבא שאול דינא חדתא אתא לאשמעינן שאם לא כתב בפירוש פיטור יורשים אלא שאמר לה א' מאלו הלשונות כגון דלא נדר מנכסי וכו' קאמר אבא שאול שאף ע"פ שבשאר מקומות יש במשמעות אלו הלשונות אפילו היורשים מה אעשה כלומר היאך אדקדק כן שהרי אמרו חכמים וכו' והיאך אומרים שכוונתן היתה לעקור תקנת חכמים לפטרה משבועת היורשים אלא כיון שהדברים סתומים יש לי לומר שלא נתכוון לפטרה אלא ממנו אבל לא מיורשיו ולא נתחוור פירושו אצל רבותי המפרשים ז"ל משום דלשון הגמרא מוכיח דאבא שאול ורבנן פליגי ודעת הראב"ד והרמב"ן ובעל העיטור דאבא שאול ורבנן בסיפא דמתני' פליגי דרבנן דמתני' אמרי שאם כתב אין לי וליורשי עליך מהני ואבא שאול פליג ואמר בין דלא נדר וכו' אלו הלשונות הרי הוא כאילו פטרה בפירוש מן היורשים אבל מה אעשה שאין תנאי זה מועיל שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע וכו' והוא אינו יכול להתנות ולעקור תקנת חכמים דקא סבר אבא שאול דפיטורא לא מהני לגבי יורשים כלל וקרוב לדרך זה דברי ר"ח ז"ל והוא מפרש מימרא דאבא שאול בין דלא נדר וכו' ודאי אפילו מן היורשים פטרה שלא ישביעוה אלא שלא פטרה אלא משבועת פוגמת ואפוטרופוס הנזכרים במתני' לעיל מינה אבל לא משבועת אלמנה הבאה לגבות כתובתה וע"ז קאמר אבל מה אעשה כלומר מה יועיל לה זה השטר אחר שלא פטרה משבועת אלמנה שהרי סופה שתבוא לגבות כתובתה ותשבע כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ומגלגלין עליה פוגמת ואפוטרופוס דמגלגול לא פטרה והרב בעל העיטור גלגל בתוך פירושו סברא זו דר"ח ואח"כ כתב הא דאמר אבא שאול ה"מ בשלא קנו וכו' ויש לך להזכיר דההוא מימרא דמרן ז"ל לאו אסברא דסמיך ליה קאי דהא לא שייך ביה כלל שהרי ר"ח אומר דפוגמת ואפוטרופוס שפטרה בפירוש פטורה ואפי' בלא קנין ולשבועת אלמנה שלא פירש ואינה פטורה הא לא מהני בה קנין עד שיפרש ואם פירש לדבריו דר"ח אין צריך לקנין דבלא קנין נמי בפוגמת ואפוטרופוס מהני אלא האי מימרא אפירושא ואסברא דיליה שכתב ברישא קאי דכתב דאבא שאול סבר דפיטורא לא מהני לגבי יורשים וה"פ דמילתיה הא דאמר אבא שאול דלא מהני פיטורא לגבי יורשים ה"מ בדלא קנו מיניה על שבועת היורשים דמשום כתובה בעלמא אף ע"פ שהוא בשעת נישואין שהדברים ההם נקנים באמירה אפ"ה לא דחי תקנתא דרבנן דהבא ליפרע וכו' בשבילה דילמא לא גמר ואקני לעקור תקנת חכמים אבל קנו מיניה כבר גמר והקנה ומהני פיטורא דידיה הדין הוא פירוש דמימרא דיליה בביאור וכבר טעו רבים בפירושה עכ"ל:

ומ"ש בשם ר"ח דוקא דלא קנו מיניה אבל קנו מיניה אין משביעין לא אותה ולא יורשיה וכו' כבר נתבאר זה בתשובת הרשב"א והריטב"א שכתבתי בסמוך:

יחד לה קרקע שתגבה כתובתה ממנו אפילו לא פירש ד' מצריו אלא אחד מהם גובה בלא שבועה וכו' מסקנא דגמרא בר"פ אף על פי (נה.) וטעמא משום דכיון דייחד לה קרקע זו לא מתפיס לה צררי אחריני ועיין במרדכי פרק הכותב :

ומ"ש ואם ייחד לה מטלטלי אפי' אינה בעין גובה בלא שבועה וכו' שם מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והילכתא בלא שבועה ופירש רש"י מטלטלי ואיתנהו בעינייהו וכו'. המייחד מטלטלי לכתובת אשתו ומת והם בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דילמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה: ליתנהו בעינייהו. כגון שאבדו: בלא שבועה. דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובה ונפרעת מן הקרקעות אבל הרי"ף כתב ליתנהו בעינייהו בלא שבועה והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת מטלטלי קמאי נינהו וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מהלכות אישות וכתב הר"ן שהזקיקם לומר כן לישנא דליתנהו בעינייהו דמשמע דאיתנהו מיהת אבל לא בעינייהו ואילו לדברי רש"י לא הל"ל אלא איתנהו וליתנהו וגם הרא"ש כתב טעם זה אלא שהקשה לפירוש הרי"ף ז"ל א"כ מ"ט דבני מתא מחסיא דאמרי צריכה שבועה מ"ל מטלטלי קמאי מ"ל מטלטלי אחריני דאתו מחמתייהו ע"כ ומפני כך כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כפירש"י ומ"מ מה שהקשה על הרי"ף אינה קושיא דטעמא דבני מתא מחסיא משום דכשהבעל בא למכור מטלטלין שייחד לה אף ע"פ שדעתו לקנות בדמיהם מטלטלים אחרים לא סמכא דעתה דאיתתא ומסתמא לא יהבה ליה עד דמייחד לה אחריני וכתב הרמב"ם בפרק י"ח הנכסים עצמם שהם נדוניתה נוטלת אותם האלמנה בלא שבועה ואם מתה בלא שבועה יורשיה יורשים כתובתה שהיא נצ"ב וביאר ה"ה שאם נאבדה הנדוניא או נפחת ובאה לגבות מן היורשים צריכה לישבע ואם מתה בלא שבועה ודאי אין יורשיה נוטלים דלא עדיף מחוב בעלמא וכתב הריב"ש דה"ה אם נמכרה נכסי נדוניתא ולקחו אחרים בדמיהם כיון שאם לא מתה היתה נוטלת אותם בלא שבועה אין לומר אף כשמתה כבר נתחייבה שבועה ואע"ג דבההיא דר"פ אף על פי מיירי כשייחדם לה הבעל לאחריות כתובתה כל שהם מנדוניתא הרי הם מיוחדים לה שהרי יכולה לומר כלי אני נוטלת ואין הבעל יכול לסלקה משום שבח בית אביה עכ"ל: כתוב בתשובת הרא"ש כלל נ' סימן ז' שנשאל על אלמנה שצוה בעלה שתטול כתובתה ופטרה משבועה והאמין אותה על הבאים מכחו בכל מה שתאמר נאמנות גמורה ואחר מות בעלה קרעה שטרי חובות שהיו לבעלה על אחרים והחזירתם להם קרועים ואמרה שכך צוה לה בעלה ושהוא האמינה בכל מה שתאמר והשיב שיש להחרים אם שום אדם יודע שהשטרות היו קיימים אחר מות אביהם אז לא מהימנה לומר בעלי ציוני להחזירם לבעליהם קרועים דמכח נאמנות שהאמינה בעלה לא מהימנה שמה שכתוב בצואתו והאמין אותה על כל הבאים מכחו מכל מה שתאמר לא קאי אלא אמאי דכתיב לעיל ופטר אותה משבועה אבל לא האמינה על כל נכסיו לומר של פלוני ופלוני הם וגם אינה נאמנת לומר פרועים הם במגו דאי בעיא קלתינהו שהרי לא הופקדו בידה כההוא דפרק זה בורר (לא.) אלא ברשות היורשים היו אחרי מות אביהם והיא נכנסה לרשותם ולקחה שטרות וקרעתן וחייבת לשלם דמיהם כפי שומת הדיינין שישומו ערך השטרות כמה היו שוים לימכר ואפילו אין עדים שראו השטרות אחרי מות אביהם חייבת לפרוע דאין כאן מגו לפטרה כיון שהיא מודה שהחזירם להם חייבת לשלם :

בית חדש (ב"ח) עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פטרה וכו' כיצד כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' כתב הר"ן כתב לה לאו דוקא וה"ה באמירה דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כדאיתא פ"ק דקידושין וכ"כ הריטב"א ז"ל והתוספות הקשו דמדאמר עליך דלא שייך אלא בגרושה א"כ אמאי נקט נדר דלא שייך אלא באלמנה וכדלעיל בסוף סימן צ"ו ותירץ הר"ן כיון דנדר הוא קיל על האשה משביעין ודינה של גרושה בשבועה אם לא פטרה בפירוש משתיהם היה יכול לומר לה לא פטרתיך אלא מן השבועה אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרו ממנו ה"ה פטור מכל נדר וכן איפכא וכ"כ הריטב"א ז"ל עכ"ל ומ"ש וכן איפכא פי' אם פטרו מנדר פטור נמי משבועה דלגבי איש אין אחד קיל מחבירו אלא שוין הן בעונש עליו אם עובר עליהן וכתב עוד הר"ן מיהו נראה שאם נתחייב לו שבועה ממקום אחר שיכול להשביעו גם ממה שפטרו על ידי גלגול מדכתב הרמב"ן בחידושיו מצאתי בחיבור הגאון ז"ל הסכימו רז"ל שטר שיש בו נאמנות יכול לגלגל אותו על מקום אחר עכ"ל:

ומ"ש אינו יכול להשביעה שום שבועה לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת נראה דמה שהאריך לומר אם היתה נושאת ונותנת הוא לפי דבגמרא הקשו דכיון דסתמא דמילתא דכתב לה בשעה שכנסה איהו מי הוה ידעה דמותיב לה אפוטרופא דא"ל כתוב לי דלא משבעת לי ומסיח דכותב היה לה כשהיא כבר אפוטרופא וזהו שכתב רבי' לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת כלומר אבל על האפוטרופסת שלא היתה נושאת ונותנת בשעה שכותב לה אינו בכלל הפיטור אבל על שבועת הפוגמת כולהו מודו דמהני בכותב לה בשעה שכנסה דמסקא אדעתה דילמא איצטריכא לי זוזי ושקילנא מכתובתאי וא"ל כתוב לי דלא משבעת לי ונראה מן הסוגיא דאם כתב לה הפיטור לאחר שנעשית אפוטרופסת אין בכלל הפיטור אלא משבועת אפוטרופסת אבל לא משבועת פוגמת משום דאיכא למימר דכי פטר לה לא פטר לה אלא משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה כגון פוגמת וכיוצא בו דדוקא בכותב לה בשעה שכנסה אמרינן דפטר לה פוגמת כיון דליכא למימר דפטר על האפוטרופסת דמי הוה ידעה וכו' כן נראה לפע"ד פשוט אבל להרא"ש דכתב (בדף קמה ע"ב) וקאמר ר"נ על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתה בשעת נישואין דילמא מצריך לה זוזי וכו' ואגב פטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנונית או מינה אותה אפוטרופא וכולי ותימא דמשמע מדבריו דבשעת נישואין ביקשה לפוטרה אף אם יושיבה חנוונית או ימנה אותה אפוטרופא ובגמרא קאמר בהדיא איהו מי ידעה וכו' ורב אשי הודה לקושיא זו אלא דקאמר דאנן מתנינן לה אסיפא וכו' וכמ"ש הרי"ף ויתבאר בסמוך סוף סעיף ה' וצ"ע:

ונתגרשה ומתה וכו' ופירש רש"י סוף (דף פו) ומ"ש ודוקא שמתה אבל אם היא עדיין קיימת וכו' כך כתב הרא"ש (דף קמ"א ע"ב) ותימא הלא פטר אותה משבועה ואדרבה כשהיא קיימת ואומרת שלא נפרעת פשיטא שהיא נאמנת וישלם ללקוחות ומשום הכי פירש רש"י ונתגרשה ומתה דאם לא מתה אין מקום להשביע ללקוחות כיון שהיא עצמה עומדת ואומרת לפניו שלא נפרעת וצ"ע ואפשר ליישב דבלא פטרה משבועה קאמר דאם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה והלקוחות באו לגבות כתובתה אם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא"כ תשבע וכו' וכן משמע מדברי רבינו לקמן ריש סימן ק"ה במ"ש לשם בס"ד:

ואפילו אם פגמה כתובתה וכו' ז"ל הרא"ש שהוא מוגה (דף קמ"א ריש ע"ג) ואף אם פגמה כתובתה מן היורשין או יורשין מן הבעל או יורשין מן היורשים וכו' פירוש אפי' אם מת הוא ופגמה כתובתה מן היורשין שאמרה להן קבלתי מידכם החציה או היא מתה והיורשים אותה פגמו כתובתה שאמרו לבעל קבלנו מידך החציה או אפילו יורשין מן היורשים כגון שמתו שניהם ויורשיה אומרים ליורשיו קבלנו מידכם החציה אפ"ה פטורים מן השבועה וכך הם דברי רבי' ונראה שבא לבאר דלא תאמר ושבועה אין לי וליורשי וכולי ה"ק אם היא בעצמה תפגום כתובתה או יורשיה אמרו שהאשה קבלה מידו החצי מזה יהיו פטורים משבועה אבל אם יאמרו יורשיה שלאחר מיתתה קבלנו אנחנו החצי מידו או לאחר מיתת הבעל קבלה האשה החצי מיד יורשיו מזה לא פטרה וכ"ש יורשים מן היורשים ואשמועינן דליתא אלא הפיטור בכל ענין שיהא הפגם אבל לענין פיטור שבועה דאפוטרופסת אינו בכל ענין דלא פטרה אלא לאפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אבל לא לאפוטרופסת שנעשה לאחר מיתת הבעל מה שאין כן בפיטור פוגמת דהוי בכל ענין אף בפגימה דלאחר מיתתו ומיתתה כדפי' וטעם חילוק זה הוא דאאפוטרופסת שנעשת לאחר מותו הוא ממון של יורשים אין בידו לפוטרה אבל פגימת הכתובה יש בידו לפוטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה מאי שיהיה ולמי שיהיה וכך מבואר מדברי הרא"ש במסקנתו:

אבל לאפוטרופא שנעשת בחיי בעלה מועיל שאפילו ע"י גלגול אין יכולין להשביעה כתב ב"י כלומר דאילו בלא גלגול אפילו לא פטרה אין עליה שום שבועה לדעת הרא"ש שפסק כר"ש דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה עכ"ל ואיכא לתמוה על פירושו הלא כל מ"ש רבי' בסימן זה מתחלה ועד סוף אינו מדבר אלא בתובעת כתובתה אימתי היא פטורה משבועה כשכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' וכל חלוקי דין זה אבל דברי רבינו הם מבוארים באשיר"י (דף ק"מ סוף ע"א) על משנת הלכה מקבר בעלה וכולי ואם נעשית אפוטרופא יורשין משביעין אותה להבא ואין משביעין אותה לשעבר ופירש"י דלשעבר היינו האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אין היורשין יכולין להשביעה כיון שפטרה מן השבועה והקשו חכמי פרובינצ"א למה חזר ושנאה הא תנא ליה רישא ותירץ מהר"ש מנרבונ"א דקי"ל דאפילו על ידי גלגול אין משביעין אותה ואע"ג דתנן השותפין והאפוטרופסין והאריסים שחלקו אין להם שבועה זה על זה דכיון שלא תבעו שבועה בשעת חלוקה מחלו זה לזה ואפ"ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל שאני הכא דפטרה בפירוש ורב האי ז"ל כתב דאיירי כשלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה ופירוש רש"י עיקר וכן מוכח בתוספתא עד כאן לשונו ועל פי פירש"י ויישוב של מהר"ש מנרבונ"א כתב רבינו דהפיטור מועיל שאין היורשין יכולין להשביעה אפי' על ידי גלגול כיון דפטרה בפירוש דאילו פרע לה הכתובה ולא תבע ממנה השבועה לא היו יכולין לא הוא ולא יורשיו להשביעה דמסתמא מחל לה השבועה כדין האפוטרופסין שחלקו אבל על ידי גלגול היה יכול להשביעה אבל כיון שפטרה בפירוש אין משביעין אותה אפי' על ידי גלגול אבל רב אלפס היה מפרש דסיפא אשמועינן דאפי' לא פטרה אין היורשין משביעין על אפוטרופסת דלשעבר שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה וזהו כמ"ש הרא"ש ע"ש רבי' האי ואע"ג דבפסקי הרי"ף לא נמצאו דברים אלו הנה כבר כתב הר"ן דהרמב"ן מצא כך בתשובה להרי"ף וכך כתב בעל העיטור ולפעד"נ דבאשיר"י צריך להגיה ורב אלפס ז"ל במקום רב האי דאם לא כן לא היה נמנע רבינו ז"ל מלכתבו גם ע"ש רבינו האי כמ"ש הרא"ש אביו אלא ט"ס הוא ומ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש הוא ממ"ש ופירש"י עיקר והב"י כתב שבפסקי הרי"ף הכי משמע מדכתב הא דרב יהודה אמר רב אנן אסיפא מתנינן לה אם כן הא דאין משביעין אותה על לשעבר לא מטעם פיטור שפטרה הבעל דאי הוית ידעה וכולי ותימה הלא ודאי איכא לפרש הא דקאמר דאין היורשים משביעין אותה על לשעבר היינו נמי בדכתב לה הבעל לפוטרה לאחר שכבר נעשית אפוטרופסת שלו אבל ודאי דלכ"ע אין מועיל הפיטור בשעת נישואין על האפוטרופסת שנעשה לאחר הנישואין כדפי' לעיל סעיף ב' ודלא כדמשמע מדברי הרא"ש גם מה שאמר ב"י ומ"מ ק"ל דה"ל לרבינו לכתוב לעיל בסימן זה דלרב אלפס אף על פי שפטרה וכו' עכ"ל אין כאן קושיא כלל ואין ספק שתקפה על הרב ב"י משנתו כשכתב כל זה ומ"מ צריך עיון לרב אלפס כשלא פטרה דאין היורשים משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה שמא על ידי גלגול משביעין אותה דלא עדיפא מאפוטרופסין דעלמא דמשביעין אותה על ידי גלגול אף על פי שחלקו בסתם כיון שלא פטרו בפירוש וכשפטרו בפירוש אין יכולין עוד לגלגל וכמ"ש בח"מ סי' צ"ג סעיף י"ג ע"ש בעל העיטור גם צ"ע בדין פגמה כתובתה בחיי בעלה ואח"כ מת אם דינה לענין שבועת היורשים כדין אפוטרופא שנעשה בחיי בעלה להרי"ף כדאית ליה ולהרא"ש כדאית ליה והא דהביא רבינו מחלוקת זו דרב אלפס והרא"ש בפי' דברי תנא קמא נפקא מינה לרב אלפס ודעימיה דפסקו הלכה כת"ק אבל להרא"ש גופיה ליכא נפקותא כמ"ש בסמוך דהלכה כאבא שאול דלא מהני פיטור לגבי יורשים אפי' פירש לי ליורשי דלפי זה היורשים משביעין אותה אפי' על האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה וכך כתב המרדכי בפרק הכותב והגהת מיימונית פי"ו דאישות בשם ר"ח:

ומיהו על מה שמכרה לצורך קבורה וכולי האי ומיהו קאי אדלעיל דאין הפיטור מועיל על אפוטרופסת שלאחר מיתת בעלה מיהו על מה שמכרה לצורך קבורה לאחר מיתתו אין משביעין אותה ופירש"י דהטעם משום דאי אפשר שלא תזלזל במכירת נכסים ונמצאת שבועת שקר והרא"ש כתב עוד שאם ה"ל לישבע מימנעה ולא עבדא וגם מתוך המהירות אי אפשר לה ליזהר שלא תוותר ושלא תהנה הילכך אפי' על ידי גלגול לא משבעינן לה אם לא נשאה ונתנה כי אם בצרכי המת וכו' והדבר פשוט דלפי הטעם אף הרא"ש מודה דלצורך קבורה אפי' לא פטרה כלל אין משביעין אותה:

כתב לה דלא נדר וכו' בפרק הכותב פליגי אמוראי אליבא דת"ק היכא דלא פטרה ממנו ומיורשיו בפירוש אלא אמר הני לישנא דלא שבועה או נקי שבועה דרבי זכאי החמיר על האלמנה דבין דלא שבועה בין נקי משבועה מנכסי משביעין אותה מנכסי אילין אין משביעין אותה ואבא שאול בן אימא מרים אמר דמדינא בכל לשון שכתב לה בסתם ג"כ אין היורשים משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים השתא שמעינן דלית הילכתא כר' זכאי אליבא דת"ק ולפיכך אפילו אמר מנכסי אילין דמשמעותיה דאף מן היורשין פטרה אפ"ה הזקיקוה שבועה ולכאורה משמע דה"ה כשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו נמי הזקיקוה שבועה לאבא שאול דהלכה כמותו והכי משמע בסוגיא (דף פ"ח) דאוקימנא הא דתנא בסיפא דר"ש אמר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה דפליג את"ק דאמר כשפטרה ממנו ומיורשיו דאין היורשים משביעין אותה וקאמר ר"ש דהיורשים משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דאב"ש ורבנן ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן אלמא דאף בפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו קאמר אבא שאול דהיורשים משביעים אותה אלא דרב אלפס כתב דאע"ג דאבא שאול גופיה ס"ל הכי מ"מ אנן קי"ל הלכה כסתם משנה דכשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו דאין משביעין אותה ולא פסק ר"נ אמר שמואל הלכה כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפירוש דאפי' א"ל דלא שבועה נקי שבועה ואפי' אמר מנכסי אילין הזקיקוה שבועה דלא כת"ק אליביה דרבי זכאי דאף בזו אין היורשים משביעין אותה אלא בזו הלכה כאבא שאול וכך כתב הרא"ש לפרש דעת האלפסי ע"ש אלא שמ"ש הרא"ש לשם ומיהו היכא דפטריה בהדיא מן היורשים מודה אבא שאול דמשמע דרב אלפס מפרש כך והא ליתא דא"כ למה כתב הרי"ף אמאי דקאמר שמואל הלכה כאבא שאול ה"מ דכתב לה דלא נדר וכו' אבל אי כתב לה בין ממני בין מיורשי גובה בלא שבועה כסתם מתניתין וכולי דאמאי תלאה בסתם מתניתין תיפוק ליה דאבא שאול גופיה מודה היכא דפטרה בהדיא דגובה אלא ודאי דאבא שאול אינו מודה אלא דאנן לא סבירא ליה כאבא שאול אלא בהך לישנא דלא שבועה וכו' אבל כשפטרה בהדיא קיימא לן כסתם מתניתין ולשון הרא"ש צריך לפרשו דלאו דוקא מודה אבא שאול ממש קאמר אלא רצה לומר דמ"ש אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' מודה אבא שאול שלא שמע שחכמים הזקיקוה שבועה אלא כשאמר בלשון הזה ולכן פסק שמואל כאבא שאול שאמר שהזקיקוהו שבועה כשאמר בלשון הזה אבל אב"ש גופיה ס"ל דאפי' פטרה בהדיא ממני ומיורשי משביעין אותה שהרי לאבא שאול אין שום חילוק בלשונות אלו דבכל ענין משמעות שפוטר אותה מכל שבועה ממנו ומיורשיו אלא שחכמים הזקיקוה שבועה דלפי זה ה"ה בפטרה בהדיא גם מיורשיו משביעין אותה לאבא שאול ומ"ש עוד הרא"ש לדעת רב אלפס דמ"ש בגמרא ר"ש כא"ש פי' בשיטת א"ש קאמר ועדיפא מיניה וכו' היינו בשיטת א"ש שאמר בשם חכמים שהזקיקוה שבועה כשאמר בלשון הזה דלא שבועה וכו' ואפי' תפרשלשון הרא"ש כפשוטו דלרב אלפס אבא שאול חולק את"ק מ"מ רבינו לא ס"ל הכי אלא כפשט לשון הרי"ף דחולק אתנא דמתניתין ובחדא פסק שמואל כאבא שאול כשאמר לה בלשון דלא שבועה ובאידך בשא"ל בפי' דפטרה ממנו ומיורשיו פסק כסתם מתניתין ולפי זה ניחא הא דכתב רבינו הך דר' זכאי דהציע תחלה הך דר' זכאי דהחמיר על האלמנה שהזקיקוה שבועה לתנא קמא דמתניתין כשלא אמר מנכסי אילין ואח"כ כתב דאבא שאול פליג את"ק דאפי' פטרה בפירוש מן היורשים נמי משביעין אותה שהרי כשאמר מנכסי אילין לכ"ע משמעותיה דפטרה אף מן היורשין ואמרו חכמים דמשביעין אותה א"כ כשפטרה בפי' מן היורשים נמי משביעין אותה לא"ש ולאחר שהציע פי' דברי ת"ק לר' זכאי ופי' דברי אבא שאול חזר וכתב מחלוקת הגאונים בפסק הלכה והוא דרב אלפס פסק בפטרה בפירוש כת"ק דאין משביעין ובלא פטרה בפירוש משביעין כאבא שאול אבל ר"ח ור"י פסקו לגמרי כאבא שאול דאפי' בפטרה בפי' מן היורשין נמי משביעין דלדעת רבינו לא נחלקו בפי' דברי אבא שאול דלכ"ע אבא שאול גופיה ס"ל דהזקיקוה חכמים שבועה אפי' כשפטרה בפי' מן היורשים אלא דלרב אלפס לא פסקינן כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפי' אבל כשפטרה בפי' הלכה כת"ק כסתם מתניתין ולר"ח והרא"ש הלכה כאבא שאול לגמרי דמשביעין אותה אפי' פטרה בפי' מן היורשין ודלא כמשמעות דברי הרא"ש ובזה נסתלקו התרעומות שהתרעם הרב ב"י על דברי רבינו והם באמת וצדק:

ומ"ש כתב לה דלא נדר וכולי אבל יורשיו ובאי כחו משביעין אותה ואם כתב לה נקי נדר וכולי לא הוא ולא יורשיו ולא באי כחו יכולין להשביעה לכאורה משמע דבאי כחו הם לקוחות ומקבלי מתנה וכמ"ש בח"מ סימן ע"א סעיף ל' ואם כן קשה הלא כתב רב אלפס דאין הפיטור מועיל לגבות מלקוחות וצריך לומר דמ"ש הכא דהפיטור מועיל לבאי כחו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו וכך כתב הרא"ש לפרש הבאים ברשותו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו ומביאו ב"י בסמוך:

כתב רב אלפס אע"פ שהאמינה וכו' כך כתב בפרק הכותב:

ומ"ש וכך כתב ר"ח מעשים בכל יום וכו' קשה שהרי בסמוך כתב על שם ר"ח דאפי' פירש לי וליורשי לא מהני כלל אם לא קנו מיניה ויש לתרץ דהא דכתב ר"ח מעשים בכל יום וכו' מיירי בקנו מיניה אלא דבתשובת הרשב"א שמביא בית יוסף כתב וזה לשונו אם פטרה בפירוש גם מן היורשין נוטלת היא שלא בשבועה וכן דעת הרי"ף ור"ח וכל שכן אם קנו מידו וכך כתב ר"ח וכו' אלמא דמה שאמר בתחילה וכן דעת הרי"ף ור"ח היינו בדלא קנו מיניה והכי משמע מלשון ר"ח שהביא הרא"ש כלל ע"א סימן ו' ועוד דאי איתא דר"ח דאמר מעשים בכל יום וכולי איירי בדקנו מיניה אם כן צריך לומר דבלקוחות ואפי' קנו מיניה לא מהני הפיטור אפילו אם קדם הנאמנות ללקוחות והא ליתא שהרי הריב"ש בסימן קי"ח כתב וזה לשונו וכן דעת הראב"ד ז"ל גם הוסיף שאפילו ללקוחות מועיל נאמנות אם פירש וכן דעת ר"ח דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כדפרישית וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו אח"כ עכ"ל ולפיכך נ"ל דמ"ש ר"ח מעשים בכל יום וכו' איירי בדלא קנו מידו והקושיא יש ליישב דלא כתב ר"ח דלא מהני פיטור אפי' פירש בהדיא מן היורשין בדלא קנו מיניה אלא בבעל שכתב פיטור לאשתו ואפשר שהטעם הוא כמ"ש הריטב"א בשם ר"ח דעיקר הפיטור אינו אלא לכשתהא פוגמת או נעשית אפוטרופא אבל משבועת אלמנה דלא תפסה צררי לא פטרה וכיון שכן לא יועיל לה שטר הפיטור דכיון דסופה לישבע שבועת האלמנה כשתגבה כתובתה מגלגלין עליה שבועה דפוגמת ואפוטרופוס דמגלגול לא פטרה ולפיכך אין מועיל לה הפיטור אבל מ"ש ר"ח מעשים בכל יום וכו' הוא בסתם מלוה ולוה שאין מועיל נאמנות לגבי לקוחות אבל לגבי יורשין מועיל דודאי פטרו לגמרי משבועה מיהו במ"ש הר"ן בפרק הכותב בשם ר"ח מפורש דדין מלוה ולוה כדין אשה התובעת כתובתה דאפי' בנאמנות מפורש מן היורשין לא מהני וצריכין לישבע הילכך אם מת מלוה אחר הלוה אין בני המלוה יכולין לגבות מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו והכי משמע במרדכי פרק הכותב אבל דעת רבינו אליבא דר"ח אין כן אלא יש לחלק בין אשה כנגד בעלה לשאר לוה ומלוה וכ"כ בח"מ סי' ע"א ס"ל ול"ב וכן בסימן ק"ח כתב להדיא דמועיל הפיטור אף לגבי היורשים כשכתב בפירוש נאמנות מן היורשין אבל לגבי אלמנה לא מהני בדלא קנו מיניה על הנאמנות ומ"ש עוד הר"ן כיון שנאמנות אינו מועיל צריך לישבע א"כ אם מת מלוה אחר לוה אינו גובה מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו נראה דיחיד הוא בהוראה זו שהרי בח"מ סי' ק"ח הביא ב"י בשם בעה"ת ובעל המאור בשם חכמי נרבונא והרשב"א בתשוב' ע"ש ר"ח גם הריב"ש בתשובתו סימן קס"ט הביאו ב"י שאפי' במקום שאין נאמנות מועיל ליורשים מ"מ אם מת מלוה אחר לוה לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכ"כ הר"ן בתשובה סימן ל"א משום דתרי קולי לא עבדינן ולא קשה דברי הר"ן בתשובה אמה שבפרק הכותב דהלא נודע דהך מילתא אינו מחיבור הר"ן כי נשמטו כמו חמשה דפין מחיבורו ופירשו נימוקי יוסף במקומו:

ורבינו זרחיה הלוי כתב אם מכר קודם וכולי וי"א דהיינו דוקא וכו' נראה דכך פירושו תחלה אמר דרב אלפס ור"ח כתבו לחלק בין יורשין ללקוחות ובסתמא מיירי בכתיבה גרידא בדלא קנו מיניה וכדפי' בסמוך ורבינו ז"ה והרמ"ה הוסיפו לחלק דאף בלקוחות שצריך לישבע בדלא קנו מיניה אינו אלא במכר קודם הנאמנות וכו' וי"א דאפי' קודם הנאמנות ללקוחות אינו מועיל אא"כ דכתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דהשתא אית ליה קלא והלקוחות אפסידו אנפשייהו דאיבעי להו לאיזדהורי והרא"ש כתב להחמיר כר"ח וכרב אלפס והוא דאפי' קדם נאמנות למכר וגם כתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דאית ליה קלא ומדינא מועיל הנאמנות לגבות מן הלקוחות בלא שבועה דלא חיישינן דילמא פרע למלוה ועשה קנוניא עמו והחזיר לו השטר דלא חיישינן לקנוניא היכא דלא איתרע בנפילה אפ"ה יש להחמיר לחוש לקנוניא כיון דהאידנא נפישי רמאי ואינו גובה מן הלקוחות עד שישבע אבל לגבות מיורשיו מועיל נאמנות לעולם היכא דקנו מיניה להרא"ש ובח"מ סימן ע"א לאחר שכתב דעת ר"ח כתב וי"א שאם קנו מידו וכו' והראב"ד והרמ"ה חילקו בין היכא שקדם הנאמנות וכו' נראה דמ"ש וי"א וכולי הוא לפרש דעת ר"ת שכתב שמה דנאמנות אינו מועיל גבי לקוחות היינו דוקא בלא קנו מידו אבל קנו מידו מודה ר"ח דמועיל גם גבי לקוחות והראב"ד והרמ"ה לא כתבו לחלק בזה ומשמע מדבריהם דאם קדמה המכירה לנאמנות אינו מועיל אפי' קנו מידו וכתב שטר ואית ליה קלא דלאו כל כמיניה לגרוע כח דלקוחות לאחר שמכר להם כבר אבל קודם הנאמנות מועיל גם גבי לקוחות אפי' לא כתב שטר ולא קנו מידו אלא כך הקנה באפי תרי סהדי דאינהו דמפקי לקלא ואיבעי להו ללקוחות לאיזדהורי ובתשובת הרא"ש כתב ע"ש בעל העיטור הך סברא ומשמע התם שלפרש דברי ר"ח כתב כן כדפרישית: כתב המרדכי בפרק הכותב דבספרי הרי"ף איתא דאע"פ שכתב לה הבעל שטר נאמנות ממנו ומיורשיו לא יועיל כלום להוציא כתובתה מן היורשין בלא שבועה אא"כ כתב גם לכתובה נאמנות בפירוש דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וקשה דהלא הרי"ף בפרק הכותב פסק להדיא כשפטרה בפירוש מן היורשין מועיל וכדתנן בסיפא נדר ושבועה אין לי וליורשי וכולי וצריך לומר דלא כתבו השערים כן אלא למי שכתב פטור לאשתו בשעת מיתתו וסבירא ליה דפיטור סתם בשעת מיתה לא משמע אלא שלא ישביעוה שלא תפסה משלו כלום ושלא הפסידה נכסיו וכן פטרה משבועת פוגמת ואפוטרופסים אבל לא פטרה משבועת אלמנה אא"כ כשכותב לה בפירוש נאמנות גם לכתובה והא דתנן דפיטור מן היורשין מועיל לכתובה וכמ"ש הרי"ף להדיא היינו בדכתב לה בשעה שכנסה ולכן כתב המרדכי לשם דשערי הרי"ף חולקים על מ"ש בספר המקצעות שהביא לשם דהפיטור בשעת מיתה מועיל יותר ע"ש והבית יוסף הביא בשם תשובות רב נטרונאי כמו שכתב בספר המקצעות וכן פסק בהג"ה ש"ע ולענין מעשה צריך להתיישב בדבר:

דרכי משה עריכה

(א) בנ"י פרק הכותב דף תקי"ז ע"ב דלאו דוקא כתב דה"ה אמר דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי וכ"כ הריטב"א ז"ל. וכתב עוד שם דאם פטרה מן השבועה צריכה לנדור עד שיפטרנה מן הנדר ג"כ ודוקא אלמנה וגרושה אבל איש אחר שפטרו משבועה אף הנדר בכלל. ובריש אעפ"י כתב דאם פטרה לשבועה על הכתובה אף התוספת בכלל:

(ב) בב"י משמע דזהו דעת הרא"ש אבל לדעת הרי"ף משביעין אותה על שבועת אפוטרופוס אם נושאת ונותנת וע"ל סוף הסי' מדין זה:

(ג) וכ"ה לקמן סי' ק"ח:

(ד) ובנ"י פרק הכותב דף תקי"ו ע"ב דיכול להשביעה ע"י גילגול:

(ה) ומשמע בב"י פרק הכותב דף תקי"ח ע"א דאם היתה אפוטרופוס בחיי בעלה ונמשך כך לאחר מותו או שמינה האב בחייו שתהא אפוטרופוס על ממונו לאחר מיתה דזהו מקרי אפוטרופוס של חיי בעלה אבל אם מינוה יתומים הוי דלאהר מיתה וצ"ע שם:

(ו) וכ"כ המרדכי סוף הכותכ וכתב עוד שם דאם כתב לאשתו שטר נאמנות עליו ועל יורשיו אפ"ה אינה נוטלת כתובתה בלא שבועה אא"כ כתב בפי' נאמנת לכתובה דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל ואין נ"ל כן מדברי שאר הפוסקים:

(ז) כתב המרדכי פרק הכותב ע"ד תשובת מוהר"ם דאף אם באה לגבות לא מקרי תובעת כתובתה לענין שצריכה לישבע על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה דלא מקרי גביית כתובה הואיל וייחד לה קרקע וע"ש שהאריך בזה:

(ח) וע"ש ובתשובת הרשב"א סימן אלף נ"ט וב"י כתב תשובת הרא"ש הנ"ל ס"ס קי"ח ומסיק שם ואי עשאה נאמן כשני עדים נאמנת בכל מה שתאמר ונ"ל שעשאה ג"כ נאמן על כל דבר ולכן אי אמרה שבעלה צוה לה כך נאמנת נגד עדים אבל בלאו הכי אע"פ שפטרה מן השבועה לא מהני אם אבדה הנכסים אע"פ שעשאה נאמן כשני עדים: