”אזרח ישראלי תושב האזור“ – אזרח ישראלי כמשמעותו בחוק האזרחות, התשי״ב–1952, או מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש״י–1950 היושב באזור ואשר אילו היה יושב בישראל היה נחשב לענין הפקודה כתושב ישראל;

(7)

”תושב ישראל“ –

(א)

לגבי חבר־בני־אדם –

(1)

חבר־בני־אדם הרשום בישראל ועיקר פעילותו בישראל;

(2)

חבר־בני־אדם שהשליטה על עסקיו או ניהולם מופעלים בישראל או שהשליטה על עסקיו או ניהולם מופעלים באזור במישרין או בעקיפין בידי יחיד תושב ישראל;

(ב)

לגבי יחיד – כמשמעותו בפקודה וכן אזרח ישראלי תושב האזור;

(8)

”תושב חוץ“ – מי שאינו תושב ישראל;

(9)

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

(10)

”שיעור עליית המדד“ – בתקופה פלונית – ההפרש בין המדד שהתפרסם לאחרונה לפני סוף התקופה (להלן – המדד החדש) לבין המדד שהתפרסם לאחרונה לפני תחילת התקופה (להלן – המדד היסודי) מחולק במדד היסודי;

(11)

”סכום מתואם“ – סכום כלשהו בתוספת אותו סכום כשהוא מוכפל בשיעור עליית המדד.

2.

הגדרות לענין פרק ב׳

לענין פרק ב׳ –

(1)

תהא לכל מונח המשמעות שיש לו בפקודת מס הכנסה או בחוק מס רכוש, לפי הענין, זולת אם יש הוראה מפורשת אחרת;

(2)

”שנת מס“ – לרבות תקופת שומה מיוחדת;

(3)

”עסק“ – לרבות משלח יד;

(4)

”בנין“ – לרבות כל מבנה או בניה או חלק מהם שאינם ארעיים, שבנייתם נגמרה, ובבנין שאיננו משמש בחקלאות יחד עם חלקת הקרקע שעליה הוא עומר;

(5)

”בנין מאגר“ – מגדל בר, מגדל מים, בריכת דגים, בריכת מים שאינה מיועדת בעיקרה לשחיה, בור תחמיץ ומגדל תחמיץ המשמשים או מיועדים לשמש בחקלאות ואין בהם שימוש אחר;

(6)

”בנין עסקי“ – כל בנין, למעט –

(א)

דירת מגורים המשמשת למגורים או שהיא פנויה;

(ב)

בנין עסקי שהוא בנין מאגר או בנין עסקי אחר ששימש או היה מיועד לשמש בחקלאות, ששנה לפחות לפני היום הקובע היו ללא שימוש, כולל הציוד המהווה חלק בלתי נפרד מהם;

(ג)

בנין של מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2) לפקודה המשמש במישרין את המטרות הציבוריות של המוסד הציבורי;

(7)

”מטעים“ – עצים, לרבות גפנים, המשמשים או מיועדים לשמש לעסק, יחד עם הקרקע שעליה הם נטועים;

(8)

”מלאי“ –

(א)

כשהוא בידי מי שאיננו עוסק כספי – מיטלטלין ומקרקעין מכל סוג הנמכרים במהלכו הרגיל של העסק או שהיו נמכרים כך אילו הבשילו או הגיעו לגמר ייצורם, הכנתם או בנייתם, וכל חומר המשמש בייצורם, הכנתם או בנייתם של נכסים כאמור, לרבות בעלי חיים בידי חקלאי גם כשהם משמשים לו לייצור הכנסה שלא באמצעות מכירתם, אך למעט –

(1)

נכסים כאמור שהם לשימושם האישי של בעליהם או בני ביתם ולמעט ציוד, כסף, ניירות ערך או דברים אחרים שבראוי;

(2)

קרקע ובנין עסקי שעל פי חוק מס רכוש רואים אותו כקרקע, שבעלם חייב בשלהם מס רכוש על פי החוק האמור;

(ב)

כשהוא בידי עוסק כספי – מניות של תאגיד שהוא תושב ישראל הנסחרות בבורסה, איגרות חוב שהנפיק תאגיד שהוא תושב ישראל, ותעודות השתתפות כמשמעותן בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשכ״א–1961 (להלן – תעודות השתתפות), ובתאגיד בנקאי שהוא בנק למשכנתאות, בנק למימון השקעות או חברה למימון השקעות ענפיות – גם 3% מסכום ההלוואות שנתנו ואשר טרם נפרעו עד תום שנת המס שקדמה ליום הקובע, ובמבטח – גם כל סכום ההלוואות שנתן ואשר טרם נפרעו עד תום שנת המס שקדמה ליום הקובע, למעט הלוואות שנתן המבטח בקשר ליחסי עובד ומעביד;

בפסקה זו –

”איגרות חוב“ – למעט איגרות חוב שחל עליהן חוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, התשמ״ד–1984, למעט איגרות חוב המוחזקות ככיסוי לתכניות חסכון על פי הוראות בנק ישראל (נכסים נזילים), התשל״א–1971, ולמעט איגרות חוב שאינן נסחרות בבורסה;

”מניות“ – לרבות שטרי הון ואיגרות חוב הניתנות להמרה למניות וכן אופציות וזכויות לרכישת מניות ולרכישת שטרי הון ואיגרות חוב כאמור, למעט ניירות ערך שחל עליהן הסדר לרכישת ניירות ערך בנקאיים שפורסם בילקוט הפרסומים 2971 מיום ט״ז בחשון התשמ״ד (23 באוקטובר 1983);

”בורסה“ –

(א)

בורסה שאושרה לענין חוק להשקעות משותפות בנאמנות, התשכ״א–1961;

(ב)

בורסה לניירות ערך באחת הארצות המנויות בתוספת הראשונה להיתר הפיקוח על המטבע, התשל״ח–1978;

(ג)

מסחר מעל הדלפק בארה״ב בנייר ערך הכלול ברשימה שמפרסם ארגון הסוחרים בניירות ערך בארה״ב (NASDAQ);

”מניות נסחרות בבורסה“ – למעט מניות בחברה שהחזיק בהן בעל שליטה באותה חברה ביום האחרון של שנת המס שנסתיימה לפני היום הקובע; לענין זה, ”בעל שליטה“ – מי שהחזיק במישרין או בעקיפין לפחות 25% מכוח ההצבעה בחברה;

”עוסק כספי“ – תאגיד בנקאי, מבטח, חברה למימון השקעות ענפיות וכן כל אדם אחר שההכנסה בידו מאיגרות חוב, ממניות או מתעודות השתתפות היא הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה ועיקר הכנסתו היא הכנסה כאמור, אך למעט קופת גמל הפטורה ממס הכנסה לפי סעיף 9(2) לפקודה, בין אם היא בגדר תאגיד בנקאי ובין אם בגדר מבטח;

”תאגיד בנקאי“ – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981 (להלן – חוק הבנקאות);

”מבטח“ – כמשמעותו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ״א–1981;

”בנק למשכנתאות“ – בעל רשיון בנק למשכנתאות לפי חוק הבנקאות שעיקר עסקיו מתן הלוואות לרוכשי דירות או לבוני דירות;

”בנק למימון השקעות“ – בעל רשיון בנק למימון השקעות לפי חוק הבנקאות;

”חברה למימון השקעות ענפיות“ – חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975, שעיקר מקורות המימון שלה הוא במישרין מתקציב המדינה ועיקר פעילותה הוא מתן הלוואות למפעלים מאושרים לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, או לפי חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980;

(9)

”ציוד“ – מכונות, מיתקנים, רהיטים, מבנה או בניה ארעיים ורכוש אחר כיוצא באלה, המשמשים או המיועדים לשמש בייצור הכנסה, שבעלם רכש אותם אחרי יום ג׳ בניסן התשל״ט (31 במרס 1979), למעט רכב שבעלו חייב בשלו בהיטל על פי פרק ג׳ או שהיה חייב בשלו בהיטל כאמור אילולא הוראת פטור מפורשת, ולמעט כלי טיס וכלי שיט הפועלים בהסעה או בהובלה בינלאומיות;

(10)

”כלי טיס פרטי“ – כלי טיס כמשמעותו בתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1982, שאינו משמש או מיועד לשמש בייצור הכנסה;

(11)

”כלי שיט פרטי“ – כלי שיט הכשיר לרישום לפי סעיף 2 לחוק הספנות (כלי שיט), התש״ך–1960, בין שנרשם במרשם הישראלי ובין שלא נרשם, וכן כלי שיט שאיננו כשיר לרישום על פי החוק האמור, אך מוחזק בידי תושב ישראל, והכל – למעט כלי שיט ללא מנוע שאורכו פחות מ־7 מטרים, כלי שיט המשמש או מיועד לשמש בייצור הכנסה וכלי שיט המשמש לבית ספר לשיט;

(12)

”בעל“ –

(א)

לענין בנין עסקי ומטעים – מי שהיה בעלם, כמשמעותו בחוק מס רכוש, ביום הקובע;

(ב)

לענין ציוד ומלאי – מי שהיה בעלם ביום האחרון של שנת המס שנסתיימה לפני היום הקובע, לרבות אדם שהחזיק בהם במועד האמור, זולת אם שוכנע פקיד השומה שאותו מחזיק אינו בעלם;

(ג)

לענין כלי טיס פרטי – מי שהיה רשום ביום הקובע כבעלו בפנקס המתנהל על פי תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), התשל״ד–1973, וכן מי שנרשם כבעל ראשון של כלי טיס כאמור שנרשם לראשונה בפנקס האמור בתקופה המתחילה ביום שלאחר היום הקובע ומסתיימת בתום שמונה עשר חדשים מהיום הקובע, וכאשר כלי הטיס איננו רשום כאמור – מי שהחזיק בכלי הטיס ביום מן הימים בתקופה האמורה, ובלבד שלא ישולם היטל יותר מפעם אחת בשל כלי טיס פלוני;

(ד)

לענין כלי שיט פרטי – מי שהיה רשום ביום הקובע כבעלו במרשם הישראלי וכן מי שנרשם כבעל ראשון של כלי שיט כאמור שנרשם במרשם הישראלי לראשונה בתקופה המתחילה ביום שלאחר היום הקובע ומסתיימת בתום שמונה עשר חדשים מהיום הקובע, וכאשר כלי השיט אינו רשום כאמור – מי שהחזיק בו ביום מן הימים שבתקופה האמורה, ובלבד שלא ישולם היטל יותר מפעם אחת בשל כלי שיט פלוני.

3.

הגדרות לענין פרק ג׳ [תיקון: תשמ״ו־2]

לענין פרק ג׳ והתוספות השלישית והרביעית –

(1)

תהא לכל מונח המשמעות שיש לו בפקודת התעבורה או בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961 (להלן – תקנות התעבורה), זולת אם יש הוראה מפורשת אחרת;

(2)

”רכב“ – כל אחד מסוגי הרכב המפורטים בתוספות השלישית והרביעית, למעט רכב שהוא מלאי;

(3)

”רכב מסחרי“ ו”רכב עבודה“ – כמשמעותם בפקודת התעבורה;

(4)

”רכב נוסעים פרטי“, ”רכב פרטי דו־שימושי“, ”אוטובוס“, ”מונית“, ”אופנוע“, ”תלת אופנוע“, ”אופניים עם מנוע עזר“, ”טרקטור“, ”רכב חילוץ“, ”גרור“ ו”נתמך“ – כמשמעותם בתקנות התעבורה;

(5)

”בעל רכב“ –

(א)

מי שביום חידוש רשיון הרכב לראשונה בתקופה שמיום י״ד באב התשמ״ה (1 באוגוסט 1985) עד יום כ״ד בתמוז התשמ״ו (31 ביולי 1986) רשום ברשיון הרכב כבעלו, ולגבי רכב שניתן לו רשיון לראשונה בתקופה שמיום י״ב בסיון התשמ״ה (1 ביוני 1985) עד יום כ״ח בחשון התשמ״ז (30 בנובמבר 1986) – מי שנרשם כבעלו בעת מתן הרשיון לראשונה; לכל אחת מהתקופות האמורות בפסקת משנה זו ייקרא להלן ”התקופה הראשונה“;

(ב)

לגבי רכב שמועד חידוש הרשיון שלו הוא בתקופה שמיום כ״ה בתמוז התשמ״ו (1 באוגוסט 1986) עד יום ה׳ באב התשמ״ז (31 ביולי 1987) מי שהיה רשום ברשיון הרכב כבעלו במועדים הקבועים בסעיף 18(ב)(1) לתשלום ההיטל, ולגבי רכב שניתן לו רשיון לראשונה בתקופה שמיום כ״ט בחשון התשמ״ז (1 בדצמבר 1986) עד יום א׳ בניסן התשמ״ז (31 במרס 1987) מי שנרשם כבעלו בעת מתן הרשיון לראשונה; לכל אחת מהתקופות האמורות בפסקת משנה זו ייקרא להלן ”התקופה הנוספת“;

(6)

”נכה“ – כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות התעבורה.

פרק ב׳: היטל על מלאי, ציוד, מטעים, בנינים עסקיים וכלי טיס ושיט פרטיים

4.

החייב בהיטל

(א)

תושב ישראל שהוא בעל מלאי, ציוד, כלי שיט פרטי, כלי טיס פרטי, מטעים או בנין עסקי, חייב בהיטל בשלהם, בין אם הם בישראל ובין אם הם מחוץ לישראל; תושב חוץ חייב בהיטל בשל נכסים כאמור הנמצאים בישראל ושהוא בעלם, למעט כלי שיט פרטי וכלי טיס פרטי.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), בחבר־בני־אדם תושב האזור שאיננו תושב ישראל, שעם חבריו נמנה גם תושב ישראל, יהא תושב ישראל האמור חייב בהיטל בשל חלק יחסי מההיטל שהיה חבר־בני־אדם חייב בו אילו היה תושב ישראל, כיחס חלקו של התושב בזכויות לרווחי אותו חבר־בני־אדם.

5.

שיעור ההיטל

(א)

סכום ההיטל בשל הנכסים המפורטים להלן יהיה בשיעור המפורט להלן משווים כשהוא מתואם מיום י׳ בניסן התשמ״ה (1 באפריל 1985) עד יום כ״ז בתמוז התשמ״ה (16 ביולי 1985):

(1)

בשל מלאי – 1% משווי המלאי;

(2)

בשל ציוד – 0.5% משווי הציוד;

(3)

בשל מטעים – 0.5% משווי המטעים;

(4)

בשל בנין עסקי – 0.5% משווי הבנין העסקי.

(ב)

סכום ההיטל בשל כלי שיט פרטי יהיה 5% משווי כלי השיט או כמפורט בתוספת החמישית, לפי הנמוך שביניהם, וסכום ההיטל בשל כלי טיס פרטי יהיה 5% משווי כלי הטיס או כמפורט בתוספת הששית, לפי הנמוך שביניהם, וכל אחד מהם יתואם החל מיום י׳ בניסן התשמ״ה (1 באפריל 1985) עד ליום תשלום ההיטל.

6.

שווי מלאי

(א)

שוויו של מלאי ניירות ערך בידי עוסק כספי הוא כמפורט להלן:

(1)

שווין של איגרות חוב – העלות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה שנצברו מיום רכישתן עד יום ז׳ באדר התשמ״ה (28 בפברואר 1985);

(2)

שווין של מניות הנסחרות בבורסה ושל תעודות השתתפות – מחירי הבורסה שנקבעו להן בתום המסחר ביום הקובע, ואם לא בוצעו בהן עסקאות ביום הקובע ביום האחרון שלפניו שבו בוצעו בהן עסקאות;

(3)

שווין של הלוואות – הסכומים הרשומים במאזן לתום שנת המס שקדמה ליום הקובע, כשהם מתואמים מן היום האחרון של שנת המס האמורה עד יום ט׳ בניסן התשמ״ה (31 במרס 1985).

(ב)

שוויו של מלאי אחר הוא השווי שנקבע למלאי לענין מס הכנסה ליום האחרון של שנת המס שנסתיימה לפני היום הקובע, ואם שנת המס נסתיימה לפני היום הקובע – כשהוא מתואם מן היום האחרון של שנת המס האמורה עד יום ט׳ בניסן התשמ״ה (31 במרס 1985).

7.

שווי ציוד

(א)

שוויו של ציוד הוא סכום השווה למחיר המקורי של הציוד, כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה, בתוספת סכום מענק שניתן בשלו על פי דין, כפול במספר כמפורט בטור א׳ בתוספת הראשונה – אם בתקנות הפחת נקבע לו שיעור פחת שאינו עולה על 10%, או כפול במספר כמפורט בטור ב׳ בתוספת הראשונה – אם בתקנות הפחת נקבע לו שיעור פחת העולה על 10%.

(ב)

בסעיף זה, ”תקנות הפחת“ – תקנות מס הכנסה (פחת), 1941, ללא השינויים שנקבעו בסעיף 27(ב) לחוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה), התשמ״ב–1982.

8.

שווי מטעים

שווים של מטעים הוא הסכום המפורט להלן לכל דונם של המטעים ולכל חלק מדונם:

(1)

במטעי הדרים – 360,000 שקלים;

(2)

במטעים נשירים – 540,000 שקלים;

(3)

במטעים אחרים – 480,000 שקלים.

9.

שווי בנין עסקי

(א)

שוויו של בנין עסקי שאינו משמש בחקלאות ואיננו בנין מאגר הוא כמפורט להלן:

(1)

כשהבנין נרכש בידי בעלו –

(א)

לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – השווי כפי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש כפול ב־177, ואם לא נקבע כאמור – שווי הרכישה כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע גם שווי זה – הוצאות הרכישה; וכל אחד משני האחרונים, לפי הענין, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)

אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – שווי הרכישה כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע – הוצאות הרכישה; וכל אחד מהם, לפי הענין, כשהוא מוכפל במספר שבתוספת השניה, בהתאם ליום הרכישה;

(2)

כשהבנין נבנה בידי בעלו –

(א)

לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – השווי כפי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש כפול ב־177, ואם לא נקבע שווי כאמור – צירופם של שני אלה:

(1)

שווי הרכישה של הקרקע כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע – הוצאות הרכישה של הקרקע; וכל אחד מהם, לפי העניין, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(2)

סכום הוצאות הבניה, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)

אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – צירופם של שני אלה:

(1)

שווי הרכישה של הקרקע כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע שווי כאמור – הוצאות הרכישה; וכל אחד מהם, לפי הענין, כשהוא מוכפל במספר שבתוספת השניה, לפי יום הרכישה;

(2)

סכום הוצאות הבניה כפול במספר שבתוספת השניה, כשיום הרכישה לענין זה הוא יום גמר הבניה;

(3)

בבנין שבעלו הוסיף לו תוספת בניה –

(א)

לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2), לפי הענין, כולל שווי תוספת הבניה אם נכללה בשווי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש; ואם תוספת הבניה לא נכללה בשווי כאמור – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2) בתוספת סכום הוצאות הבניה כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)

אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2), לפי הענין, בתוספת סכום הוצאות הבניה כפול במספר שבתוספת השניה, כשיום הרכישה לעניין זה הוא יום גמר הבניה;

(4)

בבנין שלא חלות עליו פסקאות (1) עד (3) – הסכום שניתן לקבל בעדו במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון, ביום הקובע (להלן – שווי השוק);

(5)

בבנין שביום הקובע היה מושכר בשכירות שחל עליה חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל״ב–1972, ושלא חלה לגביו פסקה (1) – 20% מהשווי שהיה נקבע לו על פי פסקאות (1) עד (4) אילולא היה מושכר כאמור.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)

בנין עסקי ששנה לפחות לפני היום הקובע היה ללא שימוש, ובעלו הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה ששווי השוק שלו ביום הקובע היה נמוך מ־60% מהשווי שעל פי סעיף קטן (א), יהיה שוויו – שווי השוק שלו;

(2)

בנין עסקי שבשנה שנסתיימה ביום הקובע היו דמי השכירות השנתיים שקיבל בעלו או דמי השכירות הגבוהים ביותר לחודש שקיבל בחודש כלשהו, כשהם מוכפלים ב־12, לפי הענין – והכל כשהם מתואמים בשיעור עליית המדד, בדרך שקבע הנציב – נמוכים מ־3% מהשווי שעל פי סעיף קטן (א), יהיה שוויו – סכום דמי השכירות המתואמים כאמור כפול 33¹⁄₃; הוראות פסקה זו לא יחולו על בנין עסקי שהשכירה חברה לבעל שליטה בה או שהשכיר בעל שליטה לחברה שבשליטתו או שהשכיר אדם לקרובו; לענין זה, ”בעל שליטה“ – כמשמעותו בסעיף 32(9) לפקודה, ו”קרוב“ – כמשמעותו בסעיף 76(ד) לפקודה.

(ג)

שווי של בנין עסקי שנועד לשמש בחקלאות, שאיננו בנין מאגר, ואין בו שימוש אחר הוא סכום המתקבל מהכפלת מספר המטרים המרובעים של כל שטח הרצפות שבבנין, להוציא מרפסות פתוחות וגזוזטראות, ב־3,500 שקלים.

(ד)

שוויו של בנין עסקי שהוא בנין מאגר הוא סכום המתקבל מהכפלת מספר המטרים המעוקבים של נפח הבנין ב־5,250 שקלים – כשהבנין הוא מגדל, וב־350 שקלים – כשהבנין הוא בריכה או בור.

(ה)

שוויו של בנין עסקי הנמצא מחוץ לישראל ומחוץ לאזור הוא שווי התמורה שניתנה בעדו בעת רכישתו, כשהוא מחושב במטבע של המדינה שבה מצוי הבנין וכשהוא מוכפל בשער היציג שפרסם בנק ישראל לאותו מטבע ליום י׳ בניסן התשמ״ה (1 באפריל 1985).

10.

המועד לתשלום ותיאום סכומים

(א)

ההיטל ישולם לא יאוחר מיום כ״ז בתמוז התשמ״ה (16 ביולי 1985).

(ב)

על סכום היטל שלא שולם עד היום האמור ייווספו בעד התקופה מן היום האמור עד ליום התשלום הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) לפקודה.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א) ההיטל בשל כלי שיט פרטי או כלי טיס פרטי שנרכש לאחר יום ח׳ באדר התשמ״ה (31 במרס 1985) ממי שלא היה חייב בשלו בהיטל או כשמועד תשלום ההיטל בשלו טרם הגיע ביום הרכישה – ישולם תוך 30 ימים מיום שבעלו רכש אותו או מיום שנרשם לראשונה בישראל במרשם כלי השיט או כלי הטיס – לפי המוקדם; על סכום היטל כאמור שלא שולם במועדו, ייווספו הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) לפקודה מהמועד האמור עד יום התשלום.

11.

הצהרה

(א)

בעלו של נכס שחייבים בשלו בהיטל על פי פרק זה, ימסור לפקיד השומה הצהרה בטופס שיקבע הנציב, ובה יפורטו הנכסים שבשלהם הוא חייב בהיטל והפרטים הדרושים לקביעת שוויים, ולגבי בנין עסקי שלדעת בעלו חל עליו סעיף 9(ב)(1) תצורף חוות דעתו של שמאי מקרקעין כהגדרתו בחוק שמאי מקרקעין, התשכ״ב–1962; פקיד השומה רשאי לדרוש מן החייב בהיטל שיצהיר על פרטים נוספים הדרושים לדעתו לשם כך.

(ב)

המועד להגשת ההצהרה הוא המועד שנקבע להגשת דו״ח על פי סעיף 131 לפקודה לשנת המס שנסתיימה לפני היום הקובע, ואם החייב בהיטל הוא נישום שהורשתה לו תקופת שומה מיוחדת – עד יום י״ג באב התשמ״ה (31 ביולי 1985).

(ג)

פקיד השומה רשאי לדרוש מכל אדם שלפי דעתו עשוי להתחייב בהיטל כאמור, שימסור הצהרה שבה פרטים כאמור בסעיף קטן (א).

12.

קביעת פקיד שומה

לא מסר אדם הצהרה, או שמסר הצהרה ולפקיד השומה יש טעמים סבירים להניח שסכום ההיטל או שאחד הפרטים ששימשו בסיס לחישובו אינם נכונים, רשאי הוא לקבוע לפי מיטב שפיטתו את שווי הנכסים שהאדם חייב בשלהם בהיטל, ואת סכום ההיטל המגיע לפי זה (להלן – הקביעה).

13.

דין אשה נשואה וילד עד גיל 18

נכס שחייבים בשלו בהיטל על פי פרק זה, והוא בבעלות אשה נשואה החיה עם אישה או בבעלות בני זוג או בבעלות ילדיהם עד גיל 18, יראו אותו לענין חוק זה כנכס בבעלותו של האיש, והאיש יחוייב בהיטל;; ואולם אם יש צורך בדבר אפשר לגבות מן האשה חלק יחסי מסכום ההיטל כיחס חלקה בנכס לסך כל הנכסים כאמור שבבעלות האיש, האשה וילדיהם.

14.

שותפות

ההיטל על פי פרק זה בשל נכס שבעלו הוא שותפות, ישלמו השותפים לפי יחס חלקו של כל שותף בהכנסת השותפות.

15.

תנאי לרישום ומתן תעודת כושר

לא תינתן ולא תחודש תעודת כושר לכלי שיט פרטי או לכלי טיס פרטי ולא יירשם שינוי בעלות בהם, ולכלי שיט פרטי לא יינתן אישור הפלגה, אלא אם כן הוכח כי שולם ההיטל בשלהם.

פרק ג׳: היטל על רכב

16.

היטל בשל רכב [תיקון: תשמ״ו־2]

(א)

תושב ישראל בעל רכב הרשום בישראל חייב בהיטל בשלו לפי סוג הרכב ושנת ייצורו כמפורט להלן:

(1)

לגבי התקופה הראשונה כאמור בסעיף 3(5)(א) – בסכומים המפורטים בתוספות השלישית והרביעית;

(2)

לגבי התקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב) – במחצית מהסכומים המפורטים בתוספת השלישית לגבי שנת הייצור שקדמה לשנת ייצורו של הרכב שבשלו משתלם ההיטל, ובמחצית מהסכומים המפורטים בתוספת הרביעית;

והכל בכפוף לתיאום הסכומים כאמור בסעיף 17.

(ב)

שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לתקן את התוספות השלישית והרביעית ולקבוע בהן את סכומי ההיטל שיחולו לגבי רכב משנות ייצור שלאחר 1985, אשר יירשם לראשונה בישראל בתקופה המסתיימת [צ״ל: ביום] א׳ בניסן התשמ״ז (31 במרס 1987).

(ג)

שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי בתקנות לתקן או להחליף את התוספת השלישית לגבי התקופה הנוספת, בקביעת ארבעה סכומי היטל, לכל היותר, במקום כל סכום כאמור בה, בהתחשב ככל האפשר בפערי השווי שבין סוגי כלי הרכב.

17.

תיאום סכומי ההיטל [תיקון: תשמ״ו־2]

סכומי ההיטל בשל רכב, הנקובים בתוספות השלישית והרביעית תואמו בכל אחד בחודש (להלן – יום התיאום) החל מיום 1 באוגוסט 1985 עד 1 ביולי 1986, ובשל רכב שנרשם לראשונה בישראל – עד 1 בנובמבר 1986;

(א)

סכומי ההיטל בשל רכב, הנקובים בתוספות השלישית והרביעית, יתואמו בכל אחד בחודש (להלן – יום התיאום) כך:

(1)

לגבי התקופה הראשונה כאמור בסעיף 3(5)(א), לענין חידוש רשיון רכב – מיום 1 באוגוסט 1985 עד 1 ביולי 1986, ולענין רישום רכב לראשונה בישראל – עד 1 בנובמבר 1986;

(2)

לגבי התקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב), לענין חידוש רשיון רכב – ב־1 באוקטובר 1986, ולענין רישום רכב שנרשם לראשונה בישראל – מיום 1 בנובמבר 1986 עד יום 1 במרס 1987.

(ב)

התיאום ייעשה מן המדד שפורסם לפני היום הקובע עד המדד שפורסם בחודש שקדם ליום התיאום; הסכום שתואם כאמור יהיה סכום ההיטל שחייב בו מי שמחדש את רשיון הרכב, או שהרשיון נרשם על שמו לראשונה, בחודש שבו חל יום התיאום.

18.

מועד התשלום [תיקון: תשמ״ו־2]

(א)

לגבי התקופה הראשונה כאמור בסעיף 3(5)(א) ישולם כל ההיטל לא יאוחר ממועד חידוש רשיון הרכב או עם רישום הרכב לראשונה, לפי הענין.

(ב)

לגבר התקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב) ישולם ההיטל –

(1)

בשל רכב שרשיונו מחודש – בארבעה שיעורים שווים שישולמו ב־1 בדצמבר 1986 וב־1 בינואר, 1 בפברואר ו־1 במרס 1987;

(2)

בשל רכב שניתן בשלו רשיון לראשונה – כולו עם רישום הרכב.

18א.

הנחה בשל הקדמת תשלום [תיקון: תשמ״ו־2]

בעל רכב הזכאי לשלם את ההיטל בארבעה שיעורים, שישלם את ההיטל לגבי התקופה הנוספת בתשלום אחד עד כ״ח בחשון התשמ״ז (1 בדצמבר 1986), זכאי להנחה בשיעור של 15% מסכום ההיטל.

18ב.

הפרשי הצמדה וקנס פיגורים [תיקון: תשמ״ו־2]

על סכום היטל בשל התקופה הנוספת שלא שולם במועד הקבוע בסעיף 18(ב)(1), יווספו בעד תקופת הפיגור הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א לפקודת מס הכנסה וקנס פיגורים של 0.7% מסכום ההיטל שבפיגור לכל שבוע של פיגור או חלק ממנו; לענין זה, ”תקופת הפיגור“ – התקופה שמהמועד לתשלום ועד לתשלום בפועל או עד ליום משלוח ההודעה לחידוש רשיון הרכב לראשונה אחרי א׳ באייר התשמ״ז (30 באפריל 1987), לפי המוקדם.

19.

פטור מהיטל בשל רכב [תיקון: תשמ״ו־2]

אלה פטורים מתשלום ההיטל בשל רכב:

(1)

נכה – בשל רכב כאמור בתקנה 272א לתקנות התעבורה;

(2)

מי שמפורט בפרט 15 לחלק ג׳ בתוספת הראשונה לתקנות התעבורה;

(3)

מי שפטור מאגרת רישום ומאגרת רשיון לפי סעיף 17 לפקודת התעבורה, למעט פסקה (4) שבו, ומי שפטור מאגרה כאמור לפי תקנה 276ב לתקנות התעבורה;

(4)

בעל רכב שהוכיח להנחת דעתו של פקיד רשות הרישוי כי במועד כמפורט להלן הרכב הרשום בבעלותו יצא מכלל שימוש ורשיונו אינו בר־תוקף:

(א)

לגבי התקופה הראשונה כאמור בסעיף 3(5)(א) – לפני היום הקובע;

(ב)

לגבי התקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב) – לפני כ״ד בסיון התשמ״ו (1 ביולי 1986);

(5)

בעל רכב שהודיע לרשות הרישוי כי במועד כמפורט להלן הרכב שבבעלותו הוצא לצמיתות מישראל או מהאזור:

(א)

לגבי התקופה הראשונה כאמור בסעיף 3(5)(א) – לפני היום הקובע;

(ב)

לגבי התקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב) – לפני כ״ד בסיון התשמ״ו (1 ביולי 1986).

20.

תשלום היטל – תנאי לרישוי ורישום [תיקון: תשמ״ו־2]

(א)

לא יינתן ולא יחודש רשיון רכב לרכב שלא שולם בשלו היטל אלא אם כן הוכח שבעל הרכב פטור מההיטל.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), לגבי היטל בשל רכב שמועד חידוש רשיון הרכב שלו בתקופה הנוספת כאמור בסעיף 3(5)(ב), תחול ההוראה שבסעיף הקטן האמור החל ביום ב׳ באייר התשמ״ז (1 במאי 1987), ולענין זה יראו את מי שרשום ברשיון הרכב אותה שעה כחייב בהיטל ובהפרשי ההצמדה והריבית ובקנס.

פרק ד׳: הוראות כלליות

21.

תחולת הוראות הפקודה

(א)

לענין דו״ח, שומה, השגה, ערעור, גביה – לרבות סדר זקיפת תשלומים, ביצוע, עונשין והוראות כלליות אחרות, יחולו הוראות הפקודה על היטל לפי חוק זה כאילו היה ההיטל מס הכנסה, זולת אם יש בחוק זה הוראה מפורשת אחרת, ולענין זה יראו –

(1)

את ההצהרה על פי סעיף 11 כשומה עצמית;

(2)

את הקביעה על פי סעיף 12 כשומה לפי סעיף 145 לפקודה.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)

לא תהיה זכות להשגה או ערעור על שווי של בנין עסקי ששוויו נקבע לענין מס שבח או מס רכוש בקביעה שאין עליה עוד השגה או ערעור, למעט –

(א)

בנין שחל עליו סעיף 9(א)(4);

(ב)

בנין שלדעת בעלו חל עליו סעיף 9(ב)(1) והוא צירף את חוות דעתו של שמאי מקרקעין כאמור בסעיף 11(א); צורפה חוות דעת כאמור יראו את ההצהרה כהשגה;

(ג)

בנין שלדעת בעלו חל עליו סעיף 9(ב)(2);

(2)

הוראות סעיף 192 לפקודה יחולו רק לגבי קנס שהוטל על פי חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ״א–1980.

22.

אי־תחולת פטור מכוח דין אחר

(א)

הוראת כל דין הפוטרת ממס, היטל או תשלום חובה אחר (להלן – מסים), לרבות הוראה הקובעת כי דינו של אדם, לענין מסים, כדין המדינה – לא תחול על היטל לפי חוק זה.

(ב)

שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לפטור מההיטל, כולו או חלקו, סוגי חייבים או סוגי נכסים.

23.

אי־התרת ההיטל בניכוי

(א)

על אף האמור בכל דין, אך בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ג), ההיטל על פי חוק זה וכל סכום שהוסף בשלו לא יותרו בניכוי לענין חישוב ההכנסה החייבת, או לעניין חישוב השבח על פי חוק מס שבח, לפי הענין.

(ב)

היטל בשל בנינים וציוד ששולם עד תום שנת המס 1985 יותר בניכוי מההכנסה בחמישה שיעורים שנתיים שווים, החל מההכנסה לשנת המס 1986; כל שיעור שנתי יתואם מיום 1 באפריל 1986 ועד תום שנת המס שלגביה מותר הניכוי.

(ג)

לענין סעיף קטן (ב), סכומי היטל ששולמו עד תום שנת המס 1985 ייוחסו תחילה לחוב היטל בשל נכסים שאינם בנינים וציוד.

24.

החזר סכום ששולם ביתר

התברר לפקיד השומה כי אדם שילם היטל יתר על הסכום שהוא חייב בו, יוחזר לו הסכום שביתר כשהוא מתואם מיום תשלום היתר עד יום החזרתו.

25.

ביצוע ותקנות

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

תוספת ראשונה

(סעיף 7)

המספר המשמש בקביעת שוויו של ציוד

בתוספת זו, ”יום הרכישה“ – כמשמעותו בסעיף 83 לפקודה.

יום הרכישה מיום עד יום	טור א׳ ציוד שבתקנות הפחת נקבע לו שיעור פחת שאינו עולה על 10%	טור ב׳ ציוד שבתקנות הפחת נקבע לו שיעור פחת העולה על 10%
1.4.79 – 31.3.80	150	19
1.4.80 – 31.3.81	93	19
1.4.81 – 30.6.81	51	20
1.7.81 – 30.9.81	45	21
1.10.81 – 31.12.81	38	20
1.1.82 – 31.3.82	33	19
1.4.82 – 30.6.82	27	17
1.7.82 – 30.9.82	22	15
1.10.82 – 31.12.82	19	13
1.1.83 – 31.3.83	16	12
1.4.83 – 30.6.83	13	11
1.7.83 – 30.9.83	11	9
1.10.83 – 31.12.83	7	6
1.1.84 – 31.3.84	5	5
1.4.84 – 30.6.84	3	3
1.7.84 – 30.9.84	2	2
1.10.84 – 31.12.84	1.5	1.5
1.1.85 – 31.3.85	1	1

תוספת שניה

(סעיף 9)

המספר המשמש בקביעת שוויו של בנין עסקי

בתוספת זו, ”יום הרכישה“ – כמשמעותו בפרק השלישי לחוק מס שבח.

יום הרכישה מיום עד יום
1.10.79 – 31.3.81	177
1.4.81 – 30.6.81	82
1.7.81 – 30.9.81	68
1.10.81 – 31.12.81	56
1.1.82 – 31.3.82	47
1.4.82 – 30.6.82	38
1.7.82 – 30.9.82	30
1.10.82 – 31.12.82	24
1.1.83 – 31.3.83	20
1.4.83 – 30.6.83	16
1.7.83 – 30.9.83	13
1.10.83 – 31.12.83	8
1.1.84 – 31.3.84	6
1.4.84 – 30.6.84	4
1.7.84 – 30.9.84	2
1.10.84 – 31.12.84	1.5
1.1.85 – 31.3.85	1

תוספת שלישית

(סעיפים 3, 16(א) ו־17)

היטל בשקלים על רכב פרטי, לרבות רכב פרטי דו־שימושי ולמעט אופנוע ואוטובוס פרטי
(באלפי שקלים)

שנת ייצור	1985	1984	1983	1982	1981	1980	1979	1978	1977	1976	1975	1974	1973	1972 ולפניה
תפוסת גלילים בסמ״ק	1985	1984	1983	1982	1981	1980	1979	1978	1977	1976	1975	1974	1973	1972 ולפניה
עד 844	186	168	147	108	81	60	50	39	35	0	0	0	0	0
מ־845 עד 1000	228	195	180	162	138	114	96	82	72	65	50	0	0	0
1001–1300	300	270	240	210	165	135	105	90	77	66	60	50	0	0
1301–1760	435	375	330	270	225	189	150	114	96	84	75	69	60	0
1761–2000	600	510	450	360	300	270	228	180	150	135	90	72	66	53
2001–2500	1,170	900	750	540	390	300	250	200	163	141	100	82	73	59
2501–3000	1,500	1,100	850	650	509	320	260	230	180	150	127	100	81	65
מעל 3001	1,600	1,200	900	700	607	340	280	250	200	160	135	108	90	70
מרצדס	3,200	2,400	1,800	1,400	1,200	700	560	500	400	320	270	220	180	140

תוספת רביעית

(סעיפים 3, 16(א) ו־17)

בתוספת זו, לעניין חישוב גילו של רכב –

”שנת ייצור“ – שנה הנמנית מיום 1 בספטמבר עד 31 באוגוסט;

”שנים“ – שנות ייצור לפני שנת הייצור הבאה אחרי מועד התשלום.

ההיטל בשקלים על רכב מסחרי המופעל על ידי מנוע בנזין לרבות רכב עבודה, אמבולנס, רכב לכיבוי שריפות ורכב חילוץ:

כשמשקלו הכולל המותר בק״ג	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 עד 8 שנים	ששנת ייצורו 9 שנים ומעלה
עד 4000	45,000	30,000	12,000	6,000
מעל 4001	70,000	45,000	20,000	10,000

ההיטל בשקלים על רכב מסחרי המופעל על ידי מנוע דיזל:

כשמשקלו הכולל המותר בק״ג	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 עד 8 שנים	ששנת ייצורו 9 שנים ומעלה
עד 7,000	70,000	45,000	20,000	10,000
מ־7,001 עד 16,000	130,000	90,000	40,000	20,000
מ־16,001 עד 20,000	244,000	175,000	75,000	40,000
מעל 20,000	328,000	230,000	100,000	55,000

[תיקון: תשמ״ו]

ההיטל בשקלים על גרור המיועד לשמש להובלת טובין:

כשמשקלו הכולל המותר בק״ג
עד 4000	4,000
מ־4001 ועד 8000	16,000
מעל 8000	40,000

ההיטל בשקלים על נתמך: 40,000

ההיטל בשקלים על מונית לרבות רכב נוסעים פרטי שניתן עליו רשיון להסעת סיור בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור ברכב והשכרתו), התשמ״א–1980:

כשמספר מקומות הישיבה לנוסעים מלבד הנהג	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 שנים ומעלה
עד 4 ומופעל על ידי מנוע בנזין	30,000	15,000	7,000
עד 4 ומופעל על ידי מנוע דיזל	60,000	30,000	15,000
5 ומעלה	85,000	50,000	20,000

ההיטל בשקלים על אוטובוס:

כשמספר מקומות הישיבה לנוסעים מלבד הנהג	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 עד 8 שנים	ששנת ייצורו 9 שנים ומעלה
עד 20	170,000	110,000	75,000	40,000
מ־21 עד 40	250,000	150,000	75,000	40,000
מ־41 ומעלה	300,000	175,000	75,000	40,000

ההיטל בשקלים על אופנוע לרבות אופנים עם מנוע עזר, תלת־אופנוע, אופנוע עם רכב צד:

כשתפוסת גלילי המנוע בסמ״ק	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 עד 8 שנים	ששנת ייצורו 9 שנים ומעלה
עד 50	פטור	פטור	פטור	פטור
מ־51 עד 200	45,000	35,000	25,000	10,000
מ־201 עד 500	60,000	45,000	30,000	15,000
מעל 500	160,000	120,000	80,000	40,000

ההיטל בשקלים על טרקטור:

כשמשקלו בק״ג	ששנת ייצורו עד 3 שנים	ששנת ייצורו מ־4 עד 5 שנים	ששנת ייצורו מ־6 עד 8 שנים	ששנת ייצורו 9 שנים ומעלה
עד 1,000	20,000	15,000	12,000	7,000
מ־1001 עד 3500	60,000	50,000	40,000	15,000
מ־2501 עד 6000	200,000	160,000	110,000	40,000
מעל 6000	300,000	250,000	195,000	75,000

תוספת חמישית

(סעיף 5(ב))

ההיטל על כלי שיט:

סוג כלי השיט	ההיטל בשקלים
כלי שיט בעלי מנוע שארכם עד 5 מטרים	298,800
כלי שיט בעלי מנוע שארכם מעל 5 מטרים ועד 7 מטרים	448,200
כלי שיט שארכם מעל 7 מטרים	1,494,000

תוספת ששית

(סעיף 5(ב))

ההיטל על כלי טיס:

סוג כלי הטיס	ההיטל בשקלים
כלי טיס ששנת ייצורו 1980 ומעלה	1,494,000
כלי טיס ששנת ייצורו 1970 עד 1979	996,000
כלי טיס ששנת ייצורו עד 1969	448,200
כלי טיס שמשקלו כשהוא ריק אינו עולה על 150 ק״ג	298,800
כלי טיס המונע על ידי מנוע סילון	4,482,000

נתקבל בכנסת ביום ח׳ בסיון התשמ״ה (28 במאי 1985).

שמעון פרס
ראש הממשלה
יצחק מודעי
שר האוצר
חיים הרצוג
נשיא המדינה

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.

חוק היטל על רכוש (הוראת שעה)

חוק היטל על רכוש (הוראת שעה), התשמ״ה–1985

תוכן עניינים

(סעיף 7)

המספר המשמש בקביעת שוויו של ציוד

(סעיף 9)

המספר המשמש בקביעת שוויו של בנין עסקי

(סעיפים 3, 16(א) ו־17)

היטל בשקלים על רכב פרטי, לרבות רכב פרטי דו־שימושי ולמעט אופנוע ואוטובוס פרטי (באלפי שקלים)

(סעיפים 3, 16(א) ו־17)

(סעיף 5(ב))

(סעיף 5(ב))

היטל בשקלים על רכב פרטי, לרבות רכב פרטי דו־שימושי ולמעט אופנוע ואוטובוס פרטי
(באלפי שקלים)