פתיחת התפריט הראשי


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות לא יד:

ה. ושמרתם את השבת כי קדוש הוא לכם , ממה שאמר מלת לכם, דיק ר"ש בן מנסיא שפקוח נפש דוחה שבת. רצונו לומר שהשבת ניתן לצרככם לא שתמותו עליו כנ"ל ( תשא ג ). ומפרש מה שנאמר, כי קדש הוא. שכל מקום שנזכר שיתקדשו במצותיו, היינו שיתגברו ויתעלו על טבע הבבר והיצר. כמו והתקדשתם והייתם קדושים שנאמר באיסורי מאכלות ובעריות. שהיצר מחמדתן, והוא מתקדש בפרישות להתגבר על טבעו. וזה ענין הקדושה. לא כן מצות עונג השבת ומנוחה ממלאכה, שהוא דבר שהגוף חפץ. ואין מתגבר על טבע גופו לעשות כנגד טבעו. ונהפוך הוא שטבע גופו חפץ במנוחה ועונג. ואם כן קדושה זו אינה באה מצדו, רק מצד השבת. שהשבת בעצמה יש בה קדושה. ועל ידי שהוא שומר את השבת, שבזה מעיד על חדוש העולם ושנח ביום השביעי. ושיום וה קדוש לאלהיו שבו מתנהג בדרך השגחיי נסיי למעלה מן הטבע. מזה נמשך קדושה על ישראל שיתעלו מן הטבע ויתקדשו בקדושתו. וזהו שאמרו שהשבת מוסיף קדושה על ישראל וכו'. ועל זה אמר כי קודש הוא, הקדושה תלויה בשבת, והיא מתפשטת לכם מקדושת שבת.

ו. מחלליה מות יומת ואמר שנית כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת . בא אחד עונש על חלול היום, ואחד על חלול הלילה. שלכן אמר לשון נקבה, שמוסב על שם שבת [שכולל גם הלילה, שאז שבתה מלאכת הימים] לא על שם יום, שהוא לשון זכרו. ועוד יש שני כתובים לאזהרה בפרשת יתרו ובפרשת אמור. ובא אחד על יום ואחד על לילה.

ומה שנאמר בפרשת ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת. בא לדרוש, בו ולא בו ובחברו. כמה שאמרו במכילתא שם. וריב"ב דריש מה שאמר מחלליה, שכל מקום שבא אות הכפל בתשלומו, מדריש. כמו שדרשו תמיד מה דכתיב לא יחלל ולא כתיב לא יחל. ודרש שאף שכבר חלל אותו יום לצורך, לא יחללנו שלא לצורך. וגם יש לומר שדייק מה שנאמר מחלליה בלשון נקבה, ולא אמר מחללו בלשון זכר. מפני שהייתי מפרשו על היום, והייתי אומר פרט לזה שהוא מחולל ועומד. כמו שלמדין לענין טומאה, שאם נטמא אינו חייב על הטומאה שהוא מחולל ועומד. לכן אמר מחלליה שקאי על השבת. וקדושת השבת בכללו אינו מקבל חלול, ולא שייך לומר בו שהוא מחולל. ועל כן אף שחלל אותו יום, אסור לעשות מלאכה אחרת

ז. ונכרתה . מדבר אם עשה במזיד ושלא בהתראה. ומה שאמרו אין הכרתה אלא הפסק, כבר נשנה בפרשת בא ( בא נז בא ע ) והתבאר בפרשת צו ( צו קלב ).



קיצור דרך: mlbim-jm-31-14