ט"ז על אורח חיים טז
(א) שיעור טלית כו' — לשון הברייתא היא כך: תנו רבנן, טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק, חייבת. אין קטן מתכסה בו ראשו ורובו, אף על פי שהגדול יוצא בו עראי, פטורה. וסובר הרמב"ם ואחריו השולחן ערוך דהעיקר בשיעור כיסוי הקטן, וטעמם, כיון דאמר בסיפא: "אף על פי שהגדול" כו', ולא קאמר איפכא: "אם אין הגדול יוצא, אף על פי שהקטן מתכסה פטור", אלא על כרחך שהכל תלוי בכיסוי הקטן, והא דנקט התנא ברישא: "והגדול יוצא, לרבותא נקטיה, אילו יוצא בו גדול בקבע – פשיטא דחייב, ואז אי אפשר לומר שום שיעור בכיסוי קטן, דזה פשוט אפילו שהקטן מתכסה בו, כיון שגדול יוצא בקבע. אלא אפילו באין יוצא כי אם עראי, אפילו הכי מקרי "כסותך", כיון דהקטן מתכסה. והטור כתב כלשון הברייתא, רק שבגדול יוצא כתב: "וגדול אינו מתבייש לצאת" כו', נראה דסבירא ליה דתרתי בעי. והא דלא נקט בסיפא רק "אם אין הקטן מתכסה" ולא איפכא, דהוא נלמד בקל וחומר, דהא עיקר חיובא הוא בגדול, רק שמשערים בקטן. ואם כן קא משמע לן התנא רבותא, דאף על גב דלגבי גדול מקרי על כל פנים בגד עראי, אפילו הכי פטור, וכל שכן כשאינו בגד כלל לגדול, דלא אכפת לן במה שמכסה הקטן. ואין להקשות, תרתי שיעורי למה לי? דהא לפי האמת חד שיעורא נינהו. יש לומר דלאו כל הקטנים שוים, ובטור נקט קטן בן ט' שנים, וגם בזה יש חילוק בין בן ט' לחבירו, וגם במה שהגדול אינו מתבייש יש גם כן לפעמים שהאחד בוש יותר מחבירו, על כן צרפו תרווייהו אהדדי. ומה שכתב הטור "בן ט' שנים", נראה לי דלמדו מדאיתא בהניזקין: במתניתא תנא לעניין קטנים, הפעוטות דהיינו בן ט' ובן י', ואמרינן שם: כל חד לפי חורפיה, וקטן דהכא נמי איתא בברייתא, על כן נפרשינן ביה כל מה שנוכל, דהיינו שהוא יוצא ובא לבין הבריות לשאת ולתת, דהיינו מבן ט' ולמעלה, כן נראה לי. ובית יוסף בשם מהר"י חביב כתב שדברי הטור הם שלא בדקדוק, וגם בדרכי משה הביאו. ומה שכתב כאן רמ"א: "דווקא כשהגדול לובשו" כו', לא נקט זה לשיעור, אלא לעניין חיוב בציצית, כלומר דאין שום חיוב בציצית על הקטן, רק החיוב על הגדול שלובשו לפעמים, אבל עיקר השיעור בקטן, וכעין שכתב בשם מהר"י חביב. אבל לעניות דעתי נראה כוונת הטור כמו שכתבתי. וכבר צווחו כמה גדולים על ההמון עם שעושין ד' כנפות מבגד קטן מאד, דאין בו כלל כשיעור כיסוי קטן, וזכרו גם כן במרדכי, ומסיים: "לכך קורא ר' תגר על העושים בין בציצית בין בלא ציצית, כי רפיה בידיה משום ספק להניח טלית בת ד' כנפות בלא ציצית", עד כאן לשונו. על כן מוטל על כל יראי שמים להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה: