קטגוריה:ויקרא כג לג

<< · מ"ג ויקרא · כג · לג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידבר יהוה אל משה לאמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וידבר ה' אל משה וגו' בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות וגו' עד ויצא בן אשה ישראלית ויש בכאן גם כן שאלות:

השאלה הא' למה לא נאמר בחג הסוכות בעצם היום הזה כמו שנאמר בשאר המועדים:

השאלה הב' למה אמר במצות חג הסוכות ואמצעית' אלה מועדי ה' וגו' מלבד שבתות ה' כאלו כבר השלים כל מצות ה' ואינו כן כי אחר זה צוה בה עוד דברים באמרו אך בחמשה עשר יום וגו' ושאר הפסוקים שהיו ראוים להכתב קודם אלה מועדי ה':

השאלה הג' מה ענין אמרו אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואות הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים. והלא כבר נאמר כאן בפרשת חג הסוכות שבעת ימים לה' והוא אם כן כפל גמור:

השאלה הד' באמרו ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון שכבר אמר זה עצמו למעלה חג הסוכות שבעת ימים לה' ביום הראשון מקרא קדש וגו' וביום השמיני מקרא קדש והוא אם כן כפול:

השאלה הה' במה שהוסיף לומר עוד וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם לדורותיכם בחדש השביעי תחוגו אותו והוא כלו מותר וכפול שהרי כבר נאמר בתחלת הפרשה שיהיה החג שבעת ימים ושיהיה בחדש השביעי:

השאלה הו' במה שחזר הכתוב לומר פעם אחרת בסוכות תשבו שבעת ימים כי זה כבר נאמר בתחלת הפרשה חג הסוכות שבעת ימים לה':

השאלה הז' למה זה אחרי מצות המועדים באה מצות הדלקת המנורה וגם כן מצות לחם הפנים כי הנה מצות המנורה כבר נזכרה בתחלת סדר תצוה ומצות לחם הפנים נזכרה בסדר תרומה בזכרון השלחן ולמה נזכרו כאן: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' עד ויצא בן אשה ישראלית. אחרי שזכרה התורה המועדים אשר יחולו בחדש הראשון הוא חדש ניסן והוא הפסח ואשר יחולו בחדש השלישי שהוא חג השבועות. ומהחדש השביעי שהוא תשרי זכר יום התרועה שהוא ביום הא' מהחדש ויוה"כ שהוא בעשור לחדש השביעי צותה באחרונה מחג הסוכות שיהיה באמצע החדש השביעי ההוא וכבר ידעת שבחג הזה באו שתי מצות שהם הסוכה והלולב ושאינם שוים בטעמיהם כי מצות סוכה היא לזכרון העבר כמ"ש כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. והלולב הוא מפני ההווה בכל שנה ר"ל לתת שבח והודאה אליו על אסיפת התבואות שבזמן ההוא היו נאספות מן השדה. ולפי שהיה ענין הסוכות בראשונה נקרא חג הסוכות ולא נקרא חג הלולב. ולכך זכר כאן הכתוב ראשונה חג הסוכות שנאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'. וצוה שביום הראשון יהיה מקרא קדש שיקראו קדש ליום או לישראל עצמם כמו שפירשתי. ולכן כל מלאכת עבודה לא יעשו בו. ואמנם שאר הימים לא יהיו פטורים מהחגיגה כי הנה שבעת ימים יקריבו אשה לה' ואמר שיהיה ביום השמיני מקרא קדש עם היות שאמר שיהיה החג שבעת ימים להגיד שאחר שבעת ימים יעשו היום השמיני קדש ולכך קראו עצרת שיעצרו החג עד היום ההוא ויעצרו לשבת בירושלים גם אותו היום וידמה שיה יום השמיני בחג הסוכות כחג השבועות בחג הפסח שכמו שאחר שבעה שבעות שספרו יעשו חג השבועות כן אחרי ז' ימי חג הסכות יעשו יום שמיני עצרת מקרא קדש. ואמר והקרבתם אשה ר"ל קרבן בפני עצמו מיוחד ליום ההוא ולכך אחז"ל שהוא רגל בפני עצמו לדמותו ליום חג השבועות ואמר עצרת הוא ר"ל חג בעצמו. וי"מ עצרת לשון אדנות כמו יורש עצר. וענינו שהיום קדוש ואסור במלאכה כי בהיות לבם פנוי מענין תבואותיהם שהיו כלם כבר נאספות מן השדה אל בתיהם יוכלו להתעכב לשבת בירושלים ולשמוח שם כל הימים מבלי טורח. וגם מפני זה יהיה היום השמיני ההוא מקרא קדש שכל מלאכת עבודה לא יעשו בו. ולכך אחרי זכרון חג הסכות אמרה תורה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו כאלו השלים ענין המועדים וסדרם. והנה לא אמר כאן בעצם היום הזה לפי שהיה חג הסכות זכרון מה שעבר כמ"ש כי בסכות הושבתי את בני ישראל. וכבר ביארתי שמאמר בעצם היום הזה לא יאמר אלא על החג שהוא מיוחד לאותו יום בפני עצמו ולא לזכרון דבר אחר כיום חג השבועות וי"ה וכבר זכרו ז"ל שכל מקום שנאמר חג לי"י מורה על זבח השלמים הנקרא קרבי חגיגה. והותרה במה שבארתי בזה השאלה הז'. ואמנם אמרו מלבד שבתות י"י ומלבד מתנותיכם. בא להגיד שלא בלבד יהיו בחג הסכות רבוי הפרים והאלים והכבשים במוספי ימי החג כי גם יתוספו עליהם שבתות י"י והוא מוסף השבת כשחל באחד מימי החג. ומלבד מתנותיכם והם הנדרים והנדבות אשר יתנו ברצונם שהם חייבים בהם ממוצא שפתותיהם. ואמנם אמרו חז"ל אך בט"ו יום וגו'. מפני שהיה לשואל שישאל אם היה חג שבועות בכורי קציר חטים ותחלת אסיפת הפירות והתבואות וחג הסכות על תכלית אסיפתם למה לא נצטוו כמנין ימי החג והיה חג השבועות יום אחד וחג הסכות שבעת ימים. הנה להשיב על זה אמר אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי ר"ל בחמשה עשר יום לחדש הזה באספכם את תבואת הארץ ר"ל שהיו כבר כלם נאספות לכן תחוגו את חג י"י שבעת ימים ואין כן חג השבועות כי אין התבואות אז נאספות ולכך לא הטריחם כי אם לחוג יום אחד. וגם בחג הסכות לא היו כל השבעת ימים באיסור מלאכה אבל היה יום הראשון שבתון וביום הח' שבתון א"כ אין לכם טורח רב בזה. ומזה הטעם עצמו ר"ל מאסיפת התבואות צוה ג"כ ולקחתם לכם ביום הראשון ושמחתם לפני י"י. הנה א"כ טעם הד' מינים שבלולב לא היה לטעם מצוות הסכות כי היא היתה לזכרון כי בסכות הושבתי. ולקיחת הד' מינים שבלולב היה לשמחם ולהודות לה' בעבור אסיפת התבואות. הנה התבאר למה אמר אלה מועדי ה' בסוף פסוק חג הסכות ולמה אמר אך בחמשה עשר וגו' בלשון אך. ולמה אמר ביום הא' שבתון וביום הח' שבתון והותרו בזה השאלה הב' והג' והד'. והנה אמר בד' מינים שבלולב ולקחתם לכם ביום הא' לא להיות היום הא' חובה ושאר הימים רשות כי הנה חכמינו הצריכו כל שבעה. והכתוב מורה על אמתת קבלתם שאמר ולקחתם ושמחתם מה שמחה כל שבעה אף לקיחה כן אבל אמר ביום הא' לפי שזכר למעלה שחג הסכות יהיה שבעת ימים כאלו אמר ולקחתם לכם ביום הא' מאותם השבעה שזכרתי ולא רצה הכתוב לומר ולקחתם לכם שבעת ימים פן נחשוב שיהיו שבעת ימים אחרים מלבד הסכות לכך אמר ביום הראשון ר"ל הראשון מהשבעה ההם. ואמר ושמחתם לפני ה' שבעת ימים להגיד שכלם יהיו ימי שמחה עם אותם ארבעה מינים שזכר. ופרי עץ הדר הוא האתרוג שפריו הוא הדר ויפה והוא משמח הלב. וכפות תמרים על שם ימחאו כף והוא הסעיף שגם הוא הדר ומשמח הלב. גם הוא צריך שיהיה הדר ולא יבש. וענף עץ עבות הוא עץ שענפיו עבותים והוא הדס שגם הוא משמח הלב בזמן החום. וערבי נחל מפני היותם גדלים על המים ולפי שלא היו במצרים וכ"ש במדבר נחלי מים עיינות ותהומות לכך צוה כשיבואו אל ארץ נחלי מים ישמחו בערבותיה. וכבר קבלו חז"ל אופן לקיחתם ואמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים להגיד שבבית מקדשו ישמחו בזה ויודו וישבחו לשמו. לפי שלא יאמרו ישראל שבהיותם חוצה לארץ לא יחוגו אותם שבעת ימים כיון שאין להם שמה לא ארץ ולא אסיפת תבואותיהם. הנה להסיר הספק הזה אמר עוד וחגותם אותו חג לי"י שבעת ימים בשנה חקת עולם ר"ל עכ"פ תחוגו שבעת ימים לדורות בין בארץ בין בחוצה לארץ ולא יהיה אז הסימן באסיפת התבואות כי אם שבחדש הז' תחוגו אותו. ונתן הסבה למה גם בגלות יחוגוהו באמרו בסכות תשבו שבעת ימים וגומר למען ידעו דורותיכם ר"ל שתי סבות היו בחג הזה ואף שאחת מהן תפסק והיא אסיפת התבואות הנה נשארה הסבה השנית והיא לזכרון הסכות אשר ישבו בהם ישר' בצאתם מארץ מצרים ולכן ראוי שיחוגו כל שבעת הימים עכ"פ. הנה התבאר למה הוסיף לומר וחגותם אותו חג לה' ולמה חזר הכתוב לומר בסכות תשבו שבעת ימים ושאין דבר מזה כפל ומותר כי בא כלו לצורך ובסדר ראוי. והותרה בזה השאלה הה' והו'. ואמנם מה ענין כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים באו עליו דעות לחז"ל מהם אמרו שהוא סכות ממש וענין זה שמפני שאדם מתוך הטובה מבעט צוה ית' שכאשר ישבו ישראל בבתיהם וארצם אשר ינחלו לפי שלא ראו עיניהם את ישועת ה' אשר גאלם וגמלם כרוב חסדיו שכדי שלא ירום לבבם וישכחו חסדיו יעשו זכר וסימן לזכור הטוב אשר קבלו ממנו ית' כשיצאו מבתיהם וישבו בסכות שבעת ימים כדרך אנשי מחנה וחוני המדבר לאות ולזכרון כי כן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים והלכו במדבר. ויש מי שאמר שהסכות היו ענני כבוד וענן שהיה הולך לפניהם בעמוד ענן לנחותם הדרך ויומם השמש לא יכם. ובזה יכירו וידעו השגחתו הפרטית על ישר' נחלתו. והנה הקראים הטועים פירשו אך בט"ו יום לחדש וגו' שבא לבאר במה יעשו הסכות ושעל זה אמר ולקחתם לכם שיקחו הדברים הנזכרים בפרש' לעשות סכות וכ"ש בעזרא (סי' ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן לעשות סכות ככתוב וגו' ואין כתוב בתורה עשיית הסכות. ומאשר הוקשה אצלם פרי עץ הדר אמרו שטעמו עץ פרי ושלכך אמר כפות בלא וא"ו כי הכוונה בכפות ולא בפרי ושכפות תמרים הוא עץ הדר או יהיה עץ הדר הוא הנזכ' בעזרא עלי זית כמו ויהי כזית הודו זית רענן יפה פרי תאר. או יהיה פרי כמו מסעף פורה במערצה. ופירשו וחגותם לשון סבוב כי יסובבו בבית ה' בשיר והלל מלשון יחוגו וינועו כשכור כמו שכתבו בפירושם והוא בלי ספק טעות מבואר מטענות. הא' לפי שאם היה ולקחתם לכם ביום הא' ענין הסכות ממש לא ימלטו הכתובים מכפל ומותר מבואר, הב' שהם פירשו ולקחתם לכם ביום הא' שיעשו זה ביום הא' לבדו ואיך יפרשוהו א"כ על מעשה הסכות שהיה חג ה' שבעת ימים לא יום הא' לבד. והג' כי איך יפרשו ולקחתם לכם על עשיית הסכה והדברים שישימו בהם כי הנה כבר אמר הכתוב בראשונה בט"ו יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה' ביום הראשון מקרא קדש וגו' וחתם מצוות המועדים באמרו אלה מועדי ה' וגו'. ואיך ישוב אח"ז לבאר ממה שיעשו הסכות ודי שיצוה הכתוב לעשות הסכות ולשבת בהם ז' ימים יהיה מזה או מזה. והנה במצות הציצית אמר הכתוב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אבל לא נצטרך לבאר ממה שיעשו אותו. והד' שאם בא הכתוב לבאר העשבים והעלי' שיעשו מהם הסכות היה לו לומר כמו שנאמר בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית לעשות סכות ומה לו לפרט ד' ענינים פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ואין אלה הדברים בעזרא אף כי פרי עץ הדר לא יאות לעשות ממנו סכה כי אם העלים והם יעותו הפסוק שאומר פרי עץ הדר ואומרים שטעמו עץ פרי שעל העץ צוה לא על הפרי האם יאמרו כזה בספור אדם הראשון שנצטווה ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו ממנו שהיה העץ אסור לאכול והפרי מות' לאכלו ואיך יעשו ראיה ממ"ש כפות תמרים בלא וא"ו כי דרך הכתוב לומר כן ראובן שמעון לוי ויהודה שמש ירח עמד זבולה. ופרי עץ הדר הוא האתרוג בלי ספק שהוא היותר יפה שבפירות. ואיך יפרשוהו על הזית גם פרי חשבו להוציאו ממשמעו ועשאוהו ממסעף פארה במערצה סוף דבר כי זה כלו עוות הפסוקים והכזבתם והתימה מחכמיהם הלא ידעו שבני יהודה שבאו לבנין בית שני היו מאותם שעלו לירושלם מבבל אנשי בית ראשון וידוע שלא עשו המצוות בבית שני אלא כפי מה שהיה נהוג אצלם בבית ראשון ומפני שהסכות והלולב ושאר המינים הנלקחים עמו היו כל אחד מהם מצוה בפני עצמה נהגו בבית שני לעשות כן ולעשות ההקפה במקדש בימי החג בד' מינים שבלולב כל ימי בית שני כמו שזכר יוסף בן גוריון וחכמי המשנה עשו כן כי לא חדשו הם ענין המצוה הזאת בסוף בית שני או בגולה. אבל לקחו המצוה כפי הבנת הפסוקים ואמתתם וכפי מה שעשו במקדש כל ימי בית שני כאשר עשו אותה כל ימי בית ראשון וזה הוא ממה שיורה על טעותם במה שסרו מדברי הקבלה האמתית ודברי חכמי המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם:

והנה צוה אח"ז בהדלקת המנורה בפרשת צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וכן בלחם הפנים לפי שכאשר למד אותם מועדי ה' שנאמר בכל אחד מהם והקרבתם אשה לה' שהם קרבנות התמידין שהיו משל צבור הודיעם אחריו מה שהיו צריכים אליו תמיד בכל יום והוא השמן למאור ומה שהיו צריכים אליו בכל שבת והוא הלחם הפנים. אמנם עולות התמידין כבר נצטוו עליהם בסדר תצוה בפרשת וזה אשר תעשה על המזבח. אבל על השמן לא נצטוו ישראל עדין. כי פי' ואתה תצוה הוא ואתה עתיד לצוות את בני ישראל כמו שפי"רשי. וכן בענין לחם הפנים מה שנכתב בפרשת תרומה לא היה צווי על עשיית הלחם והנחתו אלא לזכרון מעשה השלחן והמשכן. ומפני זה הוצרך כאן לצוות את בני ישראל שיתנו שמן למאור למנורה ולחם הפנים שיונח בשלחן הקדש שיהיו שתים עשרה חלות גדולים ויפים שיהיו כל אחד שני עשרונים וסדר הנחתם שיהיו בב' מערכות. שש מערכות מפה ושש מערכות מפה על השלחן האלהי ושיתן על המערכת לבונה זכה ושיערכנו הכהן ביום השבת ושיהיה הסולת הזה משל צבור כמ"ש מאת בני ישראל ברית עולם ושיאכלו אותו אהרן ובניו אחר שיסולקו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא. הנה א"כ ביארה התורה ענין השמן להדלקת המנורה והסלת ללחם הפנים לפי ששניהם היו באים משל צבור כקרבנות המועדים ולפי ששתי המצוות האלה היו נערכות ע"י אהרן והיו חלות לחם הפנים י"ב כנגד י"ב שבטי ישראל כמו אבני המלואים. והיו שתי המצוות האלו מיוחסות אל ההיכל במנורה הטהורה ובשלחן הקדש להיות שניהם לפני ה' ונאמר והיתה ללחם לאזכרה אשה לה' להגיד שהיה זה כקומץ הנלקח מן המנחה והאזכרה ההיא שהיא מהלבונה תהיה אשה לה' על המזבח והלחם יהיה לאהרן ולבניו. ועם היות שביום השבת יערכנו הכהן הנה אפייתו היתה ביום הששי להיות לחם הפנים מסתלק מן השלחן ונאכל בשבת ונאפה ביום ו' והיה זכר לשבת ולכך נאמרה בו ברית עולם להגיד שהוא אות על מעשה בראשית שבו שבת השם מכל מלאכתו. וכבר זכרו חז"ל ענינים נפלאים מן לחם הפנים ואמרו שמעט ממנו היה משביע כפלי כפלים מפת אחר כי שם צוה ה' את הברכה והותרו בזה השאלה הז':

ומלבד הטעמים אשר צוה יתברך בעבורם במועדים והמצווה אשר נזכרו כאן בפרשה וביארה התורה אמתתן. עוד יש לאלוה מלין וטעמים אחרים יקרים ומדעים נכבדים נרמזו בהם ואני כבר זכרתי בסדר בא אל פרעה רמזים בענין חג הפסח והמצות ודיניו ושהחג רומז אל חיי האדם שהם שבעים שנה והנהגתו בעצמו להשגת שלמותו כמו שביארתי שם. והנני מוסיף במקום הזה ענין שאר המועדים והמצוות על מה יורו כפי הרמז ההוא. ואומר שאחרי שידענו שחג שבעת ימי הפסח רומז אל סבוב חיי האדם שהם שבעים שנה בין רב למעט והיה היום הראשון מקרא קדש לרמוז אל ימי הנערות שעשרה שנים הראשונים מהאדם אין ראוי שיעמול האדם בהם כי הם ימי שביתה ושנות גדולו ואין האדם בהם בר עונשין. והיה היום הז' גם כן שבתון לרמוז אל ימי האדם עשרה שנים משנותיו האחרונים שראוי שיהיו ימי שביתה והפסק מעסקי העולם להכין בהם צידה לנפשו לאור באור החיים באחרית חלדו. אמנם ממחרת השבת שהוא היום הראשון של פסח צוה שיקריב עומר השעורים המורים כפי השם על הנשארים מימי האדם וחייו אשר בשערה ישופנו וכדי שלא יבטח על תהו לחשוב כי עוד רבות בשנים יחיה צוה וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. לרמוז שיתנו לבם ויספרו את עצמם וימי חייהם הנשארים אחרי שביתת עשרה שנים הראשונים ועשרה האחרונים. והענין שיספרו כל הימים שאפשר שיחיה עוד שהם עד ממחרת השבת השביעית שהוא מספר החמשים יום לרמוז שימי האדם מלבד עשרה שנים הראשונים ועשרה האחרונים הן בין רב למעט חמשים שנה ומה טוב אמרו וספרתם לכם כי בהיותם מונין כן יהיו מונין ומשערים מספר ימי חייהם האפשרי להיות כפי טבע בני אדם על הרוב. והזהירם שבסוף הימים ההם יקריבו מנחה חדשה לה' לרמוז שבסוף החמשים שנה ההם מהספירה להיותם קרובים לימי הפקדה וימי השלום ראוי שיקריבו מנחה חדשה בהנהגת עצמו לא כימים הראשונים שהיו להוטים אחר יצרם אבל בדרך אחר חדש ללכת אחרי ה'. וכמו שאמרו ושוב יום אחד לפני מיתתך. ואמר עוד ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים ע"ד מה שאמרו הקדושים ז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת רוצה לומר ממושבותיכם תביאו מעשים משובחים שתעשו לא עומר שעורים כאשר הבאתם בתחלת החלד אלא לחם תנופה שתים לכפר על הגוף ועל הנפש. ומסולת חטים שהוא רמז למעשים טובים אף על פי שחמץ תאפנה שיעשו אותם בהיות היצר הרע שולט בהם כי כל ימיהם היו בחטא ועכ"ז הנה עתה להיות הזמן הזה קרוב למות ראוי שיהיה מנחה חדשה ופועל משובח שלא היה עד הנה ככה ויהיו אם כן המעשים באיכותן וחדושה בכורים לה'. הנה אם כן היה חג הפסח רמז לחיי האדם ומספר שנותיו. והספירה רמז לחיי העסק והמלאכה שהם חמשים שנה אחר הנערות וקודם הישישות. והיה חג השבועות רמז לדבקות האלהי שיזכה האדם אליו אחרי מותו כשייטיב דרכיו ומעשיו באחריתו לעבוד אלהיו כראוי. ואמנם יום תרועה וי"ה היו לרמוז שכל אדם בימי חלדו להיישיר דרכו ומעשיו כל השנה ראוי לו בבא עליו החדש השביעי שהוא רמז לעשרה שנים השבעיים מחייו מיד מיום הראשון ממנו יתקעו ויריעו בשופר כי הוא יום דין הגדול והנורא. ולכן יקרא אל ה' יגן בעדו ויצילהו מרעות המערכות כאשר ביארתי ואם אז ישובו בתשובה שלימה עד עשרת הימים שהם עשרת שני חייו האחרונים אין ספק שביום העשירי יהיה יום הכפורים שיכפר השם בעד חטאתיו ועם התשובה וענוי הנפש ואיסור המלאכה אשר יעשו בני אדם בימים ההם נזכרים ונעשים. יהיו נושעים מההוראות השמימיות ותדבק בהם ההשגחה הפרטית העליונה ובעת מותו מלאכיו יצוה לו. וצוה עוד שיעשו חג הסכות שבעת ימים כדי שיהיה דעתם מתישב עליהם ויכירו וידעו שאין קרבם בתימו לעולם ומשכנותם לדור ודור. אבל בסכות ישבו לרמוז לחיי עולם הזה היא דירת עראי וכי הם כגרים המתלוננים בסכות שבין לילה היו ובין לילה אבדו כן ימי חייהם על הארץ ולכן היה החג הזה שבעת ימים והיה היום הראשון מקרא קדש והיום האחרון גם כן לרמוז על השנים הראשונים והאחרונים כמו שביארתי והכל לרמוז אל ימי שנותינו שהם שבעים שנה. ולפי שפעמים יחיה האדם שמונים שנה כמ"ש (תהלים צ' י') ואם בגבורות פ' שנה לכן צוה שיהיה היום הח' ג"כ מקרא קדש לפי שהאדם לבא בגבורות כבר הוא נפרד מעון וטומאה והוא מקרא קדש. וראיתי מי שפירש שהיה יום שמיני עצרת בערך חג הסכות כיום מתן תורה אל חג הפסח והיו השבעים פרים כנגד שבעת השבועות שבספירה וכן ארז"ל ראויה עצרת של חג להיות רחוקה ממנו חמשים יום והוא דרך אחר. ונשוב לענינינו ונאמר שהוסיף לומר עוד אך בחמשה עשר יום בחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה'. להגיד שלהיותם נקיים מעון ביום הכפורים שהיה בעשור לחדש השביעי. וגם לחבה שנית והיא באספכם את תבואת הארץ בעבור שתאספו את תבואת הארץ ותהיה ברכת ה' בכל אשר לכם לשתי הסבות אלו תחוגו את חג ה' באותו חדש עצמו לשבחו ולהודות לשמו שבעת ימים במספר עשיריות ימי חייכם. הנה א"כ היה חג הפסח מורה על ענין האדם וחייו. וחג הסכות מורה שהבוטח בה' בצל שדי יתלונן כשיהיה מכופר מעונותיו ביום הכפורים. ואמרו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' הוא לרמוז שלא יאסור הקב"ה מהאדם כל ערבות ותענוג הוד והדר בימי חייו אין הדבר כן כי הוא יתנם לו ביום הראשון בזמן הנערות שיהיה הוא פרי עץ הדר בעיני כל רואיו ויהיה פרקו נאה ונחמד למראה ככפות תמרים ויאכל וישתה ויעבה גופו ולזה רומז וענף עץ עבות מלשון עבית כשית וערבי נחל לרמוז אל הערבות שינחלו בארצם כי לא ימנע השם מהאדם בנערותו ובחרותו אבל ראוי שיהיה כל זה לעבוד את השם הנכבד וזהו ושמחתם לפני ה' שבעת ימים ולכך תחוגו לה' החג הזה להתעדן בטובותיו ונפלאותיו בבית מקדשו ועל כן בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות לרמוז כי גרים הם לפני השם מסתופפים בצל קורתו. ולכך נקרא המועד הזה חג האסיף על אסיפת האדם מעולמו כמ"ש באספך את מעשיך מן השדה. ולכן היו שבעה הקפות בשבעת ימי החג והיו ז' הקפות ביום השביעי הכל לזכרון ימות עולם שנות דור ודור כדי שהאדם יתן אל לבו וידקדק על חשבון זמנו עם נפשו. וגם מעוט פרי החג שהיו שבעים הולכים ודלים היה מורה על זה ושאר הדברים שלא זכרתי החכם יוסיף לקח מאות' אשר זכרתי וזהו רמז נכבד ואמיתי ולמוד מדותיו שכליי לפני בני אדם והוא דרך ישר לפני איש להתהלך לפני ה' בארצות החיים: