פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר צט

טורעריכה

אלמנה שבאת לגבות כתובתה, שמין כל בגדיה בין של חול בין של שבת ומנכין אותם מכתובתה.

אבל גרושה, כיון שמוציאה מדעתו אין שמין לה בגדיה לא של חול ולא של שבת, וכל שכן שגובה מתנה שכתב לה בכתובתה.

וכתב בעל העיטור דוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמוצא אחרת נאה הימנה, אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה. עד כאן. ואפילו לדבריו נראה שאין לחלק בין סרחה עליו למוציאה מדעתו אלא בגדיה שקנה לה, אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם, וכן כתבו הגאונים.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אלמנה שבאת לגבות כתובתה שמין כל בגדיה וכו' בסוף פרק נערה שנתפתתה (דף נד:) אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אמר אין שמין מה שעליה ופסק רב נחמן הלכה כרב משום דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וכתב הריטב"א אהא דאמרינן דאלמנה שמין מה שעליה מיהו אינם יכולים לסלקה מהם במעות שאינו בדין שיפשיטוה ערומה ותלך והא דקאמר בגמרא ארמלתא שלח ופוק לישנא בעלמא הוו אמרי לומר שאינם שלה לגמרי או תקבלם בדמיהם או תפשיטם עכ"ל וכתבו הרי"ף והרא"ש ש"מ דמאן דגריש אתתיה מדעתא דנפשיה אין שמין לה מה שעליה דלאו איהי בעיא למיפק אלא איהו בעי לאפוקה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה"א אם גירשה לרצונו אין שמין כסות שעליה שהרי לקחן לה וזכתה בהן והוא רוצה להוציאה לא היא וכתב ה"ה על זה שאם היא יוצאה בע"כ כגון אלו שכופין אותם להוציא ודאי שמין מה שעליה :

ומ"ש רבינו דבגרושה אין שמין בגדיה ל"ש של חול ל"ש של שבת כ"כ שם הרא"ש וגם הר"ן כתב בשם הרשב"א שי"א כן ולא דמי לההיא דהאחין שחלקו אין שמין מה שעל בניהם ועל נשיהם ופירש עלה בירושלמי בכלי חול (וכלי שבת) דסתם אחים לא מקנו אלא בגדי חול כדי שלא יפשיטוה ערומה אבל בגדי שבת דלהתייקר עשויים לא אבל בעל לאשתו אקנויי אקני לה בין דחול בין דשבת ואם הקדיש והעריך עצמו אין לו בכסותה ואפי' דשבת דכיון דשלהם הן אינו יכול למשכנה וליתן לאחר ע"כ. והעיטור כתב באות חי"ת גבי חלוקת קרקעות אית דאמרי גרושה של רגל ושל שבת שמין ואית דאמרי כיון דאיהו מפיק לה אין שמין כלל דאקנויי אקני לה ומסתברא דשמין ע"כ והריב"ש בסימן ש"א כתב דמדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות מלוה נראה שסובר דשמין לגרושה בגדי רגל ושבת ועיין בתשובות להרמב"ן סימן קט"ו וכתב עוד הר"ן שהרז"ה חולק ואומר דאפי' בגרושה שמין מה שעליה דהא אלמנה נמי לאו איהי נפקא אלא מן שמיא מפקי לה ואפ"ה אמרינן דלא אקני אלא אדעתא למיקם קמיה ע"כ ומ"ש דהא אלמנה נמי לאו איהי נפקא וכו' ל"ק מידי דאלמנה אע"ג דאיהי לא נפקא אלא מן שמיא הוא דמפקי לה מכל מקום איהו לא מפיק לה מדעתיה משא"כ בגרושה דאיהו מדעתו מפיק לה: וכתב עוד הר"ן בשם הגאונים דדוקא במלבושים וכיוצא בהם אמרינן דלא אקני לה אדעתא למיפק אבל הנותן מתנה לאשתו ודאי אית לה וכי נפקא לא מפקינן מינה והביא ראיה לדבר: וכתב הריב"ש בסימן ש"א שכ"כ בעיטור בשם רבותינו הראשונים וכל דייני מתיבתא ומיהו אין דבריהם אלא בנותן קרקע או מעות או אפילו שאר מטלטלים שאינם לא מלבושים ולא תכשיטין ללבוש ולהתנאות בהם ואינן בכלל מה שעליה כגון אותן שנהגו לכתוב מתנה לחוד בשעת נישואין וזה נגבה בין באלמנות בין בגירושין כל שאינה מורדת בו אבל חתן הנותן סבלונות ותכשיטי כסף וזהב לכלה להתנאות בהם בין שנתנם בשעת נישואין בין קודם לכן בעודה ארוסה אין זה מתנה גמורה ואע"פ ששולח ומכריז זה נותן החתן לכלה אין הכוונה למתנה גמורה ומעולם לא שמעתי מי שפקפק בדבר לומר שלא יהיו שמין תכשיטי כסף וזהב ואפילו בגרושה ואפילו החולקים עם הרמב"ם לומר דגרושה אין שמין בו בין בגדי חול בין בגדי שבת לא חלקו עליו בתכשיטי כסף וזהב שהרי במתניתין (כד.) דאחד המקדיש לא הזכירו אלא מיני מלבוש אמנם אם נתנו לה אחרים תכשיטין או מעות בשעת נישואין כמו שהוא נוהג שהקרובים לחתן ולכלה נותנין לה איש נזם זהב טבעת ועגיל בודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו והוה ליה כנכסי מלוג וא"כ בין באלמנות בין בגירושין אין שמין אותם לה. וכתב עוד דחלוצה דינה כאלמנה:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אלמנה שבאת לגבות כתובתה שמין כל בגדיה פסק כרב ס"פ נערה שנתפתתה ולא כשמואל וטעמא דכיון דלא מפיק לה מדעתיה אדעתיה למיקם קמיה אקני אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה ולפ"ז ודאי לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קנה והקנה לאשתו אבל בגדים שעליה מבית אביה יש להן דין נצ"ב שהכניסה לו בשומא אבל רבינו לעיל סוף סי' ע"ז כתב ע"ש הרא"ש בתשובה שאין דרך לשום מלבושים שעל הכלה להתחייב בהן באחריותן כלום ויש להם דין נ"מ שאם פחתו פחתו לה וע"ש ועיין עוד במ"ש בסימן ס"ו סעיף ו':

ומ"ש בין של חול ובין של שבת הכי משמע מדקאמר דכי אקני לה וכו' בסתמא דכל למישקל ומיפק לא אקני לה אפילו של חול ומ"ש אבל גרושה וכו' כ"כ הרי"ף והרא"ש ומ"ש ואפילו של שבת אין שמין הכי משמע ודאי כיון דבגרושה אמרינן דכבר זכתה במאי דאקני לה א"כ אף בשל שבת נמי זכתה וה"ה בשל רגל מיהו כתב ב"י דיש חולקין דבגרושה נמי שמין אפילו בשל חול כמו באלמנה ויש מחלקין בגרושה דשל שבת ורגל שמין ובשל חול אין שמין וכך פסק בש"ע ומ"ש וכ"ש מתנה וכו' אגרושה קאי ומיהו ה"ה אלמנה גובה מתנה שכתב לה בכתובה אף ע"ג דשמין מה שעליה מטעמא דאמרן אבל מתנה דכתב לה בשעת חופה מפני חיבת ביאה גובה לעולם:

דרכי משהעריכה

(א) וכתב הרא"ש בתשובה כלל פ' סימן ד' כששמין לאשה הכתובה ששמין לה כפי מה ששוה למכור ביום השוק ולא כפי מה ששוה כאן:

(ב) וכ"ה במרדכי פרק נערה שנתפתתה: