פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) וברא בו נקבים כו' — נבאר תחילה דעת הטור, ואחר כך מה שיש לדקדק בדברי השולחן ערוך. הטור כתב: חלולים חלולים, ולא יאמר חללים חללים, עכ"ל. ויש להבין, למה לא רצה בגירסא חללים? ובאמת בגמרא שלפנינו כן הוא. ופירש הב"י, דבחללים לא שייך בריאה, שהרי אין בו ממש, אלא על ידי האבר שסביבותיו נמצא החלל. לפיכך גורס חלולים, דקאי אאברים שהם חלולים, עכ"ל. וקשה לי, דאם כן היה לו לומר גם כן נקובים ולא נקבים. גם מה שכתב ב"י דברי הטור, שאם יפתח כו', דקאי אתחילת הבריאה כו', אין זה שייכות להאיברים החלולים, כי אם להנקובים, דהיינו פה פי הטבעת החוטם. ואגב נתרץ למה אמר כפל חלולים. ונראה לי, דהטור אינו מפרש כפירוש רש"י, דלפירוש רש"י – גירסת חלולים על בריאת החלל שברא השם יתברך, לב ומעיים וכרס, והם סתומים מכל צד, ונקבים הם איברים שמנוקבים לחוץ, כגון פה, חוטם, ופי הטבעת. והטור מפרש אפכא, כגון פה וטבור דבמעי אמו מקרי הפה חלול וסתום והטבור נקוב ופתוח, ואחר כך הוי איפכא. ועל כן אמר ב' פעמים נקבים, הא' נגד מה שהוא נקוב במעי אמו, והב' נגד מה שהוא נקוב אחר כך. ועלייהו בעצמו קאי חלולים חלולים, לומר שאותן נקבים שזכרנו הם גם כן חלולים חלולים, שלפעמים זה חלול וזה נקוב, ולפעמים איפכא. ועל כן לא גריס חללים, דאז היה ענין בפני עצמו, מה שאין כן חלולים הוא מורה על הדביקות, שהנקבים בעצמם הם גם כן חלולים. ועכשיו תפרש שפיר אחר כך, שאם יפתח או יסתם, דהיינו בשינוי הנמצא בין במעי אמו לאחר כך. ובזה מזכיר חכמת הבורא ברוך הוא. ומשום דעשיית צרכיו של אדם הוא גם כן על ידי מציאת הנקבים, על כן סמכו ההודאה הזאת לאותה שעה, כן נראה לי דעת הטור. וצריך עיון על השולחן ערוך, דמפרש חלולים כדפירוש רש"י, ושאם יסתם כפירוש הטור, דלא מתיישבי תרוייהו שפיר.


(ב) אפילו שעה אחת — בב"י בשם הכל בו, שמהר"ם לא אמר דבר זה, דהא אפשר לחיות יום או יומים. ואחרים אמרו דאשעת יצירה קאי, שאז אילו נפתח הסתום או אפכא לא היה מתקיים אפילו שעה אחת. ולפי זה נראה לי דזה תלוי בפירוש הברכות שזכרנו, דמהר"ם פירש כרש"י ואחרים פירשו כפירוש הטור, ואם כן ב' הגירסאות נכונים, ואין למחוק שום נוסחא הנמצא מאלו השניים.


(ג) רופא חולי כל בשר — בגמ' פריך, מאי חתם? אמר רב, רופא חולים. אמר ליה שמואל, שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי? אלא לימא רופא כל בשר. וכן הזכיר שם רב פפא אחר כך. אם כן, אין לגרוס רופא חולי כל בשר, אלא רופא כל בשר, וכן הוא ברי"ף. אלא דבאשר"י איתא רופא חולי כל בשר כו', וכן בב"י. וצריך לומר לדעת הרא"ש, דדוקא כשיאמר רופא חולים משמע דכולי עלמא הם קצירי, אבל כשיאמר רופא חולי כל בשר, הוי פירושו שלא יתעפש הפסולת, והוא חולי כל בשר בטבעו, דהיינו שיש כבר פסולת כל בשר, והוא החולי, רק שהשם יתברך הוא מבטלהו. מה שאין כן כשיאמר חולים, יהיה משמעות על האנשים שהם חולים. ומדברי דרכי משה משמע שיש לומר רופא חולי כל בשר. ומו"ח ז"ל כתב בשם רש"ל שיש לומר רופא כל בשר. ואומר אני, שתרי הנוסחאות הם שפיר, וחלילה למחוק א' מהם ולהגיה כמו השנית, אלא כל א' יש לו על מה לסמוך.

סעיף בעריכה


(ד) יש נוהגין להמתין כו' — טעמא, מאחר שהברכות אחרות אין אנו מברכין אותם מיד סמוך לנטילה, ומניחים אותם לבית הכנסת, תדחה גם נטילת ידים עמהם. ובני ספרד סבירא להו דנטילת ידים צריך לעולם להקדימה עובר לעשייתן, כדין כל ברכת מצות, אלא שממתינין עד אחר הנטילה, דגברא לא חזי. אבל האחרות שהם ברכות השבח, יכול לאומרן אחר עשייתן. וכתב בדרכי משה, שהוא נהג עצמו כבני ספרד.


(ה) ואפילו בכהאי גוונא כו' — היינו מה שנוהגים רוב המון עם להתפלל סליחות קודם אור הבוקר בימי הסליחות, ושם מוזכרים כמה פסוקים, ואחר כך מברכים על נטילת ידים והתורה. ולענין ברכת התורה יש ליישב, דאותן פסוקים אין אומרים אותם אלא דרך תפילה ולא נתחייבו בהם בברכות התורה. אך לענין נטילת ידים, שמפסיקין בהפסקה כזאת, צריך עיון ליישב. וביותר תמוה אם כבר עשה צרכיו קודם הבוקר, ודאי הוצרך לברך אז על נטילת ידים ואשר יצר, אם כן היאך יברך אחר כך שנית? ובדרכי משה כתב על זה, אי איישר חילי אבטליניה, שלא לברך שנית. ואחר כך בא ליישב קצת, ומסיק: והרוצה לצאת ידי ספק, יצא לחוץ אחר גמר הסליחות, ויטיל מים וישפשף, ואחר כך יוכל לברך עם הצבור. ואפילו בזה יש לפקפק, כדלקמן סימן ז', עכ"ל.

ונראה לי ללמוד זכות על הש"ץ דסליחות, שמה שמברך שנית הוא להוציא את מי שאינו בקי בברכות. ואף על גב דאין שם בבית הכנסת מי שאינו בקי, מכל מקום שפיר עביד, וכמ"ש בית יוסף סימן קכ"ד בשם אבודרהם בשם הרמב"ם בענין חזרת הש"ץ התפילה בבית הכנסת אף שכולם בקיאים, דמעיקרא ניתקן בשביל ספק, שמא יהיו קצת אינם בקיאים, עיין שם. והכי נמי כאן, אלא שהקהל שעונים אחריו ברכת על נטילת ידים אין להם על מה שיסמכו, כיון שבירכו תחילה, ואמאי יברכו שנית? ואי לא ברכו תחילה, הוי הפסקה גדולה. ומכל מקום יותר טוב שלא יברכו תחילה ממה שיעשו ברכה לבטלה, וזה פשוט, כנ"ל.