חלקת מחוקק על אבן העזר לב
סעיף א
עריכה(א) או על החרס: חרס הוא דבר שיכול להזדייף ולקמן סי' קכ"ד מבואר בתנאי שיתנו לה בעידי מסירה וקידושין וגיטין דין א' להם דאיתקש הויה ליציאה וסמך כאן על דיני גט המבוארים לקמן סי' הנ"ל:
(ב) ונותנו לה בפני עדים: לקמן סי' קל"ג גבי גט כתב דאם חתמו על הגט עידי חתימה ומסרו בינה לבינו כשר וי"א פסול ופלוגת' זו שייך הכא ג"כ בקידושין:
(ג) שלא לדעתה הרי זו ספק: בלא הכי הוי ספק מקודשת מחמת הנייר כמ"ש בסעיף שאחר זה שמא ש"פ ונ"ל אף שהתנה עמה בפי' שאינו מקדשה בממון רק בשטר כשר אפ"ה הוי ספק קידושין ואם אמרה לשלוחה אמור לפלוני שיכתוב השטר לדעתי לא מהני לרמב"ן עיין סי' ל"ו:
סעיף ב
עריכה(ד) אף על פי שהשטר פסול: כלו' אפי' בכתבו שלא לשמה ונתנו לה בתורת שטר שהוא פסול מ"מ שמין הנייר ולא אמרו פסול אלא באומר בפי' שאין מקדשה בתורת כסף אף שיהיה הנייר שוה הרבה:
סעיף ג
עריכה(ה) בתך מקודשת לי: אם אין לו רק בת אחת ואם יש לו שנים צריך לפרש איזו מהן הוא מקדש ואם כתב הרי את מקודשת ג"כ הוי קידושין ועיין לקמן סי' ל"ז:
סעיף ד
עריכה(ו) או על איסורי הנאה: המ"מ בפ"ג מה"א דין ג' לא הזכיר דין איסורי הנאה רק דין דמחובר כתב דפסול כמו גיטין ואדרבה מדבריו משמע שהוא כשר על איסורי הנאה דהא פסול מחובר בקדושין יליף לה מגט ובגט הנכתב על איסור הנאה כשר כדאית' לקמן סי' קכ"ד אבל הרשב"א בתשו' סי' תר"ג מסיק ע"פ הירושלמי דבאיסורי הנאה מן התורה אינה מקודשת ובאיסור הנאה דרבנן מקודש' (הובא לעיל סי' כ"ח ס"ק מ"א ועיין בס"ק שאח"ז):
(ז) ויש מכשירין: במחובר כתב הרשב"א בתחלה בסי' ת"ר דשטר קדושין כשר במחובר וכתב שם דאין כן דעת רש"י אבל בסי' אלף תכ"ו חזר בו ופסק דהמקדש בקרקע בתורת כסף מקודש' אבל המקדש בשטר במחובר לקרקע אינה מקודשת כדאית' בהדיא בגמ' מילת' דאיתא בקידושין לא קתני (גיטין ד"י ע"א פי' דלפני זה ד"ט ע"א קתני בג"ד שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים ופריך ותו ליכ' והאיכ' מחובר דפסול בתרווייהו ומשני כי קתני מלתא דליתא בקידושין מילתא דאיתא בקידושין לא קתני (ופרש"י כגון מחובר איתא נמי בשטרי קדושין איתקוש הוייה ליציאה) אלמא בהדיא שטר אירוסין ליתא במחובר וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ"כ הר"ן ריש קידושין וא"כ בחנם כתב הרב דיש מכשירין וסמך על מ"ש הרשב"א בסי' ת"ר גם שטר שנכתב על איסורי הנאה מן התורה לא מצאתי מי שחולק על הרשב"א בתשובה בסי' תר"ג שהבאתי בסעיף שלפני זה והתימא על מור"ם שלא הזכיר חילוק זה שחולק הרשב"א בין איסור הנאה ד"ת ובין איסור הנאה מדרבנן:
(ח) ואין עליו עד מקודשת מספק: היינו למאן דס"ל דגט בלא עידי מסירה סגי בעידי חתימה גם כאן כתב ידו כמאה עידי חתימה דמי אבל למאן דבעי עידי מסירה דוקא ובעידי חתימה לחודייהו אינו גט כלל (שני הדעות האלו הובאו לקמן בסי' קל"ג סעיף א') ומותרת לחזור לבעלה כהן גם בקדושין אין כאן קידושין כלל וא"צ גט:
(ט) ע"מ שהנייר שלי: בגמ' (בגיטין דף ך' ע"ב) אמרו הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת דלא נתן לה כלום נמצ' אותיות הגט פורחות באויר ע"מ שתחזיר לי את הנייר נתינה על מנת להחזיר שמה מתנה וכן הוא לקמן סימן קמ"ג סעיף י"א ולפי זה גבי קדושין דלא מהני ע"מ להחזיר כמבואר לעיל ריש סימן כ"ט א"כ גם כן לא מהני בקידושין אפילו אומר ע"מ שתחזיר לי הנייר וא"כ קשה ה"ל למנקט רבותא ואפשר לחלק בין כסף לשטר דדוק' גבי כסף כתבו לעיל דלא מהני בקדושין משום דדמי' לחליפין אבל בשטר מהני נתינה ע"מ להחזיר וע"כ כתב כאן ע"מ שהנייר שלי א"מ הא ע"מ שתחזיר לי הנייר מקודשת כמו גבי גט וקצת יש לדקדק למה לא חלקו בגמרא בע"מ גופה בין אם אמר ע"מ שהנייר שלי או ע"מ שתחזור לי הנייר: