חולין נב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כמה חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה הכא צלע בלא חוליא התם חוליא בלא צלע בשלמא צלע בלא חוליא משכחת לה אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בשילהי כפלי מתקיף לה רב אושעיא ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אמר ליה רב כי איתשיל לענין טומאה איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא:
וגולגולת שנחבסה ברובה:
בעי רבי ירמיה רוב גובהה או רוב היקיפה תיקו:
ובשר החופה רוב הכרס ברובו:
בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נטול תפשוט ליה מדתנן כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא כל הכרס כולו זו היא כרס הפנימי ואי זהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס מידי הוא טעמא אלא לשמואל (הכי אמר) רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל מקום שאין בו מילת:
ודרוסת הזאב:
אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה למעוטי מאי אילימא למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב וכי תימא הא קא משמע לן דזאב בגסה נמי דריס והא תנן רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה וכי תימא רבי יהודה מפלג פליג והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לעולם למעוטי חתול מהו דתימא אורחא דמלתא קתני קא משמע לן אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אבל דרוסה לית להו ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ הא לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים מכל מקום לרב חסדא קשיא הוא דאמר כי האי תנא דתניא בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה אלא במקום שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואשתכח עלה חמשה קורטי דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דרוסה ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא בעא מיניה רב כהנא מרב
רש"י
עריכהכמה חסרון בשדרה - ולא תטמא באהל בלא בשר:
וכן לטרפה - דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:
בשילהי כפלי - יש חוליות הרבה שאין שם צלעות:
ולתנייה גבי קולי בית שמאי - אי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:
כי איתשיל - חסרון שדרה בבית המדרש:
לענין - טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:
רוב גובהה - מן העינים ולמעלה רוב היקפה גדול מרוב גובהה:
ברוב קרוע - וכ"ש ברוב נטולה:
או ברוב נטול - שניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא:
תפשוט - דברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה:
מידי הוא טעמא - הא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול:
אלא לשמואל - דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:
מן הזאב ולמעלה - הוי דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות:
ובעופות - הנדרסין:
מן הנץ ולמעלה - יש לו כח לדרוס עוף חברו:
וכי תימא - אי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה נקט זאב:
גברא אגברא קא רמית - דרבי אלעזר אדרב דרב סבר רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה אבל דקה אפילו חתול נמי:
ואיבעית אימא לעולם - מתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני':
מהו דתימא - האי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב:
נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:
גדיים וטלאים - דקים שבדקה ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני':
עד שתינקב לחלל - כקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:
בריבי - שם חכם:
לא אמרו אין דרוסה - לחתול:
אלא במקום שאין מצילין - לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:
אבל במקום שיש לה מציל - הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין:
בסחופיה - פלוט"א:
חמשה קורטי דמא - ארס של חמש אצבעות:
הצלת עצמה - שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת:
ורבנן - דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך:
אית ליה זיהרא ולא קלי - אינו שורף:
איכא דאמרי - דרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה:
לא אמרו - יש דרוסה לחתול:
אבל במקום שאין מצילין כו' - ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:
תוספות
עריכהאילימא למעוטי חתול. כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול:
וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריס. כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה:
הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים. ולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי זיהריה אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:
מ"מ לרב חסדא קשיא. וא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
כמה חסרון בשדרה כלומר לענין נזיר לגלח שאינו מגלח אלא על מת שלם או על רוב בניינו או על רוב מניינו והגולגולת זהו רוב מניינו:
וכמה יהא חסרון. שאינו חשוב רוב בניינו:
בש"א ב' חוליות ובית הלל אומרים אפילו לא חיסרו אלא חוליא אחת אינו סותר ימי נזרו ואינו מגלח ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה. אפילו לא חיסר אלא חוליא טרפה וכיצד אמרת דאינה טרפה עד שתיעקר צלע מעיקרה. בשלהי כפלי כלומר דחוליא[2] לית בה צלע. א"כ הוה ליה מקולי דבית שמאי כו' כלומר אי אמרת וכן לטרפה הוו להו ב"ה לחומרא וב"ש לקולא:
א"ל רבא כי אתשיל ההוא לענין כו' כלומר כי אתשיל כמה חסרון בשדרה לענין טומאה איתשיל ולא לענין טרפה דהוו להו ב"ש לחומרא:
ברוב גובה או ברוב היקיפה כו' רוב גובה מקרום של מוח עד הפה רוב היקיפה מאזן לאזן:
ותפשוט ליה מהא דתנן או שנקרע רוב החיצונה ואמרי במערבא דכרס החיצונה זהו בשר החופה את רוב הכרס וש"מ דבשר החופה את רוב הכרס ברוב קרוע מידי הוא טעמא אלא לשמואל כו' מי הוא אמורא שאמר בשר החופה את רוב הכרס ברובו שמואל והוא לא סבר דמה דתנן או שנקרע רוב החיצונה זה בשר החופה את רוב הכרס דחזינן (למיפרך) למימריה בזה הפרק יעקב אמר נחמני אמר שמואל מקום שאין בה מילתא זהו כרס הפנימי ושאר הכרס זהו הכרס החיצונה ומה דתנן או שנקרע רוב החיצונה לא אמר מבשר החופה את רוב הכרס אלא מכרס עצמו ועדיין תיבעי לן לשמואל בשר החופה את רוב הכרס ברוב קרוע או ברוב נטול:
בבהמה מן הזאב ולמעלה כלומר כגון דוב וארי בעופות מן הנץ ולמעלה דורסין אבל אם פחות מנץ אין לו דרוסה נץ זה אוסטיור בלע"ז:
וכי תימא דזאב אפי' בגסה דורס כלומר אשמעינן. ואיבעית תימא למעוטי חתול ואי (מתניתא) [מתניתין] הוה אמינא אורחא דמלתא קתני כלומר מה דתנן ודרוסת הזאב אורחא דמלתא קתני כלומר ואפי' חתול ומה דקתני דרוסת הזאב לא מדכר זאב אלא דאורחא דמילתא דזאב דדריס קמ"ל רב זאב למעוטי חתול אבל דריסה לית להו. כלומר אי לא ניקב לאו טרפה בשביל (אדם) [ארס]. נמיה חיה קטנה. אלא במקום שאין מצילין כלומר במקום שאין מציל שום בר נש מידה שאין כועס עליה אבל במקום שיש מצילין שכועס על הבהמה יש דרוסה. דאישתכח עליה חמשא קורטא דדמא על בבא:
הצלת עצמה כהצלת אחרים דמי. כלומר כיון דאיתחיד בבא באנפיה כעס ודרס. שאר עופות טמאין. כלומר דרוסת הנץ חזינן במתניתין שאר עופות טמאין יש להן דרוסה:
מתקיף לה רב הושעי' א"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. פי' אדרב יהודה אמר שמואל מקשה דקאמרי וכן לטרפה ואע"ג דהכא לאו אגופא דרב ושמואל קיימ' לסיוע לאידך דרב מתנה אמר שמואל נתכוי' לומר שלענין טרפה אינו כן אלא בין לב"ש בין לב"ה בצלע בלא חוליא נמי טרפה ואע"ג דהא דרב מתנה ליתא מ"מ אידך דשמואל לא אידחיא וכמה חסרון בשדרה חוליא אחת שלמה ואפי' בשילהי כפלי נמי דליתא צלעות אבל במקום צלעות גסטרא הויא ונבלה נמי היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל והכי נמי איפסיקא בפסוקות, אבל רבינו הגדול ז"ל לא כתבה להא דא"ר יהודה אמר שמואל.
וכ"ת הא קמ"ל דזאב אפי' בגסה דריס. פירש"י ז"ל אי לאו דרב הו"א לעולם חתול אית ליה דריסה בדקה ומתני' קמ"ל דזאב אפי' בגסה נמי דריס ומגסה ממעיט ליה לחתול.
וק"ל, אי הכי מאי קו' דר' בנימין בר יפת לעולם אימא לך רב נמי סבר שלא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמי' וחתול לגמרי אימעיט מינה שלא יש לו דריסה אפי' בדקה ומיהו אי ממתני' כפשטה הו"א דרבי יהודה ורבנן [פליגי, וכי] ממעט לחתול מגסה ממעט [ורב] דוקא דמתני' קמ"ל ואדרבה ניחא לן בהכי ועוד כי אמרת נמי דר' יהודה ורבנן לא פליגי דילמא להכי קתני דריסת הזאב לומר שאינו דורס בגסה כמו שפי' ר' יהודה דהא מדר' יהודה לא קשי' לן דהכי קתני דריסת הזאב לאו למעוטי חתול מדקה אלא למעוטי לזאב מגסה וי"ל אי רב לאשמועינן דלא פליגי ר' יהודה ורבנן הו"ל לאשמועינן בזאב עצמו שאינו דורס בגסה וממילא מימעיט ממתני' חתול לגמרי ודקאמרת דילמא להכי קחני זאב לומר שאינו דורס בגסה ולא למעט חתול כדברי ר' יהודה שפיר לאו מילת' הוא דבשלמא בדר' יהודה שפי' זאב בדקה א"ל הכי אבל חכמים לא לפרש חילוקי דרוסות באו אלא למנות הטרפות ולומר שהדרוסה בכללן וא"כ היה להם לומר דרוסות החתול אם יש לו דריסה כלל.
ואין כל זה מחוור. ועוד שאין לשון הגמ' מסכי' לפי' זה של רש"י ז"ל דהו"ל למימר אי ממתני' הו"א מגסה ממעיט ליה דזאב אפי' בגסה נמי דריס וכו' ועוד דאמרי' ואב"א לעולם למעוטי חתול דאי ממתני' הו"א וכו' משמע דעד השתא לא ממעיט חתול מדרב.
לפיכך נראה כמו שפי' ר"ח ז"ל דאדרב קאמרינן וכ"ת הא קמ"ל רב דזאב אפי' בגסה נמי דריס והכי קאמרי' מן הזאב ולמעל' יש להם דרוסה ודריסתן שוה לומר שהזאב כלמעלה הימנו לענין דריסה אבל חתול לגמרי ממעיט ממתני' לדברי הכל שאם היה לו דרוסה היה לו לת"ק לאומר' ולמנותה בכלל הטרפות וי"מ בבהמה מן הזאב ולמעלה כלומר גדולה מן הזאב יש לו לזאב דריסה כלומר זאב בדרב מיניה דריס.
ה"ג, וכן בנוסחאות מדוקדקו' וכן בה' גדולות: א"ר עמרם א"ר חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים. ולא גרסינן בדרב חסדא נץ אלא בברייתא קתני חתול ונץ ונמייה ובפר"ח ז"ל גרסינן בדרב חסדא נמי נץ וכל השמועה עולה בקושי ובדוחק.
והא דאקשינן לרב חסדא מהא דתניא חתול נץ ונמייה עד שתנקב לחלל משמע דאין לו דרוסה כלל וא"ת והא מתרצינן בה כאן בעופות כאן בגדיים וטלאי' אלמא עד שתנקב לחלל לאו כללא הוא א"ל בשלמא לדידן כיון דלכל בהמה אין להם שייך למימר ביה עד שתנקב לחלל ולא איירי בעופות שהוא מין אחר ומשו"ה תנא הכי לומר שאין להם דריסה אפי' בגדיים וטלאי' אלא לרב חסדא כיון שאינו ממעיט אלא אימר' רברבי ליתני אין לו דריסה (אלא) בגדולים אמאי תנא סתם עד שתנקב לחלל.
ולי נראה דה"פ: מ"מ לרב חסדא קשיא מתניתין דמתנ' קתני בנץ שאין לו אלא בעופות ולא בא ר' יהודה אלא לפ' דברי חכמים ואפי' תימא פליגי ברישא בנץ לא שמעינן להו לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה כלל ואפשר נמי דסיפ' רבנן קאמרי לה ומ"ה מצטרפינן ברייתא אמתני' לומר דכיון דאשכחן במתני' דנץ אין לו דריסה אלא בעופות ובדקין ואשכחן בבריית' דמשוה חתול ונמייה לנץ ממילא אתותב רב חסדא מכולהו.
ומפרקינן הוא דאמר כבריבי דאמר בכל שאין להם דריסה שאם יש להם מצילין יש דרוסה וקמ"ל ר' חסד' דה"מ בגדיים וטלאים אבל ברברבי אפי' יש להם מצילין אין להם דרוסה וכן חולדה אפי' יש להם מצילין אין להם אלא בעופות.
והא דאקשי' ובמקום שאין מצילין אין לו דרוסה והא ההיא תרנגולתא ולא מפרקינן ההיא בעופות משום דכיון דקתני חתול ונמייה דומיא דנץ ואלו למתני' אין לנץ דרוסה אלא בעופות דקין כגון צפרים ויונין וכן לחתול קשיא ההיא עובדא דקס"ד שאינו מטיל ארס אלא במי שיש לו דרוסה בהן א"נ כיון דאשתכח דמא טובא תמשה קורעי אלמא אית ליה זיהרא טובא שאפי' אמרי רברבי מתים בה.
ובלישנא בתרא אמרינן, הא מני ברבי הוא, דתניא ברבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקו' שאין מצילין אין דרוסה וה"ג בנוסחי עתיקי ודוקני בכולהו מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי אפי' במקום שאין מצילין יש דרוסה וסבר רב חסדא בין בנמייה בין בחתול פליגי דיש להם דרוס' לדברי חכמים מיהו דוקא בגדיים וטלאים אבל בגדולים לדברי הכל זאב ולא חתול ולדעת רב חסדא מתני' רבנן היא בין במקום שמצילין בין במקום שאין מצילין ומיהו זאב בגדיים וטלאים אפי' אין לו מצילין (לרברבי) [לרבנן] מדלא תני לה בברייתא גבי חתול א"נ ברבי נמי מודה בה דזאב יש לו דרוסה אפי' אין מצילין ונץ בעוף דק ולא מיעט אלא חתול ונמייה מגדיים וטלאים ונץ דברייתא לאו דוקא בשאין מצילין, וכן עיקר.
ומשמע נמי דברבי בזאב קאי בתרווייהו לישני ולישנא קמא קתני לא אמרו אין דרוסה למטה מן הזאב אלא בשאין מצילין ורבנן לקולא וליש' בתרא נמי אמר זאב בדקה אבל חתול ונמייה בגדיים וטלאים ולא אמרו יש דרוסה למטה מן הזאב אלא במצילין ורבנן לחומרא.
ואנן השתא דקי"ל בחתול יש דרוסה ולא לנץ בבהמה כלל מוקמי' לה לברייתא כי האי לישנא אליבא דברבי דאמר לכולן אין דרוסה כלל למטה מן הזאב אלא במקום שיש להם מצילין שיש דרוסה למקצתן ושמעינהו לרבנן דאמרי לחתול ונמייה יש דרוסה אעפ"י שאין מצילין ולנץ אין דרוסה אלא בעוף הדק ואנן כרבנן קי"ל ולחומרא ולפי' לא חילק רבינו הגדול ז"ל בין שיש להם מצילין לשאין להם מצילין.
בשר החופה את רוב הכרס, בעי רב אשי קרוע או נטולה וכו' מידי הוא טעמיה אלא לשמואל הכי אמר יעקב בר נחמני וכו'. הוא הדין דהוה מצי למימר מידי הוא טעמא אלא לשמואל על כרחין לשמואל חיצונה לאו היינו בשר החופה את רוב הכרס, דאם כן שמואל מתניתין אתא לאשמועינן, אלא כיון דאשכח דאמרה יעקב בר נחמני בהדיא ניחא ליה טפי לאיתויי הא דיעקב בר נחמני, ובעיא דרב אשי לא איפשיטא, הילכך נקיטינן בה לחומרא, ובין קרוע בין נטול טריפה, והא נמי דאיבעיא ליה בנחבסה הגלגלת אי ברוב גבהה אי ברוב הקפה סלקא בתיקו ולחומרא.
אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה וכו'. ואקשינן מאי קא משמע לן רב. אילימא למעוטי חתול דלית ליה דריסה בבהמה, פשיטא מתניתין היא, דהא תנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הזאב בבהמה, דמשמע דלמטה מן הזאב אין דריסה בבהמה כלל ואפילו בדקה, מדלא נקט חתול וכל שכן זאב, ואי אתא רב לרבויי דריסת זאב בכל בהמה ואפילו בגסה, והכי קאמר בכל בהמה מן הזאב ולמעלה וזאב בכלל יש להן דריסה, אם כן פליג אמתניתין דקתני רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה, ותנא קמא כרבי יהודה נמי סבירא ליה דאמר ר' בנימין בר יפת לא בא ר' יהודה אלא לפרש. ופרקינן דר' בנימין בר יפת אדרב קארמית מר סבר כלומר רב סבר פליגי, והוא דאמר כתנא קמא, והוא גופא קא משמע לן דפליגי, והוא דאמר כתנא קמא, ור' בנימין בר יפת סבר דלא פליגי, ואיבעית אימא דכולי עלמא סברי דלא פליגי, ורב למעוטי חתול הוא דאתא, דלא שמעינן ליה בהדיא במתניתין, דאי משום דנקט זאב במתניתין, לא אריא דהוה אמינא דאורחא דמילתא קתני קא משמע לן.
ורבותינו הצרפתים ז"ל כתבו דכיון דאיכא תרי לישני בגמרא דחד אמר דפליגי וחד אמר דלא פליגי, הויא לה ספק דאורייתא, ונקטינן בה לחומרא, וזאב אפילו בגסה נמי דריס כרב. אבל רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) וכולהו רבוותא ז"ל דרוסת הזאב בדקה בלבד קפסקי, וכן נראין הדברים, דא זאב אפילו בגסה דריס בדרך אתקפתא קאמר לה, וכי תימא הא קא משמע לן דזאב אפילו בגסה דרס, דאלמא פשיטא לן דלא דרס, וכי מהדרינן גברא אגברא קא רמית דחיו? בעלמא היא דקא דחינן, וכיון דהדרינן ופרקינן ואיבעית אימא זאב בדקה בלבד דרס ורב למעוטי חתול הוא דאתא, וחזינן ליה לרבי (ירמיה) [בנימין] בר יפת דאמר בהדיא דלא פליגי, לא שבקינן פשיטותא דגמרא ומאי דאמר ר' בנימין בר יפת בהדיא ותפסינן מאי דאיתמר בדחוי בעלמא, הילכך כך הדברים נראין כמו שפסקו רבוותא ז"ל דזאב בדקה בלבד דריס ולא בגסה כלל.
אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול נץ ונמייה בגדיים וטליים. כך גריס [ר"ח] (ר"פ) ז"ל. ואין גירסא זו מתיישבת, דהא אסיקנא דרב חסדא דאמר כרבנן ודלא כבריבי, ואלו לרבנן ודאי הא משמע דנץ אין לו דריסה בבהמה כלל וכדתנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הנץ בעוף הדק אבל בבהמה כלל כלל לא, דאפילו בעוף הגס לית ליה, וגדיים וטלאים ודאי עדיפי מעוף הגס, ועוד דרב חסדא גופיה הוא דאמר דחולדה לית ליה דריסה אלא בעופות ולא בגדיים, וטלאים וחולדה אית לה דריסה טפי מנץ, דאילו בחולדה אמרינן דאית ליה דריסה בכולהו עופות ואפילו בעוף הגס, דהא בעופות סתמא קאמר ונץ קתני במתניתין דלית ליה [רק בעוף הדק, אלא ודאי נץ לית ליה] דריסה בגדיים וטלאים אפילו לרב חסדא, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) והכי גרסינן בדרב חסדא דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים, וכן הגירסא בהלכות גדולות ובפירוש רש"י ז"ל ועיקר.
מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמיה עד שתנקב לחלל אבל דריסה לית להו. הרב רבי משה ז"ל כתב (פ"ה מהל' שחיטה ה"ו) בנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים אם צפרנו ניקב לחלל. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות. נראה שהם ז"ל מיפרשו מדקאמרינן בברייתא דרוסת חתול נץ אלמא משמע דריסה מיהא אית ליה אם ניקב לחלל, ונפקא מינה דאילו בקוץ אף על גב דניקב לחלל אית ליה בדיקה, אבל בנקיבת נץ כיון שניקב לחלל והאדים הבשר טריפה ואין לה בדיקה. ומיהו למאן דמפרש לקמן דקוץ נמי לית ליה בדיקה, [אז] אי אפשר לחלק גם כן בין נקיבת קוץ לנקיבת צפורנו הפך מה שאמרנו דאילו בקוץ אין לו בדיקה כלל דנקב כל שהוא אינו ניכר, אבל בנץ בודקין אותו אם ניקב לחלל והאדים הבשר מבפנים טריפה ואי לא כשרה כך נראה לי לפי דבריהם ז"ל. ומיהו ראייתם אינה ראיה דהא [ד]קתני בברייתא דרוסת חתול נץ ונמיה, לאו למימרא דאית להו תורת דריסה בבהמה כלל, אלא משום דאית להו דריסה במקום אחר כגון בעופות קאמר הכא דריסתם אינה בבהמה אלא כמעשה הקוץ בנקיבת החלל, ונראה דאפילו באמרי רברביא נמי עבדי מעשה קוץ, וכיון שניקב לחלל טריפה דחיישינן דילמא ניקב דקין או כרס או אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו כנ"ל.
והא ההוא תרנגולתא דהויא בי רב כהנא דרהיט חתול בתרה וכו'+ ראיתי לרבוותא ז"ל דאקשו בהא מילתא אמאי לא מפרקינן ההיא בעופות. ותירצו דכיון דקתני חתול ונמיה דומיא דנץ, ונץ הא קתני במתניתין דלית ליה דריסה אפילו בעופות אלא בעוף הדק כגון צפרים ויונים ודומיהם, אלמא אף לחתול אין לו דריסה בעופות גסים, משום הכי מקשינן ליה מתרנגול דהוא עוף הגס, ובודאי אם היה לקושייתם עיקר התירוץ הזה עולה כהוגן, אלא נראה דאפילו צחצוחי קושיא אין כאן, דאטו חתול זה מי דרסה לתרנגולת כלל הא אינו אלא רודף, וברדיפה אין דריסה, ואילו היה החתול רודף אחר שור מי הוה סלקא דעתין למימר דמדרדיף אית ליה דריסה אפילו בשור, הא ודאי ליתא, אלא דעיקר קושייתנו בזה מרבוי הארס הנמצא בדשא במקום צפורניו דהוה משמע לי דא"א? דכל מאן דאית ליה זיהריה כי האי דלא קלי זיהריה בגדיים וטלאים מיהא, והיינו דאקשינן מינה לרבנן ופרקינן אית ליה זיהריה ולא קלי, כן נ"ל. ומכל מקום שיחתם של רבותינו צריכה תלמוד, ומדבריהם למדנו דתרנגולת עוף הגס מיקרי ואין לנץ דריסה בה כלל. וכן כתב רש"י ז"ל בשמעתין.
איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו שיש דריסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דריסה. מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי דאפילו כשאין מצילין יש דריסה, וקסבר רב חסדא בין בחתול בין בנמיה פליגי.ואיהו דאמר כרבנן, ומתניתין דקתני דרוסת הזאב דמשמע דחתול לית ליה דריסה בבהמה (דקא) [דקה] מוקי לה באמרי רברבא אבל בגדיים וטלאים לא קא מיירי. והלכך לרבנן חתול ונמיה אית להו דריסה בגדיים וטלאים בין במקום שיש מצילין בין במקום שאין מצילין, וכן נמי כל הני דאית להו דריסה בין במצילין בין בשאין מצילין דרסי, וכן נראה דעת רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו, שלא הזכיר כלל מקום שיש מצילין ומקום שאין מצילין, ואפשר נמי דאפילו בריבי לא חלק בין מצילין לשאין מצילין אלא בחתול ונמיה בגדיים וטלאים דלית להו דריסה אלימתא, והלכך עד דאיכא מצילין דמרתח קא רתח לא קלי זיהרייהו, אבל בזאב וארי ונץ ודכותייהו במאי דאית להו דריסה לא שנא מצילין ולא שנא אין מצילין אית להו דריסה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה