לעניין החלטה להטיל קנס בידי פקח או עובד הרשות המקומית כאמור בסעיף 28 – היועץ המשפטי של הרשות המקומית או עורך דין מהלשכה המשפטית של הרשות המקומית שהוא הסמיך לכך;

(3)

לעניין החלטה להטיל קנס בידי עובד ציבור שהוסמך לפי סעיף 29 – מי ששר התחבורה והבטיחות בדרכים הסמיכו לכך;

”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961;

”הודעה על החלטה להטיל קנס“ ו”החלטה להטיל קנס“ – כמשמעותן בסעיף 4(א);

”החלטה סופית להטיל קנס“ – כל אחת מאלה:

(1)

החלטה סופית של בית דין לתעבורה או פסק דין של בית משפט, המאשרים החלטה להטיל קנס;

(2)

קנס ששילם המפר כאמור בסעיף 9(ב);

(3)

הודעה על החלטה להטיל קנס שהקנס שנקבע בה לא שולם, וחלות עליה הוראות סעיף 9(ד);

”הפרת תעבורה“ – הפרה של הוראה לפי פקודת התעבורה המנויה בתוספת הראשונה, למעט הפרה כאמור שכתוצאה ממנה או בקשר עימה נגרמה תאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש;

”השגה“ – כמשמעותה בסעיף 8(א);

”חוק בתי דין מינהליים“ – חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992;

”חוק בתי המשפט“ – חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984;

”חוק המידע הפלילי“ – חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019;

”חוק המרכז לגביית קנסות“ – חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995;

”חוק סדר הדין הפלילי“ – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982;

”חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות“ – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998;

”יום ההמצאה“ – היום שבו הומצאה למפר הודעה על החלטה להטיל קנס בהתאם להוראות סעיף 5;

”מערכת מקוונת“ – מערכת מחשוב שבית הדין לתעבורה פועל באמצעותה ובה מתנהלים הליכים משפטיים לפי סעיף 20(א);

”מפקח“ – שוטר, וכן מי שהוסמך למפקח לפי הוראות פרק ו׳;

”מרשם התעבורה המינהלי“ – כמשמעותו בסעיף 30(א);

”ערר“ – כמשמעותו בסעיף 19;

”תקנות התעבורה“ – תקנות התעבורה, התשכ״א–1961;

”השר“ – שר המשפטים.

פרק ב׳: קנס בשל הפרת תעבורה

2.

הטלת קנס בשל הפרת תעבורה וחריגים להליך המינהלי

(א)

היה למפקח יסוד סביר להניח כי אדם ביצע הפרת תעבורה (בחוק זה – מפר), רשאי הוא להטיל על המפר קנס בשל הפרת התעבורה, לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – קנס בשל הפרת תעבורה); לעניין זה, ”אדם“ שהוא יחיד – מי שמלאו לו 12 שנים.

(ב)

אין בקביעתה של הוראה מהוראות לפי פקודת התעבורה כהפרת תעבורה כדי לגרוע מהיותה עבירת תעבורה; ואולם, הליך פלילי בשל עבירת תעבורה המהווה הפרת תעבורה ייפתח רק בהתקיים אחד מאלה:

(1)

התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע הפרת התעבורה לפי הוראות סעיף קטן (ג);

(2)

התקיימו נסיבות המצדיקות זאת לדעת תובע, לפי הוראות סעיף קטן (ד).

(ג)

(1)

היה לשוטר יסוד סביר להניח כי אדם ביצע הפרת תעבורה ונוכח כי התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע הפרת התעבורה, יודיע השוטר לאותו אדם כי יוגש נגדו כתב אישום ותימסר לו הזמנה למשפט לפי חוק סדר הדין הפלילי.

(2)

ראש מחלקת תנועה של משטרת ישראל, באישור השר ושר התחבורה והבטיחות בדרכים, יקבע בהוראות מהן נסיבות מחמירות לעניין סעיף קטן זה.

(3)

הוראות כאמור בפסקה (2) יפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של משטרת ישראל, בעברית ובערבית.

(ד)

(1)

ביצע אדם הפרת תעבורה וסבר תובע שהתקיימו נסיבות המצדיקות את בירור המשפט, רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, להגיש כתב אישום לפי חוק סדר הדין הפלילי בהתאם להוראות נוהל שנקבע לפי פסקה (2), ובלבד שטרם הומצאה למפר הודעה על החלטה להטיל קנס.

(2)

בנוהל יפורטו הנסיבות המצדיקות הגשת כתב אישום והשיקולים שיש לשקול בקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום, ובכלל זה נסיבות מחמירות מיוחדות, מידת ההרתעה הנדרשת בנסיבות מסוימות, הפרות תעבורה קודמות או עבירות קודמות שביצע המפר ואי־תשלום קנסות שהוטלו על המפר לפי חוק זה.

(3)

נוהל לפי פסקה (2) ייקבע כמפורט להלן:

(א)

לעניין הגשת כתב אישום על ידי תובע מטעם משטרת ישראל – על ידי ראש חטיבת התביעות של משטרת ישראל;

(ב)

לעניין הגשת כתב אישום על ידי תובע מטעם רשות מקומית או תובע שהוא עובד ציבור שהוסמך לפי סעיף 29 – על ידי ראש המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה.

(4)

נהלים לפי סעיף קטן זה יפורסמו באתר האינטרנט של משטרת ישראל או של משרד המשפטים, לפי העניין, בעברית ובערבית.

3.

שיעור הקנס בשל הפרת תעבורה

(א)

שיעור הקנס בשל הפרת תעבורה יהיה אחד מהסכומים המפורטים בתוספת הראשונה אשר נקבע לאותה הפרת תעבורה בתוספת האמורה.

(ב)

(1)

בוצעה הפרת תעבורה, למעט הפרת חניה, ברכב הרשום על שם תאגיד, לרבות אם הוכח לפי הוראות סעיף 27ב לפקודת התעבורה כי תאגיד אחר הוא המחזיק באותו רכב, יהיה שיעור הקנס בשל הפרת התעבורה גבוה פי ארבעה משיעור הקנס בשל אותה הפרה כאמור בסעיף קטן (א) או משיעור אחר שנקבע לפי סעיף קטן (ד)(2), אלא אם כן האחריות להפרת התעבורה אינה חלה על תאגיד כאמור לפי הוראות סעיף 27ב לפקודת התעבורה.

(2)

ההוראות לפי סעיף קטן זה לא יחולו לעניין רכב עצמאי שהופעל, בעת ביצוע ההפרה, באמצעות מערכת נהיגה עצמאית כמשמעותה בסעיף 16ד לפקודת התעבורה.

(ג)

(1)

בוצעה הפרת תעבורה, למעט הפרת חניה, אשר שיעור הקנס בשלה הוא 500 שקלים חדשים ומעלה, וקדמו לה שלוש הפרות תעבורה או עבירות תעבורה, למעט הפרות חניה או עבירות חניה, בשלוש שנים רצופות לפני ביצוע הפרת התעבורה האחרונה, יהיה שיעור הקנס בשל אותה הפרת תעבורה גבוה פי שניים משיעור הקנס כאמור בסעיף קטן (א) או (ב), לפי העניין, ובלבד שהתקיים לגבי הפרות התעבורה או עבירות התעבורה הקודמות האמור בפסקאות משנה (א) או (ב):

(א)

לעניין הפרת תעבורה קודמת – התקיימו לגביה שני אלה:

(1)

שיעור הקנס בשל הפרה זו הוא 500 שקלים חדשים ומעלה;

(2)

ניתנה לגביה החלטה סופית להטיל קנס;

(ב)

לעניין עבירת תעבורה קודמת – לא חלות עליה הוראות סעיף 30(ב) לפקודת התעבורה לעניין עבירת קנס חוזרת או נוספת, וכן התקיים לגבי מבצע העבירה אחד מאלה:

(1)

הוא שילם בשלה קנס או הורשע בביצועה;

(2)

הוא לא שילם בשלה קנס וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, והוא לא הגיש בקשה כאמור או שבקשתו כאמור נדחתה.

(2)

הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על חברה שפעילותה העסקית העיקרית היא השכרת רכב; לעניין זה, ”השכרת רכב“ – התקשרות בתשלום שבמסגרתה המשכיר נותן לשוכר זכות שימוש ברכב לתקופה קצובה.

(ד)

שר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי –

(1)

לשנות, בצו, את התוספת הראשונה, ורשאי הוא לקבוע בצו כאמור דרגות קנס שונות להפרת תעבורה בהתחשב בנסיבות ביצועה;

(2)

בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי – לקבוע בצו, לעניין רכב לתחבורה קלה כהגדרתו בתקנות התעבורה, מקרים ונסיבות שבהתקיימם סכום הקנס כאמור בסעיף קטן (ב)(1) יהיה נמוך מפי ארבעה מהקנס הקבוע להפרה.

(ה)

בסעיף זה –

”הפרת חניה“ – כל אחת מאלה:

(1)

הפרת הוראות סעיף 62(12) לפקודת התעבורה שהיא הפרת תעבורה או הפרה של חוקי עזר שהותקנו לפי סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה;

(2)

הפרת תעבורה של הוראה מהוראות סימן י׳ לפרק שני לחלק ב׳ לתקנות התעבורה;

(3)

הפרת תעבורה של הוראות תקנה 22 לתקנות התעבורה לעניין אי־ציות לתמרור הקובע כללים בדבר חניה, בין בדרך איסור ובין בדרך אחרת;

”עבירת חניה“ – עבירת תעבורה של הוראות המנויות בהגדרה ”הפרת חניה“.

פרק ג׳: החלטה להטיל קנס בשל הפרת תעבורה

4.

הודעה על החלטה להטיל קנס

(א)

החליט מפקח להטיל קנס על מפר בשל הפרת תעבורה לפי סעיף 2 (בחוק זה – החלטה להטיל קנס), ימציא למפר הודעה על החלטתו (בחוק זה – הודעה על החלטה להטיל קנס); הודעה על החלטה להטיל קנס תהיה בטופס שקבע השר ותכלול, בין השאר, את הפרטים האלה:

(1)

שם המפר ומענו;

(2)

תיאור תמציתי של העובדות המהוות את הפרת התעבורה;

(3)

המקום והזמן שבהם בוצעה הפרת התעבורה;

(4)

הוראות החיקוק שבהן נקבעה ההפרה;

(5)

הקנס המוטל בשל הפרת התעבורה, דרכי תשלומו והתקופה לתשלומו;

(6)

מספר הנקודות שנקבע לגבי הפרת התעבורה לפי פקודת התעבורה אשר יירשמו לחובתו של המפר בשל ההפרה, וכן דרכי התקשרות עם רשות הרישוי לקבלת מידע נוסף כאמור בסעיף 69א(ה) לפקודת התעבורה, כפי שמסרה רשות הרישוי;

(7)

יידוע המפר בדבר זכות העיון שלו לפי סעיף 36;

(8)

יידוע המפר על האפשרות לשלם את הקנס או להגיש השגה או ערר ועל אופן התשלום והדרך להגיש השגה או ערר והתקופות לכך;

(9)

לעניין מפקח שהוא שוטר – מספרו האישי, ולעניין מפקח שאינו שוטר – מספר העובד שלו.

(ב)

להודעה על החלטה להטיל קנס הנסמכת על צילום ממכשיר אכיפה המשמש למטרת תיעוד של ביצוע עבירות תעבורה והפרות תעבורה, בלבד, יצרף מפקח את הצילום, ואם לא ניתן לצרפו להודעה – יפרט את הדרכים לקבלת צילום כאמור.

5.

המצאת הודעה על החלטה להטיל קנס

(א)

הודעה על החלטה להטיל קנס תומצא למפר באחת מהדרכים האלה:

(1)

אם ההחלטה להטיל קנס ניתנה בנוכחות המפקח והמפר – במסירה לידי המפר, בסמוך לביצוע הפרת התעבורה, אלא אם כן הדבר אינו מתאפשר בשל נסיבות חריגות; לעניין זה, מסירה לידי המפר יכולה להיעשות גם דיגיטלית לפי הוראות פסקה (2) ובתנאי שהיא נעשית באותו מעמד;

(2)

למען הדיגיטלי של האדם כהגדרתו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;

(3)

במשלוח בדואר רשום למענו של המפר הרשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965; נשלחה למפר הודעה על החלטה להטיל קנס בדואר רשום כאמור, יראו את ההודעה כאילו הומצאה כדין אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם כן הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה;

(4)

לעניין הפרת תעבורה שהיא הפרה של הוראה האוסרת על העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק – ניתן גם להצמיד לרכב את ההודעה על החלטה להטיל קנס; ההודעה תהיה מופנית אל בעל הרכב בלא ציון שמו, אלא בציון מספר הרכב בלבד; לא שולם קנס בשל הפרת תעבורה במועד שנקבע בהודעה על החלטה להטיל קנס שהוצמדה לרכב לפי פסקה זו, ולא הוגשו לגביה השגה או ערר בתוך התקופה להגשתם, תומצא לבעל הרכב הודעה חדשה במסירה לפי הוראות פסקה (2) או (3).

(ב)

נמסרה הודעה על החלטה להטיל קנס לפי סעיף קטן (א) לידי מפר שהוא קטין, או נשלחה הודעה כאמור בדואר רשום למפר שהוא קטין ומענו אינו המען הרשום של הורהו, יישלח העתק מההודעה כאמור בסמוך לאחר מכן להורהו של הקטין לפי הוראות סעיף קטן (א)(2) או (3); ואולם, אין בהוראה זו כדי לפגוע בתוקפה של הודעה על החלטה להטיל קנס שהומצאה לקטין בלא שליחת העתק ממנה להורהו כאמור.

6.

תקופות המצאת הודעה על החלטה להטיל קנס

(א)

לא תומצא הודעה על החלטה להטיל קנס אם עברה שנה מיום ביצוע ההפרה וטרם נשלחה בשלה הודעה כאמור; ואולם, אם טען בעל הרכב כי לא ביצע את הפרת התעבורה והוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע ההפרה, או למי מסר את החזקה ברכב, או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להמציא הודעה על החלטה להטיל קנס בשל ההפרה למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצועה.

(ב)

הייתה הפרת תעבורה הפרה שהיסוד הסביר לביצועה הוא צילום רכב כאמור בסעיפים 27א או 27א1 לפקודת התעבורה, יחולו הוראות אלה:

(1)

לא תומצא הודעה על החלטה להטיל קנס בשל ההפרה אם עברו ארבעה חודשים מיום ביצועה וטרם נשלחה הודעה כאמור;

(2)

על אף האמור בפסקה (1), טען בעל הרכב כי לא ביצע את הפרת התעבורה והוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע ההפרה, או למי מסר את החזקה ברכב, או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להמציא הודעה על החלטה להטיל קנס בשל ההפרה למי שנהג ברכב אם לא עברה שנה מיום ביצוע ההפרה או אם לא עברו ארבעה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות כאמור, לפי המאוחר, ובלבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע ההפרה.

7.

תיקון הודעה על החלטה להטיל קנס

(א)

גורם מוסמך רשאי לתקן הודעה על החלטה להטיל קנס או להפיק הודעה חדשה, אם נוכח מיוזמתו או לפי בקשה, כי נפלה טעות בהודעה כאמור או שקרתה תקלה בנוגע להפקתה או לשליחתה.

(ב)

בקשה לפי סעיף קטן (א) תהיה בכתב, ויצורפו לה המסמכים התומכים בבקשה, ורשאי גורם מוסמך לדרוש ממבקש הבקשה תצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; גורם מוסמך רשאי להחליט בבקשה על יסוד הבקשה בלבד.

8.

השגה על החלטה להטיל קנס

(א)

מפר רשאי להגיש לגורם מוסמך השגה על החלטה להטיל קנס (בחוק זה – השגה), בתוך 30 ימים מיום ההמצאה, ואם ההשגה היא מהטעם שהפרת התעבורה לא בוצעה בידי המפר לפי הוראות סעיף 27ב לפקודת התעבורה – בתוך 90 ימים מיום ההמצאה.

(ב)

גורם מוסמך רשאי לדון בהשגה שהוגשה לאחר שחלפו התקופות כאמור בסעיף קטן (א), אם שוכנע שההשגה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במפר ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה.

(ג)

גורם מוסמך יחליט בהשגה ויודיע למפר בכתב על החלטתו, בצירוף נימוקיו, בהקדם ולא יאוחר מ־45 ימים מיום שקיבל את ההשגה; חלפה התקופה האמורה ולא התקבלה החלטה בהשגה, אין בכך כדי לבטל את ההחלטה להטיל קנס, והמועד לתשלום הקנס יהיה 30 ימים מיום שניתנה החלטה לדחות את ההשגה.

(ד)

מפר שהגיש ערר על החלטה להטיל קנס אינו רשאי להגיש השגה בשל אותה החלטה.

פרק ד׳: תשלום קנס בשל הפרת תעבורה

9.

מועד לתשלום קנס בשל הפרת תעבורה

(א)

מפר שנמסרה לו הודעה על החלטה להטיל קנס ישלם, בתוך 90 ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה כאמור, אלא אם כן הגיש השגה או ערר.

(ב)

שילם מפר את הקנס בשל הפרת התעבורה כאמור בסעיף קטן (א), רואים את ההחלטה להטיל קנס בעניינו כהחלטה סופית להטיל קנס.

(ג)

בוטלה החלטה להטיל קנס לאחר ששילם המפר את הקנס בשל הפרת התעבורה, יוחזר למפר סכום הקנס ששולם.

(ד)

לא שילם מפר את הקנס בשל הפרת תעבורה כאמור בסעיף קטן (א), וחלפו המועדים להגשת השגה או ערר, ולא הגיש המפר השגה או ערר או הגיש בזמן השגה והיא נדחתה, רואים את ההחלטה להטיל קנס בתום המועדים האמורים כהחלטה סופית להטיל קנס; ואולם, הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מפר שהגיש השגה שלא במועד אך גורם מוסמך דן בה לפי סעיף 8(ג), או על מפר שבית דין לתעבורה החליט לדון בעררו אף שהוגש באיחור לפי סעיף 19(ג).

10.

תוספת פיגור על אי־תשלום קנס במועד לתשלומו

(א)

(1)

קנס בשל הפרת תעבורה שלא שולם, כולו או חלקו, במועד לתשלומו כאמור בסעיף 8(ג), 9(א) או 19(ד) (בסעיף זה – המועד לתשלום הקנס), לפי העניין, תיווסף עליו תוספת פיגור בשיעור כאמור בסעיף קטן (ב)(1) (בסעיף זה – תוספת פיגור).

(2)

הגורם המוסמך לגבות את הקנס ישלח, ככל הניתן, הודעה למפר, למספר הטלפון הנייד שלו, טרם חלוף המועד לתשלום הקנס, בדבר גובה הקנס, המועד לתשלום הקנס ותוספת הפיגור שצפוי שתתווסף אם לא ישלם את הקנס במועדו, ובלבד שיש בידי אותו גורם מספר הטלפון הנייד של המפר.

(ב)

(1)

שיעור תוספת הפיגור יהיה שלושים אחוזים מהקנס בשל הפרת התעבורה או מחלקו שלא שולם, לפי העניין.

(2)

על קנס שלא שולם במועדו, כולו או חלקו, יתווספו בתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים עד לתשלומו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, בשינויים המחויבים.

(ג)

לעניין החלטה להטיל קנס שנתן מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28, רשאי גורם מוסמך לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגור, כולה או חלקה, אם נוכח שהעילה לאי־תשלום במועד היא אחת מאלה:

(1)

נבצר מהמפר לשלם את הקנס במועדו בשל סיבה שאינה תלויה בו;

(2)

הסיבה לחיוב בתוספת הפיגור יסודה בתקלה של רשויות המדינה או של רשות מקומית.

(ד)

בקשה לפי סעיף קטן (ג) תהיה בכתב, והגורם המוסמך רשאי להחליט בה על יסוד הכתב בלבד.

(ה)

סכום ששולם או שנגבה על חשבון קנס בשל הפרת תעבורה שהתווספה עליו תוספת פיגור, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות לנקיטת הליכי גביית קנס בשל הפרת תעבורה שלא שולם במועדו לפי חוק זה, לאחר מכן לחשבון תוספת הפיגור ולבסוף לחשבון הקנס.

11.

גבייה

(א)

קנס בשל הפרת תעבורה וכן הוצאות שפסק בית דין לתעבורה לפי חוק זה לטובת המדינה, ייגבו לאוצר המדינה, ועל גבייתם יחול חוק המרכז לגביית קנסות.

(ב)

על אף האמור בסעיף 3(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, קנס בשל הפרת תעבורה ישולם למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (בסעיף זה – המרכז לגביית קנסות) עד תום התקופה כאמור בסעיף 8(ג), 9(א) או 19(ד), לפי העניין, אף אם טרם הגיע מועד פירעונו; ואולם, המרכז לגביית קנסות לא יפעל בהליכי גבייה לפי החוק האמור אלא בחלוף המועד לתשלום הקנס.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א), קנס בשל הפרת תעבורה שהטיל מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28, ישולם לקופת הרשות המקומית; הוראות פקודת המסים (גבייה) יחולו על גבייתו של קנס בשל הפרת תעבורה כאמור בסעיף קטן זה, שלא שולם במועדו, לרבות תוספת הפיגור לפי סעיף 10(ב)(1), כאילו הוא מס כמשמעותו בפקודה האמורה.

12.

החזר תשלום קנס

החליט בית דין לתעבורה או בית משפט, לאחר ששולם קנס בשל הפרת תעבורה שהטיל מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28, לקבל ערר על החלטה להטיל קנס או ערעור על פסק דין בערר כאמור, והורה על החזרת סכום הקנס ששולם, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית, מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, בשינויים המחויבים, לעניין ריבית זו.

פרק ה׳: הקמת בית דין לתעבורה, ערר וערעור

13.

הקמת בית דין לתעבורה

השר יקים בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, שתפקידו לדון בעררים לפי חוק זה (בחוק זה – בית דין לתעבורה).

14.

מינוי חברי בית דין לתעבורה וראש בית דין לתעבורה

(א)

השר ימנה, לפי בחירת ועדה כאמור בסעיף קטן (ג) או (ד), לפי העניין, ראש בית דין לתעבורה וחברי בית דין לתעבורה; על מינויים אלה לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959.

(ב)

(1)

ראש בית דין לתעבורה או חבר בית דין לתעבורה יהיה אזרח ישראלי בעל ידע או ניסיון בדיני תעבורה או בכללי המשפט המינהלי, הכשיר להתמנות לשופט בית משפט מחוזי, לעניין ראש בית דין, או לשופט בית משפט שלום, לעניין חבר בית דין.

(2)

בבחירת חברי בית הדין לתעבורה יובא בחשבון ניסיון מקצועי מגוון, ובכלל זה ניסיון מקצועי שלא במסגרת השירות הציבורי.

(ג)

הוועדה לבחירת ראש בית דין לתעבורה תמנה שלושה חברים, והם:

(1)

המנהל הכללי של משרד המשפטים, והוא יהיה היושב ראש;

(2)

עובד המדינה שהוא משפטן הבקיא בכללי המשפט המינהלי, שימנה היועץ המשפטי לממשלה;

(3)

נציג ציבור שהוא משפטן הבקיא בדיני התעבורה, שימנה נציב שירות המדינה בהסכמת המנהל הכללי של משרד המשפטים.

(ד)

הוועדה לבחירת חברי בית דין לתעבורה תמנה שלושה חברים, והם:

(1)

שופט בדימוס שימנה השר, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, והוא יהיה היושב ראש;

(2)

המנהל הכללי של משרד המשפטים או עובד משרד המשפטים שהוא מינה לכך;

(3)

נציג ציבור כאמור בפסקה (3) של סעיף קטן (ג).

(ה)

השר, בהסכמת ראש בית דין לתעבורה, רשאי למנות חבר בית דין לתעבורה, אחד או יותר, לסגן ראש בית הדין לתעבורה; פקעה כהונתו של סגן ראש בית דין כחבר בית דין לתעבורה, תפקע גם כהונתו כסגן ראש בית דין לתעבורה.

(ו)

הודעה על מינוי ראש בית דין לתעבורה, סגן ראש בית דין לתעבורה וחבר בית דין לתעבורה לפי סעיף זה תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של בית הדין לתעבורה; בלי לגרוע מהאמור, רשימת שמותיהם של המכהנים בתפקידים האמורים תפורסם באתר האינטרנט של בית הדין לתעבורה ותעודכן מזמן לזמן, אך אין בפרסום הרשימה כאמור כדי לגרוע מתוקף המינויים.

15.

חבר בית דין לתעבורה וראש בית הדין לתעבורה – עובדי המדינה

חבר בית דין לתעבורה וראש בית דין לתעבורה יהיו עובדי המדינה.

16.

תקופת כהונה

חבר בית דין לתעבורה וראש בית דין לתעבורה ימונו לתקופת כהונה אחת של שבע שנים.

17.

הפסקת כהונה לפני תום תקופת הכהונה

(א)

חבר בית דין לתעבורה או ראש בית דין לתעבורה יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, אם התפטר במסירת כתב התפטרות לראש בית דין לתעבורה, ולעניין ראש בית דין לתעבורה – למנהל הכללי של משרד המשפטים; הכהונה תיפסק בתום שלושה חודשים מהגשת כתב ההתפטרות, אלא אם כן קבע ראש בית הדין לתעבורה או המנהל הכללי של משרד המשפטים, לפי העניין, מועד מוקדם יותר.

(ב)

התקיימה נסיבה מהנסיבות כמפורט להלן לגבי חבר בית דין לתעבורה או ראש בית דין לתעבורה, יעבירו השר מכהונתו לפני תום תקופת הכהונה ובסמוך למועד התקיימות הנסיבה, בהודעה בכתב:

(1)

הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לדעת השר, בהתייעצות עם האחראי לבירור תלונות, לכהן כחבר בית דין לתעבורה או כראש בית דין לתעבורה, או שתלויים ועומדים נגדו כתב אישום או קובלנה בעבירה כאמור; בסעיף זה, ”האחראי לבירור תלונות“ – כמשמעותו בסעיף 14א(א) לחוק בתי דין מינהליים;

(2)

נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(3)

על פי החלטת הוועדה כאמור בסעיף 14(ג) או (ד), לפי העניין, שהתקבלה לפי המלצת האחראי לבירור תלונות בהתאם לסעיף 14ב(ב) לחוק בתי דין מינהליים.

(ג)

השר לא יפסיק את כהונתו של חבר בית דין לתעבורה או ראש בית דין לתעבורה לפי סעיף קטן (ב), אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה.

18.

סמכויות ראש בית דין לתעבורה

הסמכויות הנתונות לחבר בית דין לתעבורה לפי פרק זה יהיו נתונות גם לראש בית דין לתעבורה.

19.

ערר על החלטה להטיל קנס

(א)

על החלטה להטיל קנס ניתן לערור לבית דין לתעבורה.

(ב)

ערר לפי סעיף זה יוגש בתוך 90 ימים מיום ההמצאה, ואם הגיש העורר השגה בשל אותה הפרת תעבורה – בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה בהשגה.

(ג)

בית דין לתעבורה רשאי להאריך את המועדים האמורים בסעיף קטן (ב), מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולעניין זה יראו תקלה במערכת המקוונת שמנעה הגשת ערר באחד מהמועדים הקבועים באותו סעיף קטן, כטעם מיוחד לפי סעיף קטן זה.

(ד)

הגיש מפר ערר על החלטה להטיל קנס, יהיה המועד לתשלום הקנס בשל הפרת התעבורה 30 ימים מיום שניתנה החלטה סופית של בית דין לתעבורה בערר או פסק דין של בית משפט, לפי העניין, המאשרים את ההחלטה להטיל קנס, אך רשאי בית דין לתעבורה או בית משפט, לפי העניין, לצוות שהקנס בשל הפרת התעבורה ישולם בתוך תקופה שקבע ובתנאים שקבע, ורשאי הוא לקבוע שעל סכום הקנס שתשלומו נדחה או על חלק ממנו תשולם תוספת פיגור כאמור בסעיף 10 לגבי תקופת הדחייה.

20.

ניהול הליכי ערר באמצעות מערכת מקוונת

(א)

בית דין לתעבורה ינהל את הליכי הערר, לרבות הגשת כתבי בי־דין ומסמכים נוספים וצפייה בהחלטות ובמועדי דיון, באמצעות מערכת מקוונת כפי שקבע השר.

(ב)

משרד המשפטים יפעיל עמדות שירות שתפקידן לסייע למי שמבקש להשתמש במערכת המקוונת לביצוע פעולות בהליכים כאמור בסעיף קטן (א); בעמדות שירות כאמור תינתן האפשרות להשתתף בדיון שיתקיים באמצעים טכנולוגיים כאמור בסעיף 21(ב); עמדות השירות יופעלו בפריסה ארצית, לפי המחוזות הקבועים בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות ותיאורי גבולותיהם, מכוח סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948.

21.

דיון בערר

(א)

בית דין לתעבורה ידון ויחליט בערר על פי טענות וראיות שהוגשו בכתב בלבד, אלא אם כן מצא שיש בכך כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינו של העורר או באינטרס הציבורי.

(ב)

החליט בית דין לתעבורה לקיים דיון בהשתתפות הצדדים, יקיים את הדיון באמצעים טכנולוגיים בהתאם להוראות שקבע השר לפי סעיף קטן (ג), אלא אם כן מצא, מיוזמתו או לבקשת אחד הצדדים, שיש בכך כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינו של העורר או באינטרס הציבורי; לעניין זה, ”אמצעים טכנולוגיים“ – אמצעים המאפשרים העברת תמונה וקול בזמן אמת, שבהם ניתן לשמוע ולראות את המשתתפים בדיון וכן הם יכולים להישמע במהלכו.

(ג)

בהחלטתו לעניין אופן קיום הדיון לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב), יביא בית הדין לתעבורה בחשבון, בין השאר, את השיקולים שלהלן, והכול תוך מתן עדיפות לאופן בירור הערר בדרך שיש בה כדי לסייע לניהול יעיל של הערר ולבירורו:

(1)

היקף הראיות וסוגן;

(2)

השאלות המרכזיות, העובדתיות והמשפטיות, המתעוררות בערר;

(3)

מורכבות הערר;

(4)

נימוקי הבקשה לעניין אופן קיום הדיון, אם הוגשה כזו;

(5)

היותו של העורר אדם עם מוגבלות או קטין.

(ד)

בלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), בכפוף להסכמת הצדדים, בית דין לתעבורה רשאי לקיים דיון בהשתתפות הצדדים או בנוכחותם.

(ה)

השר יקבע הוראות לעניין אופן קיום דיונים לפני בית דין לתעבורה, ובכלל זה הוראות בעניינים המפורטים להלן, והכול בשים לב, בין השאר, לעקרונות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, באופן שיבטיח קיום הליך נגיש ומתאים לצורכי אדם עם מוגבלות ובשים לב למאפייניהם הייחודיים של קטינים ולעקרונות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971:

(1)

מקרים שבהם יתקיים דיון באמצעים טכנולוגיים, ועריכת התאמות נגישות נדרשות בהתאם להוראות שנקבעו לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;

(2)

אפשרות להורות, בהחלטה מנומקת, על קיום דיון בנוכחות הצדדים.

22.

ביקורת שיפוטית

(א)

בית דין לתעבורה מוסמך לאשר את ההחלטה להטיל קנס, לשנותה, לבטלה ולקבל החלטה אחרת במקומה או להחזיר את העניין עם הוראות לגורם שקיבל את ההחלטה.

(ב)

בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בית דין לתעבורה אינו רשאי לשנות את שיעור הקנס הקבוע בתוספת הראשונה, אך הוא רשאי לשנות את הפרת התעבורה המיוחסת למפר.

(ג)

בית דין לתעבורה רשאי, ביוזמתו או לבקשת העורר, לפרוס את תשלום הקנס.

(ד)

החלטת בית דין לתעבורה לשנות את ההחלטה להטיל קנס או לבטלה ולקבל החלטה אחרת במקומה תהיה מנומקת.

23.

סדרי הדין, סדרי המינהל ודיני ראיות בבית דין לתעבורה

(א)

השר רשאי להתקין תקנות בעניינים אלה:

(1)

סדרי הדין ודיני הראיות בבית הדין לתעבורה, ובכלל זה הדרך להגשת ערר;

(2)

סדרי המינהל בבית הדין לתעבורה.

(ב)

ראש בית דין לתעבורה יהיה אחראי בפני השר על ביצועם של סדרי הדין וסדרי המינהל שנקבעו לפי סעיף קטן (א), או סדרי דין שנקבעו לפי חוק בתי דין מינהליים, ולשם כך יהיה רשאי לקבוע הוראות מפורטות ליישום סדרי הדין וסדרי המינהל, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה:

(1)

דחיית מועד דיון והחלטה בבקשה להארכת מועד;

(2)

דיון והכרעה בבקשות המוגשות לאחר שבית דין לתעבורה נתן החלטה סופית;

(3)

אופן קיום דיונים.

(ג)

הוראות לפי סעיף קטן (ב) יפורסמו באתר האינטרנט של משרד המשפטים.

24.

ערעור על החלטת בית דין לתעבורה

(א)

על החלטה סופית של בית דין לתעבורה בערר ניתן לערער לבית משפט שלום לענייני תעבורה.

(ב)

על החלטה אחרת של בית דין לתעבורה ניתן לערער לבית משפט שלום לענייני תעבורה, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית משפט שלום לענייני תעבורה; לעניין זה, ”החלטה אחרת“ –

(1)

החלטה שניתנה לאחר ההחלטה הסופית של בית דין לתעבורה ואינה נבלעת בה;

(2)

החלטה בעניין סמכות עניינית;

(3)

החלטה בעניין פסלות חבר בית דין;

(4)

החלטה בעניין אגרה, עירבון או ערובה;

(5)

החלטה בעניינים נוספים שקבע השר, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

(ג)

על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין, כאמור באותם סעיפים קטנים, בעניין קנס בשל הפרת תעבורה שהטיל מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28, יוגשו לבית משפט לעניינים מקומיים; ואולם אם אין בית משפט לעניינים מקומיים שאזור שיפוטו הוא בתחום הרשות המקומית הנוגעת בדבר, יוגשו הערעור או בקשת רשות הערעור לבית משפט שלום.

(ד)

אין בהגשת ערעור לפי סעיף זה כדי לעכב את תשלום הקנס בשל הפרת תעבורה, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך.

25.

רשות ערעור על פסק דין של בית משפט שלום לענייני תעבורה

על פסק דין בערעור לפי סעיף 24, ניתן לערער לבית משפט מחוזי אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית משפט מחוזי.

26.

תחולת הוראות חוק בתי דין מינהליים

ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים, למעט לפי סעיפים 5, 7, 8, 13, 14, 16, 17, 18, 22, 26(א) ו־(ג), 37, 38, 41, 45, 54(ב)(3), (7) ו־(9) ו־(ג) יחולו על ערר המוגש לפי חוק זה ועל בית דין לתעבורה, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הסמכויות הנתונות לבית משפט מחוזי לפי סעיף 28(ד) ו־(ה) לחוק האמור יהיו נתונות לבית משפט שלום לענייני תעבורה, לבית משפט לעניינים מקומיים או לבית משפט שלום במקרים המפורטים בסעיף 24(ג) לחוק זה.

פרק ו׳: סמכויות שוטר והסמכת מפקחים נוספים

27.

סמכויות שוטר לשם אכיפת הפרות תעבורה

לשם אכיפת הפרות תעבורה לפי חוק זה, יהיו נתונות לשוטר הסמכויות הנתונות לו לפי החיקוקים כמפורט להלן, בשינויים המחויבים:

(1)

סעיף 23(ב) ופרק ג׳ לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996;

(2)

סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969, לעניין חפץ שבוצעה בו הפרת תעבורה או שעשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל הפרת תעבורה; הוראות סעיפים 33 עד 42 לפקודה האמורה יחולו גם על תפיסת חפצים על ידי שוטר מכוח סמכותו לפי פסקה זו;

(3)

פקודת התעבורה.

28.

הסמכת פקח או עובד רשות מקומית למפקח

(א)

פקח שהוסמך לפי סעיף 3 לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע״ו–2016, לשם אכיפת עבירות תעבורה בתחומי רשות מקומית, יהיה מפקח לפי חוק זה לגבי הפרות תעבורה שהן עבירות תעבורה המנויות בתוספת הראשונה לחוק האמור שלגביהן הוסמך, ויהיו נתונות לו, לשם אכיפת הפרות תעבורה לפי חוק זה, סמכויות הפיקוח והאכיפה הנתונות לו לשם אכיפת עבירות תעבורה לפי סעיף 4 לחוק האמור, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 5 עד 7 לחוק האמור.

(ב)

עובד רשות מקומית שהוסמך לפי סעיף 27א1(ב) לפקודת התעבורה, יהיה מפקח לפי חוק זה לגבי הפרות תעבורה שהן עבירות תעבורה המנויות בתוספת האחת עשרה לפקודת התעבורה, ויהיו נתונות לו לשם אכיפת הפרות תעבורה לפי חוק זה, הסמכויות הנתונות לו לשם אכיפת עבירות תעבורה לפי סעיף 27א1 לפקודת התעבורה.

29.

הסמכת עובד ציבור למפקח

(א)

שר התחבורה והבטיחות בדרכים (בסעיף זה – שר התחבורה), בהסכמת השר לביטחון לאומי ובהסכמת הגורם הממונה, רשאי להסמיך עובד ציבור למפקח לפי חוק זה, שיהיו נתונות לו הסמכויות המנויות בסעיף קטן (ד), כולן או חלקן, לשם אכיפת הפרות תעבורה, כולן או חלקן; לעניין זה –

”הגורם הממונה“ – לעניין עובד ציבור במשרד שאינו משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – השר הממונה על אותו משרד, ולעניין עובד ציבור בתאגיד שהוקם לפי חוק – מנהל התאגיד;

”עובד ציבור“ – עובד המדינה כמשמעותו בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959, וכן עובד תאגיד שהוקם לפי חוק שחל עליו דין משמעתי על פי דין, המועסקים בגוף מהגופים המנויים בתוספת השנייה.

(ב)

לא יוסמך עובד ציבור למפקח לפי הוראות סעיף קטן (א), אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:

(1)

הוא לא הורשע בעבירה ולא ניתנה לגביו החלטה סופית להטיל קנס בשל הפרת תעבורה, שמפאת מהותן, חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי, לדעת שר התחבורה, להיות מפקח;

(2)

לא תלויים ועומדים כתב אישום נגדו בשל עבירה כאמור בפסקה (1), או ערר בעניינו על החלטה להטיל קנס או ערעור על ההחלטה בערר כאמור;

(3)

הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף קטן (ד), כפי שהורה שר התחבורה;

(4)

הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורה שר התחבורה.

(ג)

הודעה על הסמכת עובד ציבור כאמור בסעיף זה תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

(ד)

לשם אכיפת הפרות תעבורה, יהיו נתונות למפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א), סמכויות פיקוח כמפורט להלן:

(1)

לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;

(2)

לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי חוק זה; בפסקה זו, ”מסמך“ – לרבות פלט כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995.

(ה)

מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א) לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף קטן (ד) אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שני אלה:

(1)

הוא עונד באופן גלוי תג הנושא את מספר העובד שלו ואת תפקידו;

(2)

יש בידו תעודה החתומה בידי השר המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, אותה יציג לפי דרישה.

(ו)

שר התחבורה, בהסכמת השר הממונה על הגוף הנוגע בדבר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השנייה.

פרק ז׳: מרשם התעבורה המינהלי

30.

מרשם התעבורה המינהלי

(א)

לשם יישום הוראות חוק זה, תנהל משטרת ישראל מאגר מידע שיכלול נתונים כמפורט בסעיף קטן (ב), לגבי כל מפר (בחוק זה – מרשם התעבורה המינהלי).

(ב)

מרשם התעבורה המינהלי יכלול, בין השאר, נתונים אלה (בפרק זה – פרטי רישום):

(1)

שם המפר ופרטי הזיהוי שלו;

(2)

הפרת התעבורה שביצע המפר ומועד ביצועה;

(3)

גובה הקנס שהוטל על המפר בשל הפרת התעבורה;

(4)

מועד תשלום הקנס בשל הפרת התעבורה;

(5)

מידע על ההליך המשפטי הנוגע להפרת התעבורה, ובכלל זה החלטות בהליך המשפטי ומועד קבלתן.

(ג)

הגופים המפורטים להלן יעבירו למשטרה, באופן מקוון, את פרטי הרישום:

(1)

מפקח או רשות אחרת המוסמכת להטיל קנס בשל הפרת תעבורה; בסעיף קטן זה, ”רשות“ – כהגדרתה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000;

(2)

בית דין לתעבורה;

(3)

מי שמייצג רשות המוסמכת להטיל קנס בשל הפרת תעבורה בהליך משפטי לפי חוק זה;

(4)

גורם המוסמך לגבות קנס בשל הפרת תעבורה, ולעניין גביית קנס לפי חוק המרכז לגביית קנסות – על אף האמור בסעיף 9 לאותו חוק;

(5)

גוף אחר שקבע השר לפי סעיף 38(ב)(1).

(ד)

על אף האמור בסעיף קטן (א), במרשם התעבורה המינהלי לא ייכללו פרטי רישום לגבי החלטה להטיל קנס שבוטלה.

(ה)

נמצא כי נפלה טעות ברישומו של פרט רישום, יפעל הגורם שהעביר את פרטי הרישום כאמור בסעיף קטן (ג) לתיקון הטעות במרשם התעבורה המינהלי באופן מקוון לפי אותו סעיף קטן.

(ו)

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות המשטרה לנהל רישומים אחרים הדרושים לה לצרכיה.

31.

שמירת סודיות

אדם שהגיע אליו מידע לפי חוק זה, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו של בית משפט.

32.

מסירת מידע ממרשם התעבורה המינהלי לגופים ולבעלי תפקידים

(א)

משטרת ישראל תמסור מידע ממרשם התעבורה המינהלי לגופים ולבעלי התפקידים המנויים בתוספת השלישית, לשם מילוי תפקידיהם ובהתאם לתנאים הקבועים בתוספת האמורה, אם נקבעו.

(ב)

השר, בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השלישית.

33.

עיון במרשם התעבורה המינהלי

כל אדם זכאי לעיין בפרטי הרישום על עצמו שבמרשם התעבורה המינהלי, ואם גילה הוא כי נפלה טעות בפרט רישום כאמור, רשאי הוא לפנות למשטרת ישראל בבקשה לתיקון הטעות; קיבלה משטרת ישראל פנייה כאמור, תעבירה לגורם שמסר את פרט הרישום, ויחולו הוראות סעיף 30(ה).

34.

מחיקת פרט רישום

(א)

פרט רישום יימחק ממרשם התעבורה המינהלי בתום התקופה כמפורט להלן, לפי העניין (בסעיף זה – תקופת המחיקה):

(1)

לעניין מפר שהוא בגיר במועד ההחלטה הסופית – שמונה שנים מהמועד כאמור;

(2)

לעניין מפר שהוא קטין במועד ההחלטה הסופית – שש שנים מהמועד כאמור.

(ב)

נרשמה במרשם התעבורה המינהלי הפרת תעבורה נוספת שביצע מפר בתקופת המחיקה, של פרט רישום אחר, תיקבע תקופת המחיקה של כל פרטי הרישום לפי תקופת המחיקה המאוחרת ביותר.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יימחק פרט רישום לגבי מפר עד לתשלום מלוא הקנס שהוטל עליו בשל הפרת התעבורה.

(ד)

לא יימסר מידע על פרט רישום שנמחק, ומידע על אודותיו לא יובא בחשבון לשם קבלת החלטה בעניינו של אדם, אלא לגורמים אלה:

(1)

משטרת ישראל;

(2)

בעלי התפקידים המנויים בפרט 11(ב) עד (ז) או בפרט 12 לתוספת השלישית, מטעמים מיוחדים שיירשמו;

(3)

היועץ המשפטי לממשלה;

(4)

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה ובית משפט או בית דין בהליך משפטי שאינו הליך פלילי, אם הגילוי על פרט הרישום שנמחק מהותי לדיון בהליך שיפוטי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ה)

בסעיף זה, ”מועד ההחלטה הסופית“ – המועד שבו ההחלטה להטיל קנס הפכה להחלטה סופית להטיל קנס.

פרק ח׳: הוראות שונות

35.

הפעלת סמכויות מפקח כלפי ישראלי באזור

מפקח יהיה מוסמך להפעיל את סמכויותיו לפי חוק זה גם כלפי ישראלי שביצע הפרת תעבורה באזור; לעניין זה, ”אזור“ ו”ישראלי“ – כהגדרתם בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ז–1967, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק מזמן לזמן.

36.

זכות עיון

(א)

מפר רשאי לעיין בחומר הנוגע להפרת תעבורה שבשלה הומצאה לו הודעה על החלטה להטיל קנס, ולהעתיקו, ובלבד שבקשת המפר לעיין בחומר כאמור תוגש בתוך שנתיים מיום שהומצאה לו ההודעה כאמור.

(ב)

השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין זכות העיון לפי סעיף זה והגבלות לעניין היקף הזכות ואופן מימושה.

37.

שמירת דינים

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות חוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955, לעניין עבירות תעבורה.

38.

ביצוע ותקנות

(א)

השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה בעניינים אלה:

(1)

סדרי הדין בערעור לבית משפט שלום לענייני תעבורה; סדרי הדין בערעור כאמור יהיו במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000, בשינויים שיקבע השר, באופן שיבטיחו סעד מהיר ויעיל תוך אפשרות לקיום בירור עובדתי ככל שהדבר דרוש;

(2)

סדרי רישום של פרטי רישום במרשם התעבורה המינהלי ואופן ניהול המרשם; תקנות לפי פסקה זו ייקבעו בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי;

(3)

האופן והמועד למסירת פרטי רישום מהגורמים המנויים בסעיף 30(ג) למשטרת ישראל וממשטרת ישראל לגופים ולבעלי התפקידים הזכאים לקבלו לפי סעיף 32; תקנות לפי פסקה זו ייקבעו בהסכמת השר לביטחון לאומי.

(ב)

השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בעניינים אלה:

(1)

גופים נוספים החייבים בחובת מסירה לפי סעיף 30(ג) או פטור לגופים המנויים בסעיף 30(ג) מחובת מסירת מידע לפי אותו סעיף;

(2)

אגרות בעד הגשת ערר לבית דין לתעבורה;

(3)

קביעת שיעורים, ובכלל זה שיעורים מרביים, של הוצאות ושכר טרחה, לבעלי דין או לעדים.

(ג)

השר, בהסכמת השר לביטחון לאומי והשר הממונה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, כי הסמכויות הנתונות לשוטר לפי סעיף 2(ג), יהיו נתונות גם למפקח שאינו שוטר, בשינויים שייקבעו בצו; בסעיף זה, ”השר הממונה“ – כל אחד מאלה:

(1)

לעניין מפקח שהוסמך לפי סעיף 28 – שר הפנים;

(2)

לעניין מפקח שהוסמך לפי סעיף 29 – שר התחבורה והבטיחות בדרכים.

פרק ט׳: תיקונים עקיפים

39.

הנוסח שולב בפקודת התעבורה.

40.

הנוסח שולב בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971.

41.

הנוסח שולב בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982.

42.

הנוסח שולב בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984.

43.

הנוסח שולב בחוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992.

44.

הנוסח שולב בחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע״ו–2016.

45.

הנוסח שולב בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס׳ 19 והוראת שעה), התשע״ח–2018.

46.

הנוסח שולב בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000.

פרק י׳: תחילה ותחולה בהדרגה, הוראות מעבר והוראת שעה

47.

תחילה ותחולה בהדרגה

(א)

תחילתו של חוק זה 15 חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה); השר, באישור הוועדה, רשאי לדחות את המועד האמור בשתי תקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שישה חודשים, אם שוכנע כי טרם הושלמה ההיערכות ליישום חוק זה; בסעיף קטן זה, ”הוועדה“ – ועדת הכלכלה של הכנסת, ואם לא הוקמה – ועדה אחרת שוועדת הכנסת קבעה לעניין זה.

(החוק פורסם ביום 7.8.2024 ותחילתו ביום 7.11.2025).

(ב)

(1)

על אף האמור בסעיף קטן (א), תחילתו של סעיף 69א לפקודת התעבורה, כנוסחו בחוק זה, למעט התיקון שבסעיף 39(20)(ב)(1) לחוק זה, במועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי הסעיף האמור.

(2)

תקנות ראשונות לפי סעיף 69א לפקודת התעבורה כנוסחו בחוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שנה מיום התחילה; שר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לדחות, בצו, את המועד האמור, בשתי תקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנה.

(ג)

חוק זה יחול בהדרגה לגבי הפרות תעבורה, החל מהמועדים כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)

לגבי הפרות תעבורה ששיעור הקנס שנקבע לגביהן בתוספת הראשונה הוא 100 עד 500 שקלים חדשים, למעט הפרות תעבורה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה – ביום התחילה;

(2)

לגבי הפרות תעבורה ששיעור הקנס שנקבע לגביהן בתוספת הראשונה הוא 750 עד 1,500 שקלים חדשים ולגבי הפרות תעבורה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה – בתום שישה חודשים מיום התחילה.

48.

הוראות מעבר

(א)

הוראות חוק זה לא יחולו לגבי עבירה של ברירת משפט כאמור בסעיף 228(א) לחוק סדר הדין הפלילי המהווה הפרת תעבורה, שעבר אדם ערב יום התחילה כאמור בסעיף 47(ג), וימשיכו לחול לגביה ההוראות לפי חוק סדר הדין הפלילי ולפי פקודת התעבורה כנוסחן ערב המועד כאמור.

(ב)

כל עוד לא נקבעו הוראות לעניין נסיבות מחמירות הקשורות באדם שביצע הפרת תעבורה או בביצוע הפרת התעבורה, לפי סעיף 2(ג), יחולו הוראות אלה:

(1)

יראו בנסיבות המחמירות שנקבעו בהוראות בדבר נסיבות מחמירות של עבירות קנס, התשנ״ד–1993, לפי סעיף 29(ב) לפקודת התעבורה, לעניין עבירות קנס לפי תקנות 44 ו־67 לתקנות התעבורה, ואשר עמדו בתוקפן ערב יום התחילה לגבי הפרות תעבורה לפי התקנות האמורות, כנסיבות מחמירות לעניין הפרות תעבורה לפי אותן תקנות;

(2)

יראו בנסיבות המחמירות שנקבעו בהוראות בדבר נסיבות מחמירות של עבירות קנס, התשס״ט–2008, לפי סעיף 29(ב) לפקודת התעבורה, לעניין עבירות קנס לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, ואשר עמדו בתוקפן ערב יום התחילה לגבי הפרות תעבורה לפי התקנה האמורה, כנסיבות מחמירות לעניין הפרות תעבורה לפי אותה תקנה.

49.

הנוסח שולב בפקודת התעבורה כהוראת שעה בתקופה של שישה חודשים מיום התחילה.

תוספת ראשונה

(סעיף 1 – ההגדרה ”הפרת תעבורה“ וסעיף 3(א))

שיעורי הקנסות בשל הפרות תעבורה

(א)

שיעור הקנס בשל הפרת תעבורה יהיה באחת מדרגות הקנס האלה: 100, 250, 500, 750, 1,000 או 1,500 שקלים חדשים, כפי שנקוב להלן לצד כל הפרת תעבורה.

(ב)

לכל מונח בחלק זה [צ״ל: בתוספת זאת] תהיה המשמעות הנודעת לו לפי פקודת התעבורה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.

1. הפרות לפי פקודת התעבורה:

	מס׳ סעיף	פירוט נוסף להפרה	דרגת קנס
(1)	2	כשרישיון הרכב פקע – עד 4 חודשים מיום פקיעתו	250
(2)	2	כשרישיון הרכב פקע – יותר מ־4 חודשים ועד שנה אחת מיום פקיעתו	1,000
(3)	10(א)	כשרישיון הנהיגה פקע – עד 6 חודשים מיום פקיעתו	250
(4)	10(א)	כשרישיון הנהיגה פקע – יותר מ־6 חודשים ועד שנתיים מיום פקיעתו, ובלבד שהנהג זכאי לפי תקנה 173 לתקנות התעבורה, לקבל רישיון נהיגה לתקופה שמעל 4 שנים	750
(5)	14ח(א)		1,000
(6)	62(12)	למעט בנסיבות המפורטות בפרטים (7)–(8)	250
(7)	62(12)	בחסימת רכב הנושא תג נכה, החונה במקום חניה לנכים	750
(8)	62(12)	בחניית רכב בשטח המסומן בתמרור כאסור לחניה לצד מקום חניה לנכים באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו או לצאת ממנו	1,000
(9)	65ב(א) ו־(ב)		100
(10)	65ב(ג)	כשרישיון הרכב פקע – עד 4 חודשים מיום פקיעתו	250
(11)	65ג(א) או (ב)		1,000

2. הפרות לפי תקנות התעבורה

	מס׳ תקנה	פירוט נוסף להפרה	דרגת קנס
(1)	5		100
(2)	6		100
(3)	8		500
(4)	9(א)		100
(5)	9(ג)		100
(6)	9א(א)	נוהג חדש בלא תווית	250
(7)	9א(ב)	נוהג, שאיננו נוהג חדש, עם תווית	100
(8)	12(ב)		100
(9)	13(א)		100
(10)	15		500
(11)	21(ב)(1)		500
(12)	21(ב)(3)		500
(13)	21(ג)		500
(14)	22(א)	אי־ציות לתמרורים למעט תמרורים המגבילים מהירות ותמרורים המפורטים להלן בנפרד	250
(15)	22(א)	אי־ציות לתמרורים 412, 413, 417, 438 ו־817	100
(16)	22(א)	אי־ציות לתמרורים 201 עד 208, 401, 402, 405, 406, 408, 415 עד 417, 422 ו־511 עד 513 באזור קנס מוגדל	500
(17)	22(א)	אי־ציות נוהג רכב לרמזור למעט אי־ציות לכיוון הנסיעה ברמזור, התחלת נסיעה באור צהוב יחד עם אור אדום	1,500
(18)	22(א)	אי־ציות לכיוון הנסיעה ברמזור, התחלת נסיעה באור צהוב יחד עם אדום	500
(19)	22(א)	אי־ציות הולך רגל לרמזור	100
(20)	22(א)	אי־ציות לתמרור 307 ולתמרור האוסר חניה	250
(21)	22(א)	אי־ציות לתמרור 815	250
(22)	22(א)	אי־ציות לתמרור 407	1,000
(23)	22(א)	אי־ציות לתמרורים 302, 304 באי־עצירה בלבד	250
(24)	22(א)	אי־ציות לתמרורים 501 או 503	500
(25)	22(א)	אי־ציות לתמרור או סימון האוסר עצירה	250
(26)	22(א)	באזור קנס מוגדל – אי־ציות לתמרור האוסר עצירה או חניה	500
(27)	27(א) או (ד)	בליקוי לא חמור	250
(28)	27(ב)		500
(29)	28(א)		100
(30)	28(ב)		1,000
(31)	29		100
(32)	30	אי־הרכבת מכשיר אופטי	250
(33)	30	אי־החזקת מכשיר אופטי נוסף	100
(34)	33(א)	למעט אופנוע	750
(35)	33(א)	באופנוע	250
(36)	34(א)	למעט המנויים בפרטים (37) ו־(38)	500
(37)	34(א)	לעניין רוכב ברכב שלא מותקן בו מנוע המניע אותו או המסייע בכך, או הולך רגל	100
(38)	34(א)	לעניין רוכב באופניים או בתלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, או קורקינט ממונע כהגדרתו בתוספת השנייה לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה	250
(39)	35		250
(40)	36(ב)		250
(41)	36(ג)		500
(42)	36(ד)		500
(43)	36(ה)		500
(44)	37		500
(45)	38(ב)		250
(46)	39(א)		250
(47)	39א		500
(48)	39ג(א) או (ג)		250
(49)	39ג(ב)	עד 20 קמ״ש מעל המותר	100
(50)	39ג(ב)	מעל 20 קמ״ש מעל המותר	500
(51)	39ג(ד)		250
(52)	39יא		100
(53)	39יד(א)		1,000
(54)	39יד(ג)		1,000
(55)	39טו1(א)		1,000
(56)	39טו1(ב)		1,000
(57)	39טז(א)(1) או (2)		1,000
(58)	39טז(3)		750
(59)	39טז1		1,000
(60)	39יח2		1,000
(61)	40(א)	תוך כדי הפרעה	250
(62)	40(א)	תוך כדי סיכון	500
(63)	40(ב)		250
(64)	40(ג)		500
(65)	41		250
(66)	42		250
(67)	43		250
(68)	44		250
(69)	45		250
(70)	46		250
(71)	47(א)		250
(72)	47(ה)(2)		250
(73)	47(ה)(3)		500
(74)	47(ה)(4)	עקיפה בצומת	500
(75)	47(ה)(4)	אי־השלמת עקיפה לפני צומת	250
(76)	47(ז)		500
(77)	47(ח)		750
(78)	48(א)		250
(79)	48(ב)		250
(80)	48(ג)		250
(81)	49		250
(82)	50(א)		250
(83)	52		250
(84)	53		250
(85)	54(א)	בדרך עירונית עד 20 קמ״ש מעל המותר	250
(86)	54(א)	בדרך עירונית מ־21 ועד 30 קמ״ש מעל המותר	750
(87)	54(א)		1,500
(88)	54(א)	בדרך שאיננה עירונית עד 25 קמ״ש מעל המותר	250
(89)	54(א)	בדרך שאיננה עירונית מ־26 ועד 40 קמ״ש מעל המותר	750
(90)	54(א)	בדרך שאיננה עירונית מ־41 עד 50 קמ״ש מעל המותר	1,500
(91)	55		250
(92)	56(ב)	למעט 56(ב)(1)	500
(93)	56(ב)(1)		100
(94)	57		750
(95)	58		100
(96)	61		250
(97)	62(ב)		250
(98)	63		250
(99)	64(ד)	תמרור 302, אי־עצירה בלבד	250
(100)	65		500
(101)	66	בגרימת הפרעה	250
(102)	66	בגרימת סיכון	500
(103)	67(א)		500
(104)	67(א1)		250
(105)	67(א2)		250
(106)	68		250
(107)	69(א)		250
(108)	69(ג)	בשולי הדרך	500
(109)	69(ג)	שלא בכביש או בשולי הדרך	100
(110)	69(ו)	למעט באזור קנס מוגדל	250
(111)	69(ו)	באזור קנס מוגדל	500
(112)	69א		250
(113)	70		100
(114)	71		250
(115)	72(א)	למעט פסקאות (2), (2א), (3), (4), (6), (10), (14), (12) ו־(16) ולמעט באזור קנס מוגדל	100
(116)	72(א)	למעט פסקאות (2א), (12) ו־(16) באזור קנס מוגדל	250
(117)	72(א)(2א)	למעט בנסיבות המפורטות להלן	500
(118)	72(א)(2א)	בהעמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה ובלבד שנותר מעבר של 130 ס״מ לפחות על המדרכה ומותרת החניה בכביש שבו הועמדו שאר גלגלי הרכב	250
(119)	72(א)(2), (3), (4), (6) ו־(10)		250
(120)	72(א)(12)	למעט באזור קנס מוגדל	250
(121)	72(א)(12)	באזור קנס מוגדל	500
(122)	72(א)(14)		250
(123)	72(א)(16)		1,000
(124)	72(ב)		250
(125)	72(ג)		250
(126)	72א		500
(127)	73		100
(128)	74		250
(129)	75		100
(130)	76(ג)		500
(131)	79		250
(132)	80		250
(133)	81	לנוהג הרכב	100
(134)	81	העולה או היורד מהרכב	250
(135)	82		250
(136)	83	אי־התקנת שלט ”ילדים“	100
(137)	83	אי־הסרת שלט ”ילדים“	100
(138)	83א	אם הנוסע הוא ילד שטרם מלאו לו שלוש שנים	1,000
(139)	83א	אם הנוסע הוא ילד שמלאו לו שלוש שנים וטרם מלאו לו שמונה שנים	750
(140)	83ב	למעט אם הנוסע הוא ילד כמפורט בפרט (139)	250
(141)	83ב	אם הנוסע הוא ילד שמלאו לו שמונה שנים וטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים	500
(142)	84	למעט תקנות משנה (ב) ו־(ה)	250
(143)	84(ה)		250
(144)	85(א)(1) או (3)		250
(145)	85(א)(2)(א)		500
(146)	85(א)(2)(ב) או (ג)		250
(147)	85(א)(4)		500
(148)	85(א)(5)	כשמשקלו הכולל של הרכב מגיע עד 10% מעל המותר	500
(149)	85(א)(5)	כשהמשקל הכולל של הרכב מגיע מעל 10% ולא יותר מ־14.99% מעל המותר	1,000
(150)	85(ה)(2)	בהעדר סימון	250
(151)	85(ה)(3)	בהעדר היתר	500
(152)	85(ו)		250
(153)	85א		500
(154)	85ב(ב)		250
(155)	86		500
(156)	88(א) או (ב)		250
(157)	88(ג)		100
(158)	90(א), (ב), (ג), (ד) או (ז)		100
(159)	90(ו)		250
(160)	91		250
(161)	92(ב) או (ד)		250
(162)	92(ג)		500
(163)	93(א)(1)	בנוהג רכב	250
(164)	93(א)(2)		100
(165)	93(ב)		250
(166)	95		250
(167)	96		100
(168)	97	למעט לגבי הארת לוחית זיהוי	100
(169)	97(א)	לגבי הארת לוחית זיהוי	100
(170)	98		100
(171)	99		250
(172)	100		250
(173)	101		250
(174)	102		250
(175)	103		250
(176)	104		250
(177)	105		250
(178)	106		250
(179)	107(א)		250
(180)	107(ג)		250
(181)	107(ד)		250
(182)	107(ה)		250
(183)	108(א)		100
(184)	109(א)		100
(185)	109(ב)		250
(186)	110		100
(187)	111		100
(188)	112		250
(189)	113		250
(190)	114		250
(191)	117		250
(192)	119(ב)		500
(193)	119(ב1)		250
(194)	119(ג)		1,000
(195)	120		500
(196)	121		250
(197)	122		250
(198)	122א(א)		1,000
(199)	122א(ב)		250
(200)	122א(ג)		750
(201)	122ב(א)		250
(202)	122ב(ב)	למעט באי־הצמדת מחזיר אור	1,000
(203)	122ב(ג)		250
(204)	122ג		1,000
(205)	123(א)	באופניים במצב לא תקין	100
(206)	123(א)	באופניים או תלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, או בגלגינוע, במצב לא תקין	250
(207)	123(ב)	למעט אופניים במצב לא תקין	100
(208)	123(ב)	באופניים או תלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, למעט כשהם במצב לא תקין	250
(209)	125		100
(210)	125	באופניים שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך	250
(211)	126		100
(212)	126	באופניים, תלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, או בגלגינוע	250
(213)	127		100
(214)	127	באופניים, תלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, או בגלגינוע	250
(215)	128		100
(216)	128	באופניים, תלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך, או בגלגינוע	250
(217)	129	באופניים או בתלת–אופן שמותקן בהם מנוע המניע אותם או המסייע בכך	250
(218)	129(ג), (ה) ו־(ז)	בגלגינוע	250
(219)	129		100
(220)	129א(א)		500
(221)	129א(ב)		250
(222)	130		100
(223)	130	באופניים עם מנוע עזר	250
(224)	131		100
(225)	131	באופניים עם מנוע עזר	250
(226)	132		100
(227)	132	באופניים שמותקן בהם מנוע המניע אותם או מסייע בכך, או בגלגינוע	250
(228)	136		100
(229)	137	למעט חיית מחמד	250
(230)	137	בחיית מחמד	100
(231)	138		250
(232)	139		100
(233)	141		250
(234)	142		250
(235)	142א		500
(236)	143(ב), (ג), (ד), (ו)		100
(237)	145(ב)		250
(238)	148		1,000
(239)	149		100
(240)	150		100
(241)	151	למעט במדרכה	1,000
(242)	151	במדרכה	250
(243)	152	למעט במדרכה	1,000
(244)	152	במדרכה	250
(245)	153		250
(246)	154		250
(247)	155	למעט הפרשת גזים ועשן	1,000
(248)	155	בהפרשת גזים ועשן	250
(249)	156		250
(250)	157		500
(251)	158	בגרימת הפרעה או סיכון	250
(252)	159		250
(253)	160		250
(254)	161		500
(255)	165		500
(256)	169	בנוהג ברכב	250
(257)	169	בעובר דרך שאיננו הנהג	100
(258)	222		250
(259)	223		750
(260)	230(ב) או (ג)		250
(261)	236(א)		750
(262)	254(ג)		100
(263)	255(ב)		100
(264)	261(ב)		250
(265)	280(א)(2)		250
(266)	295		1,000
(267)	298(2)		500
(268)	299		500
(269)	300		500
(270)	301(ב)		250
(271)	305(א) או (ב)		250
(272)	306	רכב שנאסר לשימוש לפי תקנות 306 או 307	1,000
(273)	306	רכב שלא נאסר לשימוש לפי תקנות 306 או 307	250
(274)	314(ד)		250
(275)	335	בעוצמת אור בלתי שווה	100
(276)	341(א)		250
(277)	342(א)		250
(278)	343(א)		100
(279)	350(א)		250
(280)	351		100
(281)	356(א)		100
(282)	357(א)		100
(283)	358(א)		100
(284)	359(ג)		100
(285)	359(ד)		100
(286)	360		100
(287)	363		500
(288)	364		500
(289)	364ד(ב)		750
(290)	365		100
(291)	366		250
(292)	367		100
(293)	368		250
(294)	370		250
(295)	370ב		100
(296)	370ג(ב)		250
(297)	383א		250
(298)	383ג		250
(299)	383ה		250
(300)	383ו		250
(301)	383ז		250
(302)	383ט		250
(303)	383י		250
(304)	397(א)		500
(305)	405		250
(306)	411		100
(307)	418		100
(308)	420		250
(309)	422		100
(310)	423		500
(311)	425(ב)		250
(312)	428		250
(313)	429		250
(314)	435		100
(315)	436		250
(316)	437(1)		500
(317)	437(2)		100
(318)	438		100
(319)	439		500
(320)	440		100
(321)	441		250
(322)	443		250
(323)	448		250
(324)	452		100
(325)	453		250
(326)	456		250
(327)	458		500
(328)	459		100
(329)	461		250
(330)	462(א)	למעט כלבים בלא זמם	100
(331)	462(א)	בכלבים בלא זמם	250
(332)	463(1) או (2)		100
(333)	464(א)		100
(334)	478(א)(3) או (4)		100
(335)	483(א)		250
(336)	488		750
(337)	500		500
(338)	504		250
(339)	506		100
(340)	507		250
(341)	516		500
(342)	517		500
(343)	569		250
(344)	570		250

תוספת שנייה

(סעיף 29(א))

גופים שניתן להסמיך את עובדיהם למפקחים

1.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

2.

רשות שדות התעופה כמשמעותה בחוק רשות שדות התעופה, התשל״ז–1977.

תוספת שלישית

(סעיף 32(א))

גופים ובעלי תפקידים הרשאים לקבל מידע ממרשם התעבורה המינהלי

1.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – לשם מתן רישיון שהוא מוסמך לתת לפי חיקוק, או לשם חידושו, התלייתו או ביטולו.

2.

רשות הרישוי – לשם מתן רישיון או היתר לפי פקודת התעבורה ולשם ביצוע ההוראות לעניין שיטת הניקוד לפי סעיף 69א לפקודה האמורה.

3.

רופא מוסמך או ועדת ערר – מידע על מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה העומד לבדיקה של רופא מוסמך לשם מתן אישור רפואי לנהיגה לפי תקנה 194 לתקנות התעבורה; בפרט זה, ”ועדת ערר“ – כמשמעותה בסעיף 55א לפקודת התעבורה.

4.

מפקח או גורם מוסמך.

5.

היועץ המשפטי לממשלה ובא כוחו, מי שהיועץ המשפטי לממשלה אצל לו את סמכותו לעכב הליכים פליליים ותובע.

6.

המשטרה הצבאית.

7.

בית משפט או בית דין, באחת מאלה:

(א)

הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;

(ב)

הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי.

8.

פרקליט צבאי או תובע צבאי.

9.

עורך דין אשר קיבל ייפוי כוח לכך מהאדם שהמידע עליו; לעניין זה, ”עורך דין“ – לרבות מתמחה המועסק על ידו.

10.

גורמים הממנים בעלי תפקידים בשירות הציבורי; פרט זה יחול גם על התקשרות של רשות מקומית עם אדם שאינו עובד הרשות המקומית, לשם מילוי תפקיד, ביצוע עבודה או מתן שירות לרשות המקומית, שהיועץ המשפטי של הרשות המקומית קבע כי המידע נדרש לגביו.

11.

עובד סוציאלי שמונה לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן:

(א)

חוק גיל הנישואין, התש״י–1950;

(ב)

חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט״ו–1955;

(ג)

חוק שירותי הסעד, התשי״ח–1958;

(ד)

חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש״ך–1960;

(ה)

חוק ההגנה על חוסים, התשכ״ו–1966;