פתיחת התפריט הראשי

פרשה בעריכה

ויקרא רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


א. עריכה

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'"

זש"ה זה שאמר הכתוב (ירמיהו לא, יט): "הַבֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" עשרה נקראו יקרים, ואלו הן: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת, והסכלות, והעושר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל.

  • התורה מנין? שנאמר (משלי ג, טו): "יקרה היא מפנינים".
  • הנבואה מנין? (ש"א ג, א): "ודבר ה' היה יקר בימים ההם".
  • התבונה מנין? (משלי יז, כז): "יקר רוח איש תבונה".
  • הדעת מנין (שם כ, טו) "וכלי יקר שפתי דעת".
  • הסכלות מנין? (קהלת י, א): "יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט".
  • העושר מנין? (משלי יב, כז): "והון אדם יקר חרוץ".
  • צדיקים מנין? (תהלים קלט, יז): "ולי מה יקרו רעיך אל".
  • מיתתן של חסידים מנין? (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
  • החסד מנין? (שם לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים".
  • ישראל מנין? "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם". ביוקר ישראל עומדים לי!
    • בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא - יוצא מהן מאה, מאה למשנה - יוצאין מהן עשרה, עשרה לתלמוד - יוצא מהן אחד, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (קהלת ז, כח): "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי".
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה אברהם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו שרה.
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה עמרם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו יוכבד.
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה משה, "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - אלו נשי דור המדבר. ר' אומר: נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן - מיד נעלו דלתותיהן.
  • אמר הקב"ה: ישראל ביוקר עומדין לי! רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק:
    • רבי אבא בר כהנא אמר: אילו ביקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות - לא הייתי נותן לו?!
    • אמר ר' יצחק והלא בדמים נטלן, משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים; הוי, ביוקר ישראל עומדים לי!

<< · ויקרא רבה · ב · ב · >>


ב. עריכה

(ירמיהו לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי" בכל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם, לא בעוה"ז ולא לעולם הבא:

-- הא בכל מקום שנאמר "לי", אינו זז לא לעוה"ז ולא לעוה"ב:

<< · ויקרא רבה · ב · ג · >>


ג. עריכה

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני; ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס.

א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך (ש"א א, א): "בֶּן תֹּחוּ בֶּן צוּף אֶפְרָתִי" (שם יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה"

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" איזהו ילד שעשועים? בן שתים בן שלש שנים. ר' אחא בשם ר' לוי ב"ר סיסי בן ד' בן ה' שנים

"כִּי מִדֵּי דַּבְּרִי בוֹ" א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו א"ר יהודה ב"ר סימון אפי' בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו כי מדי דברי בו כי בודאי דיבורי בו:

<< · ויקרא רבה · ב · ד · >>


ד. עריכה

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן משל למלך שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו אמר לו עבדו אדוני המלך מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה אמר לו שאני מדביקו לגופי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" "דבר אל בני ישראל" (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" אמר לו שהן דבוקין לי הדא הוא דכתיב (ירמיה יג, יא): "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש [כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל]" אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו אמר לו אדוני המלך מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה א"ל שאותו לבשתי ביום מלכותי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל "צו את בני ישראל" "אמור אל בני ישראל" א"ל הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד" א"ר ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שם כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" אמר רבי יודן בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד שנאמר (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתונים וגו'":

<< · ויקרא רבה · ב · ה · >>


ה. עריכה

אמר ר"ש בן יוחאי משל למלך שהיה לו בן יחידי בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני או שתה בני אזל לבית הספר אתא מבית הספר כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" אמר רבי יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה אמר לו אני עושה עטרה למלך אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע זמרגדין קבע מרגליות קבע למה שעתיד לינתן בראשו של מלך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן פאר למה שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר (ישעיה מט, ג): "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר":

<< · ויקרא רבה · ב · ו · >>


ו. עריכה

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף הכתובים חלקו כבוד לישראל כמה דתימא "אדם כי יקריב מכם" אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא (שם יג, ב) "כי יהיה בעור בשרו" רבי שמואל בר נחמן אמר תרתין שטין (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון" כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי (שם, יא) "כי לא יחדל אביון" מקרבכם אין כתיב כאן אלא "מקרב הארץ" רבי שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלא (שם כז, יג) "ואלה יעמדו על הקללה" אבל בברכה כתוב (שם, יב) "אלה יעמדו לברך את העם" רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעאי אמרו ולא עוד אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה שנאמר "ואלה יעמדו על הקללה":

<< · ויקרא רבה · ב · ז · >>


ז. עריכה

א"ר ברכיה א"ל הקב"ה לאדם זה "אדם" יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים ואם עשית כן (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר":

<< · ויקרא רבה · ב · ח · >>


ח. עריכה

ד"א "אדם" זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון ריעות אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בן אדם בן אנשים כשרים בן צדיקים בן גומלי חסדים בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו ד"א בן אדם למה"ד למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה אמר לו בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (יחזקאל א, א): "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש" (שם, ב) "היה היה דבר ה'" זו שיטה ראשונה ובשניה הוא אומר (שם, ד) "והנה רוח סערה באה מן הצפון" מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם שנאמר (שם מג, יא) "ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו" שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואין צ"ל ע' לשון שבארץ מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם שנאמר (שם כ, יד) "ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'":

<< · ויקרא רבה · ב · ט · >>


ט. עריכה

"אדם כי יקריב מכם" למה לא נאמר איש כמ"ש להלן (שמות יב, ג): "דבר אל כל עדת בני ישראל (איש כי יקריב) [ויקחו להם איש שה וגו']" אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן למה נאמר אדם להביא את הגר.

"מכם" פרט לגוי שהוא מביא עולה אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם גוי שהביא עולתו ממדינת הים אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו ואם לאו קריבין משל צבור ותנאי ב"ד הוא כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור ר' יהודה אומר משל יורשים ושלימה היתה קריבה על המלח ועל העצים אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור

"מן הבהמה מן הבקר וגו'" אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא:

<< · ויקרא רבה · ב · י · >>


י. עריכה

"מן הבקר ומן הצאן" ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר" נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח, כ): "ויבן נח מזבח לה'" אברהם קיים את התורה כולה שנאמר (שם כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם וגו'" שהוא עשה קרבן והקריב איל יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו'" יהודה קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לח, ח) "בא אל אשת אחיך וגו'" יוסף קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד" עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם הוא אומר (תהלים קיט, א): "אשרי תמימי דרך וגו'" ואמר (דברים לב,): "הצור תמים פעלו" ואמר (תהלים יח,): "האל תמים דרכו":

<< · ויקרא רבה · ב · יא · >>


יא. עריכה

"ושחט את בן הבקר וגו'" ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה' אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק שנאמר צפונה לפני ה' ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר (שיר השירים ז, יד): "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" אברהם יצחק ויעקב "ישנים" עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים "חדשים" שנאמר "חדשים גם ישנים" חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים ועליהם הוא אומר "חדשים גם ישנים":


יב. עריכה

בשור הוא אומר "וכרעיו ירחץ במים והקטיר" ובאיל הוא אומר (ויקרא א, יג): "והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב" מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב איל אין חסר שתי וערב אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל והקרבה לאיל מן השור אמר להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד אמרו לו אמור אמר להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה לזה חטאת ולזה חטאת (לזה אשם ולזה אשם) לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינן ראויים אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור:

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.